בשלח: כוחה של המציאות

פרשת בשלח

תשפד

הרב דר צבי אבינר

בשלח: כוחה של המציאות

ויהי בשלח פרעה את העם

 

מן הראוי היה לאמור שהקבה שילח את העם

וכך גם המצוי – כי בתורה כתוב כך  50 פעם

אבל המציאות הייתה שהיה זה פרעה שחזר בתשובה בליל היציאה – הוא שהוציאם והכרדיט שלו.

ולא נחם האלוקים דרך ארץ. פלישתים כי קרוב הוא, כי אמר אלוקים פן יראה העם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצר. ים

אומר רשבי: מן הראוי היה שבני ישראל יצאו חזקים ברוחם אחרי הניסים.  אבל המציאות הייתה שהם ״עם״, שרוחם נפלה ונשברה, ולא היו מסוגלים לעמוד במלחמה למרות שהיה להם נשק רב.  לכן סובב אותם דרך המדבר –  לחנכם, (אומר רבי אליעזר)

כלומר שוב, הכרה במציאות.  לא היה כוח בניסים שזה עתה ראו להשפיע עליהם לטווח ארוך.

אולי ישפיע עליהם נס גדול יותר? ברור יותר?

נס ים סוף

 

 

ואכן התורה ממשיכה בנס  העצום  של קריעת ים סוף, הגדול מכל עשרת המכות .  וכאן אין לטעות. האלוקים העניש את פרעה מידה כנגד מידה – הוא הטביע את ילדי ישראל בנהר, ועכשיו כל חילו טובעים בים סוף. כפי שאמר יתרו בדבר אשר הזידו עליהם.

ואכן הפעם  האמינו ישראל בה׳ ובמשה עבדו ואף פתחו בשירה שהיא באה מהתפעלות הנפש.

האם זה הספיק להחזיק את אמונתם לאורך זמן

הכישלון   השני

 

ויסע משה את ישראל מים סוף

 

אומר רשי – הסיעם בעל כרחם, שעטרו מצרים את סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף, ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאים אותם בים

כלומר מן הראוי היה שלא ימשכו לשלל, אבל המציאות הייתה שעליית הנפש לא החזיקה זמן רב.. הם התעסקו בשלל ולא בתודה לה׳.  זה עתה אמרו ה׳ ימלוך לעולם ועד, ומיד התעסקו בשלל.

 

וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה. וילונו העם על משה לאמור מה נשתה

אומר רשי וילונו  – התרעמו, כעסו. וזה שלשה ימים בלבד לאחר הנס הגדול של קי״ס.

שוב, מן הראוי היה שבני ישראל יישארו חזקים באמונתם בהשגחה העליונה, אך המציאות הייתה שאמונתם שנבעה  מניסים לא החזיקה זמן רב.

הרמבם: ישראל לא מאמינים בה בגלל ניסים

 

הרמבם אומר בהלכות יסודי התורה פ׳ ז׳ שכל אדם מפקפק בסופו של דבר בנסים שאירעו לו.  הוא ייחס אותם לכישוף, או למעשה טבעי כל שהוא.  וכך גם ישראל לא האמינו לה׳ בעקבות הניסים.  אפילו כאשר הנס היה אמיתי,   י המציאות האנושית היא ששכלנו מחפש רציונליזציה לכל דבר שקורה לנו. כך אנו בנויים.

ואולי נס גדול יותר ישפיע?ם

נס בתוך נס

 

משה צעק לה׳, והקבה הראה לו עץ מר (אומר המדרש) שכאשר ישליך אותו למים הוא ימתיקם. המדרש אומר שהיה זה נס בתוך נס, נס מורכב.         הקבה יכול  להפוך  מר למתוק, צרה לגאולה.

האם זה השפיע?0

 הקבה  ממשיך ואומר אם שמוע תשמע לקול ה׳ אלוקיך , כל המחלה אשר שמתי במצרים ללא אשים עליך, מכאן שפחדו שמכות מצרים הטבעיות יופנו כלפיהם.  הנס לא הפיג אץ פחדם

נס גדול יותר בסיני

 

 

לכן אומר הרמבם שעשה להם נס גדול עוד יותר, גדול מכל הניסים שעשה עד כה – שהתגלה להם במתן תורה יותר ברור מאשר על ים סוף

 כי  כתוב שם ״הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם.  הם שמעו בברור את קול ה׳ בדברה הראשונה – אנוכי ה׳ אלוקיך – וזה נס גלוי שכל ישראל שמעו.  ומאז מקובלים אנחנו מדור לדור שאכן כך אירע.

התורה בהדרגה

 

 

וכדי להכין אותם לנס הגדול של הר סיני, החל הקבה לתת להם את התורה כבר עכשיו, במרה. התורה תינתן בשלבים.

  שם שם לו חוק ומשפט – החל לתת להם  את התורה.  כבר במרה.

 מהו חוק ומשפט? אומר הרמב״ן שמדובר בדינים כלומר מצוות שבין אדם לחברו שהם הלוח השמאלי : לא תרצח, לא תנאף, לא תגזול, לא תענה, לא תחמוד.  מלמעלה למטה. שהם שבע מצוות בני נח לפי הגמרא בסנהדריו

 התלמוד במס סנהדרין גם אומר שחוק ומשפט הכוונה  לשבע מצוות בני נח , פלוס כיבוד אב והם ושבת.  וכך אומר רשי

כלומר נתן לישראל את המצוות שבלוח הראשון – הימני- ובנוסף עבר לתחתית הלוח הימני מלמטה למעלה- ככיבוד אב ושבת.

השבת של מרה

 

מהי השבת בשלב הזה שלפני  סיני? ? כיצד יש לשמרה?

 אומר הרמב״ן שמדובר בשבת כזכר לבריאה.  זו הדרך שגם בני נח צריכים לזכור את השבת. בלי החיובים של איסור מלאכה (הקשורים למשכן)

בשבת יש לזכור את סיפור הבריאה, לחזור וללמוד אותו, ולהבין שהאדם נברא   ביום שישי כדי להיכנס לשבת. לשם כך על האדם לשפר עצמו ולהיות טוב מאד, כדי לזכות לראות את השבת,.

ראינו שבמרה נתן להם את כל הלוח השמאלי ושתי המצוות בתחתית הימני- כיבוד אב ואם ושבת

חסרים עדיין  מהלוחות המצווה השלישית והשנייה שהם איסור עבודה זרה, ומצווה ראשונה ״אנוכי ה׳ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים. את אלה – בעיקר הראשונה – ישמעו ישראל באוזניהם בברור בסיני, והם היחידים מכל העמים שהדברים כוונו לאזני ישראל בלבד.

הוכחה שמדובר רק לבני ישראל היא שהקבה אומר אנוכי ה׳ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. לא אמר אשר בראתי את העולם. המציאות הייתה שרק ישראל שמעו את דבריו.

 

השבת של הורדת המן

 

 

אך לפני נס מתן תורה עשה להם הקבה נס נוסף של המן, כדי ללמדם ולנסותם. ואומר רשבי לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן

מה חידש כאן הקבה לגבי שבת? את עקרון ההכנה משישי לשבת ואת הרעיון של מוקצה.  שוב, הקשר הוא לסיפור הבריאה שבו האדם נברא בשישי להכנס לשבת.  עליו לשפר עצמו ולהיות טוב מאד כדי להיות ראוי לשבת.

 

 

השבת של סיני

בסיני ירדה השכינה על ההר בעוד שהאלוקים דיבר את עשרת הדברות למשה, וישראל שמעו את הראשונה אנוכי.

וירידתה הוסיפה ממד חדש לשבת והיא שבת קודש. כביכול שורה השכינה ביום הקדוש הזה, שבו היא מאירה לעולם כפי שאומר השפת אמת. כביכול השבת היא מקדש בממד הזמן.

כלומר יש התקדמות לכניסת השכינה לעולם מעבר לזכר מעשי בראשית. בפ׳ א׳ היא נכנסת לעולם, ליום השישי מהשבת, כדי להשתתף בבית הדין של מעלה וכדי לברא אדם גצלמנו וכדמותנו. עתה בסיני עשתה צעד נוסף כביכול וירדה על ההר ומשם ליום השבת שלנו

וזה צעד בכוון הנכון כי מטרת השכינה היא לשכון בכל שששת הימים – שפרושו הוא שהשבת נכנסה לכל העולם.

שבת קודש רק לישראל

 

 

מן הראוי היה שכל העולם ישמע את דברי ה׳ ויקבל את התורה.  אבל המציאות הייתה שרק עם ישראל עמד שם ולכן רק ישראל חייבים למלא את המצווה הרביעית בלוחות – שבת – כשבת קודש.  עדיין לא נאמר ולא נקבע כיצד יעשה הדבר במציאות.

על המזמור הבו לה׳ בני אלים אומר המדרש ששבעת הקולות המוזכרים הן שבע מצוות ששמעו בני נח במדבר.  הם שמעו רק את הקול אבל לא את הדיבור

כשלון הנס

 

 

 

ולכאורה הנס הגדול הזה של שמיעת דברי ה׳ במעמד של שש מאות אלף איש היה צריך להשפיע על ישראל לעולם, אך המציאות הייתה שכעבור מספר שבועות בלבד, כשמשה בושש מעט לבא, חטאו ישראל ועשו את עגל הזהב וקראו לו אלה אלוקיך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים. אותה האוזן ששמעה את אנוכי ואת איסור ע״ז, היא זו שלא השפיעה על ישראל. השפעת הנס פגה.

עתה היה ברור שאין העם מוכן לדת רוחנית, אומר הרמב״ם במורה.  מתוך הכרה במציאות, ויתר להם ה׳ והורה להקים מקדש ובו קורבנות.  ולכן אומר ירמיה

 

כי לא ציויתים ביום הוציא אתכם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח (ירמיה ו)

 שבת המשכן

 

 ומרגע זה קיבלה השבת את הממד של השראת השכינה במקדש.  ולכן לט מלאכות

הרב גורן זצל כותב שבפ׳ א׳ בראשית מזכר שם האלוקים ל״ה פעם כולל בשבת והם רמז למספר המלאכות שיהיו אסורות בשבת קודש. עתה במקדש קיבלו המלאכות הללו ממד של מציאות על ידי כך שהם קשורות להקמת המשכן.  משה הוסיף   על ה-לה ארבע שקשורות  לברירה -בין ישראל לעמים ובין קודש לחול

הקמת מקדש בימנו

 

 

 

לפי הרמבם המצווה היא להקים מקדש, אפילו ללא קורבנות. ולכן הוא כותב שעלינו להקים מקדש מוכן להקריב בו.

 

לפי שיטת הרמב״ן בפרושו לתורה המשכן לא היה ויתור לישראל אלא נועד להקימו כבר לפני חטא העגל. אך גם הוא סובר שאין  צורך בקורבנות אלא

יביאו בו מנחות מהצומח

מה לגבי האמנה בהשם?ם

 

 

 

לכאורה היה הנס הגדול  של סיני צריך להשפיע לדורות.

 אבל כבר הרמבם הרגיש בזמנו שהמציאות היא כזו שאנשים מפקפקים  באמינות של גילוי נשכינה בסיני.

. מן הראוי הוא שנזכור את סיני וכך גם כתוב שהנה אני בא בעגנן למען ישמע העם וגם בך יאמינו לעולם.

אבל גם נס עצום של סיני לא החזיק את האמונה לאורך השנים,

אם כך, כיצד  נוכל נגיע לאמונה?0

הרמב״ן מביא  פרוש אחר לעץ שמשה השליך למים  המרים והוא שהעץ מייצג תרופה טבעית.  הקבה אומר למשה מה תצעק,  חפש דרך טבעית במקום ניסים.

מצד שני – נתן להם חוק ומשפט,  את התורה

ויש כאן רמז שכדי להאמין בה׳ יש ללמוד את הטבע ולהכיר את חוכמת השם בבריאה, ומצד שני ללמוד תורה ולהכיר את חוכמתו בתורה

לכן הוא כותב בפרק ראשון ביד החזקה שהדרך להגיע להכרה  בהשם ואהבתו היא כפולה  – להתבונן בטבע  ולהכיר משם את חכמת הבורא, ומצד שני ללמוד תורה ולהכיר את חוכמתה.    שני הדרכים הללו – מדע ותורה – יביאו את האדם לאמונה בבורא.

 

ופרק א׳ בראשית מחבר את שתי השיטות.  שכן המדע כיום מאשר את כל מה שהתורה מספרת על ששת ימי הבריאה. 

ולפנינו נס גדול מכל הניסים בעבר, שכן אין להסביר כיצד ידע משה את סיפור הבריאה  בצורה כל כך מדויקת. אין זה אלא נס גדול

 שנמצא גידנו היום, במאה ה  21, שמחזק את האמונה בה׳ ובמשה עבדו

 

ואם סיפור הבריאה בפ׳ א׳ הוא נכון ומתאשר על ידי המדע, הרי שסיפור כניסת השבת  והשכינה לעולמנו הוא נכון.

ושם ניסהו – במן.  היה שם הנסיון האם יקבלו אחר מכן את התורה.  במן

ולפי הרמב״ם במורה נבוכים הגענו לשיא ההתגלות שבסיני. יש מקדש בזמן, אך לא במקום הפיזי על הארץ,

והנה הגענו לשיא, שהתורה מכוונת אליו. השבת היא לא רק תיאורטית אלא כאן באופן מעשי, ואנו מקבלים את השכינה כאן דרך השבת.  ולכאורה היה דבר זה מספיק.

אלא שבא  חטא העגל -בעוד שמשה מקבל את התורה בהר – וניפץ את הכל. העם זקוק לאמונה דרך קורבנות, ככל העמים מסביב.

והקבה ראה  את המציאות   ולכן  הורה למשה להקים מקדש ובו קורבנות. שוב, ההכרה במציאות קובעת את ההלכה

הנס הגדול של גילוי השכינה בסיני אמור להביא את ישראל להאמין בה׳ ובמשה לדורות. לכאורה אין לך נס גדול מזה

אבל כפי שאנו רואים שהמציאות היא שבני אדם החיים כיום רובם לא מקבלים את סיפור סיני כפשוטו.  מי יכול להאמין באירוע  שחל לפני שלושת אלפים שנה? מה נשאר לנו ביד כדי להאמין בתורה ובה׳ ובמשה עבדו?

נשים לב למה שאומר הרמב״ם שיש שתי דרכים להגיע לאמונה בה׳. אחת היא ללמוד את הטבע והחכמה שבה, והשניה ללמוד תורה והחכמה שבה.

כיום שאנו לומדים את הטבע אנו מגיעים למסקנה שיש בה חכמה שאינה מוסברת בדרך של מקרה. איך אפשר להבין אחרת את מבנה הדנא, או את היסודות של היקום? הרבה מדענים קוראים היום להחזיר את האמונה בבורא העולם שבלעדיה אין להבין את העולם.

ומצד שני ככל שאנו מכירים יותר את התורה לעומקה אנו מגלים עד כמה היא מבינה את נפש האדם ומדריכה אותו בדרך הנכונה

והנה שתי המגמות הללו, המדע והתורה, נפגשות בפ׳ א׳ בראשית בסיפור הבריאה.  וכיום אנו מגלים עד כמה נכון ומדויק התיאור הזה של משה את ההסטוריה של כדור הארץ.  כיצד יכול היה לכתוב סיפור מדויק כזה לפני ככ הרבה שנים כאשר כל העולם היה שקוע באמונות תפילות ובמיסטיקה אודות הבריאה? פרק א׳ הוא הנס הגדול ביותר שיש בידנו היום, נס שאפשר למשש אותו בידים בבחינת מציאות.