פרשת בשלח : יפה תורה עם דרך ארץ

 

הראוי והמקובל והמצוי: מי חשוב

ויהי בשלח פרעה

 

מן ה ר א ו י  היה לכתוב שהקבה שילח את ישראל   ממצרים, וכך גם הוא  ה מ ק ו ב ל  שכן התורה אומרת זאת  חמישים  פעם, כלומר אנו צופים זאת בכתב. אך המציאות,  ה מ צ ו י  היה  שפרעה שילחם וזה לזכותו.  וכשמדובר בגט שילוחין המציאות קובעת, פרעה הוא זה ששילחם. . ם\

 ו לא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים

   מן הראוי היה , וכך גם מקובל , שעבדים משוחררים יוצאים מבעליהם בשמחה  וששון. אך התורה אומרת ויהי בשלח, לשון וי, צער. ואמר הזוהר הקדוש

אמר רבי שמעון בא וראה כשיצאו ממצרים היתה רוחם נשברת והיו שומעים שירות ותשבחות של מעלה ולא יכלו לשמח.  האדם כאשר עוזב את מלאכתו אז מרגיש שבר  עצמותיו ושבר רוחו כך ישרא ל  כאשר יצאו   ממצרים טעמו טעם מיתה

לא שירת הדרור ולא גילוי  של הודיה מלאו את לבם של יוצאי מצרים. לפי  רבי שמעון את לבם מלאה רגש דכאון, שבר פיזי ורוחני.  “פן ינחם העם ושבו מצרימה”. המציאות היתה שונה מהראוי ומהמקובל. והתורה מכבדת את המציאות ולכן לא הנחם אלוקים דרך ארץ פלישתים אלא סובבם אל דרך המדבר.

מהו דרך ארץ? זה מה שראוי ומקובל לעשות בארץ.  דרך ארץ הוא לזרוע ולנטוע ולבנותובתים ולשמרם.  דרך ארץ היא לעשוק במסחר ובתעשיה וובמשא ובמתן. להקים צבא  ומשטרה ולבנות מדינה ולעסוק בישובו של עולם לא מתוך שיקולים תיאורטים אלא הלכה למעשה.  זה מה שכל בני אדם עושים מתוך תצפית ונסיון.

כולמר הקבה לא חפץ להוליכם בדרך ארץ פלישתים , שיראו מה שהפלישתים עושים ויעשו כמותם. הם ישקעו בדרך ארץ  ולא יקבלו תורה

  למה לא הביאם הקבה  בפשוטה? אלא אמר הקבה  אם אני מכניס את ישראל בפשוטה מיד הם מחזיקים איש בכרמו ובטלים מן התורה (ילקוט) ם

 ויסב אלוקים את העם דרך  המדבר

מהי דרך המדבר? היא ההפך מדרך ארץ.  אומר רבי יהושוע

דרך כדי לתת להם את התורה. המדבר, כדי להאכילם המן , ים סוף כדי לעשות להם ניסים

דרך המדבר לפי רבי יהושוע היא  דרך ניסית  , במדבר ישא אותם הקבה על כפיו , יוריד להם מן, ישקם מבאר מרים, ויכה לפניהם עקרבים ונחשים.  ובדרך המדבר אין חשש שיבטלו תורה. וכן אמר רבשבי: לא נתנה  תורה אלא לאוכלי המן.

 אם  אין תורה אין  דרך ארץ

אך  רבי אליעזר  סובר אחרת:

רבי אליעזר אומר: דרך המדבר כדי ליגעם, המדבר: כדי לצרפם, ים   סוף כדי לנסותם

מטרת דרך המדבר היא חינוכית., לחשלם , לתת להם תורה ולהכשירם להכנס לארץ. ולכן אומר רבי איליעזר בפרקי אבות

אם אין תורה אין דרך ארץ

וכך פוסק הרמבם שקודם ילמד אדם תורה ואחר כך ישא אשה ויעסוק בדרך ארץ

ולפי זה יוצא שתלמוד תורה  הוא הכנה כביכול לעניני ארץ, כאילו  שמטרת הכל הוא הארץ וההצלחה החמרית, דבר שאי אפשר, ולכן אומר רבי אליעזר דבר שנראה הפוך ממה שראינו זה עתה

אם אין דדרך ארץ אין תורה

ולפי  זה מטרת הכניסה לארץ היא  שנוכל ללמוד תורה ברחבות.  אם אין קמח אין תורה.  וכך גם כותב הרמבם שאין ביאת ישראל לארץ אלא כדי שילמדו תורה.   וכך גם לאדם פרטי : ם

לעולם יעסוק  תלמיד חכם לפרנסתו ופרנסת ביתו ואחכ ילמד תורה והקפידו על כך חכמי תמשנה והגמרא

 זא לפנינו  מעגל: תורה קדמה לדרך ארץ, ודרך ארץ קדמה  לתורה.  חיי האדם הם מעגל בלתי פוסק של לימוד תורה ודרך ארץ. וכך בדיוק סובר הרמבם

קודם יקום בלילב וילמד תורה ואחכ ילך לעבודתו וכשישוב ילמד מקרא ומשנה ותלמוד (הקדמה  לפרקי אבות) ם

הנהג בהם דרך ארץ

אך כיצד יחלק אדם את זמנו? הרי כתוב  לא ימוש ספר התורה הזה מפיך! אלא אומר רבי ישמעאל בברכות:

 תלמוד לאמר ואספת דגנך הנהג בהם  מנהג דרך ארץ

 לא בשלבים ילך האדם אלא ימזג תורה עם דרך ארץ. כל צעד שיעשה יהיה זה לשם שמים וכהלכה. ם

יפה  תורה עם דרך ארץ

אך אומר רבן גמליאל בן בנו של רבי  יהודה הנשיא

יפה תורה עם דרך ארץ

כלומר אלו שהולכים בדרך המיזוג ההלכה  יוצאת כמותם . זוהי תצפיקת.  וכן אומר ומסכם אביי:

הרבה עשו כרשבי  ולא עלה בידם. הרבה עשו כרבן גמליאל ועלה בידם.

זוהי תצפית. הלכה היא כמו אלו שמצרפים תורה עם דרך ארץ.  חכמים אלו מבינים את חיי המעשה ולכן התורה עולה יפה בידם.

יפה תורתו של רבי הקדוש ששילב תורה עם דדרך ארץ

יפה  תורתו של  רבא שעשיר היה ושילב  תורה עם דרך ארץ

יפה תורתו של רב אשי שעשיר היה ושילב תורתו עם דרך ארץ

אין כאן ענין תיאורטי של הראוי  או המקובל אלא כובוד והכרה במצוי, במציאות.