פרשת אחרי מות תשפב
הרב דר צבי אבינר
דרשו הויה בהמצאו
הפרשה עוסקת בקורבנות יום כיפור. אפשר לסכם את עניני היום הגדול בארבעה קטגוריות
ת שובה על ארבעת מרכביה : חרטה, וידוי, הבטחה לעתיד ועמידה בנסיון
ק ורבנות, במיוחד ארבעת שעירי החג
י ום הכיפור עצמו שגורם לארבעה דברים: דוחה או מוחל או מכפר או מטהר
ע ונשים שיש להמתיקם: מלקות, יסורים, מיתה וכרת
ה שכינה בהמצאה
השכינה בהמצאה
הפרשה פותחת במלים
וידבר הויה אל משה אחרי מות שני בני אהרון
בקרבתם לפני הויה וימותו (טז א) 0
אומר רשי: משל לחולה שנכנס אצלו רופא , אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב . בא רופא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כשם שמת פלוני. זה זרזו וזה זרזו יותר מן הראשון
כלומר זו עדות ברורה שכל המתקרב לקבה – הויה- זוכה לקרבתה, אך גם עומד יותר תחת בחינתה, כי הקבה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. מבחינה זאת יותר קל לקוזאק באוקרינה מאשר לצדיק בווארשה. הקוזאק יכול היה לאכול בשר ילדי יהודים על שיפוד מול הוריהם, כפי שהיה בפרעות תחת ט (בזאת יבא אהרון -זאת שווה תח) והשמים לא פוגעים בעוד שחוטאי ישראל נענשים מיד ובחומרה
בקרבתם לפני השם הויה
זאת פתיחה נאותה ליום הכיפורים שכן ביום זה השכינה – הויה- קרובה אלינו יותר משאר ימות השנה כפי שאומר ישעיה הנביא דרשו השם בהמצאו. ועל כך שילם בחייו, כי נכדו מנשה טען לפניו הרי כתוב שהקבה שומע תפילה כל השנה, ועל כך הרגו. אמנם הקבה -הויה- שומע לתפילתנו כל השנה אך בעשרת ימי תשובה הוא ובית דינו קרובים אלינו יותר מתמיד.
שהרי כל עניין התשובה בא מצד מידת הרחמים הויה. מצד מידת הדין – אלוקים – תשובה לא קיימת כי האלוקים פועל לפי מידה כנגד מידה בדיוק רב. ואילו היה העולם ממשיך להיות לפי מידת הדין, הרי לא היה מתקיים , במיוחד עם יצור בעל בחירה ויצרים כמו האדם. ולכן שיתף האלוקים עמו את מידת הרחמים לברא אדם כפי שאומר רשי בפרק א בראשית. רק כאשר מידת רחמים יושבת ומשתתפת בבית דין של מעלה יש לאדר סיכוי לעמוד במבחן ולהצליח. וזו הסיבה שהויה נמצאת בעולמנו – ראשית במקדש בין הכרובים ומשם ללבנו ששם המשכן הנכון והסופי. וכל הטכס שבבית המקדש הוא רק סמל למה שצריך לקרות בלבנו במקום שבו השכינה חפצה לשכון.
מהיכן אנו יודעים שהתשובה באה מצד הויה? זאת לומדים מסיפור גן העדן. לפני החטא – אכילת הפרי-היו אדם ואשתו ערומים ולא התביישו, כי היו בדרגה שווה עם הנחש שהיה חיית השדה והלך ערום ולא התבושש. הם הבינו את האלוקים אך לא את מידת הרחמים. ומצד האלוקים בורא הטבע אין כל בושה בעירום. רק עם אכילת הפרי האסור נפתחו עיניהם והבינו טוב ורע כלומר קיבלו את תפיסת הוויה. ורק אז כיסו מערומיהם, כי מצד הוויה יש בושה בערווה, כי אלוקי ישראל מתעב זימה.
ועם תפיסת הויה במוחם ובלבם, והרגשת הבושה מחטאם, באה גם ההכרה באפשרות של תשובה, כי תשובה באה מצד הויה בלבד. ולכן התהלך הקבה לפניהם הלוך ושוב, מצפה מהם שיכירו בחטאם ויתוודו ויבקשו מחילה. ולכן לא נענשו מייד ולא גורשו מייד מגן העדן. הקבה פתח להם פתח של תשובה.
אך האדם ואשתו נחבאו מאחורי השיח ולא עשו כמצופה. אילו עשו תשובה, היו נשארים בגן העדן עד לבא השבת הנצחית שהיא היום השביעי של הבריאה שאליו העולם מתקדם
אך אדם ואשתו לא נענו כמצופה ולכן הקבה עודדם לדבר ואמר אדם אייכה! בא אלי בתשובה
כלומר הקבה מצפה מהאדם שיבא אליו. והצפייה קיימת רק לאחר שיש לאדם תובנה של הויה. בלי זה, אין תשובה.
לכל אדם יש תובנה כזאת מלידה, אך הכפירה ועבודה זרה מדכאת את התובנה הזאת ולכן קשה יהיה לקוזק לחזור בתשובה אל הוויה , קשה מאד, וזה גם עונשו .
ולכן כאשר אנו מדברים על תשובה, יש לזכור שאין בתורה מצווה לחזור בתשובה. היא מתעוררת מאליה עם תחושת הויה. ככל שיש לאדם תחושה חזקה יותר של הוייה בלבו, כך גם יגדל בלבו הרצון והתאוה לחזור בתשובה. ומאחר והקבה מדקדק עם הצדיקים כשעורה, הרי שתמיד יש -גם לצדיק-מקום לחזור בתשובה
וכפי שאומר כאן אור החיים הקדוש: כוונת הכתוב שבא להזהיר את משה שלא יחשוב בדעתו כי לצד שהוא קרוב יותר למלכות שמיים בכל ביתו של המקום נאמן הוא ויכול ליכנס אל הקודש פנימה וכו׳
גם משה חייב ככל אדם להמשיך ולתקן את עצמו ולעלות מעלה במעלות של תשובה כדי שיזכה להיות טוב מאד ולהכנס לשבת שהיא היכל המלכות של הוויה
דברנו בקצרה על מרכיב התשובה. נעבור לארבעת השעירים ועל כך בשיחה הבאה