פרשת במדבר תשפא

  הרב דר צבי אבינר

הארון וקנאיו החיים לעולם

 

 

מקובל  לקרא  בתורה בשבת שלפני שבועות בפרשת במדבר וכן לכנות אותה בשם שבת כלה.  הקשר נראה מהקטע הבא המסיים את הפרשה

     ויאמר השם למשה ואהרון  

אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלויים

וזאת עשו להם ולא ימותו

בגשתם את קודש הקדשים

אהרון ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על עגודתו ועל משאו

ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו (במדבר ד יז- כ) ם

ספר רביעי

נשים לב שספר במדבר הוא המשכו הישיר של ספר שמות. זאת רואים לא רק מפאת התוכן – ספר שמות מסיים בתאור מחנה ישראל הנוסע לפי הענן – אלא גם על כפי  המחשב המראה את סדר החומשים  לפי הדיאגרמה הידועה הבאה

בראשית……..שמות……..ויקרא ……..במדבר…….דברים

ת……………..ת…………….י…………….ה……………ה

ו………………ו…………….ה…………….ר…………..ר

ר…………….. ר……………ו. ……………ו…………..ו.

 ה…………….ה…………….ה…………….ת…………..ת

העמוד הראשון הוא ספר בראשית, השני הוא שמות, השלישי באמצע הוא ויקרא, הרביעי הוא במדבר, החמישי הוא דברים.  המחשב מורה שבספר בראשית מופיעה המלה תורה בדילוג של 50 אותיות (מהתו של בראשית) וכך גם ספר שמות (מהתו של שמות).  ספר ויקרא מורה על שם הויה בדילוג של 7 אותיות , וספר במדבר  מורה שוב  על ‘תורה״, בדילוג של 50 אותיות רק שהמלה תורה היא הפוכה, וכן דברים.  לפנינו מבנה שנתגלה רק בדורנו  המראה על מנורה של חמישה קנים כאשר  ספר ויקרא באמצע ושני קנים מכל צד.  כל קן של המנורה למשל הקן של ספר בראשית פותח במלה ״תורה״ ומסיים בדברים כאשר ״תורה ״ כתובה הפוך, כאילו ״דברים? הם המשך ישר של בראשית, ושמות ממשיך ל״במדבר״

התחלת מסע

מדוע יש צורך בספר חדש לתאר את המסע? כי אכן מסתיים כאן פרק אחד בתולדות ישראל – יציאת מצרים – ונפתח כאן פרק חדש , המסע לארץ ישראל.  אך כפי שחזל הבינו בהרבה מקומות המסע הוא. לא רק לארץ ישראל אלא בהיסטוריה כולה עד לאחרית הימים, עד ליום שבו כל העמים יכירו באלוקי ישראל.   מחנה ישראל, מצויד בתורה שזה עתה נתנה, מוכן לצאת למסע ההיסטורי הזה, ולכן מונה אותם התורה  באהבה ותשומת לב כפי שנהוג לפני מסע גדול.

מחנה מפלא מעל שיני  הזמן

 

 

 ספר במדבר פותח ועוסק במסע ההיסטורי הזה, כפי שגם נראה בפרשיות הבאות.  ובראשונה הוא מתאר את    המחנה האלוקי המופלא של שנים עשר השבטים לדגליהם.  השאלה היא מי יגיע לסוף המסע?    מי יעמד בתלאות הדרך וסכנותיו, ומי ינשור ויעלם מההיסטוריה

ומפרשת במדבר נראה   שהמחנה המופלא שהחל את המסע היו בו כל הסממנים הדרושים לקיומו ונצחיותו.    מבנהו    המרובע  היה   מכוון לארבע רוחות השמים, ושנים עשר השבטים היו מסודרים סביבו כמו שעון.  בצפון שלשה שבטים –  דן אשר ונפתלי המכוונים כשעות 11-12-1.   במזרח יהודה, יששכר וזבולון כמו השעות 2-3-4.   בדרום  ראובן, שמעון וגד, כמו השעות 5-6-7,  במערב  שלשת השבטים אפרים, מנשה ובנימין, כמו השעות  8-9 -10.   השעון המרכב  מ 12 השבטים  מכוון כנגד 12 שעות.  באמצע השעון במרכז היה מחנה לויה ובמרכזו המשכן שמעליו התנשא למעלה עמוד הענן כמו מחוג של שעון שמש.  ויש כאן רמז ברור שמחנה ישראל עומד מעל הזמן.      והרי בספירת העומר אנו משתמשים בזמן כחפץ שבו אנו עושים מצווה. כלומר אנו בעלי  הזמן.  ואם תרצה תאמר שישראל שקבלו תורה הם עבדי הקבה ההולכים לפי מצוותיו  כמו שעבד הולך לפי הזמן.    אדיר.    והמחנה הזה נע במדבר שלא כמו מחנה אחר  בהיסטוריה שכן   לא הלך לפי מפות או מרגלים אלא לפי  עמוד הענן –   אם הענן נטה מזרחה, המחנה כולו נע מזרחה. אם נטה צפונה או דרומה, המחנה כולו נע בהתאם.   המנוע קדימה הייתה האמונה השלמה בקבה.

חשיבות הסדר? ם

יש רבים הרואים במחנה ביטוי לכך שמחנה ישראל מבוסס על סדר.   חיי היהודי  המאמין מסודרים על ידי השולחן ערוך למשך כל היום.  יהודי טוב, לפי זה, הוא זה שהולך בתלם ומתיישר עם שאר ישראל.   אנו כולנו איש אחד ולב אחד, כמו שהיה במעמד הר סיני.  ולכן  קוראים במפרשת במדבר בשבת שלפני  חג השבועות שהוא מתן תורה.  וכן יש להוסיף שגם הדילוג של ״תורה״ בספרים בנוי על 50, כספירת העומר.

כל הסיכוי היה שהמחנה המופלא כולו, העומד על אמונה וסדר מופתי  אכן יגיע כולו לחפצו, לא רק לארץ. ישראל  אלא גם לאחרית הימים

חוץ משבט אחד

 

רק שבט אחד   נראה היה כתלוש משאר המחנה   וקיומו היה מוטל בספק –  שבט לוי.  כבר במפקד שנערך נמצא שמספרו היה דל וקטן מכל שאר השבטים, דבר שהפליא את הרמבן.   השבט גם לא היה משובץ בשעון הנ״ל  ואפילו נמנה בנפרד.  שכן הוא סובב  את מחנה המשכן שבמרכז.  הוא היה דל בחומר ובמספר.  עתידו הכלכלי בנוי היה על תרומות מהמקדש ולא היה לו  חלק  ונחלה בארץ.  עיסוקו היה בהרבצת תורה ולא בחקלאות או במסחר.  ואנו יודעים את שכרם הדל של מלמדי תורה.  מלבד זאת מספרו היה הולך וקטן, עד כדי כך שהקבה פנה למשה להבטיח שלא ייכרת מישראל, במיוחד משפחת הקהתי הממונה על נשיאת הארון ושאר כלי הקודש

והתנהגות השבט הזה הייתה לא הגיונית ולא ״מסודרת״ כבר מההתחלה.  שמעון ולוי פעלו בקנאות באונס של דינה ועל כך זעם עליהם יעקב.  במצרים לא היו משועבדים כי לעומת השאר לא עבדו עבודה זרה ואפילו נמנעו מלהוליד.  ואולי זוהי הסיבה למספרם הדל בשנה הראשונה לאחר היציאה.  לפי הרמבן הם גם לא התברכו בפרו ורבו כשאר ישראל שהיו משועבדים.

וגם בחוטא העגל הם לא פעלו כשאר השבטים שהלכו לפי ההיגיון.   הרי כאשר משה  בושש לרדת, לפי חשבונם של ישראל,  היה זה הגיוני. מאד לחשוב  שדבר קשה ורע אירע לו על ההר. מה יכלו ״בעלי הבתים״ מישראל – אנשים הגיוניים- לחשוש אם לא לשלומו? ואם כך, הגיוני מאד  היה  לטעמם לעשות עגל זהב שידריך אותם הלאה במסעם        רק הלויים סרבו להשתתף בחגיגה ההגיונית, ולא עוד אלא כאשר משה ירד וקרא ״מי להשם אלי״ התקבצו הם מכל   ישראל וחגרו איש את חרבו  והרגו איש את אחיו ואיש את קרובו.   אכן  לא בעלי בתים רגילים הם הלווים אלא קנאים פרועים הנוטים להשתמש בחרבם.  וקנאים  הפועלים כנגד ההיגיון סופם לההעלם מההיסטוריה כידוע

מה הביא להמשך הירידה במספרם

 

מהפסוק נראה מה הביא   להמשך הירידה במספרם, במיוחד משפחת הקהתי.  השם  הזהירם שלא יראו ״כבלע את הקודש״.    לפי רשי ומפרשים רבים הכוונה שלא יראו את הארון נחשף  בשעת כיסויו על ידי הכוהנים.  הכוהנים עצמם זריזים הם בעבודתם וחזקה עליהם שימנעו מלהביט.  וכל המביט בארון החשוף דינו כרת שנאמר לא יראני האדם וחי.  ולכן מפרש הרמבן שמעל הארון  נראה היה ״כבוד השם״ שנעתק מהענן וישב בין הכרובים.

ואפשר לפרש בדרך של המדרש שהלויים  באו במרוצה לראות כבלע את הקודש כלומר לחזות בכלים החשופים ברגע שכיסום  לקראת ההוצאה החוצה למסע. במרוצתם קדימה דרסו זה את זה.   אם בימינו ראינו דחיפות דומות במירון לקראת הדלקת הנר לזכרו של רשבי,  שגרמו למוות, קל וחומר  לדוחק  לראות את הארון חשוף.    אכן, הסיכוי היה שמכל השבטים, שבט הלוי הקנאי לא יצליח להגיע לסוף המסע ההיסטורי.

וגם אם נבאר שרצו לשם להגן על הארון בזמן חשיפתו, אין זו התנהגות של בעלי בתים שפויים ורגילים אלא של קנאים .

מדוע רצו קדימה בחירוף נפש ? כי  הקנאי אוהב את נושא קנאותו.  לא כל אדם רואה את התורה  כפי שהקנאי רואה אותה.   לבני אדם רגילים יש מטרות אחרות המושכות את לבם.   לאחד המסחר נראה יפהפה ומושך. לאחר הרדיפה אחרי מעמד פוליטי נראה יפהפה ומושך.  אך לבני לוי הארון והשכינה נראו יפהפיים מאין כמותם.

שבת כלה

 ומשום כך  ממשיל המדרש במסכת יומא את התורה לכלה.  המדרש שואל מדוע היה אסור להביט בארון ובכרובים בשעת המסע במדבר, בעוד שכאשר בא הארון למנוחה במקדש בירושלים הראו את הארון לעולי רגלים?  והתשובה הנפלאה היא שבמדבר  היחס של ישראל לתורה היה כיחס של חתן לכלה לפני החופה. כל עוד הכלה בבית אביה, על החתן נאסר לראות את כלתו מפאת הצניעות.  אך לאחר החופה כאשר היא בבית בעלה אין    כל איסור להביט בה.

 בזמן המסע במדבר, השכינה והתורה היו יפהפיים ובצניעות.    בארץ ישראל ובמקדש בירושלים כאשר הגיע הארון למנוחה אפשר היה להראותו לעולי הרגלים ללא חשש.

    הגמרא שם שואלת מה לאחר החורבן? האם השכינה והתורה עדיין בצניעות ? ויש שתי תשובות.  האחת אומרת שמאז החורבן הגילוי ממשיך ופוחת . תשובה הפוכה אומרת שמאז החורבן חזרנו למעמד הנסיעה במדבר ולכן הצניעות עולה

 ולכן הנהיגו הגאונים לקרא לשבת שלפני שבועות ״שבת כלה״ שהרי אנו מתקדמים לקבלת התורה שהיא בבחינת כלה יפהפיה.

מי נידון בכרת

 

מדברי הקבה ״אל תכריתו״ מסתבר שהלויים שמספרם הלך וירד- במיוחד הקהתיים – עמדו בפני כרת.  הסיכוי שלהם לסיים את המסע ההיסטורי בשלום היה קטן.    מכל השבטים, מסתבר היה שהם יעלמו מההיסטוריה היהודית.  ישארו רק ה ״בעלי בתים״ ההגיוניים השפויים  שהקנאות מהם והלאה

  אך  הקבה ריחם עליהם    וצווה למשה ואהרון למנוע את היעלמותם.

  והנה פלא. במבט היסטורי של ימינו נראה שמה שקרה הוא  ההפך מהמצופה.  מכל המחנה המפואר שיצא ממצרים, נעלמו 10 השבטים ונשארו הלויים ושבט יהודה.

שבט הלוי שרד משום שהקבה אמר שלא יכרתו

שבט יהודה מכיל כידוע חלק קטן מבנימין,   וגם את שבט שמעון הקנאי שהתמזג כליל עם יהודה כפי שמסופר בספר שופטים.

ושבט יהודה שרד משום שגם הוא קרא בקול מי להשם אלי, בזמן החשמונאים .  סיבה נוספת היא משום שיהודה הבטיח ליעקב שהוא יערוב לשבטים – ערבות קבלן.  הוא החליף את השבטים כלפי יעקב

יוצא שהיחידים שישרדו את המסע ההיסטורי הם אלה שהתורה נראית בעיניהם יפה , למרות צניעותה, שהרי משה עשה את הידית לספר התורה מעץ החיים שאדם הראשון הביא מגן העדן.

   ולכן אנו מקפידים לקרא את פרשת במדבר לפני שבועות