פרשת פנחס: ראש הישיבה חכם הרזים
א: שעת חסד: משה קודם לקב”ה
“וידבר משה אל ה’ לאמר יפקוד אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה” (כ”ז ט”ז)
אין פסוק כזה בכל התורה, מתפעל בעל הטורים. הפסוק מקדים את שמו של משה לשמו של הקב”ה
וכן אומר רבי יהודה במדרש: “קע”ה פרשיות התורה שמו של ה’ קודם למשה, וכאן משה קודם לה’. כביכול הגדיל הקב”ה את משה משמו
ויתר עך כן: “וידבר משה”, אין דיבור אלא לשון תקיפה (אוה”ח) משה נעשה כביכול לבעל סמכות כלפי הקב”ה , והקב”ה מסכים לכךו
כיצד הרשה משה לעצמו לדבר כך אל הקב”ה? אומר רבי יהודה” ” אמר הקב”ה כשהיה משה מבקש על ישראל הייתי מקדים שמי לשמו. עכשיו שהוא נפטר מן העולם בדין הוא שיקדים שמו לשמי” . וכן אומר רשי “וידבר משה: להודיע שבחן של צדיקים שכאשר נפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקים בצרכי ציבור”ם
אבל אפשר לאמר שמאחר והתורה ניתנה בסיני לידנו, יש למשה הסמכות ההלכתית כביכול אפילו לגבי הקבה. אנו לא חוגגים את שמיעת התורה אלא את יום מתן תורה. וזה אין אומות העולם מבינים. התורה היא בידינו. וההלכה בידנו. כפי שמעיד על כך הסיפור על רבי אליעזר ורבי יהושוע שלמרות שבת קול יצאה ואמרה הלכה כרבי אליעזר קם רבי יהושוע ודחה את בת הקול באמרו לא בשמים היא. ועל כך אמר הקבה נצחוני בני. ומשום שהתורה בידנו הרשה משה לעצמו “לדבר” אל הקבה .
כלומר אין לך כל מצב שבעולם שאדם ילוד אשה ידבר כך אל הקבה, והקבה מסכים עמו, אלא מתוקף בעל ההלכה של תורה שבעל פה ם
ואם תאמר כמו הקראים או הצדוקים או הנוצרים שהתורה שבע״פ היא המצאה אנושית של הרבנים, שאין לה תוקף – אזי נסיק שדוד המלך לא היה יהודי כשר, שהרי כתוב לא יבא מואבי בקהל השם, לעולם! כלומר ההרחקה ממואב היא מוחלטת ויוצאת דופן, אלמלא תורה שבעל פה – ובשם הגאון נאמר שחזל עקרו כאן פסוק מהתורה שבכתב ואמרו מואבי ולא מואבית – רות לא הייתה מתקבלת לעם. ישראל! 0
, כלומר אם לא נכון לאמר שמשה דבר אל הקבה כאן בתוקף היותו ראש הסנהדרין, בשם התורה שבעל פה – אז אין לך דוד ולא בן דוד. והדבר קשור לשאר הקטע כפי שנראה.ן,
ב: יורשו של משה – איש חכם הרזים
“יפקד ה’ אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם” (כ”ז י”ז
המלה “יפקוד” שרשה מלשון להפקיד, למנות לתפקיד. לאיזה תפקיד? אומר אבן עזרא – ורשי:- “השיבני אם אתה ממנה עליהם פרנס“. כלומר תפקיד כלכלי אזרחי. ויש אומרים שר למלחמה (בחיי ואברבנאל) ויש אומרים שביקש מלך ויש אומרים ביקש נביא כלומר כל התפקידים שהוא עצמו, משה, מילא בחייו. אך משה לא מתעכב על המשרה אלא על תכונות יורשו, כי הוא אומר – דורש- מהקבה : ם
א: אלקי הרוחות– שיסכים הוא למה שיאמרו הם, ויסכימו הם למה שיאמר הוא להם (אור החיים) ם
ב: אלקי הרוחות– שיהיה סובל לכל אחד לפי דעתו (רשי) םם
ג: אלקי הרוחות- הרואה שישים רבוא מישראל במקום אחד צריך לברך “ברוך חכם הרזים” (בר’ נ”ח) םם
משה מבקש-דורש מהקב”ה שימנה במקומו אדם ‘חכם הרזים’ שיבין רזי ורחשי לבם של שישים רבוא איש העומדים במקום אחד. עם ישראל זקוק לאדם חכם כזה, סבר משה.
אבל אם נשאר בהקשר של ההלכה, הרי שמשה אומר כי כאשר יושבים חכמי התורה לקבע הלכה, כל אחד יציע הלכה שנראית לו. את ההלכה שואבים מעמקי הנפש, אומר השפת אמת בפ׳ חוקת, מפי הבאר שבנפש. כלומר לכל אדם יש השקפה משלו מה צריכה להיות ההלכה, וזה לפי טבעו ומזגו האישי ואין לך שני בני אדם שדעתם ומזגם שווים . התלמד בנוי על כך. ומשה מבקש – דורש – מהקבה לשלוח לעולם אדם שיש בו רוח שיכול לכלול ולהבין את כל הדעות ולהוציא הלכה פסוקה לעולם, שיצא ויבא לפניהם.
ג: וסמכת ידך עליו: הסמכות התורנית עולה במהלך הדורות
משה דיבר קשות לקב”ה ורוצה מנהיג גדול ממנו. אך השם אומר- ם
” “קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו” (כ”ז י”ח
תשובת ה’ מבררת לאיזו משרה מחפש משה יורש. “וסמכת ידך”- אין סמיכה נוהגת אלא במינוי רבני. מנהיג כלכלי או צבאי לא מתמנה על ידי סמיכה
: רק רב סומך את תלמידו להוראה, להרשות לתלמיד להורות בחייו . וכן אומר רשי:
:
שלא יהיו ישראל אומרים בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר? ם
”
קח לך את יהושע- אומר המדרש שלא את יהושע בלבד הראה הקב”ה למשה אלא את כל מורי ההלכה שלאחריו. “הראה לו את יהושע עומד תחתיו ומוסר לעתניאל, וכן כולם. “הריני מראה אותך את כל ה ש ו פ ט י ם וכל ה נ ב י א י ם שאני מעמיד על בני מעכשיו עד תחית המתים. ….”הראה לו הקב”ה למשה את כל ה מ פ ר נ ס י ם שעתידין לשמש את ישראל מיום שיצאו מהמדבר עד שיחיו המתים”.. ם
ונשים לב שמיהושע ואילך נמנים השופטים לחוד, הנביאים לחוד, והמפרנסים לחוד. רק במשה ויהושע התמזגו כל התפקידים לאיש מאחד. אך מכל התפקידים הציבוריים , המנהיג התורני- הרב- הוא עיקר ההנהגה בעיני משה .
ויש כאן רמז מפלא שכן מספר המילים בפסוק הוא כ”ח כלומר כח להוציא הלכה שכל הציבור ישמע לה. וכן כח הוא מספר השנים שיהושוע הנהיג את ישראל (בעל הטורים). 0ו.
וסמכת י ד ך עליו”– משה ביקש מנהיג שסמכותו גדולה ממנו,. כפי שהוא מדבר כביכול “קשות” לקבה כך יורשו יהיה גדול ממנו. אך הקב”ה חשב אחרת, שמשה הוא הסמכות הגדולה ולכן עליו לסמוך את יהשוע ביד אחת, שסמכות ההוראה תרד במשך ממשה ליהושע וממנו תרד לעתניאל וממנו הלאה למטה בשרשרת הדורות
אלא שמשה מרשה לעצמו להפר את צווי ה’ כפי שנאמר: ם
“ויקח את יהושע ויעמידהו לפני אלעזר ולפני כל העדה ויסמוך את י ד י ו עליו” (כ”ז כ”ג) ם
במקום לסמוך על יהושוע ביד אחת ולהעניק לו סמכות פ ח ו ת ה משל עצמו, סומך משה על יהושע ב ש ת י ידיו, “בעין יפה” (רשי) כלומרמעניק לו סמכות שווה לו ללא קנאה ם.
מויתר על כן – הקבה אמר למשה לבחור את יהושוע ולאחר מכן לצוותו על העם כלומר הסמכות מלמעלה למטה.
אך משה לוקח את יהושוע ומעמידו קודם כל לפני העם, ואחר כך – משהסכים העם – סמך על יהושוע בשתי ידיים.
סמכותו של יהושע נובעתת קודם כל מהעם. וכך היה גם בסנהדרין לדורות – קודם בחרו ישראל חכמים ממקום מגוריהם ומשם עלו בדדגה עד שהיגיעו לישיבה בבית הדין במקדש
לעיניהם – הדור שומע לחכמי התורה שבימיו. ובמובן זה הסמכות עולה בדורות או שווה בכל דור למשה. וראש הסנהדין הוא המפלא שבדור והוא המחליף את משה, האומר הרמבם
כי ההלכה צומחת ומתאימה עצמה לצרכי הדור. לכן רק חכמי הדור יש בהם רוח להבין את רו
ב: ונתת מהודך
אך הקב”ה גם אמר למשה: “ונתת מהודך עליו” (כ”ז כ’). מהו ההוד? מפרש ר’ בחיי : “הודך הוא כבודך“. וכך גם מפרש אבן עזרא. והמלבי”ם מפרש: ההוד הוא יופי פנימי, בעוד ש״הדר״ הוא יופי חיצוני.
אך חז”ל אומרים: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות. בקשת, בנשיא, ובכהנים. בנשיא שנ’ ‘ונתת מהודך עליו’, ובכהנים שהיו עומדים על הדוכן ומברכין את העם בשם המפורש” (ילקוט)ם
לפי זה ‘ההוד’ הוא הקדושה. וכן אומר רשי זהו קרון פנים.
לאיזה נשיא מכוונים חז”ל? האם כוונו לנשיא ישראל כמו שמעון החשמונאי או יוחנן הורקנוס? האם לנשיא של מדינת ישראל הנוכחית? האם יש להם קדושה? בוודאי שלא. התשובה נתנת, שוב, בתשובת ה’ לדרישת משה: םם
“ולפני אלעזר הכהן יעמוד, ושאל לו במשפט האורים לפני ה’.”(כ”ז כ”א) םם
ואמנם כך כותב הרמב”ם על נשיא בית הדין העליון:
והוא ראש הישיבה, והוא שקוראים אותו החכמים נ ש י א
והוא העומד תחת משה רבנו.“(סנהדרין פ”א ג’) םם
אין הרמב”ם קורא לכל אדם בעולם בתואר מחליפו של משה רבנו, אלא לראש הסנהדרין. ומדוע נקרא גם בשם “ראש הישיבה”? על שום ישיבתו בראש ג’ שורות הסנהדרין שישבו בחצי גורן עגולה. ורק מלך ונשיא הסנהדרין רשאעם לשאול באורים ותומים םם
ועתה אנו מבינים מיהו אותו נשיא שאסור להביט בפניו כשם שאסור להביט בקשת או בכהנים על דוכנן. זהו נשיא ישראל האמיתי, מורה העם, העומד בראש ביה”ד הגדול תחת משה רבנו.
ג: ההוד יורד במהלך הדורות
.
ונתת מהודך עליו – ל אמנם הסמכות עולה מדור למשנהו, אך ההוד- הקדושה- יורדת. משה ביקש מחליף שהודו יהיה גדוליותר ממנו, אך הקבה לא הסכים לו בענין הזה ולכן משה קיים “ונתת מהודך- ולא כל הודך” (מדרש). ולכן כשהזקנים ראו את יהושע פוסק במקום משה געו בבכיה:”פני משה כחמה ופני יהושע כלבנה
הוד הלבנה לעולם לא ישווה להוד החמה. קדושת יהושע לא תשווה לעולם לזו של משה.
והקדושה תמשיך ותרד במרוצת הדורות ככל שנתרחק ממשה. אם הסמכות עלתה מהקבה למשה, בודאי שהקדושה יורדת. וממשה היא תמשיך לרדת הלאה במשך הדורות אם הראשונים כבני אדם, אנו כחמורים.
כך ההוד של רבי עקיבא וחבריו גדול בעיננו מזה של רשי והרמב”ם והרמב”ן
וההוד של הרמב”ם, רשי והתוספות גדול בעיננו מזה של האחרונים
בעוד ש ה ס מ כ ו ת התורנית ע ו ל ה במהלך הדורות, ההוד ו ה ק ד ו ש ה פוחתים
ובזאת מובטח שלעולם לא נשכח את תורתם של קודמנו משום שהם קדושים מאתנו. תמיד נלמד את הרמב”ם למרות שנלך בהלכה על פי הפוסק בן דורנו.
ומה יהא על בקשתו של משה למנות איש על העדה שיהיה גדול ממנו, מלא בוקדושה וסמכות?ם
על כך עונה לו הקב”ה: “וזה שבקשת הוא משיח”. (מדרש) ם
ו וכיצד נדע שמשיח עומד לבא?ם
על ידי פנחס שהוא אליהו שיבשר על בא הגואל
אליהו הגלעדי שהוא מגלעד – סבם של בנות צלפחד שבשמו ירשו את הארץ
סוף השיחה