פרשת ויצא תשפ
הסולם והנדר
אם יהיה אלוקים עמדי- “אם יהיה לי לדיין” (ספורנו) ם
כבר אמרנו שכל סיפורי יעקב סובבים סביב חיפוש אחר משפט צדק ו”דינים”- שהיא מצווה חמישית של אדם הראשון ונח. כאמור, פרק א’ של בראשית מציג את האלוקות והאפשרות של עבודה זרה – (במילים נעשה אדם) פרק ב מביא גילוי עריות בגן עדן (מצווה שניה) ולאחר מכן סיפור קין והבל ושפיכות דמים (מצווה ג) ולאחריה דור המבול שעבר על חמס (שפ”ד וגזל מצווה ד) ולאחר מכן אברהם שנלחם נגד גזל מאורגן (מצווה ד) ועתה יעקב שנלחם עבור ביצוע צדק ומצוות דינים (מצווה ה). מבט זה זורק אור על חלום הסולם והנדר שבעקבותיו
נזכור כי בסוף הפרשה הקודמת בירך יצחק את יעקב במילים “ויתן לך האלוקים” בעוד שאת עשיו בירך ללא הזכרת שם האלוקים. ומפרש רשי שם שאלוקים ציין מידת הדין כלומר שיעקב יתברך מצד הדין ולא מצד הרחמים בעוד שעשיו יתברך רק מצד החסד והרחמים. יעקב “ירויח” את ברכתו בעוד שעשיו יקבל זאת כצדקה. וברכה ושפע שבא מצד הדין הוא עמיד לעולם בעוד שמצד החסד הוא בגדר “לחם בושה” שלא עמיד. אם יעקב ילך בדרך תורה ומצוות הוא “ירויח” את ברכתו.
מבנה הסולם
ועתה נוכל להבין את חלום הסולם. הסולם ומבנהו מתוארים בפרשה- לפניו ג פעמים “המקום” ואחריו ג פעמים המקום. הסולם כאילו “עומד” זקוף בתוך התורה. היא הבסיס שעליו הסולם עומד. שש פעמים מזכרים מלאכי אלוקים העולים ויורדים “בו.
פרוש יפה מתוך מליון הפרושים הוא שלסולם שש מדרגות – המיצגות שש מצוות אדם הראשון. מלאכי האלוקים הם מקהלת מלאכי השרת המייצגת שבעים אומות העולם. כל אומה עולה ויורדת על הסולם בהתאם למצצות שמקיימת. אומה המקיימת שש מצוות עומדת למעלה על שש המדרגות, בעוד שאומה המקיימת רק מצווה אחת עומדת למטה. לכל אומה יש האפשרות לעלות ולרדת לפי בחירתה.
פרוש אחר של בעל הטורים הוא ש”סולם” בגמטריה “שווה ל”ממון” וכן “עוני”. אדם עולה ויורד לפי המצוות שמקיים. החזון שיעקב רואה- שאדם עולה בסולם העושר והממון על ידי מלאכי אלוקים ולא על ידי מלאכי רחמים אומרת לו שעליו להשיג מעמדו ביושר ובקפידה עחמורה על חוקי התורה בכל מה שנוגע למסחר ועבודה וצדק ויושר. אחרת ירד ממעמדו. החלום הוא איפא אישור ציורי לברכת יצחק ליעקב שנתנה בשם האלוקים דוקא. אמנם בראש הסולם למעלה ניצבת מידת רחמים שסוככת על הכל. ם
יעקב מתעורר ואומר בהתפעמות – יש הויה במקום הזה ואני לא ידעתי- והדגש הוא על “יש”. הוא חש בבהירות אדירה את מציאות השם. לכל אדם יש רגע כזה בחייו שלפתע חש הוא בעליל את מציאות השם כאילו יושב ממולו. החלום היה כה בהיר וכה משמעותי שיעקב לא יכול היה שלא לחוש את הנס החי וההתגלות שהיתה לו. הקבה כביכול יושב ממש מולו- ולכן עושה הוא עמו חוזה ם
ם “אם יהיה אלקים עמדי- ” אזי אעשה כך וכך.ם
רבים הם המתפלאים כיצד נודר יעקב נדר שנשמע ממש כחוזה. למעשה נדר הוא צורה חזקה של תפילה. בעוד שתפילה אומרים בלחש, נדר אומרים בקול רם ובפני עדים. חזל מציינים שיעקב הוא הראשון בתורה שהביע תפילתו ורחשי לבו בנדר. נח ביטא את לבו אחרי המבול בהקרבת קרבן עולה ללא מילים. מהי עולה? מה שעולה על הלב. נח העלה את הסתיגותו מלהביא ילדים לעולם על ידי עשן הקרבן. אברהם לעומתו התפלל על סדום בדיבור – אך בהכנעה ובקבלת הדין מראש. שהרי אברהם קרא לקבה אדון שהכל שלו ואני עבדו. אבל יעקב לעומתם דן עם הקבה כביכול שווה בשווה, בחוזה. ולכן ישתנה שמו לישראל שפרושו “ישר-אל” כלומר שרית עם אלוקים ותוכל. יעקב יכול היה לעמוד מול מידת הדין ולזכות
לכן אין זה מקרי שיחסי יעקב עם האלוקים נטבעו בנדר-חוזה. כפי שאמרנו לעיל כל תולדות יעקב סובבות סביב חיפוש אמת, צדק ומשפט ועשיית דינים. והמרחב החברתי של דינים הוא במשא ומתן ועריכת חוזה שכל צד מרויח ביושר. וכך אמנם יעשה יעקב שיכנס לחוזה עבודה עם לבן- אעבדך שבע שנים בבתך. ולאחר מכן יכנס לחוזה עבודה כרועה בשכר הקבוע בחוזה- העקודים לי והלבנים לך. אין פלא שגם יחסו לקבה נקבע בחוזה – שהקבה מסכים לחתמו. ם
והיות והנדר שעשה יעקב הוא הראשון בתורה, הרי הוא אב טיפוס לכל הנדרים שבעולם כפי שחזל אומרים- “כל הנודר על דעת יעקב הוא נודר” . כלומר כל מה שאנו מזכירים ב”כל נדרי” – נדרים ושבועות וחרמים ואיסרים- כל אלה מוזכרים כלולים כאן בנדר יעקב. ויתר על כן- כל הנודר חייב לכוון דעתו ליעקב כדי שהנדר יתפוס. כשם שבאמרנו “הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל”- אנו מכוונים דעתנו לדעת חכמים שכן אחרת הנישואין לא תופסים. מהי איפא דעתו של יעקב בנדר והאם אמנם “מכסה” הוא את כל צורות הנדרים שבעולם? ם
נבדיל בין שבועה לנדר ולנדבה
נזכור ששבועה היא על דבר שעל האדם לעשות, כגון הריני נשבע לעשות כך וכך או לא לעשות כך וכך. לעומת זאת הנדר והנדבה הם אודות חפץ מחוץ לאדם. בנדבה אני אומר “הבהמה הזאת היא עולה להשם” – ובכך אני מקדש את הבהמה המסוימת הזאת למזבח, מעבירה לרשות המקדש. או באומרי “הכסף הזה שעל השולחן יהיה להשם” – שבכך אני מעביר את הכסף המסוים הזה לרשות המקדש. זוהי הנדבה. נדר הוא התחיבות לתת חפץ למקדש. כגון האומר “עלי להביא מאה כסף” או “כך וכך עולות” למקדש. האדם מתחייב להביא לא כסף מסוים אלא סך של מאה כסף. לא להביא בהמה מסוימת לעולה אלא בהמות כלשהם לעולה.
מבנה הנדר: תנאי ותשלום
הנדר הוא סוג של תפילה שבו הנודר מבטא את מאויו בחלק הראשון הקרוי “תנאי” –כגון אם יקרה לי כך וכך- ולאחר מכן מבטא את ה”תשלום” תמורת קיום התנאי- כגון “אזי אעשה כך וכך” (שבועה) או “אביא לקרבן את הבהמה הזאת” נדבה) או “אתרום כך וכך סכום כסף למקדש” (נדר.)
התנאי
יעקב חוזר בחלק הראשון של התנאי על דברי השם בחלום מלה במלה.
השם הבטיח “הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך” ויעקב אמר “אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש “
השם הבטיח “והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך” ויעקב אמר “ושבתי בשלום אל בית אבי”
והוא מוסיף “והיה השם לי לאלוקים” ם
רבים תוהים: מדוע חזר על דברי השם? האם לא האמין לחלום? אבל הנכון הוא שיעקב לא חזר בדיוק על מה ששמע בחלום כי הדובר בחלום הוא השם (הויה) מידת רחמים בעוד שיעקב אומר בתנאי “אם יהיה אלוקים עמדי” כלומר מידת הדין. בחלום דיבר אליו השם מידת הרחמים, אך יעקב לא חפץ היה במתנת חסד ורחמים אלא שיזכב לקבל דוקא מצד הדין כפי שברכו אביו יצחק. לכן הוא מתפלל שיזכה לעמוד בכל הפתויים שבדרך וירויח לחמו ולבושו ביושר מצד הדין כלומר מצד האמת- כפי שאומר הנביא “תתן אמת ליעקב” ם
הפתוים
מהם הפיתוים בדרכו? אומר המדרש כאן
ם “רבנן אמרו ושמרני בדרך הזה – מגילוי עריות ושפיכות דמים ומעבודה זרה ומלשון הרע “
כלומר יעקב מבקש בתנאי שאלוקים ישמרנו מלעבור על מצוות בני נח. מעניין שמתוך מצוות אדם הראשון מזכיר המדרש רק את הראשונות ומשמיט את דינים (וחילול השם) כאילו לאמר שיעקב משאיר את דינים מחוץ לעזרת האלוקים, כדי שיתמודד עמה בעצמו ומכוחו ויזכר לשכר מצד הדין ולא כחסד
לפי זה השורה “והיה השם לי לאלוקים” הוא סיום נאה לתנאי. יעקב ביקש “לחם לאכול ובגד ללבוש” אך הוא התכוון לדברים רבים אחרים, כגון “שיהיו לו בנים כשרים שאמונתם ללא פגם” (רשי). אך אפשר לפרש גם כי הוא חוזר על הבקשה שהשם הדובר אליו בחלום ישמור עליו בדין
התשלום
אין חולק על כך שהפסוק הבא “”והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי בית אלוקים” נחשב לנדבה שכן נודב הוא דבר מסוים המצביע עליו באצבעו (האבן הזאת). הפסוק שלאחריו “וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך” נחשב לנדר שמקבל על עצמו לעתיד.
אך יש החולקים על מקומו של הפסוק “והיה השם לי לאלוקים.” אפשר לראותו כחלק מהתנאי כפי שראינו לעיל אך אפשר לראותו כחלק מהתשלום, שיעקב נשבע שאם יהיה לו לחם לאכול ובגד ללבוש אזי יקפיד על הדין, או שיקבל עליו לשמור דינים בחומרה. זוהי שבועה שכן היא עוסקת בהתנהגות
ואפשר לאמר שיעקב מתחייב לשמור איסורים שיקבל על עצמו. וכך כיסינו את כל השבועות והנדרים שבכל נדרי
היכן התפילה?ם
לפי הפשט התפילה כלולה בתנאי. יערב מתפלל ללחם לאכול ובגד ללבוש בדין ושיהיו לו בנים שומרי תורה. רצונו ותקותו מבוטאים בחלק הזה.
אבל לפעמים הנודר מבטא את רצונו העליון דווקא בתשלום. כגון הנדר “אם יהיה כך וכך אעלה לדור בארץ ישראל” שבו מבטא הנודר את רצונו האמיתי הוא לעלות לארץ . ובדומה לכך החלק של התשלום “והאבן הזאת יהיה בית אלוקים” מבטא גם את רצונו הפנימי העמוק לחזור לארץ על מנת לבנות מקדש כמו משה שחפץ להכנס לארץ על מנת לשמור מצוות התלויות בה . וכך אמנם אפשר להבין את הסיום “וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך” ם