ש ל ח הסנהדרין היפה של ביתר

© 2016 by Rabbi Zvi Aviner
פרשת שלח: הסנהדרין שלא שגתה והטוב והמיטיב

א: המרגלים שפקפקו בהשגחה פרטית.
 

ספור המרגלים ידוע. מתוך משלחת של 12 מרגלים, כולם צדיקים, נשיאי העידה וחברי הסנהדרין (משבעים הזקנים שנבחרו בפרשה הקודמת) עשרה חזרו עם דו”ח שלילי ורק שנים, יהושוע וכלב, המליצו לעלות לארץ. הרוב הכריע, ההחלטה הדמוקרטית נפלה, והקבוצה נפגשה עם משה, אהרון, אלעזר ,שבעים זקנים וכל העם.

ההתדרדרות היתה הדרגתית: בתחילה מסרו עדות יבשה, לכאורה ,על מסעם ללא השמעת דעה אם לעלות או לא: הארץ טובה וזבת חלב ודבש וזה פריה. אפס כי עז העם והערים בצורות וגם ילידי הענק ראינו שם. אך כלב בן יפונה חש במסר השלילי הטמון באופן שהציגו את הד”וח: החלק השלילי החותם בסוף עם ההדגשה “אפס כי” כלומר “אבל”….ם
שלב שני בהתדרדרות היא שכאשר כלב אומר “עלה נעלה” הם אומרים במפורש “לא נוכל”. ולפי המפרשים חטאם היה בזה שיצאו ממסגרת שליחותם, שכן אין זה מתפקיד המרגל להביע דעה ללא שנשאל.ם
ומכאן ההתדרדרות לשלב השלישי הקריטי:”ויציאו את דיבת הארץ….” הלכו מאוהל לאוהל והשמיצו את הארץ (מדרש). התוצאה: “ותשא כ ל העדה ויתנו קולם ויבכו העם בלילה ההוא” ואף מרדו במשה: “נתנה ראש ונשובה מצריימה”.ם
ובכיתם כידוע היתה לדורות שכן ה”לילה ההוא” היה ליל תשעה באב שבו עתידים היו להחרב מקדש ראשון ושני ,והעיר ביתר.ם
עוד נחזור לביתר בהמשך.

מה הניע את עשר המרגלים להשמיע ד”וח כה שלילי? התשובות מורכבות. יש שתולים זאת באי רצונם ל”רדת” מקיומם הניסי במדבר לקיום ארצי בא”י. ויש שמצאו לכך סיבות אחרות. אך ברור לפי הפשט שהם פחדו מהמלחמה. ופחד ממלחמה הוא פחד א י ש י , פרטי. אין הם בוכים מתוך שלא האמינו בנצח ע ם ישראל או שפקפקו ברעיון הנשגב של הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל, אלא פחדו ש ה ם לא יהיו בין החיים. מה שהטריף את דעתם היה הפחד מהאובדן האישי של כל אחד ואחד מהם במלחמה. אם אני איני כאן, כלום כאן. אם אני כאן הכל כאן.ם

והאמת היא שהם גם חמלו על חבריהם ושאר ישראל שימותו במלחמה. לא שמרדו באידיאל שהעמיד משה אלא שהושפעו משהמציאות. הם ראו מלחמה ופקפקו אם ב א מ ת תגן עליהם השגחה פרטית ניסית. הכל נשמע יפה ומבטיח בדרשה בבית הכנסת, אך המציאות היום יומית מראה שהעולם כמנהגו נוהג. איך יסמכו על הנס ללהלחם בבני ענק היושבים בערים בצורות?
ואם היו ניסיםבעבר, במצריים ובמדבר, הרי הם ידעו שברגע שיעברו את הירדן יפסק המן מלרדת, ובאר מרים תתיבש וענני הכבוד יעלמו, והם יושלכו לעולם טבעי שבו מלחמה דורשת קורבנות של מ מ ש. הרי הם אנשים חכמים ומנוסים בהוויות העולם, ולך תאמר להם לעשות דברים לא הגיוניים! ם.

“ויפל משה ואהרון על פניהם לפני השם”־”
אנו מבינים אותם אך גם את משה. לגבי הנביא חוסר אמונתם בהשגחה פרטית היא טעות איומה ואסון. הוא גם לא מתפלל שהשם יפתח את לבם ומוחם. אם הם מדברים מתוך חוסר אמונה שיש מי שמשגיח עליהם ושומע תפילתם, לשם מה להתפלל?

ההמשך ידוע: הקב”ה שותף לכעסו של משה ומציע להשמיד את ה ע ם במדבר ב”דבר” כלומר באורח טבעי ולהחליפו ב ע ם חדש שיצא מירכיו של משה. אם הם לא מאמינים בהשגחה בארץ ישראל, הקב”ה יסיר מהם השגחתו כבר במדבר. אם אתם חושבים שהחיים בארץ ישראל מסוכנים, אביא עליכם סכנה איומה לא פחות כאן בחוץ לארץ. אם יוציא הקב”ה את כעסו לפועל, עם ישראל היה אמור להעלם, הפרטים ו ה צ י ב ו ר, כאחד. כנסת ישראל אמורה היתה חו”ש להעלם. ם

אך משה שוטח בפני השם ששה מי”ג מידות רחמים להמתיק את הגזירה. מה השמיט? מידת “אמת” ושאר מידות של “דין ברחמים” משום שלפי ה א מ ת הרי לא היה לישראל סיכוי לעמוד בפני חמת ה’ (בחיי). הם חששו מהאמת הטבעית של מלחמה, אך אם יעמדו במשפט לפני מידת אמת של הקב”ה דינם היה רע מאד. ם
ומשה מבין זאת ופונה למידת החסד בלבד. והוא מוסיף טיעון חדש שלא נשמע עד כה: אם השם ישמיד את ה ע ם ויחליפו, יביא הדבר לחילול שם השם בעיני הגויים.ם
ומשה כנביא רואה את הבאות. כל אימת שעם ישראל סובל השמדה, יסיקו הגויים שהקב”ה נטש את ישראל והחליפם ב ה ם, בגויים. הרי זוהי טענת הנצרות והאסלם וכנגד חילול השם הזה ביקש משה “יגדל נא כח א-דני ” ובכך הניח את היסוד לקדיש, שהוא תפילה ששם השם יתגדל ויתקדש בעיני ה ג ו י י ם. ם

והקב”ה מקבל טענתו של משה ואומר “סלחתי כדבריך”.כלומר כפי שביקשת. לא אחליף את ה ע ם אך אעניש את ה י ח י ד י ם. הם כפרו בהשגחה פ ר ט י ת ולכן אעניש את אלה שבכו, אך לא אשמיד את ה ע ם. אני אסיר מכל אחד ואחד מהם את ההשגחההפרטית הניסית כך שימותו מוות טבעי במדבר. שני היחידים שלא בכו, יהושע וכלב, יזכו ויעלו לארץ. העם ישרוד ויעלה ויצליח. ם
ומשום כך אנו מקפידים לאמר הקדיש ב צ יב ו ר. שכן הקב”ה הבטיח כאן למשה שהציבור לא יעלם לעולם. ואם נדייק הרי הקדיש נאמר במניין של עשרה, כנגד עשרת המרגלים.שהוו עדה. ם

אך עדיין נשארה השאלה שרבים מתחבטים בה: על מה בעצם יצא חרון האף העצום הזה? מה היה חטאם הכבד כל כך של המרגלים? אם מטרת שליחותם היתה לחפור את הארץ לפני המלחמה, כפי שכל צבא נוהג לעשות, מה פשעם שאמרו ה א מ ת כפי שחשו אותה? מה ציפה משה מהם אם לא לדווח את ה א מ ת לאמיתה אפילו אם היא כואבת? ואם כשלו רגליהם מפחד למראה הנפילים, מה הפלא? במיוחד כאשר מדובר בדור שזה עתה יצא מ”רדו” שנות עבדות! ם

ושאלה נוספח: מה אשם העם כשרוב מנהיגיו הובילוהו למרידה? הרי כל גדולי הדור בכו בלילה ההוא! ם

ואנו מגיעים לשאלה ההלכתית: מתי נידון העם כ צ י ב ו ר ההולך אחר מנהיגיו, ומתי כ י ח י ד י ם האחראים למעשם? מה אחריות ה ה נ ה ג ה מול אחריות ה י ח י ד השומע להם? ם
על כך מקדישה התורה קטע שלם הבא בעקבות סיפור המרגלים. ם

ב: הסנהדרין היפה

ם”וכי תשגו ולא תעשו את כ ל המצוות האלה אשר דבר השם אל משה
את כ ל אשר צווה השם אליכם ביד משה, מן היום אשר צווה השם והלאה לדרתיכם,
והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כ ל העדה פר בן בקר א ח ד לעלה…
וכפר הכהן על כ ל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה היא”.(ט”ו כב־כה) ם

הקטע מובא מיד לאחר סיפור המרגלים , יחד עם פרשיות חלה ונסכים שלפי המסורת באות כתקון לכשל המרגלים. ם
הקטע שלפנינו נשמע כ”תסריט” דמיוני: כ ל העם שגה ועבר על כ ל מצוות התורה שהשם צווה את משה!. יתר על כן, עבר על מצוות שנתנו לפני כן, “מן היום אשר צווה השם” כלומר עבר על המצוות שנתנו לאדם הראשון ונח (מדרש). דהיינו כ ל העם עבר על כ ל תרי”ג המצוות, על כ ל ההלכות למשה מסיני “לדורותיכם”,: על כ ל ההלכות שתקנו הנביאים, חכמי המשנה והתלמוד, גאונים, פוסקים ראשונים ואחרונים, עד אחרון הפוסקים של ימינו {מדרש}. אכן תסריט קשה ומיוחד במינו. כיצד יכל דבר כזה לקרות? אלא שיש לומר שהעם עבר על מצווה א ח ת השקולה כנגד כל המצוות. ואין לך ברירה אלא לומר שעבדו עבודה זרה, שאכן שקולה היא לכל התורה. ם

מה הביא את כ ל העם לעבור על חטא כה כבד של ע”ז? מסביר הפסוק: “והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה. “עיני העדה” הוא בטוי מובהק לסנהדרין. ועתה אנו מבינים שהשגגה הגדולה יצאה מבית מדרשם של גדולי הדור בדומה לסיפור המרגלים. איך הגיעה הסנהדרין המכובדת לשגגה כה כבירה? איזו מן סנהדרין היא זו? ם

כלומר התורה מחדדת כאן את סיפור המרגלים ומביאה אותו לקצה האפשרי, של סנהדרין המורה לא רק לא לעלות לארץ ישראל אלא ממש לעבוד עבודה זרה כלומר לנטוש את היהדות לחלוטין. ם
ולחדד את המקרה התיאורטי עוד יותר כותב הרמב”ם בהלכות שגגות שמדובר בסנהדרין י פ ה . מה פרוש יפה? שההלכה עמה. היא ‘יפה’ משום שחבריה ממלאים התנאים הבאים: ם
(א): כל חבריה חכמים ומנוסים בהלכות העולם. לכולם יש עיסוק מעבר לעיסוקם בתורה, כגון רופאים, בעלי מלאכה, סוחרים ובעלי מדע. כולם יחד בקיאים בשבעים לשון כך שאינם זקוקים למתורגמן ם.
(ב): כל חבריה מוסמכים להוראה ודיינות על ידי משה, או על ידי המוסמכים מידו מדור לדור
(ג): אין בהם מום גופני או רוחני
(ד): אין בהם גרים. כולם ינקו תורתם עם חלב אמם
(ה): הם דנו בעניין לעומקו ולא שגו בהלכה עצמה שידועה להם היטב.
(ו). הנתונים שבידם לגבי המקרה היו נכונים. לא טעו בעובדות
(ז): שטעו בדבר שניתן לשיקול דעת, כלומר שכל אדם בר דעת היה מגיע לאותה מסקנה.

סנהדרין זו היא, איפא ,אידיאלית, כה י פ ה שקשה להניח שטעתה. ותאור זה מחדד את הדיון: כיצדהגיעה סנהדרין יפה כזו להתיר עבודה זרה? אבל לפני שנענה לשאלה זו נראה מהפסוק כאן: מה דינה של סנהדרין שוגה זו? ם

? ג: מה דינה של סנהדרין יפה השוגה

“והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה
ועשו כ ל העדה פר בן בקר אחד לעלה…
וכפר הכהן על כ ל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה היא” (ט”ו כב־כה) ם

וכפי שהפסוק אומר, כשהסנהדרין מגלה את טעותה היא מקריבה פר א ח ד לעולה, ו כ ל קהל השומעים לה שחטא בשגגה פ ט ו ר. מקורבן. האשמה כולה נופלת על הסנהדרין בלבד ו ה י ח י ד י ם ששמעו לה פטורים, אפילו היו רבים מאוד. והרי קרבן הסנהדרין בא מכספי צ י ב ו ר. כביכול הסנהדרין ה י פ ה יוצרת ציבור א ח ד המקריב פר א ח ד. אין היחידים נדונים כל אחד לעצמו אלא כולם יחד כאיש אחד. וזה מה שביקש משה מהקב”ה אל תדון אותם ותשמיד אותם כ א י ש א ח ד. והקב”ה הסכים עמו ודן את הדור כיחידים. ם

כי מה הדין במקרה שהסנהדרין איננה ‘יפה’ כגון שיש בה מום כל שהוא? או שלא דנו בעיון? ם
במקרה זה, אומר הרמב”ם, הסנהדרין הטועה פטורה וכל י ח י ד מישראל ששמע לה מביא קרבן לכפר על ע צ מ ו . דהיינו כשהסנהדרין לא יפה א י ן היא יוצרת ציבור והנשמעים לה נחשבים ל י ח י ד י ם אפילו אם הם רבים ביותר.ם

בשאלת אחריות היחיד מול אחריות הסנהדרין מסתבר שאופי הסנהדרין הוא הקובע . “סנהדרין יפה” מקנה לשומעיה מעמד של ע ם אחד, ושומעיה נידונים כאיש אחד, בעוד ש”סנהדרין שאינה יפה” משאירה את שומעיה כיחידים.

ואנו מבינים עתה את משה. טענתו היתה שהיות והמרגלים וסיעתם היו “סנהדרין שאינה יפה” הרי שומעיה צריכים היו להיראות ולידון כ י ח י ד י ם ואיש בחטאו ימות, אך ה ע ם ישרד.

מדוע המרגלים וסיעתם נחשבו לבי”ד שאינו יפה? או משום שטעו בעובדות,או משום שטעו בשיקול הדעת. המדרש אומר שהקב”ה הרבה לויות בין הכנענים כדי שלא ישימו לב למרגלים הזרים. המרגלים עצמם פירשו זאת בטעות כ” ארץ אוכלת יושביה “, וכדומה. הם גם טעו בסברה לאמר שאין השגחה פרטית. לכן אין הם הופכים את שומעיהם לציבור אפילו אם השומעים להם מהווים את כל העם חוץ משניים. ם

כל זה נכון אם הסנהדרין היפה מודה בטעותה. אם היא ממשיכה במזיד אזי היא מביאה על כ ל העם חורבן שאין לו תקנה. כי או אז העם כולו ידון לכליה חו”ש כאיש א ח ד , כפי שאמר הקב”ה למשה במרגלים. עד כמה גדולה אחריותה של הסנהדרין היפה! ם

? ד: במה טעתה הסנהדרין היפה

אך עלינו לדון בשאלה כיצד הגיעה הסנהדרין הזו היפה לשגגת ע”ז? ם
ם הרמב”ן דן בכך.

(א). יתכן שפסקו כך משום חוסר ידע, כגון תינוק שנשבה. מצב זה מתאים לתנועות מסוימות בעולם היהודי של ימינו, אך אין סנהדרין כזו נחשבת ‘יפה’.ם
(ב) יתכן שהיו כמו אלו בימי מלכי ישראל הרשעים, שעבדו ע”ז, אומר הרמב”ן. אך שוב, אין אלו נחשבים ל’יפים’
(ג) יתכן שהיו כמו הזקנים לאחר חורבן בית ראשון שבאו לנביא יחזקאל ואמרו לו: “מפני מה אמר המקום, לא שנעשה ונטול שכר? אנו לא עושים ולא נוטלים שכר”. הזקנים שללו שכר ועונש, כלומר השגחה פרטית.

ואין הנביא מאשימם. הזקנים ראו את החורבן הנורא במו עיניהם, ראו את אובדן הארץ הרחבה והטובה שהנחיל לאבותינו, את אובדן ירושלים עירך וציון משכן כבודך ומלכות בית דוד משיחך והבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו. הם ראו כל זאת והסיקו שאין שכר ועונש, כלומר אין השגחה פרטית או ציבורית. ם

כלומר לפי הרמב”ן התורה מדברת בסנהדרין חכמה ויפה שמכירה את ההסטוריה ואת התורה שבכתב ובע”פ ואין לה שום טעות בעובדה או בשיקול הדעת. בדיעה צלולה היא מביטה על ההסטורוה הארוכה של עם ישראל ואומרת לקב”ה את המלים שאמרו זקנים ליחזקאל: אנו רוצים לצאת מהברית,לא מדובשך ולא מעוקצך. אנו לא רוצים לא בשכר ולא בעונש. אנו רוצים להיות ולחיות ככל הגויים. אין אנו רוצים לאמר קדיש ולהתפלל שיתגדל שמך ויתקדש בעולם. שהרי כל ה צ ר ו ת שפקדו אותנו באו עלינו משום שהאמנו לך! ראה: ם

צדקיהו המלך האמין שלא תטוש עמך ומקדשך ומשום כך מרד במלך בבל. ומה היה בסופו? ם
ומורדי בית שני: האם לא פעלו כנגד השכל הישר ומרדו ברומא משום שהאמינו בך? ם
ומורדי בר כוכבא: האם לא פעלו כנגד השכל הישר ומרדו ברומא משום שהאמינו בך? 0
ומה לגבי קרבנות האנקיויזיציה שלא באת לעזרתם ? ם
ומה לגבי קרבנות השואה, בינם רבנים ותלמידי ישיבה, אנשים נשים וטף שנטבחו תחת השמים השותקים?ם

הסנהדרין רואה כל זאת ואומרת, כמו הזקנים ליחזקאל: די לנו מהברית החד צדדית הזו, התובעת מאתנו הקרבה מצידנו ללא הצלה מידך

ויתר על כן: הסנהדרין הזו בחכמתה מגיעה למסקנה שאין ב א מ ת השגחה פרטית. יש תורה ותיאוריה, אך אין הדבר נוגע בלבם ב א מ ת . אין הם נכונים למסור נפשם על דבר שאין הם בטוחים שקיים. הרי ההסטוריה מראה להם שכל אימת שפעלו כנגד השכל ולפי האמונה,יצא העם וידו על התחתומה. ם

ופרשתנו אומרת שישנם שתי אפשרויות: ם
(א) שהסנהדרין היפה הזן לא תחזור בה וכל קהלה ילך אחריה ויעלם מההסטוריה. שום דבר אין שיכול לעצור בידם. ם
(ב) שיקרה נס והסנהדרין תחזור בה. היא תאמר לעצמה ולעמה שאמנם אין אנו רואים בעליל שכר ועונש, אבל אנו אוהבים את התורה ואת הקב”ה וחיינו אינם חיים בלעדיו. ולמרות השכל הישר והפחד מהמציאות הלא טובה, הסנהדרין וקהלה ימשיכו, והקב”ה יקיים את הבטחתו ו ע ם ישראל ישרוד לעולם. ם

? האם קרה דבר כזה בהסטוריה

ו: הסנהדרין היפה של ביתר

הזכרנו לעיל את בירתו של בר כוכבא, ביחר. אף היא נחרבה ב”לילה ההוא”. המרד פרץ,כידוע בניגוד לכל הכיון. הקיסר האדיר אדריאנוס היה במלא כוחו ולגיונותיו נפרשו על פני יבשת אירופה מבריטניה עד פרס. מי העיז לעמוד כנגדו? ואמנם, כפי שיכל היה השכל לצפות, המרד דוכא באכזריות נוראה שהביאה חורבן איום לישוב היהודי בארץ, מכה קשה שלא נרפאה עד קום מדינת ישראל.

ומר במיוחד היה גורלם של תושבי ביתר, שלפי המסורת גופותיהם נערמו ברחובות לגובה של שלש קומות כשדמם זורם כנהר ברחובות העיר ההרוסה. ובנוסף באה הגזירה האוסרת לקבור את המתים.

ולפי הגמרא היה זה נס שגופותיהם לא הסריחו ושלאחר זמן התירו הרומאים להביא את הנופלים לקבורה. .

ואז ישבו שרידי הסנהדרין ודנו כיצד להגיב. היתה זו סנהדרין יפה’ משום שעדיין נוהגת היתה הסמיכה ממשה, מרב לתלמידו עד הדור ההוא. ואין ספק שכול חבריה היו גאוני תורה, תלמידיו של רבי עקיבא וחביריו. אי אפשר לתאר בעולם סנהדרין גדולה מזו. ם
וסנהדרין אומללה זו ראתה בעליל את ההרס הנורא של המלחמה, את עגמת הנפש והדכאון שחשו השרידים במיוחד לאחר ההתעלות הנפשית שלוותה את בר כוכבא בגדולתו. וסנהדרין זו רואה את כ ל ההסטוריה מחורבן ראשון ושני וחורבן ביתר.
ועתה היה השיקול בידם. האם יאמרו לקב”ה כמו הזקנים ליחזקאל: “די לנו, אנו יוצאים מהברית משום שאין אנו רוצים בשכר ועונש שלך”? אלו אמרו כך, במציאות ה א מ ת שבו היו שרויים, היה זה סופו ההסטורי של עם ישראל. ם

אך כפי שהגמרא אומרת אירע נס. כפי הקב”ה הבטיח בפרשתנו למשה ע ם ישראל ישרוד. ואמנם למרות השכל הישר הסנהדרין היפה הזו של ביתר הכירה ב’נס’ שערמת הגופות הזו שכיסתה את עין הארץ מאופק עד אופק לא הסריחה,ושהצורר הרומי נתן רשות לקברם.
ועמדה הסנהדרין היפה והמפלאה הזו והכריזה לעולם שנס זה ראוי לברכה על הטוב והמטיב . ולא עוד אלא שתקנו לברך ברכה ר ב י ע י ת בברכת המזון האומרת:

שיש לברך לא רק על המן, ועל יצ”מ ועל הברית שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו
לא רק על הארץ הטובה והרחבה שהנחלת לאבותינו
לא רק על ירושלים עירך וציון משכן כבודך ומלכות בית דוד משיחך ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו,
אלא,גם לברך שהוא
“מלך העולם, מלכנו, המלך הטוב” (שלוש פעמים מלכות) ם
“הוא גמלנו, הוא גומלנו והוא יגמלנו לעד” (שלש פעמים שהוא גומל שכר ועונש) ם:
“הוא היטיב, הוא מיטיב והוא יטיב לנו” (שלש פעמים שהוא טוב) ם
הם לא ידעו מה שאנו יודעים אלפיים שנה אחריהם, שהנס האמיתי היה לא הגופות אלא הם עצמם,הסנדדרין האחרונה היפה שיצרה סביבה את העם, את כנסת ישראל שבגללם לא תרד מבמת ההסטוריה

סוף השיחה