לפרשת כי תצא:השבת אבידה ושילוח הקן
.מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה
הפרשה פותחת בשרשרת עבירות: יפת תואר, אשה שנואה , בן סורר ומורה, ותלוי על עץ ,שאדם נ ו פ ל בה מעבירה לעבירה. כך קרה לדוד שנשא שבויה יפת תואר וממנה ילד את אבשלום שמרד בו וסופו שנתלה בשעריו על עץ.
ומשם מציגה הפרשה שרשרת מצוות שאדם ע ו ל ה בה: מהשבת אבידה לשילוח הקן וממנה לבנית בית וממנה לנטיעת כרם ושדה.. עבירה גוררת עבירה, ומצוה גוררת מצוה. נפילה איננה סוף פסוק. אדם יכול גם להתאושש ולעלות ולשקם עצמו. םם
נתרכז במעבר בין הנפילה לעליה כלומר במצות השבת אבידה. םם
ולפנינו ארבע מצוות שענינן השבת אבידה
ם (מצווה תקלח): להשיב אבידה לבעליה שנאמר “לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם , השב תשיבם לאחיך” ( ): ם
ם (מצוה תקלט) שלא להעלים את העין מאבידת אחינו אשר תאבד ממנו שנ’ “לא תוכל להתעלם” ( ) ם
ם (מצוה תקמ) שלא להניח בהמתו של חברו וכש”כ חברו עצמו רובץ תחת משאו שנאמר “לא תראה את חמור אחיך או שורו נ ו פ ל י ם בדרך והתעלמת מהם” ( ) ם
ם (מצוה תקמא) להקים המשא על הבהמה או על האדם כשיהיה לבדו שנ’ :”הקם תקים עמו” ( ) ם
:
ריפוי מחלה הוא השבת אבידה
מבנה הוא סימטרי: מצוות עשה ולאחריה לא תעשה, ואז מצוות לא תעשה ואחיה עשה. כמו מבנה של פרפר בעל שתי כנפיים .
מצוות עשה של השב תשיבם מקבילה למצוות עשה של הקם תקימנו
ומצוות לא תעשה של לא תתעלם מאבידת אחיך, מקבילה ל״לא להתעלם מחמור אחיך הנופל.״
מצוות השב תשיבנו לפי הרמב״ם כוללת מצוות ריפוי חולים. ויעלינו לא רק לרפא, אלא לשקם שנאמר הקם תקימנו
ובבת אחת מעבירה התורה את הריפוי מעולם המאגי של מצריים ושאר העמים אל עולם השכל של רפואה ושיקום. המחלר איננה עונש משמיים אלא דבר טבעי כמו אבידה. האלוקים ברא את העולם בצורה כזאת שיתבלה מעצמו, החומר מתבלה, האדם מזדקן ומתבלה ואמפריות חזרקות מזדקנות ומתבלות. כפי שאנו אומרים היום שהאנטרופיה יורדת. והאלוקים בטובו נטע בנו את השכל והיכולת לעצור את התהליך על ידי המדע והרפואה.
אבל גם הריפוי יהיה זמני בלבד, ומוגבל, כי כך פועלת מידת הדין. אין לך יצור בעולם שאין סופו לכליון.
אך יש דרך אחת שבה לא רק נעצור את התהליך אלא נהפוך אותו כליל בבחינת תחיית המתים. והיא הדרך של שילוח הקן
לאחר השלשלת הנל מציגה התורה את שילוח הקן. שמטרתה היא ״שמירת המין״ לפי החימוך או ללמדנו רחמים לפי אחרים או להגביר רחמים בעולם
בפרק א׳ בראשית מוצגת מידת הרחמים בסוף ששת הימים – רק בראשי תיבות יום השישי ויכולו השמים. היא זאת שיכולה להפוך את מידת הדין ולעצרה.
ומשם, מפרק א׳, נכנסה מידת הרחמים יותר עמוק לעולמנו בסיפור גן העדן ששם היא מופיעה צד בצד עם האלוקים שנאמר ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים
ומשם בהולדת קין חדרה מידת הרחמים יותר עמוק לעולמנו שנאמר ״קניתי איש את הויה״. כאן היא מופיעה לבדה ללא מידת הדין לידה.
ומשם נכנסה עוד יותר עמוק לעולמנו בהר סיני,
ומשם עוד יותר עמוק לעולמנו במשכן לשכון בין הכרובים
ומשם מטרתה להכנס למשכנה הנכוןן והסופי- לב האדם שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בלבם
וזו כוחה של מצוות שיחלוח הקן שהיא מעוררת את כנפי השכינה לרחם על בניה שהם כל בני האדם. ורק כך יעלם המוות והעולם יתקדם ליום שכולו טוב, שכולו שבת
.