2021 הרב צבי אבינר
תשפא
ואתחנן: שמע—כיצד אקבל עלי עול מלכות שמים
ה”שמע” ידוע בפי חז”ל כקבלת ע ו ל מ ל כ ו ת שמים. ואנו חוזרים עליה השכם והערב כפי שכתוב כאן בפרשה. השאלה היא היכן בדיוק נמצא ב”שמע” רמז למלכות שמים ?ם
והדגש הוא על עול מלכות, שכן לא מדובר כאן בקבלה תיאורטית של היהדות, על המשך המסורת היהודית והתרבות היהודית אלא על קבלת עול מצוות. שכן אם המטרה היא לחזור פעמיים ביום על עיקרי האמונה, הרי יש קטעים אחרים בתורה מכוונים לכך יותר, כמו עשרת הדברות שזה עתה חזר עליהם משה לעיל בפרשה, או י”ג הכללים של הרמב”ם, וכדומה.
ויתר על כן – ה”שמע” מלמדת אותנו לא רק לקבל עול מלכות שמים, אלא לקבלה עלינו באופן אישי, פרטי . למשל אני מוקיר ומכבד את מלך אנגליה, אבל אין זה אומר שאני מקבל עול מלכותו עלי, באופן אישי
שכן מדובר ב”עול” – והרי לא קל לשמור תרי”ג מצוות. קל לפילוסופים לדבר עליהם, להרצות עליהם, לכתוב עליהם , אבל לא קל לקיימם. מה יביא אותי היום להקים סוכה, לשמע שופר , לאכול רק אוכל כשר למרות הקשיים? מה ישכנעני להניף לולב להתעטף בציצית ולשמור שבת ? אעשה זאת רק אם אקבל עלי עול מלכות שמים, כלומר אקבל עלי שהקב”ה מולך עלי, על צבי אבינר באופן אישי ממש. רק אז אעשה זאת אפילו באין רואה, אפילו שאחיה בארץ זרה שאין בה יהודים כמוני, בלא לחץ חברתי כלשהוא
יש הרבה מדענים למשל שמכירים במציאות של בורא העולם- כמקור ראשון למציאות, אך הם יכפרו בלהט שאותו גורם ראשון מתערב בחיינו ודורש מאתנו לעשות כך וכך. כלומר הם כופרים במלכות הבורא, כאשר המלכות מוגדרת כהנהלה של ההיסטוריה בכלל וחיינו בפרט.
אך המצווה כאן לקבל עול מלכות שמים פרושה כפול- להכיר בעצם התערבותו של הבורא בחיינו, בהסטוריה וגם לקבל את מצוותיו עלינו באופן אישי. יש הבדל בין ההכרה בבורא כמלך העולם, ובין להשתעבד לחוקיו ומשפטיו.
הבה ונראה היכן בדיוק מצויה המצווה לקבל עול מ”ש כאן בפרשה וכיצד משכנעת אותנו התורה לעשות זאת
עשרת המצוות המיוחדות ל”שמע” ם
החכם הספרדי אבודרהם מונה ב”שמע” עשר מצוות עשה. אנו פותחים בו משום שהוא בין היחידים שאכן מונה מצוות קבלת עול מלכות שמים כמצווה נפרדת ומוגדרת. עשר המצוות ב”שמע” לדבריו הן: ם
א) ק ב ל ת עול מלכות שמים-שנ’ שמע ישראל ה’ אלוקינו
ב) ל י ח ד. שמו יתברך באמונה שלמה-שנ’ ה’ אחד
ג) ל א ה ב את ה’ יתברך –שנ’ ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך
ד) ל ל מ ו ד תורה בעצמו שנ’ והיו הדברים האלה על לבבך
ה) ל ש נ נ ם לבנים שנ’ ושננתם לבניך
ו) ל ק ר א ק”ש שחרית שנ’ ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך
ז) ל ק ר א ק”ש של ערבית שנ’ ובשכבך ובקומך
ח) ל ה נ י ח תפילין של יד שנ’ וקשרתם לאות על ידך
ט) ל ה נ י ח תפילין של ראש שנ’ והיו לטוטפות בין עיניך
י) ל ק ב ו ע מזוזה בפתחים שנ’ וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך
והנה מונה לנו החכם את מצוות קבלת עול מלכות שמים כמצווה ראשונה. במילים שמע ישראל השם אלוקינו
שמע ישראל – מצוות איזה מלך? ם
אם ה״שמע״ היא קבלת עול מלכות שמים, והיא פותחת במילים שמע ישראל, אפשר לשאול מי כאן הוא המלך? מי הוא האומר ״שמע ישראל״ בטון תקיף?ם
ואכן ההלכה אומרת שאת ה״שמע” חייב אדם לקרוא כמצוות מ ל ך: וכך כותב הטור
ויקראנה ביראה ובכוונה, כתב ר”ע לשוויה איניש לק”ש בכל זמן דקריא לה כפרוטגמה חדשה, פרוש פרוטגמה כתב המלך על בני מדינתו, שק”ש היא פרוטגמה דהקב”ה
פרוטגמה היא מגילה המכילה את פקודת המלך והיא תלויה למשל בכיכר העיר כך שכל העוברים ושבים עומדים ביראת כבוד לקראה.
ומכאן ההלכות כיצד לקרא את השמע. וה’פרישה’ מפרש כי “להכי המשילו לפרוטגמה כתב וצווי המלך לומר לך שלא נקרא ק”ש בחטיפה ובמרוצה ובערבוב הדברים אלא במתון, מלה במלה ובהפסק כל דבר שקורא במיתון גדול”. והוא מוסיף: “שפיר שצריך לקרא באימה ויראה ברתת ובזיעה…אבל הקב”ה אמר לישראל הרי לא הטרחתי אתכם וכו”.ם
היינו צריכים לקראה בעמידה, בכבוד למלך, אך משה הוא מלך שמוחל על כבודו ומאפשר לנו לקראה בישיבה. במקום נקי ומלבוש נקי וכדומה
והמדרש מוצא תמיכה שהקטע נאמר על ידי משה שנאמר “שמע ישראל ה’ אלוקינו…”. הקב”ה לא היה אומר “אלוקינו” אלא ״אלוקיך״ כמו בעשרת הדברות. אלא משה הוא המדבר כאן והוא כולל את עצמו (רבינו בחיי) ם
באיזו ס מ כ ו ת משה מדבר ? של כתר תורה או כתר מלכות ? האם הוא מדבר “כמשה רבנו” או “כמשה מלכנו”? ם
לפי האמור לעיל יש לומר שמשה מדבר כאן כמלך ישראל. והפוטגרמה היא “כתב המלך” שמשה מ ל כ נ ו מצווה עלינו לקבל עול מ ל כ ו ת המלך האמתי, מלכות שמים. אין ולא היה מלך בשר ודם שמחל על כבודו וצווה על נתיניו לקבל עול מכלות מלך אחר גדול יותר והוא הקבה. בעולם העתיק המלך היה תמיד יצור אלוקי בעצמו. אלכסנדר הגדול היה בן של אל, ואוגוסטוס היה בן של אל, ופרעה היה בן של אל, וכך כל המלכים בעולם העתיק. משם הם שאבו את כוחם ועמדתם. רק משה מלך ישראל העניו מכל אדם מצווה לנתיניו לקבל עול מלכות שמים.
ויש שמקדימים ואומרים “קל מלך נאמן” עוד לפני המלה “שמע”, ובכך הם מקדימים לקבל עול מ”ש מיד. אין פלא שבהקהל בסוכות קורא ה מ ל ך את פרשת השמע (בין שאר הפרשיות) לכל ישראל
נשאל: האם יש בכך הבטחה שאנו נקבל עלינו עול המלכות שמים באופן אישי? מה יותר אפקטיבי – לשמוע את דברי הקבה ישירות או דברי מלך בשר ודם?0
מסתבר שאדם מישראל ישמע לדברי משה יותר מאשר לדברי הקבה. הרי לאחר ששמעו ישראל את הדברה הראשונה ישירות מפי הגבורה- האלוקים- הם נסוגו אחור בפחד ואת יתר הדברות משה אמרם בשם הגבורה.
ואכן הסיכוי הוא שדברי הקבה ישמעו לאדם רגיל כמעשה כשפים . ולכן מוטב שישמעוהו מפי שליח של הקבה, משה. אדם בשר ודם ישמע לרבו בשר ודם
החסידות בנויה על כך. החסיד ישמע לצדיק יותר מאשר לספר או לדרשה. מוסד הצדיקות נולד כנראה בשנת תקלז כאשר יאוש גדול תקף את יהודי מרכז אירופה. המשיח לא בא כמצופה (כפי שחישב עמנואל ריקי) ושרשרת בלתי פוסקת של עלילות דם וגרוש והרג תקף את יהודי פולין ואוקראינה. הדור השלישי אחר הבעש״ט עמד בפני פרוד ופיזור. אז עמד רבי חיאל מיכל מזלוטוביץ ולימד את קבוצת תלמידיו – בשבועות תקלז – שהגיע הזמן להקים קהילות שבראשם עומד הצדיק שתפקידו לקבל תפילות חסידיו ולשלחם על ידי תפילתו לירושלים . סביב הצדיק יתגבש הקהל באמונה חזקה כך שהקהילה תשרוד יותר טוב מאשר הקהילה המסורתית. והצדיק הוא מעין תחליף של משה , מלכנו ומורנו הקדוש.
משה אם כן. מצווה על ישראל לשמוע דבריו ולקבל עול מלכות שמים עליהם. היכן אנו רואים זאת בדבריו?ם
דרך ארוכה וקצרה
ה״שמע” יכול להתפרש כפקודה שאין להרהר אחריה. משה מלכנו מצווה עלינו לקבל עול מלכות שמים.. זו דרך קצרה הדורשת קבלה ללא היסוסים, לטובתנו. רמז לכך נתון באותיות הגדולות ״עד״ כלומר אתם עדי שאמרתי לכם זאת. ואכן ההלכה קובעת שיש לאמר ק״ש בקול מספיק רם כדי שחברך ישמע אותך כ״עד״, כמו פרשת ויכולו השמים בערבית של שבת
אך “שמע” יכול להתפרש גם ההפך: “הבן”, דע, כלומר עליך לחשוב על מה שאומר לך. וזו לא פקודה אלא עצה. ודרך זו יכולה להיות ארוכה מאד הדורשת עיון רב. רק כך תגיע לקבלת עול מלכות שמים עליך אישית
ומכאן האותיות הגדולות ״עד״ וההפך ״עד״. עד– פרושו היה עד, תשמע מיד ותמסור הלאה. דע– פרושו עליך להגיע לדעה שהקבה הוא מלך ואתה מקבל עליך עול מלכותו . והדבר דורש לימוד וחקירה ולוקח זמן
מכאן רמז שאפשר להגיע לקבלת עול מלכות שמים על ידי כך שנקרא את הפרשה ישר והפוך, דרך קצרה וארוכה בהתאמה. הדרך הישירה היא לקרא את הפרשה כפקודה. שמע לי וקבל עול מלכותו מיד ואל תחשוב הרבה, לטובתך. הדרך הארוכה היא ההפוכה, לקרא את הקטע הפוך, ובכך להגיע לקבלת עול מלכותו.
הבה ונראה את שתי הדרכים הללו.
הדרך הקצרה – פקודה לשמע ולקבל עול מלכות שמים
הויה אלוקינו: מלכות
לאחר שאמר שמע ישראל, ממשיך משה ואומר ״הויה אלוקינו הויה אחד״.
לפי רשי הפרוש הוא : הויה, שהוא אלוקינו עכשיו, יהיה אלוקות לכל העמים בעתיד לבא. כלומר יש כאן הכרזה היסטורית. רשי לא מזכיר מלכות
ולפי זה המובן של הפסוק הוא שעתה הויה הוא רק אלוקות שלנו, ולעמים יש הרבה אלוקות. תפקיד ישראל בעולם הוא להביא את האנושות כולה להכיר את הויה ולהיות ״טוב מאד״ כפי שכתוב בפרק א׳ בראשית. ואומר (זכריה) ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד
ולפי אבודרהם המצווה במלים הויה אלוקינו היא מלכות
מצווה ראשונה לפי אבודרהם
אך לפי אבודרהם לעיל, “הויה אלוקינו הויה אחד” היא מצווה א’ הנקראת “קבלת עול מלכות שמים”. כלומר כעת הויה הוא לא רק אלוקות שלנו, אלא מלך שלנו, ובעתיד יהיה הויה מלך על כל הארץ כפי שנאמר והיה הויה למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה הויה אחד ושמו אחד. הנביא מזכיר שתי מעלות: קודם מלכות -מצווה ראשונה לפי אבודרהם, ומיד לאחריה ״שמו אחד״ שהיא מצווה שניה לפי אבודרהם
ובדרך זו מפרש גם הראב”ע: כאילו כתוב “ה’ מלך אחד”
ואנו מאריכים באחד וממליכים את הקבה על כל העולם, על כל הרוחות, ואף מ רמזים על כך בראשנו ובעינינו.
אך עדיין לא ברור מדוע המילים ״הויה אלוקינו״ מהווים מלכות.
הויה אלוקים :מלכות בית הדין של מעלה
לכן מפרשים כלי יקר, ואלשיך , שמדובר במידות של הקבה. ״הויה, אלוקינו״ מכוון לשתי המידות הויה ואלוקים, מידת הרחמים ומידת הדין . ועלינו לחזור לסיפור הבריאה כדי להבין זאת. עתה, כל עוד אנו חיים ביום השישי לבריאה, כלומר בשלב השישי לפני השבת הנצחית, העולם כולו והאנושות בתוכו חיים תחת שלטון בית הדין של מעלה המורכב מדין ורחמים, אלוקים והויה. במשך ששת ימי הבריאה – ששת השלבים – העולם נוהל על ידי האלוקים שהצעידו מיום ליום במידת דין קשה. רק לפני בריאת האדם שיתף האלוקים עמו את מידת הרחמים כדי לברוא אדם ״בצלמנו וכדמותנו״ (רשי). והמידות נועצות זו בזו , נמלכות זו בזו, לפני מתן פסק הדין, ולכן הן קרויות מלך.
לכן ״הויה אלוקים״ הוא המלכות ששולטת עתה. בעתיד לבא, האלוקים ישבות והויה תשלוט לבדה בעולם כאשר העולם יכנס לשבת הנצחית.
הפסוק ״הויה אלוקינו הויה אחד״ מכריז לא רק על מהלך ההיסטוריה האנושית , אלא גם על מהלך והתפתחות הקוסמוס. זה סיכומו של סיפור הבריאה.
עד כה למדנו מדוע המילים ״הויה אלוקינו, הויה אחד״ הם הכרזה והכרה במלכות שמים. אם השמע הוא פקודה, הרי שיש לקבל זאת בלי לחשוב יותר מדי. עלינו לדעת זאת משום שמשה רבנו – מלכנו משמיע לנו זאת.
ברוך שם כבוד מלכותו
ולאחר ששמענו ממשה רבנו את הפקודה הקצרה לקבל עול מלכות שמים, אנו אומרים מיד בלחש -ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ולפי רבי שמעון בר יוחאי, הקנאי הגדול לקבה, די בכך וכבר קיימנו את המצווה, ולכן עד כאן יש לכוון את הלב והמוח.
אך לכל אדם, הכרה במלכות שמים כפי שנעשתה עד כה, אין היא גוררת בהכרח את ההחלטה לקבל עלינו עול מצוות. אני יכול להכיר במלכות של מישהוא, אך אין זה אומר שאקבל עלי עול מצוותיו באופן אישי.
מצווה שלישית – ואהבת
אנו ממשיכים בדרך הקצרה, של פקודה ממשה רבנו. לאחר שהכרנו במלכות שמים , עלינו לקיים מצוות. והמצווה הראשונה בתור היא ״ואהבת את השם אלוקיך.״. זוהי מצווה שלישית לפי הסדר של אבודרהם. ועלינו לקיימה משום שכך פקד משה רבנו – מלכנו.
קיום מצווה נעשה תמיד בעולם המעשה. כיצד נקיים ואהבת? אומרים חזל : עשה שאחרים יאהבו את הקבה. כלומר התנהג כך שבני אדם יאהבו את הקבה. דבר בנחת, אל תכעס, התנהג ביושר ובצדק ובכבוד לכל אדם כך שאנשים ישבחוך ואת התורה שלמדת. כך תביאם לאהבת התורה ואהבת השם שנתן את התורה
וזו היא בעצם הדרך לקדש את שם השם בחיים. במקרים קיצוניים עליך למסור נפשך על קידוש השם, כפי שכתוב בכל נפשך, אפילו נוטל נפשך.
קידוש השם, ואהבת, היא לפי זה תוצאה של קבלת עול מלכות שמים.
הרמב״ם : הדרך להגיע לאהבה
אך הרמב״ם רואה במצווה לאהבה את השם הוראה להגיע למצב נפשי של אהבת הקבה, כפי שאדם אוהב אישה. שיחשוב על הקבה כל היום וישאף להדבק בו.
וכיצד יגיע אדם למצב נפשי שכזה? מהי הדרך? אומר הרמב״ם ביד החזקה כי הדרך לאהבה היא לימוד החכמה שבטבע.
הרמב״ם ממשיך כביכול את השורה הראשונה – השם אלוקינו השם אחד – כשאנו ממליכים את הקבה על העולם, על ארבע רוחות הרמוזות ב״ד״ של אחד, ומחפשים את הבורא בטבע. וכאשר אדם מגיע לרמה זאת, הרי הוא מתמלא אהבה רבה לקבה בורא העולם. כך כותב הרמב״ם.
וכאשר נגיע למצב נפשי של אהבת השם, הרי גם נקבל עול מלכותו עלינו באופן אישי.
במובן זה, המצווה ״ואהבת״ היא הדרגה שבה אנו מגיעים לקבלת עול מלכות שמים, ולכן יש לכוון במלים עד סוף המילים ״ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך״, כפי שאומר רבי אלעזר.
מצווה רביעית וחמישית
ויש להמשיך בשרשרת המצוות. ומאחר ואנו נכונים למסור הנפש על קידוש השם, אומר בעל שפת אמת, אנו יכולים להמשיך ולקיים את המצווה הבאה, הרביעית: ״והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווה אתכם היום על לבבך״ שהיא המצווה ללמוד תורה. אין התורה נרכשת אלא במי שמוכן למסור נפשו עליה. וכך נהגו החסידים להתחיל את היום בהכרזה הדרמתית שאנו מוכנים למסור הנפש.
וממצווה זאת של לימוד תורה לעצמך, עובר משה למצווה החמישית שהיא ״ושיננתם לבניך״ שהיא מצווה ללמד את הבנים (והבנות). היות והתורה ערבה לחיקך, יש טעם ללמדה לדור הבא.
מצווה שישית ושביעית
ומכן נגיע למצווה השישית שהיא ״ודברת בם בשכבך ובקומך״ שהיא מצוות קריאת שמע בבוקר ובערב.
מצווה שמינית ותשיעית ועשירית
ומכאן נגיע למצווה הבאה של הנחת תפילין של יד ושל ראש, וקביעת מזוזה בפתח הבית
המצוות הללו הן ביטוי לקבלת עול מלכות, והן התוצאה של הקבלה הזאת.
עד כה ראינו את הדרך הקצרה לקבל עול מלכות שמים עלינו, לפי פקודתו של משה. הוא אומר לנו ״עד״ – היה עד לכך שאני אמרתי זאת לכם. עשו זאת ותזכו לטוב.
ואפשר גם לאמר עשו זאת לשמה, לשם הקבה .
אך כבר חזל ראו שבדרך הקצרה הזאת, אין אדם מגיע לקבלת עול מלכות באמת. אדם יכול לקיים את המצוות ככתבם וכלשונם , בהקפדה, אך לבו אינו כברו. אין בכח פקודה להכריחנו לפתוח את לבנו לקבלת מצוות באמת.
ולכן יש לקרא את השמע גם באופן הפוך, המרומזת ב״דע״ – עליך ללמוד ולהשתדל להגיע לקבלת עול מלכות שנים מתוך הכרה וידיעה פנימית.
כיצד נעשה זאת?ם
הדרך ההפוכה והארוכה לקבלת עול מלכות שמים עלינו
הדרך לאהבה
אומר רבי הקדוש: איני יודע כיצד אוהב את המקום. תלמוד לאמר ״והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך״ , תן דברים אלה על לבך, שמתוך כך אתה מדבק במי שאמר והיה העולם. (ספרי) ם
רבי הולך כאן בכוון הפוך, ממצווה רביעית (לימוד תורה) לשלישית (ואהבת). זו דרך ארוכה אך בדוקה. מתוך הכרה בחכמתה של התורה יגיע האדם לאהבת הקבה, שנתן את התורה לישראל.
אם הרמב״ם כאמור הלך מלמעלה למטה, מאחד לאהבה דרך לימוד החכמה שבטבע, הנה בא רבי הקדוש והולך לאהבה. מלמטה למעלה, מ – ״והיו הדברים האלה על לבבך״ לאהבה.
אין הדברים סותרים. אדם יגיע לאהבת השם גם דרך לימוד החכמה שבטבע, וגם דרך לימוד החכמה שבתורה. הנכון היא שהשילוב הזה ממש מבטיח שאדם יגיע לקבלת עול מלכות עליו אישית
למשל לימוד פרק א׳ בראשית. ככל שאנו יודעים יותר טוב על סיפור תולדות העולם מהמדע, כך אנו מתרשמים יותר מאמיתות דברי משה, ומדייקנותו. אדם המכיר בכך, לא יקשה עליו לקבל עול מצוות בהכרה ובאמונה שלמה
הדרך ללימוד תורה לעצמך
ואפשר להמשיך בדרך ההפוכה ולאמר שקיום מצווה חמישית, לימוד לבנים, מוביל את האדם מישראל ללמד תורה גם לעצמו. למעשה זוהי הדרך הפרקטית שאדם מישראל מוצא עצמו כיום. שכיח הדבר שהורים השולחים את ילדיהם לבית ספר יהודי, לומדים גם בעצמם כדי שיבינו את הילדים.
רבי יוחנן – הדרך לאהבה מהסוף להתחלה
אומר רבי יוחנן שאדם קם בבוקר ומנשק המזוזה (מצווה עשירית) ומניח תפילין של יד ושל ראש ( מצווה תשיעית ושמינית) וקורא ק״ש שחרית וערבית (מצווה שביעית ושישית) ומביא ילדיו לבית הספר (מצווה חמישית) והוא עצמו לומד תורה (מצווה רביעית) שמביאה אותו לאהבת השם (מצווה רביעית). זוהי הדרך הארוכה אך הפרקטית להגיע לאהבת השם ולקבל עלינו עול מלכותו, עול מצוות
ולכן אומר רבי עקיבא שיש לכוון בקריאת שמע עד סוף הקטע.