ק ו ר ח : ונפילת אפיים

© 202 1 by Rabbi Zvi Aviner

פרשת קורח תשפא

הרב דר צבי אבינר

 

 

 

פרשת קורח:  נפילת אפיים לאחר התפילה

 

ויפלו על פניהם, מכאן לנפילת אפיים בתפילה (רבנו בחיי)ם

משה נופל שלוש פעמים  כתגובה לאשמות  קורח ועדתו.  וממנו אנו למדים ליפול אפיים לאחר התפילה.  אבל מבט  לתחנון מראה שהיא מיש-מש של נושאים כגון קינה על סבלנו בין הגויים, החורבן,   וידוי ואבינו מלכנו ושלוש עשרה מידות  רחמים ונכונות למסור הנפש לקידוש השם.  מה לכל זה ולנפילת אפיים של משה? ומדוע יש לאמור תחנון מיד לאחר תפילת  שמונה עשרה?    על כך נדבר להלן

 

כאמור, משה נופל אפיים בפרשה ג׳ פעמים, וכל נפילה מוסיפה  רובד   משמעות לתחנון.

בפעם הראשונה נופל ללא מילים.  מתדהמה על מה ששמע אותם אומרים עליו

בפעם השנייה נופל  עם מילות  אשמה כלפי קורח

בפעם השלישית  נופל שוב ללא מילים,  ביאוש,  אך במעשה להצלת ישראל

 

נעבור על הנפילות אחת לאחת

 

 

 

 

 

הנפילה הראשונה

וישמע משה ויפול על פניו

הנפילה הראשונה הייתה ללא מילים.  וכשאדם נופל אפיים ארצה ללא מילים, אין למעשהו משמעות אלא על רקע האירועים שקדמו לנפילה.   כשאנו נופלים על פנינו לאחר התפילה,  אין למעשנו   משמעות אלא   על  רקע   התפילה, על מה שאמרנו בתפילה

 

ורבנו בחיי האומר שמשה נפל ללא מילים  מתדהמה, מחוסר אונים לשמע אשמות השווא.   להלן נדון על אשמות השווא בהרחבה.  אך הנפילה של משה חייבת להיות גם צמודה לתפילה שאמר.  שאם לא כן, מדוע אנו מצמידים נפילה לתפילה? ועוד: היכן התפלל משה?ם

 תפילתו של משה:  בחטא המרגלים

חז״ל והמפרשים השונים קושרים כידוע את מרד קורח לפרשה הקודמת – שלח- לחטא המרגלים.  כך למשל לקח קורח ציצית שכולה תכלת, שהיא המשך לפרשת ציצית המקדימה לפרשת קורח.  וכן מדוע פרץ המרד דווקא עכשיו? הרי לכל אחד מהמשתתפים היתה סיבה משלו שנמשכה זמן רב לפני כן?  אלא שהעם היה  מדוכא ברוחו לאחר ששמע ממשה את גזר הדין שלא יכנסו לארץ אלא ימותו במדבר לאחר ארבעים שנה (רמב״ן).  מצבם הרוחני המדוכא היה רקע מתאים למרידה כוללת נגד. משה

א״כ יש קשר ברור בין פרשת מרד קורח למרגלים.  אך הקשר עמוק יותר וקשור לתפילה של משה לקבה  שיסלח לעם.      הקבה הודיע למשה שישמיד את כל העם כאחד ויחליפו במשה, משה סירב וטען :

 

ואמרו הגויים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלי יכולת השם להביא  את העם הזה אל הארץ אשר נשבע לתת להם וישחטם במדבר

 

טענתו  היא מה יאמרו הגויים! הרי אם תשמיד את ישראל, יהא זה חילול השם בעיני הגויים!ם

על ישראל עצמם – אין משה מזכיר זכות  כלשהיא אפילו לא זכות אבות. כל מה שהוא עושה למען ישראל הוא לפנות למידת הרחמים, לשלוש עשרה מידות שלמד בחטא העגל.  (ומהם הוא משמיט מידת אמת, שהיא מצד הדין ברחמים).

והקבה ענה לו סלחתי.  הנימוק של מה יאמרו הגויים התקבל בבית דין של מעלה.

והנה מצאנו תפילה של משה שעל הרקע שלה ולאחריה נפל משה אפיים ארצה בפרשת קורח.  התפילה הדהדה   עדיין בלבו.  עדיין רצה להיכנס לארץ,  ועדיין חשש מה יאמרו הגויים.

ועל הרקע הזה שמע את  האשמות שהטיחו כנגדו קורח ועדתו.

מה הם האשמות השווא הללו? ם

 

 

 

אשמות השווא ששמע  משה

 

ויקומו …ויקהלו.. ויאמרו רב לכם כי כל העדה כלם  קדושים   ובתוכם השם

ומדוע תתנשאו על קהל השם

 

טענתם הייתה פופוליסטית, דמוקרטית, כולנו שווים בקדושה, אם כך מדוע תתנשאו ?ם

אבל חז״ל ראו כאן האשמה עמוקה יותר.  כולנו קדושים״  – לקדושת ישראל יש   כמה  רמות.  יש לישראל קדושה עצמית מהאבות, מהרגע שהקבה בחר באברהם.  ויש לישראל קדושה נרכשת  מהמצוות שנאמר קדושים תהיו, כפי שאנו אומרים אשר קדשנו במצוותיו.

ריה״ל בכוזרי מדגיש את היסוד הראשוני העצמי, בעוד שאנו מדגישים  את היסוד הנרכש של קדושה – בשמירת כל המצוות שבתורה שבכתב ובעל פה.

לא כן קורח ועדתו.  המדרש מפרט:   ״כולנו קדושים: ״וכי אתם לבדכם  קדושים? והלא כולנו התקדשנו בסיני! שנאמר לך אל העם וקדשתם.  וכשנתנו   עשרת הדברות כל אחד ואחד ממנו היה יונק מהר סיני, ולא נתן לנו אלא עשרת הדברות, ולא היה שם חלה ולא היה שם תרומה  ומעשרות ולא שם ציצית שמענו, אלא מעצמך אתה אומר כדי לעשות שררה לעצמך ולעשות כבוד לאהרון אח

כלומר כולנו שמענו את הגבורה דוברת את שתי המצוות הראשונות: אנוכי ולא יהיה לך.  לכן כולנו קדושים.  שאר המצוות שבלוחות – אתה, משה, אמרת מלבך.   וכך גם   לגבי  שאר המצוות שבתורה שבכתב.  מלבך אמרת אותם כדי לשרור עלינו!ם

ובודאי שכך גם לכל התורה שבעל פה, וקל וחומר לדברי סופרים שאינם אלא המצאה מהלב למען שררה!ם

 

האשימוהו שעבר על ששת המצוות הבסיסיות שנתנו לאדם

ויתר על כן: לפי חז״לֹ הם האשימו  את משה שעבר על שש המצוות הבסיסיות ביותר שאדם הראשון קיבל בעדן, כך  :

 

האשימוהו בעבודה זרה – מצווה ראשונה של אדם 

מדוע  תתנשאו על קהל השם – אתם בעלי גאווה, וכל בעל גאווה הוא כעובד את עצמו.  כלומר  בראש האלילים שאדם יכול לעבוד במקום לעבוד  את הקבה, עומד ה״אני״ המנופח.  זאת רואים בפרק א׳ בראשית שכתוב שם ״נעשה אדם״.   ומדוע דיבר בלשון רבים  ובכך פתח פתח לעבודה זרה?  כי רצה ללמד אדם ענווה (רשי).  דהיינו האפשרות לעבוד עבודה זרה ירדה לעולם יחד עם מאבק בגאווה, ללמדנו  שהאליל החזק ביותר הוא  האגו שלנו.  אין הקבה ואדם גאוותן יכולים להיות בחדר אחד.  השכינה מסתלקת מאדם גאוותן. ושורה על אדם עניו.

 

 

האשימוהו בגילוי עריות – מצווה שניה של אדם

וישמע משה – הפסוק חסר.  ״מה שמועה שמע?  אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, ששמע שחשדוהו באשת איש. וכן ויקנאו למשה במחנה מלמד שכל אחד  ואחד קנא  לאשתו ממשה שנאמר ומשה יקח את האוהל״  (מדרש)

והדבר הגיוני וצפוי – כאשר אדם עובר על  כל מצווה שהיא מתוך הששה של  של אדם , מיד הוא נבחן במצווה השנייה, העוקבת.  כך לאחר שחשדוהו שעבר על עבודה זרה,  אין זה פלא שמיד חשדוהו גם שעבר על השנייה , כלומר על ניאוף.

כ וזאת הרי אנו חזים מדי יום. כאשר אין אדם מכיר בקב״ה,  חזקה שהדבר הראשון שיעשה, השכיח ביותר בחברתנו,  הוא שינאף עם אשת איש.

חז״ל גם אומרים שאדם גאוותן,  מנהיג גאוותן. מן השמים מכשילים אותו באשת איש, כדי שכולם יכירו את חולשתו  ולא יבחרו בו יותר

 

האשימוהו בשפיכות דמים – מצווה שלישית של אדם

המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו – דתן ואבירם האשימוהו  ברצח של הדור, בשפיכות דמים.  מכאן למד הרמב״ן שמרד קורח  אירע  לאחר חטא המרגלים, (שלא כראב״ע האומר שאין מוקדם ומאוחר בתורה).

ושוב יש כאן סדר הגיוני וצפוי – שפ״ד מתעוררת   באדם  עקב גילוי עריות . מה הביא את קין להרוג את הבל אם לא סכסוך על אחות ? ומה יעשה הבעל שנפגע אם לא לסלק את זה שנאף  עם אשתו מן העולם?  כמה רומנים וספרים וסרטים חוברו על כך!0

 

האשימוהו בגזל – מצווה רביעית של אדם

משה אמר: החמור אחד לקחתי? מכאן   שהאשימוהו בגזל  

 

האשימוהו בחוסר צדק – מצוה חמישית של אדם 

האשימוהו בחובר  צדק משווע בהתנהגותו כלפי אלמנה עניה.  כל מה שעשתה להתפרנס בכבוד  באו משה   ואהרון ולקחו ממנו  נתח גדול לעצמם.  כלומר באי צדק ועבירה על מצוות  דינים שהיא המצווה החמישית של אדם

האשימוהו בחילול השם – מצווה שישית של אדם

ולהלן משה אומר ״וידעתם כי ו האנשים הללו את השם. ״ הם האשימו אותו בשעה שהם עצמם חיללו שם שמים

 

 

כלומר לא. רק שהאשימוהו בכך שהמציא  מלבו  את כל המצוות מלבד ״אנכי״ ו ״לא יהיה״, אלא גם שעבר על      שעבר על ששת המצוות הבסיסיות ביותר שנתנו למין האנושי בגן עדן, כלומר הוא  פחות קדוש מהגויים! ם

 

אפשר לראות כאן קשר לסוף פרשת שלח, שבה לימד משה את  הלכות בית דין ששגג ועבר על כל המצוות מאדם הראשון עד מתן תורה ועד בכלל.  קורח ועדתו האשימוהו   שעליו הכתוב מדבר

–

 

  וישמע  משה ויפול על פניו

אין פלא שלאחר ששמע את הדברים הללו נאמרים כנגדו, נפל מתדהמה .  בעוד התפילה שלו עבורם מהדהדת במוחו,  בעוד הטענה שלו מה יאמרו הגויים עדיין על שפתיו, הוא שומע מקורח ועדתו שהוא, משה, גרוע מהגרועים שבין העמים, שהוא אפילו עובר על המצוות הבסיסיות שכל אדם בעולם  צריך לשמור!ם

בעוד הוא אומר שעליהם למות במדבר ואין הם ראויים להכנס לארץ הקודש, הם אומרים שהוא זה שאינו ראוי להיות שם שכן הוא תת אדם. גרוע מהכנענים.

בעוד הוא טוען שהקבה רצה להחליפם במשה, הם  רוצים להחליף אותו.

 

משל למה הדבר דומה?  לאהוב המלך ששטח תחינתו לפני המלך בעניין חשוב.  בעוד הוא מדבר, עומדים אויביו  כנגדו   ושוללים את דבריו  בצורה גסה ובשקרים.  מה יעשה האהוב? יטען חזרה כנגדם? במקום זה, הוא נופל אפיים ארצה בשתיקה לפני המלך, כאומר הריני בידך. אתה מכיר אותי היטב.  אתה שמעת את מבוקשי ואתה מבין את מה שבלבי.  אנא אל תשמע להם.  הנפילה הרועמת ללא מילים היא יותר אפקטיבית מאשר    ויכוח  לפני המלך.

 

ומה חושבים אנו בנפילת אפיים שלנו

וכך בדיוק מגיבים אנו לאויבינו . וישמע משה ויפול -גם אנו שומעים את אויבינו טוענים כנגדנו במשך  תפילת השמונה עשרה.  אנו מבקשים לחזור ארצה ולהחזיר עטרה ליושנה,  לבנות את ירושלים ובית דוד והמקדש.  ובאותו הזמן אנו שומעים את אויבינו טוענים בחוצפה שאנו  פחות קדושים מהם, שאנו כה רעים שהקבה שלח נביאים להחזיר אותנו אליו ללא הועיל. ולכן הוא זרק אותנו ובחר בהם והחליף אותנו בהם בברית החדשה.  כה רעים אנו, כה פחותים, שאפילו רצחנו את האל הטוב שירד להצילנו מחטא.  ירושלים והארץ שייכים להם.  וביום הדין הגדול יזעק כל עץ למוסלמי לבא ולהרוג את היהודי המתחבא מאחריו, וכל  אבן תזעק כך.    כה רעים אנו, שאפילו אם נקבל את הנצרות נשאר עדיין פחותי אדם , חזירים ( מוראנו) ללא תקנה אלא בהשמדה.

כיצד נגיב לכך אם לא כמשה, על ידי נפילת אפיים בתדהמה ללא מילים? הרי אנו לימדנו אותם תורה, הרי כל מה שהם יודעים על התנך בא מאתנו, והיאך הם טוענים שאנו גרועים ושהם החליפו אומנו, הם שאינם יודעים אפילו עברית, כיצד לקרא את התנך ללא שגיאות איומות!ם

עד כה למדנו על הנפילה הראשונה ללא מילים.  אלו היה המרד של קורח מסתיים כאן, היינו מסיימים גם את עניין נפילת אפיים ותחנון- ללא מילים  אך המרד ממשיך, ומשה נופל פעם שניה ומוסיף בכך נופך חדש לתחנו

 

 

 

 

 

     הנפילה השנייה : עמידה בדין  

 

 

 ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלוקי הרוחות לכל בשר,

האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף? 0

 

הפעם משה ואהרון מדברים  – בפה מלא – תוך כדי נפילה.  הנפילה עצמה לא הספיקה לבטא את מה שבלבם.

הפעם עברה המחלוקת מטענות גרידא, לעולם המעשה, למעשים ממש.

אלדד ומידד רוצים לחזר למצרים. לארץ זבת חלב ודבש האמתית לדבריהם.

ומאתיים וחמישים איש  רוצים לממש את טענתם לכהונה על ידי הקטרת קטורת במחתות נחושת.

הנזק הוא ממשי, והקבה חפץ להשמידם, אך משה ואהרון נופלים על פניהם.  והפעם הנפילה מלווה במילים:  ״האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף? ״

ולכאורה הם מגנים על ישראל. כך רואים זאת רוב המפרשים. אך למעשה הם דנים את קורח ועדתו למיתה.  משה אומר זאת בעקיפין בלבד.   העל כל העדה תקצוף? כלומר משה מסכים עם פסק הדין הקשה כנגד קורח וכל מי שחטא.  והוא אומר זאת בעקיפין אך בפה מלא.

 

וכך אנו עושים בנפילת אפיים

וגם אנו, כאשר אנו רואים  שהטענות והשקרים כנגדנו גלשו מהמישור הרעיוני למעשים ממש , לחורבן ולהרג, גם אנו מרשים לעצמנו למנות לפני הקבה את צרותינו – ולדרוש בעקיפין שיתערב.

ולכן התחנון מלא בתיאורים קשים על הסבל והחורבן ושואות ופוגרומים ועלילות דם שעשו אויבינו ועל אכזריותם.  אין כל מקום אחר בתפילותינו שאנו עושים זאת בפה מלא.

 

״עוררה גבורתך וקנאתך על אויביך הם יבוש ו ויחתו  מגבורתם״ם

מתי בהיסטוריה הוסיפו את נפילת אפיים לתפילה?ם

את השמונה עשרה כתבו כידוע אנשי כנסת הגדולה.  יש האומרים שבבית המקדש (השני) לאחר ברכת כוהנים  תקעו על  הנסכים  (שוב, קשר לפרשת שלח) ואז נפל העם אפיים ארצה בתפילת יחיד מלאה רגש, שבה התנה  כל אחד את  צרותיו.  חז״ל של אותה תקופה לא כתבו תוכן מיוחד לתפילה הזאת והשאירוהו ליחיד.

ומסיפור שבתלמוד אנו למדים שאמרו תחנון בנפילת אפיים גם לאחר החורבן, כפי שמסופר על אמא שלום

 

אמא שלום

אמא שלום הייתה   אשתו של רבי אליעזר הגדול (הורקנוס) ואחותו של רבן שמעון בן גמליאל נשיא ישראל .   רבי אליעזר היה בצער גדול מאד לאחר שגיסו, רבן גמליאל, נידה אותו וביטל את  אלפי פסקי תורתו.  וכל אימת שסיים רבי אליעזר את תפילת השמונה  עשרה רצה לנפול ארצה בתחנון כלפי גיסו, אך אמא שלום הפסיקה את התחנון  באיזו שאלה וכך הגנה  על אחיה

והנה הגיע יום שאמא שלום חשבה אותו בטעות  לראש חודש,  ושאין אומרים  בו תחנון , כך שהתעכבה מעט.  בינתיים  סיים   רבי אלעזר  את תפילתו   ונפל ארצה  ואמר תחנון  בבכי מר.    כאשר אמא שלום נזכרה שאין היום ראש חודש היא רצה מהר  לחדרו  לנסות לעצור בו, אך היה זה מאחר מדי.  כשראתה את  בעלה רבי אליעזר נופל על פניו ארצה    פרצה  בבכי וצעקה  “אחי מת!״   ואכן  מיד הגיעה   השמועה   מבית הנשיא שרבן גמליאל נפטר.

 ומכאן למדו חכמים שאין להפסיק בין תפילה לנפילת אפיים

ומכאן גם אנו למדים כמובן שהתחנון היה כבר נהוג במלואו בתקופת החורבן , והנפילה הייתה בפשיטת רגלים וידים  על הקרקע כפי שהיה נהוג במקדש.  האיסור להשתחוות על אבן משכית נמנע אם נופלים על אבן אחרת.  גם הרמב״ם מזכיר את נפילת אפיים על הקרקע כחלק  מסיום השמונה עשרה, ובגלות תימן המשיכו לנהוג כרמב״ם עד תקופתנו.  בגלויות אחרות הוחלף המנהג ליפול על היד כפי שאנו עושים כיום.

ולמרות שחז״ל לא כתבו נוסח קבוע לתחנון, הוסיפו  חכמים במשך הדורות תפילות ומזמורים המשקפים את צרותינו. והנוסח הזה התגבש בצורות שונות בגלויות שונות לפי צרכיהם

 

 עמידה בדין

בנפילה השניה מוסר. משה את דין קורח ועדתו למיתה בידי מידת הדין של מעלה.

אך כלל בידינו שכאשר מידת הדין פועלת, אין היא מבחינה בין צדיק לרשע אלא כל העומד שם לפניה נבחן בעצמו. ולכן  גם משה עצמו עומד כאן בפני מידת הדין.

ולכן חז״ל אומרים שמשה פשפש במעשיו.  האם אמנם לא חטאתי באשת איש? האם לא עלה בי הרהור? שהרי אין אדם צדיק בעולם שלא יחטא בכך

וכך אנו עושים בנפילת אפיים שלנו. כאשר אנו מצביעים על אויבינו ומבקשים מהקבה שיתערב,  אזי גם אנו נבחנים על ידי מידת הדין.

ומכאן  השכבה הגדולה   שבתחנון העוסקת בתשובה ובעמידה בפני מידת הדין.  אנו אומרים וידוי, ואומרים אבינו מלכנו, ומזכירים יג מידות רחמים כי אנו יודעים שבלעדיה לא נזכה בדין.  והרי משה עצמו בהגינו עלינו  במרגלים,  פנה  אך ורק ליג מידות

 

 

 

הנפילה שלישית וקידוש השם

 

 

 

הסיפור נמשך, המרד גודל, ומשה ואהרון נופלים פעם שלישית ארצה, ללא מילים, ובכך מוסיפים רובד שלישי לתחנון

שנאמר

הרומו מתוך העדה הרעה הזאת ואכלה אותם כרגע, ויפלו על פניהם

כפי שאמרנו,  אין לנפילה משמעות אלא על רקע מה שקדם לה.  ומה שקדם לה הוא סיפור מאתיים וחמישים איש , בכורי ישראל, שהגישו קטורת במחתות נחושת ואש ירדה משמים ושרפה אותם.  כפי שמשה דן אותם לפני כן, הם מתו.

אך הנה הפתעה.  הקבה מורה למשה לקחת את מחתות האנשים ״החטאים האלה״ ולעשות מהם ריקועי פחים לצפות בהם את המזבח, ״כי קדשו״. המחתות קדשו למרות שנעשה בהם חטא, כי הקטורת כשלעצמה היא עבודה במקדש. זה הסבר טכני מקובל, אבל  התורה עצמה נותנת הסבר אחר: ״ויהיו לאות לבני ישראל״, כלומר בני ישראל ילמדו. מהם לדורות שאסור לעשות כמעשיהם.  יוצא שהם מתו על קידוש השם.  כי כל דבר שאנו עושים שאנשים ילמדו מזה לדורות כיצד לעבוד את השם, נכלל תחת הכותרת של קידוש השם.

מכאן שמאתיים וחמישים איש שנשרפו, מתו על קידוש השם.

יש הלוקחים זאת באופן קיצוני. הנציב מוולוזין  מצוטט כמי שאומר שאנשים אלה היו אוהבי השם והיו מוכנים  למות על קידוש השם.  הם הסכימו להקטיר על המתוות למרות שידעו שימותו. וכך סוברים רבים אחרים.

מכל מקום עתה אנו מבינים מדוע התקהלו ישראל על משה ואהרון לאמר ״אתם המתם את עם השם״. הם קוראים למאתיים וחמישים איש ״עם השם״ כי מתו על קידוש השם. אלו שמתו הם צדיקים, אבל אתם הרגתם אותם בתפילתכם.

אם כך, הם צעקו למשה ואהרון – האם אתם עשיתם משהוא לקידוש השם? אלו שמתו  הם גדולים. מכם!

ולכן נפלו משה ואהרון על פניהם ללא מילים.

אומר בעל הטורים- ולא התפללו כמו למעלה שלא היתה תפילה שגורה בפיהם וגם שהשתבשה. כפי שאמר רבי חנינא כאשר אני עומד בפני חולה. מסוכן ומתפלל עבורו, אם תפילתי משתבשת בפי סימן הוא שהחולה מטורף, שהוא טריפה, שהוא  עומד למות ללא תקנה.  ומובן אחר למילה מטורף – שנטרפה עליו דעתו

כך משה ואהרון.  הם שתקו כאן משום שהחולה, ישראל, היו כחולים ללא תקנה, ששכלם השתבש

אך יש להבין זאת כך: הם שתקו כי היו מוכנים למסור נפשם ולמות עם שאר ישראל – על קידוש השם – כל עוד השם עצמו יעשה זאת, כל עוד שימותו כמו הזקנים על ידי אש משמים ולא על ידי אדם.

כי מיתה על ידי גוי, היא בחזקת חילול השם.  כפי שאמר משה בתפילתו על המרגלים

ומיתה בידי שמים היא בחזקת קידוש שם שמים.

 

וכך אנו עושים בתחנון.  אנו מצטטים את דוד המלך שאמר ״אפלה נא ביד השם, וביד אדם אל אפולה״.

ואכן יש שכבה של מזמורים שנכתבו  על קידוש השם במשך הדורות

ובחסידות התעלה המרכיב הזה של אהבת השם כלומר קידוש השם , למקום מרכזי בתחנון.

 

אנו עולים במסירות נפש

אהבת השם  במובן של  מסירות נפש למות על קידוש השם מתחילה בשמע ישראל שלפני השמונה עשרה.  ואין הפסקה בין גאולה לתפילה כך שאנו ממשיכים משמע ישר אל התפילה.  ומהתפילה אין הפסקה במעבר לנפלה, כך שכל השרשרת ה יא מקשה אחת.  אנו פותחים ומסיימים במסירות נפש.  בחסידות אומרים שאנו עולים במעלות המסירות נפש מהשמע ישראל עד לנפילת אפיים שהיא השיא.

 

קטורת  כביטוי למסירות נפש

משה  ואהרון לא מסתפקים בנפילת אפיים אלא עושים מעשה של קידוש השם בכך שהם לוקחים קטורת ומפרידים בין מלאך המוות לישראל.   לקטורת יצא לפני כן שם רע מאד, שהרי  על ידה מתו הזקנים.  עתה מורים משה ואהרון לדורות שהקטורת כשלעצמה היא טובה והיא יכולה להפיג את הריח של מרידה .  הם היו מוכנים למות בעצמם כדי ללמד אותנו זאת לדורות.  ובכך  פעלו בקידוש השם.

 

וגם אנו ממשיכים בתפילה לאחר התחנון ומסיימים אותה בקטורת.  אבל אנו גם מוסיפים תפילת עלינו  לשבח שבה אנו מתפללים שכל הגויים יכירו בהשם ובישראל,  ויקבלו  עליהם את שש מצוות אדם הראשון מגן העדן,  על מנת שנביא כולנו את גן העדן לכאן, למטה, לעולם

 

 

 

 

 

סוף השיחה

“