פרשת פנחס: ראש הישיבה חכם הרזים
א: שעת חסד: משה קודם לקב”ה
“וידבר משה אל ה’ לאמר יפקוד אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה” (כ”ז ט”ז)
אין פסוק כזה בכל התורה, מתפעל בעל הטורים. הפסוק מקדים את שמו של משה לשמו של הקב”ה
וכן אומר רבי יהודה במדרש: “קע”ה פרשיות התורה שמו של ה’ קודם למשה, וכאן משה קודם לה’. כביכול הגדיל הקב”ה את משה משמו
ויתר עך כן: “וידבר משה”, אין דיבור אלא לשון תקיפה (אוה”ח) משה נעשה כביכול לבעל סמכות כלפי הקב”ה , והקב”ה מסכים לכךו
כיצד הרשה משה לעצמו לדבר כך אל הקב”ה? אומר רבי יהודה” ” אמר הקב”ה כשהיה משה מבקש על ישראל הייתי מקדים שמי לשמו. עכשיו שהוא נפטר מן העולם בדין הוא שיקדים שמו לשמי” . וכן אומר רשי “וידבר משה: להודיע שבחן של צדיקים שכאשר נפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקים בצרכי ציבור”
אבל אפשר לאמר בפשטות שמאחר והתורה ניתנה בסיני לידנו, יש למשה הסמכות ההלכתית כביכול אפילו לגבי הקבה. אנו לא חוגגים את שמיעת התורה אלא את יום מתן תורה. וזה אין אומות העולם מבינים. התורה היא בידינו. וההלכה בידנו. כפי שמעיד על כך הסיפור על רבי אליעזר ורבי יהושוע שלמרות שבת קול יצאה ואמרה הלכה כרבי אליעזר קם רבי יהושוע ודחה את בת הקול באמרו לא בשמים היא. ועל כך אמר הקבה נצחוני בני. ומשום שהתורה בידנו הרשה משה לעצמו “לדבר” אל הקבה .
ב: יורשו של משה – איש חכם הרזים
“יפקד ה’ אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם” (כ”ז י”ז
המלה “יפקוד” שרשה מלשון להפקיד, למנות לתפקיד. לאיזה תפקיד? אומר אבן עזרא – ורשי:- “השיבני אם אתה ממנה עליהם פרנס“. כלומר תפקיד כלכלי אזרחי. ויש אומרים שר למלחמה (בחיי ואברבנאל) ויש אומרים שביקש מלך ויש אומרים ביקש נביא כלומר כל התפקידים שהוא עצמו, משה, מילא בחייו. אך משה לא מתעכב על המשרה אלא על תכונות היורש, כי הוא אומר – דורש- מהקבה : ם
א: אלקי הרוחות– שיסכים הוא למה שיאמרו הם, ויסכימו הם למה שיאמר הוא להם (אור החיים) ם
ב: אלקי הרוחות– שיהיה סובל לכל אחד לפי דעתו (רשי) םם
ג: אלקי הרוחות- הרואה שישים רבוא מישראל במקום אחד צריך לברך “ברוך חכם הרזים” (בר’ נ”ח) םם
משה מבקש-דורש מהקב”ה שימנה במקומו אדם ‘חכם הרזים’ שיבין רזי ורחשי לבם של שישים רבוא איש העומדים במקום אחד. עם ישראל זקוק לאדם חכם כזה, סבר משה.
אם משה מבקש אדם שיחליפו, הרי שהוא חושב את עצמו לחכם הרזים. האם זה מתאים למשה העניו מכל אדם? אך הנכון vהוt שמשה מבקש איש שיהיה גדול ממנו. הרי זה עתה נכשל בפרשת פנחס גזה שנשכחה הלכה ממנו אודות קנאים, ובפרשת בנות צלפחד הנון גדולה משום ששכח או לא ידע משפטן. לכן הוא מבקש איש שידע לענות לכל אדם, איש גדול בתורה ממנו.
אין נביא בעולם- בכל הדתות וכל התרבויות שבעולם- שביקש מהבורא שיעמיד לעולם נביא גדול ממנו בחכמה ובסמכות. רק אבי נביאי ישראל משה רבנו יכול היה לבקש דבר כה נדיר. ולכן נבואתו מכונה וללא כל צל של אנטרסט אישי .
ג: וסמכת ידך עליו: הסמכות התורנית עולה במהלך הדורות
משה דיבר קשות לקב”ה ורוצה מנהיג גדול ממנו. אך מה ענה לו ה’ ? ם
” “קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו” (כ”ז י”ח
תשובת ה’ מבררת לאיזו משרה מחפש משה יורש. “וסמכת ידך”- אין סמיכה נוהגת אלא במינוי רבני. מנהיג כלכלי או צבאי לא מתמנה על ידי סמיכה
: רק רב סומך את תלמידו להוראה, להרשות לתלמיד להורות בחייו . וכן אומר רשי:
:
שלא יהיו ישראל אומרים בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר? ם
”
קח לך את יהושע- אומר המדרש שלא את יהושע בלבד הראה הקב”ה למשה אלא את כל מורי ההלכה שלאחריו. “הראה לו את יהושע עומד תחתיו ומוסר לעתניאל, וכן כולם. “הריני מראה אותך את כל ה ש ו פ ט י ם וכל ה נ ב י א י ם שאני מעמיד על בני מעכשיו עד תחית המתים. ….”הראה לו הקב”ה למשה את כל ה מ פ ר נ ס י ם שעתידין לשמש את ישראל מיום שיצאו מהמדבר עד שיחיו המתים”.. ם
ונשים לב שמיהושע ואילך נמנים השופטים לחוד, הנביאים לחוד, והמפרנסים לחוד. רק במשה ויהושע התמזגו כל התפקידים לאיש מאחד. אך מכל התפקידים הציבוריים , המנהיג התורני- הרב- הוא עיקר ההנהגה בעיני משה .
ויש כאן רמז מפלא שכן מספר המילים בפסוק הוא כ”ח כלומר כח להוציא הלכה שכל הציבור ישמע לה. וכן כח הוא מספר השנים שיהושוע הנהיג את ישראל (בעל הטורים). 0ו.
וסמכת י ד ך עליו”– משה ביקש מנהיג שסמכותו גדולה ממנו,. כפי שהוא מדבר כביכול “קשות” לקבה כך יורשו יהיה גדול ממנו והסמכות שלו. אך הקב”ה חשב אחרת, שמשה הוא הסמכות הגדולה ולכן עליו לסמוך את יהשוע ביד אחת, שסמכות ההוראה תרד במשך ממשה ליהושע וממנו תרד לעתניאל וממנו הלאה למטה בשרשרת הדורות
אלא שמשה מרשה לעצמו להפר את צווי ה’ כפי שנאמר: ם
“ויקח את יהושע ויעמידהו לפני אלעזר ולפני כל העדה ויסמוך את י ד י ו עליו” (כ”ז כ”ג) ם
במקום לסמוך על יהושוע ביד אחת ולהעניק לו סמכות פ ח ו ת ה משל עצמו, סומך משה על יהושע ב ש ת י ידיו, “בעין יפה” (רשי) כלומרמעניק לו סמכות שווה לו ללא קנאה ם.
אך מצד שני ההסמכה היתה לעיניהם, כלומר הם ישמעו לרב שבימיהם. ובזה משה השיג את מבוקשו שההלכה היא לפי הדור האחרון. וכך הסמכות התורנית עולה במשך הדורות. ישראל ישמעו ליהושע עוד בחיי משה. שכן יהושע חידש “שלשת אלפי הלכות שמשה שכח”. ההלכה משעת ההסמכה היא בידי יהושוע. ואחריו תעבור הסמכות לעתניאל וכך תעלה עד הרב משה פיישטיין וכחזון איש שאנו הולכים לפיהם. שנאמר והיו עיניך רואות את רבך
משה דבר קשות לקבה , והקבה קיבל זאת כי ההלכה היא כמשה
יהושוע ידבר הלכה, והקבה יסכים עמו כי ההלכה היא כמותו
עתניאל יאמר הלכה, והקבה יסכים עמו
רבי יהושוע יאמר הלכה, והקבה יסכים עמו וימאמר נצחוני בני
רבי עקיבא יאמר הלכה, והקבה יסכים עמו
הרב. משה פיינשטיין יאמר הלכה והקבה יסכים עמו
לעיניהם”- אם יש מחלוקת ראשונים, אנו נ ל ך לפי האחרונים שבימנו. ה”איש אשר יבא וילך לפניהם” הוא הפוסק האחרון . אנו לא נשמעים לרבי עקיבא וחבריו או לרמב”ם, רשי או לרמב”ן אלא לגדולי דורנו כהרב משה פיינשטין זצ”ל זי”ע וחבריו . הסמכות התורנית לעולם עולה בשרשרת הדורות
המדרש מספר שהקבה הראה למשה את רבי אליעזר – יוצא ירכו- דורש בהלכה דברים שמשה עצמו לא הבינם. וכן ראה את רבי עקיבא דורש כתרי אותיות ולא הבין מילה. והלכה כמותם. רק ששאלם מה המקור לדבריהם הם ענו שמשה אמר זאת. ונחה דעתו. נחזור מיד למדרש הזה .
רבים בהסוריה היהודית – כגון הקראים והצדוקים והקונסרבטים שבימנו – שטענו כי חכמי התורה פסקו מדעתם. אבל כאן בפרתתנו מניח משה את היסודות לכחה וסמכותה של התורה שבעל פה. משה בענונותו פסק שכל חכמי הדורות יוסיפו ויענו על צורך השעה וההלכה כמותם אפילו שהוא עצמו- חשה- לא מבין מה אומריםו.
ד: מלמטה למעלה
ועוד חידש משה מדעתו והקבה הסכים
לעיניהם”: הקב”ה אמר למשה לבחור את יהושוע ולצוותו על העם מלמעלה. אך משה הפך הסדר והקדים והציב את יהושוע לפני העם, ורק אז הסכים משה להסמיכו בשתי ידיו .
ומאז בחירת המועמדים לסנהדרין היא מלמטה למעלה:. קודם בוחרים דיינים מקומיים, ומהם דיינים אזוריים והם בחרים את חברי הסנהדרין . ואם חסר ראש הישיבה הם בוחרים בו.
ובזה הבטיח משה שהסנהדרין לעולם תוכל להקים את עצמה מחדש בכך שכל רבני ארץ ישראל יכולים לבחור באחד שמעתה ואילך יהיה המפלא שבדור והוא נחשב למחליפו של משה רבנו מדין תורה. ואו אז יכול הוא לסמוך אחרים מדין תורה
ה: ונתת מהודך
אך הקב”ה גם אמר למשה: “ונתת מהודך עליו” (כ”ז כ’). מהו ההוד? מפרש ר’ בחיי : “הודך הוא כבודך“. וכך גם מפרש אבן עזרא. והמלבי”ם מפרש: ההוד הוא יופי פנימי, בעוד שהדר הוא יופי חיצוני.
אך חז”ל אומרים: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות. בקשת, בנשיא, ובכהנים. בנשיא שנ’ ‘ונתת מהודך עליו’, ובכהנים שהיו עומדים על הדוכן ומברכין את העם בשם המפורש” (ילקוט)ם
לפי זה ‘ההוד’ הוא הקדושה. וכן אומר רשי זהו קרון םנים.
לאיזה נשיא מכוונים חז”ל? האם כוונו לנשיא ישראל כמו שמעון החשמונאי או יוחנן הורקנוס? האם לנשיא של מדינת ישראל הנוכחית? האם יש להם קדושה? בוודאי שלא. התשובה נתנת, שוב, בתשובת ה’ לדרישת משה: םם
“ולפני אלעזר הכהן יעמוד, ושאל לו במשפט האורים לפני ה’.”(כ”ז כ”א) םם
ואמנם כך כותב הרמב”ם על נשיא בית הדין העליון:
והוא ראש הישיבה, והוא שקוראים אותו החכמים נ ש י א
והוא העומד תחת משה רבנו.“(סנהדרין פ”א ג’) םם
אין הרמב”ם קורא לכל אדם בעולם בתואר מחליפו של משה רבנו, אלא לראש הסנהדרין. ומדוע נקרא גם בשם “ראש הישיבה”? על שום ישיבתו בראש ג’ שורות הסנהדרין שישבו בחצי גורן עגולה. ורק מלך ונשיא הסנהדרין רשאעם לשאול באורים ותומים םם
ועתה אנו מבינים מיהו אותו נשיא שאסור להביט בפניו כשם שאסור להביט בקשת או בכהנים על דוכנן. זהו נשיא ישראל האמיתי, מורה העם, העומד בראש ביה”ד הגדול תחת משה רבנו.
ו: ההוד יורד במהלך הדורות
.
ונתת מהודך עליו – ל אמנם הסמכות עולה מדור למשנהו, אך ההוד- הקדושה- יורדת. משה ביקש מחליף שהודו יהיה גדוליותר ממנו, אך הקבה לא הסכים לו בענין הזה ולכן משה קיים “ונתת מהודך- ולא כל הודך” (מדרש). ולכן כשהזקנים ראו את יהושע פוסק במקום משה געו בבכיה:”פני משה כחמה ופני יהושע כלבנה
הוד הלבנה לעולם לא ישווה להוד החמה. קדושת יהושע לא תשווה לעולם לזו של משה.
והקדושה תמשיך ותרד במרוצת הדורות ככל שנתרחק ממשה. אם הסמכות עלתה מהקבה למשה, בודאי שהקדושה יורדת. וממשה היא תמשיך לרדת הלאה במשך הדורות אם הראשונים כבני אדם, אנו כחמורים.
כך ההוד של רבי עקיבא וחבריו גדול בעיננו מזה של רשי והרמב”ם והרמב”ן
וההוד של הרמב”ם, רשי והתוספות גדול בעיננו מזה של האחרונים
בעוד ש ה ס מ כ ו ת התורנית ע ו ל ה במהלך הדורות, ההוד ו ה ק ד ו ש ה פוחתים
ובזאת מובטח שלעולם לא נשכח את תורתם של קודמנו משום שהם קדושים מאתנו. תמיד נלמד את הרמב”ם למרות שנלך בהלכה על פי הפוסק בן דורנו.
ומה יהא על בקשתו של משה למנות איש על העדה שיהיה גדול ממנו, מלא בוקדושה וסמכות? על כך עונה לו הקב”ה: “וזה שבקשת הוא משיח”. (מדרש) ם
ו וכיצד נדע שמשיח עומד לבא?
על ידי פנחס שהוא אליהו שיבשר על בא הגואל
אליהו הגלעדי שהוא מגלעד – סבם של בנות צלפחד שבשמו ירשו את הארץ
סוף השיחה