פרשת שמיני: איך נקים משכן בלבנו? 0

 

הפרשה פותחת בשני אירועים: הקמת המשכן וירידת השכינה בו, שהוא אירוע מלא בשמחה, ולאחריו האירוע המכאיב של  מות שני בני אהרון. כלומר משמחה עצומה לעצב ואבל. ואכן חז”ל אומרים שמשה תיקן כאן לישראל שבעת ימי אבילות וכנגדם שבעת ימי משתה חתנים. ואמנם חיינו הם  מעגל בין שתי הקצוות הללו ( ר’ בחיי). נעמוד היום על הסיפור הראשון של השראת השכינה בישראל. 0

ויהי ביום  השמיני- פסוק האומר דרשני (מדרש). אין “ויהי” אלא לשון צער: על מה? על מות שני בני אהרון, או על עצם הקמת המשכן (ספורנו). שהרי כל עיקר המשכן הוא ויתור לישראל על חטא העגל. מוטב היה ללעבוד את השם באופן רוחני ללא קורבנות, אך הקב”ה ראה שבשלב ההסטורי הזה לא היה העם מוכן עדיין לאמונה מפשטת, ולכן הורה על הקמת המשכן וקורבנות.  אמנם חפצה היא השכינה לשכון בלב האדם, שהרי לכך נוצר האדם, אך היא מסכימה לשכון בינתיים מתחת כנפי הכרובים שבמשכן ומשם לעבור ללבנו. ולכן “ויהי” צער על הצורך בהגשמה. אך התורה מקווה שהאדם יתבגר ויבין כיצד לשמש דירה לקב”ה בלבו. 0

אבל הפסוק עדיין אומר דרשני. “יום השמיני” לאיזה מניין? אומר רשי למניין המילואים המזכר לעיל בסוף הפרשה הקודמת. שם כתוב

ופתח אוהל מועד  תשבו יומם ולילה שבעה ימים (ימי המילואים) 0

ושמרתם את משמרת השם ולא תמותו כי כן ציויתי (ח’ לח) 0

כלומר “יום השמיני” הוא המשך לשבעת ימי המילואים המזכרים לעיל.  אך היום השמיני הזה מופיע בצורה דרמתית, בראש הפרשה (לאחר שלש שורות פתוחות בקלף) ללמדך שהיה יום מיוחד.  אומר רשי: שהתברך בעשרה עטרות, שהן לפי המדרש

א)  ראשון למעשי בראשית כלומר חל בים הראשון בשבוע

ב) ראשון לקרבנות הנשיאים

ג) ראשון לראש חדשים כלומר א’ ניסן

ד) ראשון להשראת השכינה בישראל

ה) ראשון לכהונה

ו) ראשון לעבודה במקדש

ז) ראשון לירידת האש משמים שבערה על המזבח 410 שנים ללא הפסקה עד חורבן בית ראשון

ח) ראשון לאכילת הקודשים

ט) ראשון לאיסור הבמות מחוץ למשכן

י) ראשון לברך את ישראל ברכת כהנים

הרי לך יום מצוין בשמחה. לפי זה החלו שבעת ימי המילואים בכ”ג אדר (מדרש).  ומה עשה משה במשך הימים הללו? אומר המדרש: “כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן בכל בוקר ובוקר, מקריב בו את קרבנותיו ומפרקו.” במשך כל התקופה כיהן משה ככהן גדול על מנת לחנך את אהרון “ולחבב עליו את העבודה” כלומר שיוכל לעשותה מהר ובמדויק.0

ומאחר ו”יום השמיני” חל בראשון בשבת, הרי שיום לפני כן בשבת לא הקים את המשכן, ולכן הקימו ביום ראשון כדי למלא מניין שבעת ימי מילואים (לפי רבי יוסי). 0

אך רבי עקיבא סובר שהיום השמיני היה שמיני בחודש ניסן והמילואים החלו בראש חודש. הוא אינו מנמק את דעתו אך דומה שרצה להרחיק את חשיבות יום ראשון בשבוע לפי הצדוקים (והמינים) הוא יום חשוב, למשל עבור ספירת העומר שמתחילה לדבריהם “למחרת השבת” כלומר ביום הראשון בשבוע. 0

מהי חשביות המילואים? חז”ל למדו מכאן הלכה לדורות.  היות וקרבנות היום השמיני הן כמו ביום כיפור, הרי מכאן ש”שבעה ימים קודם יום הכיפורים מפרישים כהן גדול מביתו ומוסרים לו שני תלמידי חכמים מתלמידיו  של משה לאפוקי צדוקים”  (ילקוט) כלומר חזל למדו מכאן שלפני כל יום כיפור יש להפריש את הכהן הגדול ללשכתו ושם חכמי הדור מלמדים אותו הלכות יום הכיפורים שלא יטעה. ולחבבו לעבודה כפי שעשה משה  בפרשתנו לאהרון בשבעת ימי המילואים. 0

ויש בכך הכרזה עצומה השונה מכל מה שנהוג בכל העולם.  שכן בכל מקום עמדו כהני המקדשים האליליים מעל העם ומעל כל רשות אחרת.  לא כך בישראל.  משה, ולאחריו הסנהדרין שהם “עיני ישראל”, מפקח על הכהן הגדול שיעשה כשורה. אין סמכות לכ”ג לפעול על דעת עצמו אלא שליח הוא של ישראל. ודבר זה היה מעל הבנתם של קלגסי רומא שכבשו את ארץ ישראל ומנו כ”ג לשלוט בעם.  הנצרות מספרת שהכהן הגדול  אסראת ישו הנוצרי והוא היה זה שדחף את הסנהדרין להוציאו להורג. האונגליון גם מספר ששאול הטרסי (פול) נשלח על ידי הכהן הגדול לדמשק לאסור שם אנשים (נוצרים), דבר שלא מתקבל על הדעת.  מניין לכהן הגדול סמכות לאסור בדמשק? ומניין לו הסמכות להורות לסנהדרין מה לפסוק בדיני נפשות? ם

 

נחזור לפרשה. לפי חז”ל במשך שבעת ימי המילואים הקים משה את המשכן ופירקו בו ביום.  הדבר היה אפשרי שכן כל כולו של המשכן היה אוהל ויריעות וחצר לא גדולה של עשרים על עשרה קרשים, והלווים פעלו ביעילות  רבה. מדי יום ביומו היה קהל ישראל נאסף וצופה בנעשה, בצפיה שהשכינה תרד ואשה תבער על המזבח. יום רדף יום אך דבר לא קרה.  ככל שעברו הימים גדלה התהייה ואתה הפקפוק: האם אכן סלח הקב”ה לישראל על חטא העגל, כפי שבישר להם משה? האם ראויים הם  להשראת השכינה בתוכם? 0

והנה הגיע היום השמיניו ומשה “קרא לאהרון” וצוהו בשם השם לכהן בפעם הראשונה ככהן גדול. הוא ובניו כבר הוקדשו לפני כן בשמן המשחה אך ביום השמיני ישמשו לראשונה בעבודת המשכן. משה “קרא לאהרון” ועודדו משום שאהרון חשש שמא אין הוא ראוי, והיה על משה לזרזו.  משל לאשת מלך שהכעיסה את בעלה והוא פרש ממנה. לימים רצה לפייסה ולשם כך שלח את חברתה הטובה ומסר בידה: אנא חזרי אלי, ואז התרצתה. כך בא משה לאהרון בבשורת הפיוס מהקב”ה ואהרון התישבה דעתו עליו. 0

ולא רק אהרון חשש שנדחה אלא גם  קהל ישראל.חששו כך. שנאמר “ויקחו את אשר צווה משה אל פתח אהל מועד וקרבו כל העדה ויעמדו לפני השם” (ט’ ה). רק משראו שסולח לאהרון הבינו כי הקב”ה סלח גם להם ולכן התייצבו בהתלהבות “בלב אחד” אל אהל מועד. ולא עוד אלא שפתחו בשירה( מדרש) 0

 

הדבר היה חשוב כי מיד אמר משה

ם “זה הדבר אשר צווה השם תעשו וירא אליכם כבוד  השם” 0

לא מפורש מהו “זה הדבר”. מייד אחרי כן כתוב “ויאמר משה אל אהרון” שהוא עניין חדש. והמדרש חש בכך ואומר שמשה דיבר כאן לדורות, כלומר זה הדבר אשר תעשו על מנת שתשרה השכינה ביניכם, עתה ולדורות.

אומר תנחומא:  “זה הדבר אשר צוווה השם תעשו, ציפה הקבה שבית המקדש עתיד להחרב ואמר כל זמן שבית המקדש קיים ואתם מקריבים קורבנות לתוכו מתכפרעליכם שנאמר זה הדבר אשר תעשו. ובזמן שאין בית המקדש קיים במה מתכפר עליכם?  התעסקו בדברי תורה  שנאמר זה הדבר (מלשון דברים) דברי תורה משולים לקורבנות והם מכפרים עליכם וכן אומר הנביא קחו עמכם דברים ושובו אל השם.”  (הושע יד .ג) ם

כלומר משה מגיש כאן מירשם לדורות: כיצד יביא אדם מישראל להשראת השכינה, בין אם המקדש קיים ובין אם אינו קיים.

אם יש קרבנות, תלכו בדרך זו.  ואם אין מקדש, תלכו בדרך זו עם דברים: עם תורה ןתפילה.

דבר ראשון”: הכנסו למקדש לעזרה כאיש אחחד בזמרה ושמחה. ו

אם אין מקדש, החלו תפילתכם בזמרה ושמחה כאיש אחד.

0 הראשונים שדנו בנושא הזה הלכה למעשה היו אנשי כנסת הגדולה . משחזרו לארץ והחלו בבנין בית שני. חפצו להשרות בו את השכינה, ולכן נקראו “כנסת גדולה”שרצו “להחזיר עטרה ליושנה” כלומר להחזיר בו את רוח שקודש. הרי היה חהבניין חסר בחמישה דברים: בארון,אורים ותומים ,רוח הקודש, אש משמים ולוחות. 0

והדבר הראשון שלמדו אנשי כנה”ג מהמירשם של “היום השמיני” הוא, כאמור, שישראל יתכנסו לשם כאיש אחד,בשירה ובצפיה לעמוד לפני השם ולזכות בהשראתו.  ולשם כך תקנו לומר מזמורי דןד כפסוקי דזמרה בכניסה לחצר המקדש.  הקהל שנכנס  לחצר הבית צעד פנימה לקול מקהלת הלווים ששרה “הודו להשם קראו בשמו”ועוד מזמורי תהילים שנאמרו בעלייה לרגל ושאנו קוראים היום “פסוקי דזמרה”. 0

דהיינו גם אם אין מקדש יכול כל אדם לפתוח תפילתו בכל מקום כשהוא צועד בדמינו בחצר המקדש ושפתיו ממלמלים מזמורי דוד (שיטת רבי יעקב עמדין). 0

ולכן בנו עוד בזמן הבית בתי כנסיות שמזכיכרים את העזרה.  שני יציעים משני הצדדים לנשים, ועזרת גברים באמצע , ולפנים קדימה מעלות ושני עמודים בצידה מכל צדת כפי שהיה בשער ניקנור.  בעבר לא היה ארון קודש קדימה לשערים אלא הם צעמדו בפני עצמם כפי שהיה במקדש. רק בדורות מאוחרים הביאו את ספרי התורה לארון  קדימה. (היתה תקופה שהארון עם ספרי התורה עמד בקיר צדדי ללא קשר עם המדרגות והשער והעמודים קדימה) 0

ומדוע הקים משה את המשכן ופרקו מדי יום ביומו? ללמדנו לדורות שעל כל אדם לעשות כך. עליו להקים כל יום מקדש בלבו., כל יום מחדש  שהרי כל מטרת המשכן – גם זה שבלב- הוא להביא להשראת השכינה בלבנו פנימה.  כשאדם מישראל  אומר פסוקי דזמרה מדי בוקר בשמחה  הוא מקים בתוך לבו  מקדשם להשם, כביכול כל מזמור תהילים מהווה אבן או קרש בקירות הבית שבלב. 0 .

ולכן ההלכה אומרת לאמר פסוקי דזמרה מילה במילה “כסופר מעות,”  כמו שעשה משה רבנו בספרו את  תרומת הכסף לאדני החצר (ראה”פקודי”).  ובדומה לכך אנו אומרים (בשבתות) 15 שירי המעלות כפי שהלווים אמרו בעמדם על חמש עשרה המעלות, בעוד הקהל נכנס פנימה לחצר.  ומניין המספר 15 ? מ 15 התשבחות שאמר משה במצאו את הכסף החסר (ראה שם בפקודי) והם כנגד ר”ת “והמלאכה היתה דיים”.  וכנגד אותם 15 מעלות קבעו אנשי כנה”ג גם לפתוח  את פסוקי דזמרה ב 15 ברכות שבתוך “ברוך שאמר” ולסיימם ב -15 תשבחות שבישתבח. 0

והמירשם ממשיך ואומר: מהו “זה הדבר אשר צווה השם תעשו וירא אליכם כבוד השם?” רק אם תלכו בדרך זו תזכו להשראת השכינה בלבכם (מדרש). כלומר הזהרהושלא יחשוב אדם שאם יזמרבגיטרה חשמלית  תישרהשכיננה בלבו, או אם יאמר “אעלה להר אוורסט ומשם, מהנוף האדיר אקבל השראת השכינה.”  משה רבנו אומר כאן שרק בדרך הקצובה כאן תרד השכינה האמיתית ללבנו.  אחרת תהא זאת “אש זרה”. 0

ודבר נוסף למדו מכאן אנשי כנה”ג”  מהו “זה הדבר אשר תעשו?” – כשם שהקב”ה אחד, גם עם ישראל אחד.  אין השכינה שורה על עם מפורד ומסוכסך.  ומכאן לימדו שלאחר פסוקי דזימרה  ייחד אדם את שהם ב “שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד”. 0

 כלומר הם תיקנו שבעלות השחר יעמוד אדם בחצר המקדש ממש, או בדמינו, ולאחר שצעד קדימה לקול פסוקי דזמרה יקבל עליו מלכות שמים ויאמר ק”ש וברכותיה, בין אם המקדש קיים ובין אינו קיים. 0

ועוד למדו מהמילים “זה הדבר אשר תעשו” – התגברו על יצר הרע שבלבכם.  ואכן אין השכינה שורה על לבו של אדם המלא ב”רוע לב” . 0ואין השכינה שורה ללא תשובה הממרקת את הלב.

ורק עתה אומר משה לאהרון להקריב קרבנות היום השמיני שהיו זהים עם חטאות יום כיפור. אהרון יכפר לראשונה על עצמו ומשפחתו ולאחר מכן על העם. 0

ומכאן למדו אנשי כנסת הגדולה שלאחר ק”ש וברכותיה יש מיד לאמר דברים, תפילה שנאמרת יחד או במקום  הקורבנות. והיו הם שקבעו לאמר תפילת שמונה עשרה מייד לאחר ק”ש. מניין המספר 18? מהמשכן  כפי שנאמר:

0:”בכל יום מתפלל אדם י”ח ברכות ולמה י”ח? אמר ר’ שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כנגד י”ח צווים שבפרשת המשכן” (ירושלמי ברכות פד) שכן י”ח פעמים כתוב “כאשר צווה השם את משה כן עשו בני ישראל”.0

 ומהו התוכן של  18 הברכות שבתפילה? – לפי הסדר שבפרשת התשובה בפרשת ניצבים. מהי שיבת ציון האמיתית בלי תשובה? כיצד תחזור הגדולה ליושנה אם לא על יד תשובה של ישראל  לאלוקיו ולארץ, והקב”ה לישראל? 0

אבל כפי שהפרשה מספרת גם ביום השמיני לא ירדה השכינה  עם הקרבנות.  היה עדין חסר דבר. לכן אומרת התורה “וישא אהרון את ידו (כתיב ידיו קרי ידו) אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת”.  אך גם ברכת כהנים לא הביאה את השכינה, לבושתו של אהרון (מדרש). האם נידחה מהקב”ה? וגם העם הביט בנעשה באכזבה.  האם נידחו גם הם עקב חטא העגל? 0

ואז נאמר “ויבא משה ואהרון אל אוהל מועד ויצאו  ויברכו את העם וירא כבוד השם אל כל העם. ותצא אש מלפני השם ותאכל על המזבח, וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם” 0

רק כשנכנסו שניהם לאהל ויצא וושניהם וברכן שנית, יחדיו, כבוד השם נראה על המזבח.  מה לימדו משה  לאהרון שם באהל? אומר המדרש “לימדו להקטיר  קטורת” . ואכן  תפילת  18 של מנחה היא כנגד הקטרת שנאמר תיכון תפילתי לפניך כמנחת ערב וכקטורת”.  ולכן גם מסיימים בתפילה בפרשת קטורת. 0

המסר ברור: בגם ברכת כהנים צורכת את משה כדי  שתפעל.  ללא הסנהדרין והתורה אין לכהן שום השפעה.  לכן אנו מקפקידים ששליח ציבור מורה לכהנים לברך מילה במילה. 0

ומשום שברכת כהנים מסתיימת במלים “וישם לך שלום” אנו חותמים בברכה “שים שלום.”  ואנו מוסיפים גם את התפילה הקצרה “ושם נעבודך ביראה וכשנים קדמוניות.”  שהרי כל חפצנו הוא לעבוד את השם כשנים קדמוניות ולהחזיר עטרה ליושנה. 0

כיצד הגיבו ישראל?  פתחו ברינה והשתחוו ברעדה: תגובה יחודית של היהדות למראה השכינה: גילה מעורבת ביראה. “וירונו”: מה שרו? חזרו על “שירת הים” (מדרש) והזוהר אומר ששרו אותו בחשק גדול יותר מבעבר. ואכן היו נוסחאות של תפילה בהם אמרו שירת הים לאחר השמונה עשרה, או לפניו. כיום מקובל לאמרה לפני ישתבח. 0

ואם אין אנו יודעים בדיוק מה שרו ישראל למראה האש, אנו יודעים מה היתה שירתם בחנוכת הבית הראשון. והסיפור דומה להפליא למסופר כאן. 0

מספר בדברי הימים שכאשר סיים  שלמה את בניין הבית בחג הסוכות ורצה לחנכו, התקבצו כל ישראל למעמד הנשגב. אך משניסה שלמה להכניס את ארון הקודש למקדש סגרו השערים את הפתח והדלתות רצו לבלעו. שלמה היה במבוכה גדולה.  האם דחה אותו השם מירושת דוד? הרי הרבה ריננו אחרין שכבנה של בת שבע ואינו היה ראוי למלוכה בישראל! ובכך הזכיר שלמה את אהרון שחשש גם הוא שאינו ראוי לכהונה עקב חטא העגל.  וגם אצל אהרון ראו ישראל שהשכינה לא ירדה, וחששו שמא לא נסלח לאהרון ולכל העם. 0

אך שלמה ידע את האמת שאמו היתה גרושה מאוריה כשיצא למלחמה. שכן כך היה נהוג בצבא דוד לתת גט גירושין לנשים שלא תשארנה עגונות.  ולכן קרא שלמה בחום הלב: “שאו שערים ראשיכם  והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד”. אך השערים רצו לבלעו עוד יותר מקודם משום שחשבו שהוא מכנה עצמו מלך הכבוד. ואז המשיך שלמה וקרא:” מי זה מלך הכבוד? השם צבאות!” אך השערים נשארו נעולים. שלמה לא ויתר וקרא:  “כהניך ילבשו צדק” כלומר אנא פתח השער עבור הכהנים, עבור הצדיקים, אך השערים נשארו נעולים. ורק משקרא “בעבור דוד עבדיך אל תשב פני משיחך” נפתחו השערים  ובכך הוכיחו לכל ששלמה הוא יורש וראוי לדוד.  וכשהכניס הארון למקדש ירדה השכינה, ועמה אש משמים על המזבח. כשראה זאת הקהל פתח ברינה והשתחויה ארצה כפי שעשה העם בפרשתנו משירדה השכינה למשה ואהרון. ומאז נקבע “ש מ י נ י  עצרת” כיום שבו התבססה מלכות דוד ושלמה ובו ברך העם את המלך. ובדורות האחרונים אנו חוגגים בו גם את  שמחת סיום התורה, בגילה וברעדה ואנו חוזרים על הסיפור ב”אתה הראתה” ובקריאת ההפטרות. 0 .

  ומה בדיוק שר העם במקדש שלמה בראותו את האש יורדת על המזבח? אומר התנך:” שירי הלל דוד, כי לעולם חסדו.”  היתה זאת הפעם  הראשונה  שהמונח “הלל  דוד” מופיע בתנך. אין פלא ששמיני עצרת נחשב ליום של “שיר” (פזר קשב) שהוא ההלל (הרוגצובי זצ”ל). ומכאן כנראה למדו אנשי כנה”ג להורות לציבור לאמר מזמורי תהילים בפסוקי דזמרה בכניסתם למקדש.   וההלכה היא ששלירת ההלל ולפסוקי דזמרה יש דין שווה. 0.

ומאחר והים השמיני אירע ביום הראשון בשבןע אין זה פלא שחזל תיקנו חזל לומר המזמור “שאו שערים ראשיכם” בכל יום ראשון, בשבוע.

משה אם כן סלל לנו דרך להשראת השכינה בזימרה ובתפילה. רק בדרך זןו נזכה להשראת השכינה האמיתית ללא אש זרה. 0

אך מהו הרגע שבו נצפה להשרא ת השכינה? על כך ממשיכה התורה ומספרת על מות שני בני אהרון ושם  אומר הקבה למשה: “בקרובי אקדש”. יש לאמר קדושה בציבור כדי להביא השכינה לישראל.  מה בדיוק לאמר? זאת לימד ישעיה: קדוש קדוש קדוש השם צבאות מלא כל הארץ כבודו.”  שלא נחשוב שהשכינה רק במקדש ובלב. הין מקום מלבדו. 0 ,   .