כי פ ו ר י ם : מנין ארבע חילוקי כפרה

 

Noahide Seven Commandments Torah classes

© 2016 by Rabbi Zvi Aviner

כיפורים: מנין לרבי ישמעאל ארבע חילוקי כפרה
 


א: חטא דורש מרפא

םם “וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם” (ויקרא טז טז)םם

אין אדם מרפא אלא א”כ למד רפואה ויודע הוא להבחין ולמיין בין מחלות שונות ותרופות שונות . וכך לגבי תשובה: שנאמר “כי אני ה’ רופאך”, כי אין התשובה אלא ריפוי ממחלה. ולכן אנו אומרים בשמנה עשרה “רפאני ה’ וארפא” כנגד התשובה, מיד לאחר “השיבנו אבינו לתורתך” ולאחר הוידוי “סלח לנו אבינו כי חטאנו” (טור אור”ח הלכות תפילה) םם

ובדומה לרפואה גם התשובה טעונה לימוד ועיון. אין התורה חפצה שאדם יצום ביום כיפור, יצפה בטכס הנערך לפניו במקדש או בבית הכנסת ויחזור לביתו שמח כי נמחל לו. התורה דורשת שתהליך התשובה יהא דוקא כרוך במחשבה, בחיטוט עמוק ואמיץ בנבכי הנפש. היא מצפה ודורשת מהאדם שיפשפש במעשיו ויבדיל בעצמו בין סוגי חטא,בין סוגי עונש ובין סוגי מחילה. םם

ויש לשאול מדוע התורה דורשת זאת מאתנ? מדוע שלא נלך למומחה לתשובה, כמו שאנו הולכים לרופא, ומדוע שלא ירשום לנו הממומחה מרשם למחילה וסליחה וכפרה על חטאנו? מדוע שלא ישב החוטא מאחורי וילון ויתודה על חטאיו לפני הכומר ויסולח לו? םם

אך משום מה התורה דורשת שהאדם עצמו, החוטא עצמו יפשפש במעשיו ויביאם להכרתו כדי שבית דין של מעלה ימחל לו. כל עוד שלא עשה זאת העוון תלוי ועומד. ורק כשיתודה ויבקש סליחה ויבטיח שלא יחזור על חטאו בעתיד. וברור שלשם כך דרושה עבודה וחקירה שכלית עמוקה הצוללת לעמקי הנפש ודורשת מהאדם הכרה באמת המוחלטת.
וזה עיקרו של טכס יום הכיפורים הנשגב והנורא.


ב: השעיר הפנימי לשם מה

םם “וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל”םם

גדול חוקרי המקרא בימנו כתב כי השעיר הפנימי הוא טכס קדמוני של חיטוי המקדש, מ”נימסי המדש” בלשונו. משל באיזה טכס פאגאני כמו בשבט זולו המנקים את מקדשם על ידי זריקת דם על הקירות והמזבח. אך השקפה זו של חוקר המקרא מתעלמת לחלוטין מדברי חזל שאמרו כי השעיר הפנימי מחפר על טומאת מקדש שנגרמה על ידי חטאים שנעשו בשגגה כשהיתה לחוטא ידיעה בתחילה אבל לא בסוף. םם

כשהעובדת מנקה את משרדי לאחר שכל העובדים הלכו היא לא שואלת מה בדיוק היתה הסיבה לליכלוך. האם היה כאן לכלוך במזיד או בשגגה? האם ידעתי על האיסור ללכלך אך שכחתי אותו, או שלא ידעתי כלל וכלל בהתחלה ורק לאחר מעשה נודע הדבר לי.שליכלכתי םם

חזל היו גן מודעים לרעיון שהשעיר הפנימי מכפר לא רק על טומאת כניסה למשכן אלא גם על אלא שטמאוהו ישראל בע”ז, ג”ע ושפ”ד שבהם נאמר שהם מטמאים את הארץ והמקדש (שבועות ז’ א’) והתשובה היא שנאמר “וכיפר על ההקודש מטומאות בנ”י” ולא כל טומאות, להוציא את הדברים הללו. לכן השעיר הפנימי מכפר.דוקא על אדם שטימא את המקדש בשוגג ועדיין לא נודע לו. ברגע שנודע לו חייב קרבן חטאת.םם

ומדוע שלא יכפר על טומאת משכן שנגרמה במזיד, והאדם שכח? אלא שמזיד הוא בן מוות שאין לו כפרה בקרבן (שבועות ח’ א’) ושוב: אם מדובר בלכלוך המקדש, מה ההבדל בין לכלוך שנגרם בכוונה לבין זה שנגרם בשוגג? אלא היה אומר שהתורה לא מכוונת לניקוי הבית אלא למשכן שבלב האדם. םם

ואולי, ממשיכה הגמרא ושואלת, מדובר במזיד מיוחד שלא חייב מיתה אן כרת כגון שלא התרו בו? אולי השעיר הפנימי יכפר גם עלין? ואפשרות זו נדחית שכן אי אפשר שלמזיד יכופר על ידי קרבן. םם

ואולי, ממשיכה הגמרא לברר, ובינתיים אנו למדים על חילוקי כפרה ליום כיפור, אולי מדובר בשוגג שנכנס למקדש בתמימות כגון שלא ידע שהדבר אסור, למשל היה תינוק שנשבה בין הנכרים, או שגדל בין יהודים אך לא היתה לו ההזדמנות והיכולת ללמוד תורה, ועתה משלמד חפץ הוא לכפר על מעשיו? כלומר אולי יכפר השעיר הפנימי על חטא שנעשה ללא ידיעה בתחילה אך ידיעה בסוף? וחזל דוחים זאת משום שתינוק שנשבה לעולם פטור הוא מקרבן. קבלה בידנו שהשעיר הפנימי מכפר על חטא שאפר שיודע לאדם ואו אז יחיבו בקרבן חטאת. .יצא התינוק שנשבה שאין לו ידיעה בעבר ולכן אינו בקרבן. םם

השעיר הפנימי לכן תולה או דוחה את העונש כדברי המשנה עד שיודע לחוטא על חטאו ויביא קרבן ויכופר לו. ובינתייים, אומר רבא, השעיר מגן על האדם מהיסורים עד שיודע לו ואז יביא קרבן חטאת עולה ויורד (שם ע”ד). ומ ומשום כך נקרא השעיר הפנימי “חטאת לה” שמשפטו בידי שמיים עד שיודע לו. םם

ובינתיים למדנו משעיר הפנימי כי:
1) שהמקדש נטמא לא רק בכניסת טמא אליו אלא על ידי חטאי ישראל בכל מקום כגון שעברו על ע”ז ג”ע ושפ”ד.
2) שלא רק המקדש שבחוץ נטמא אלא גם המקדש שבלב האדם נטמא בחטאיו
3) שכשם שהמקדש החיצוני טעון חיטוי כך גם המקדש הפנימי שבלב האדם
4) שכל חטא, גם שנעשה בסמוי מידיעת האדם טעון כפרה
5) שהשעיר הפנימי דוחה את העונש עד שיודע החטא לאדם
6) שאין השעיר הפנימי מגן ומכפר על חטא שנעשה במזיד
7) שאין השעיר הפנימי מכפר על חטא שנעשה בשוגג שלא היתה לו ידיעה בתחילה

העקרונות הללו ועוד רבים שכמותם נובעים מהשעיר הפנימי שלפי הפרופסור המלומד אינו אלא “נימוס” קדמון לניקוי המקדש, כמו שנעשה אצל שבט זולו. םם


ג: לשם מה בא השעיר לעזאזל

םם “וסמך אהרון את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה
ונתן אתם על ראש השעיר ושילח ביד איש עתי המדברה” (טז כא) ם

גם שעיר זה מעורר לעגם של אומות העולם וחוקרי המקרא למיניהם. כאילו מדובר בטכס אלילי מסתורי, שריד לתקופה הקדמונה של איש המערות

אבל אנו הרי עוסקים בתורה הקדושה ובתהליך התשובה. לגבינו מהווה ה שעיר החיצוני מקור למחשבה וחשבון נפש. על מה מכפר השעיר החיצוני המשלך לעזאזל? אומר אביי (כריתות כ”ה:ע”ב) כי הוא משלים את מה שהחסיר השעיר הפנימי בעוד שהשעיר הפנימי מכפר על טומאת כניסת מקדש, חכפר השעיר לעזאזל על שאר עבירות שנעשו בידיעה תחילה ללא ידיעה בסוף. לך ספר זאת לחבקרי המקרא ושאר שונאי ישראל המלגלגים ללא הרף. םם


ד. על מה מכפרים שאר שעירי היום

מה מכפר על שאר שוגגים? מה מכפר על תינוק שנשבה וחזר ליהדותו? מה מכפר על אדם שלא היתה לו ידיעה בתחילה אך יש לו ידיעה בסוף? על כך אומרת המשנה (שבועות פ”א)םם

אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף: שעיר הנעשה בחוץ ויום הכיפורים מכפר שנאמר מלבד חטאת הכיפורים (במדבר כט יא) םם

מהו השעיר הנעשה בחוץ? זהו קרבן המוסף של החג (תורה תמימה) והגמרא מוסיפה שעיר ראשי חדשים ורגלים המכפרים על חטא שאין בהם ידיעה בתחילה ולא בסוף כך שלפנינו ארבעה שעירים:
:
1) שעיר פנימי לכפר על טומאת מקדש שהיתה לו ידיעה בתחילה ולא ידיעה בסוף
2) שעיר חיצוני לעזאזל המכפר על שאר עבירות שנעשו בידיעה בתחילה ללא ידיעה בסוף
3) שעיר החטאת של מוסף החג המכפר על שוגג שאין לו ידיעה בתחילה אבל יש לו ידיעה בסוף כגון תינוק שנשבה
4) שעיר הרגלים וראשי חדשים המכפרים על חטא שאין בו ידיעה בתחילה ולא ידיעה בסוף.


ה: יום הכיפורים עצמו מכפר

אך רבי הקדוש בניגוד לאביי, שההלכה כמותו, אומר כי בשעיר לעזאזל התורעה אומרת “והתוודה עליו את כל פשעיהם לכל חטאתם” לרבות כל הפשעים והחטאים בין שוגג ובין מזיד בין עשה ובין לא תעשה, שעל כולם יום הכיפורים והשעיר המשתלח מכפרים, בין אם עשה תשובה או לא.
מסביר הרב יד סולוביציק זצל (על התשובה) כי רבי הקדוש מדבר על כפרת הציבור שמבטחת לו מראש. אבל כפרת היחיד תלויה בתשובה


ו: יום הכיפורים מטהר

םם “כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם” (טז ל) םם

עד כה למדנו על שני מושגים: דחיית העונש וכפרתו. עתה מוסיפה התורה עקרון חדש של טהרה. חזל גם מדברים על מחילה. ההבדל:
ד ח י י ת העונש פרושו שיום הכיפורים תולה ודוחה את העונש עד שיוודע לחוטא, כמו בשעיר הפנימי
כ פ ר ת העונש פרושה החלפתו בעונש מתון יותר
מ ח י ל ת העונש פרושה ויתור מחלט על התביעה.
ט ה ר ה מוחקת את העוון כאילו לא היה. אומר רבי עקיבא אשריכם ישראל מי מטהר אתכם.


סיכום

עם הקרבת ארבעת השעירים אנו מבחינים בארבע קבוצות של חטאים

(א) חטא נבדל לפי כוונת

1) מזיד
2) שוגג שאין לו ידיעה, לא בתחילה ולא בסוף
3) שוגג שיש לו ידיעה בתחילה אבל לא בסוף
4) שוגג שיש לו ידיעה בסוף אבל אין לו ידיעה בתחילה

ב) ארבע כלים לריפוי מחטא
1) תשובה
2) קרבן ותפילה
3) יום הכיפורים עצמו
4) עונש מלקות, יסורין, מיתה וכרת

ג תשובה גורמת
לדחיית העונש (1
לכפרת העונש (2
למחילת העונש (3
לטהרה (4

(ב) ובעקבותם למד רבי ישמעאל ארבע חילוקי כפרה

1. המבטל מ”ע ושב, מוחלים לו מיד
2. עבר על ל”ת תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר
3. עבר על ל”ת חמורה: תשובה ויום הכיפורים תולים ויסורין מכפרים
4. מחלל שם שמים ברבים: אין מוחלים לו עד שימות

אכן יש צורך במומחיות עצומה כדי לרפא החטא.

END OF CLASS