כיצד מתבטאת יראת שמים בסידור התפילה
פרשת היראה המודפסת בסידור לאמר ב ס ו ף התפילה. אנו גם פותחים את היום ב”מודה אני….ראשית חכמה יראת השם.” היראה מקיפה את יומנו. והנה הפרשה פותחת במלים “ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה” (י’ יב) ולאחריה באה שרשרת מצווה עשה: (ס’ החינוך) ם
א) את השם אלוקיך תירא: לירא תמיד מהא-ל יתברך (לפחד ממנו) ם
ב) אותו תעבוד : מצוות עשה להתפלל כל יום
ג) ובו תדבק: להתחבר ולהתיחד עם חברי התורה
ד) ובשמו תשבע: מצווה עשה להשבע בשמו ית’ בעת הצורך לקיים דבר מהדברים
ושרשרת המצוות הצמודות מופיעות גם בפ’ ואתחנן : “את השם אלוקיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע” (ו יג) דבר המורה על קשר עניני ביניהם. ויש לשים להבדל בהקשר: שם בואתחנן מופיעה השרשת במובן של נגד עבודה זרה: את השם תירא ולא את האלילים, אותו תעבוד ולא ע”ז, וכו. אך כאן מופיעה השרשרת על רקע הישיבה והחים בארץ ישראל, וחיים בכלל. כאן היראה היא מצווה יום יומית לכ ל אדם בישראל.
מה אומרת הפרשה? ם
הפתיחה: שלש תהיות (פרדוקסים) ם
ם “ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ל י ר א ה את השם אלוקיך ךךכץ בדרכיו ו ל א ה ב ה אותו ולעבוד את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך” (י’ יב) ם
הפסוק הפותח הדרמתי והמפלא הזה מלא תהיות: ם
א. המשפט “מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה” אומר ש”יראה” היא דבר חשוב הבא לפני הכל, המפתח לכל התורה (מדרש). בבחינת ראשית חכמה יראת השם. ם
אך מצד שני המילים “כי אם” אומרות שמטרת כל המצוות היא שתגיע ליראת הבורא כי היא ככלות הכל. ם
אם כן מהי יראה: התחלה או סוף? או שניהם גם יחד? ם
ב. המילים “שואל ממך ליראה” הם דבר והיפוכו. אם נפרש בעקבות ס’ החינוך שיראה היא פחד מעונש, כפי שהרמב”ם כותב: “מצווה ד’ היא שצוונו להאמין יראתו יתעלה ו ל ה פ ח ד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות לבם ובקרי אבל נירא ב י ר א ת ע ו נ ש ו בכל עת וזה שאמרו את השם אלוקיך תירא ” (ס’ המצוות מצווה ד’). וכן אם “שואל מעמך” פרושו מבקש מעמך, הרי הדבר תמוה ביותר: כיצד מ ב ק ש הקב”ה שהאדם י פ ח ד ממנו? אם חפץ הוא להפחדנו הרי יש לפניו דרכים רבות להשיג מבוקשו, למשל להניף חרב על ראשנו. אבל לבקש מאדם שיפחד? הרי זה פרדןקס משלם. ם
ואם ה”יראה” היא מ צ ו ו ת עשה, מדוע שיבקש? ם
ג. ותמיהה שלישית: “ליראה אותו ….ולאהבה אתו” הרי יראה ואהבה אם מושגים הפוכים! ם
והתשובה לתמיהות הללו אפינית לדרך התורה: כל האפשרויות ההפוכות לכאורה נכונות גם יחד, שכן שבעים פנים לתורה. כל פרדוקס הוא מדומה. ם
על המלים “שואל ממך” מפרש הרמב”ן “נמשך אל “לטוב לך” שבסוף הפסוק. “איננו שואל ממך מעמך דבר לצרכיו אלא לצרכך רק הכל הוא לטוב לך” . כלומר כאון הוא נותן ע צ ה טובה. לאחר מכן יאמר “את השם אלוקיך תירא” שהיא מצוות עשה. ם
אבל רשי אומר דבר הפוך: “הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.” כלומר הקב”ה כביכול מבקש מאתנו לעשות דבר שהוא לא יעשה וזה לירא ממנו. ם
ומכאן השלכה לתפיסת הברכות בתורה. שכן אנשי כנסת הגדולה קראו את המילים “מה השם אלוקיך שואל ממך” כאלו כתוב “מאה” שהם מאה ברכות שאדם מישראל חייב לברך את השם מדי יום. כביטוי ליראת השם.
מהו הלשון “ברוך אתה” בברכה? לפי ס’ החינך פרושו כנתינת תודה על כך שאתה מקור הברכות (ס’ החינוך על ברכת המזון). או תודה על הרשות שנתת לנו אדון הכל להנות ממה ששיך לך. וזה היבט נכון של יראה.
אבל הרב יד סולוביציק זצ”ל מסביר שהאמת בברכות היא שאנו נותנים לקב”ה כביכול דבר שאינו יעשה לעולם., וזה לירא מעצמו. לפי זה כל יצירת האדם היתה למטרה אחת בלבד: ליצר יצור שיתן לקב”ה דבר שלעולם לא יעשה בצמו והוא יראת שמים. בכך עולה האדם ונעשה שווה ושותף כביכול לקב”ה. ותורת הקבלה אומרת שהקב”ה החפץ להשפיע טוב ללא גבול נתן לנו במכוון הזדמנות להחזיר לו טובה כביכול, כך שנקבל ממנו לללא “בושת המקבל.” והנה פרדוקס נוסף: קומתנו נזקפת בזה שאנו עומדים לפני הקב”ה ביראה. ם
“ליראה את השם אלוקיך …לטוב לך” הנה צפה השאלה הגדןלה הסובבת בכל פרשת עקב: האם התורה חפצה שנשמור מצוות כדי שיהיה לנו טוב, כלומר “שלא לשמה” או שהמטרה הנכונה היא “לשמה”? ם
ופרופ’ ישעיהו לייבוביץ זצ”ל מסצטט כאן את הרמב”ם בהקדמה למשניות פרק חלק. הרמב|ם אומר כי התורה מכירה בכך שהאדם חפץ דברים שונים בתקופות שונות בחייו והיא משתמשת בזה כדי להניאו ללמוד תורה ושמור מצוות. ם
כך למשל אומר המלמד לתינוק שלומד בחדר ללקק דבש מנייר שעליו בכתובות אותיות הא’ ב’. הילד כמובן כל חפצו הוא הדבש, אבל דרך כך הוא ללומד האותיות שזו המטרה האמיתית. ם
וכשהילד גודל לגיל נערות רבו מבטיח לו דברים המדברים ללבו: נעלים ובגדים ותסרוקת נאה, אם ילמד תורה. הנער או הנערה ישקעו בלימודים למען הפרס, בעוד שהמטרה האמיתית היא הלימוד עצמו. ם
כשהנער (או נערה) יגי לבגרות הוא יודע שאם יצליח בתורה יהיה עילוי הוא יקבל את הכלה היפה והטבה ביותר בעיר. הנער יתמיד בישיבה יומם ולילה בידעו ששכרו יגיע.ם
ןלאחר שישא אשה רבו יבטיח לו כסף (שני דינרים) אם ילמד. ואכן בחורים יושבים בכולל שנים רבות על מנת לקבל תמיכה וכדומה. ם
וכשיגדל יותר ילמד כי ירצה להיות קרב מפורסם שהכל יקומו לכבודו וקולו ישמע.ם
וכך הלאה. אדם לומד ומתקדם בתורה אפילו אם עשה זאת שלא לשמה.ם
רק משהיגיע לבשלות רוחנית יבין האדם שיש לירא את השם למען האמת עצמה, למען היראה עצמה ללא כל שכר. ששכר המצווההיא המצווה עצמה. ם
אם כן, מהי היראה עצמה שהאם יגיע אליה בסופו של דבר? ם
יראת האוהב
ם “ליראה את השם אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו” ם
הירא הפשוטה ההיסודית היא יראת העונש. כך מלדמדים ילדים ואנשים שלא למדו. אבל משיגיע האדם לאהבת הקב”ה בדרך של השמע שראינו בשבוע שעבר, אזי תכנס בו יראת האוהב שאינו חפץ להעלות את חמת אהובתו וללהפך: עושה הכל לשביע רצונה (רצונו). היראה היא עתה יראת האוהב (אברבנאל). ם
יראת התפעלות
משיסתכל האדם ביקום יתמלא ביראה חדשה, שהיא יראת ההתפעלות מגודלו וגבורתו של הקב”ה
יראת רוממות
כי השם אלוקיכם הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים האל הגדו הגבור והנורא
אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד
יעושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה….” (י’ טו-יח) ם
ברור כשמש שהפסוק מתאר את פעולתו של הקב”ה כמלך. כלומר היראה מקבלת מימד חדש של יראת הרוממות.
ונסכם: ארבעדרגות יראה
יראת העונש
יראת ההתפעלות
יראת האוהב
יראת הרוממות של מלכות
ועתה עוברת התורה לשרשרת המצוות הקשורות ליראה
מצוות עשה: את השם אלוקיך תירא
אותו תעבוד מצוות עשה:
מתרגם אונקלוס: “וקדמוהי תפלה” כלומר מצוות תפילה. ולא מדובר כאן רק בתפילה לעת צרה שהיא בכל לשון ובכל זמן, אלא בתפילה כ ע ב ו ד ה כמו הקרבנות במקדש. והרי את התמיד אנו מקריבים ביראה ופחד כאילו אנו מונחים עקודים כיצחק על המזבח (רמב”ם) . התפילה באה כאן כביטוי ליראת השם. כשם שמלאך הויה אמר לאברהם “עתה יגעתי כי י ר א אלוקים אתה.” ם
עד כמה אנו ממלאיםן את המצווה הזאת? ם
כששבו אנשי כנסת הגדולה לארץ ישראל הלכו בעקבות הפרשה ובנו לנו סדר יום שיהיה כולו ביראה: ם
אנו קמים בבוקר ואומרים “מודה אני….ראשית חכמה יראת השם” ם
ואז מתעטפין בציצית ותפילין ואמתחילים באמירת מאה ברכות של היום לקיים “מה השם אלוקיך שואל ממך” ם
ואז אומרים פסוקי דזמרה שממלאים את לבנו יראת ה ת פ ע ל ו ת מהבורא
ואז אנו מברכים את השם הבורא טוב ו ר ע, שכר ו ע ו נ ש
ואז אנו מזכירים את המלאכים הקוראים זה של זה ו מ מ ל י כ י ם את השם ב י ר א ה
ואנו מזכירים את יוצר המאורות המתערב במלחמות ובור צדקות כ מ ל ך העולם
וא אנו מקבלים את עול מלכותו עלינו אישית באהב באמירת השמע
ורק אז אנו ע ו ב ד י ם את השם ב ת פ י ל ת שמונה עשרה שכולה ברכות ונאמרת ביראה ופחד
ובזה התחלנו את היום ביראה וסיימנו את התפיל הביראה על כל סוגיה ם
ובו תדבק מצוות עשה:
הדגש כאן הו אעל דביקות מתוך יראה, שהיא ערך יחודי ביהדות שאין כמוהו בדתות אחרות. יש הרבה דתות השואפות להגיע לדביקות בבורא עם על ידי סמים או ריקודים סןחפים או על ידי בדידות. רק התורה מלמדת אותנו להגיא לדבקות בבורא דרך היראה. ם
כי אחרת ידבק האדם בעצמו ולא בקב”ה. ם
מהי ההדבקות? שישיאף האדם לשכן את השכינה בלבו. שיראנה כל היום מול עיניו. והצעד המעשי : שישיא בתו לתלמיד חכם . ראינו עד כמה חשובה המצווה הזאת להניע את הצעיר להתמיד בתורה ולהיות עילוי.ם
ובשמו תשבע מצות עשה:
יש מחלוקת מדומה בין הרמב”ם שאומר כי שו מצוות עשה להשבע בשם השם כשצריך, ובין הרמב”ן האומר שזו רשות. ם
העיקר כאן היא הדרך שבה משביעים. הנשבע מניח ידו על התנך ונשבע שדבריו אמת. ובית הדין מזהירים אותו שאם הוא משקר ענשו יהיה עצום. אומר רשי: “לאחר שיהיו בך כל הדברים האלה” אז תשבעף כלומר אז יש ערך לשבועתך. ואומר הרמב”ם שאם אין הנשבע ידוע כירא השם אין ערך לשבועתו. ם
החברה לא יכלה להתקיים אם אין בה יראת אלוקים, כפי שאמר אברהם לאבימלך. ם
מכל האמור נראה עד כמה מכוון סידור התפילה שבידנו לאמת התורה. כל נסיון של מישהוא להחליפו במילים אחרות מורה לא רק על ח ו ס ר יראת שמים אלא גם על בערות.