שפת אמת עקב
ספירות הבניין והשבת
מדרש רבה
הלכה אדם מישראל שיש לו מנורה שעשויה פרקים פרקים מהו לטלטלה בשבת. כך שנו חכמים המרכיב קני מנורה בשבת חייב חטאת ומשום מה מחייב א”ר אבהו בשם רבי יוחנן המרכיב את המנורה בשבת כאדם שבונה בשבת ומי שהוא בונה בשבת חייב א”ר יוסי ברבי חנינא אימתי שמרו ישראל את השבת כשם שראוי לה. תחלה כשניתנה להן באלוש מנין שנאמר
וישבתו העם ביום השביעי”.
ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת לא נתתי לך אלא לטובתך כיצד א”ר חייא ברבי אבא את מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר מנין (ישעיה נח, יג) : “וקראת לשבת עונג וגו'” מה כתיב אחריו (יד): ‘” (תהלים לז, ד): “[וְהִתְעַנַּג עַל ה’] וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ”.
אמרו לו ישראל ואימתי את נותן לנו שכר המצות שאנו עושים אמר להם הקב”ה מצות שאתם עושים מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו אבל שכרו בעקב אני נותן לכם מנין ממה שקרינו בענייננו
תרמה
במדרש אסור להרכיב קני מנורה בשבת, שהוא כבונה ובנין אסור וכו׳ אתה סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת , לא נתתי אלא לטובתך וכו׳. העניין הוא כי הבניין הוא בששת ימי המעשה, אבל השבת היא יסוד של הבניין והיא האחדות. כי הבניין הוא על ידי הרכבות ובכול מורכב נמצא תערובת של טוב ורע
אבל שורש הבניין וקיומו ויסודו הוא השבת, לא יש שום תערובת, לכן בכול הימים כ׳ ויהי ערב ובשבת לא. ולכן התענוג בשבת היא מצווה. ולא נמצא בו תערובת רע, ולא כן בששת ימי המעשה שצריכין שמירה יתירה, על ידי שיש בהם תערובת. ובשבת בא הכול אל האחדות, כי כול מה שברא הקבה לא ברא אלא לכבודו.
באור:
בראשית ברא – עלה במחשבתו לברא עולם בדין, ראה שאין העולם עומד שיתף עמו מדה״ר (רשי)
מחשבתו של מי? מניין באה מדה״ר?
עולם הבריאה (פרק א׳)
בראשית ברא אלוקים–א–ב–ג—ד—ה—ו—-יה/וה
יש עולמות מעל הבריאה
רמח״ל
אור א״ס : הרצון לברא, התחלת הכול, רעווא דראווין
עולם המחשבה – אדם קדמון (האר״י)
עולם האצילות
יהו-ה, שורש האילן, ממנה מסתעף הכול (עמה השתתף האלוקים בבריאה)
שורש 10 הספירות (י-חכמה, ה-בינה, ו – ששת ספירות הבניין חג”ת נה״י, ה-מלכות ) כתר
יהו-ה בניקוד שונה לששת הספירות
״נשרשה ההנהגה לנבראים בעלי חופש בחירה״(רמחל)
ספירות בניין והנהגה
עולם האחדות, השבת שלעתיד לבא, ה׳ אחד
״השבת היא יסוד העניין וסוד האחדות״ -יהו-ה
עתה ברור לנו מחשבה של מי. וכן מניין באה מדה״ר להשתתף בבריאת האדם.
עולם הבריאה
עלה במחשבתו לברא את העולם במדה״ד. לכן ״בראשית״, כלומר זו הייתה ההתחלה של עולם הבריאנ
כאן מופיע שם האלוקים הקשור לפרוד, לנבראים עצמאים בעלי בחירה
בראשית ברא אלוקים–א–ב–ג—ד—ה—ו—-יה/וה
עולם הפרוד והתרכובת, טוב ורע בתערובת, פרקי המנורה
ששה ימים נבראו על ידי שש ספירות הבניין חגת נהי (מספרות זו עם זו, ל״ב שבילים, ל״ב פעם שם אלוקים בפרק א )
עולמנו הוא עולם המשפט – בהנהגת ה׳ אלוקינו (יהו-ה=חסד ״מספרת״ או ״דנה״ עם אלוקים=דין) ״בית דין של מעלה״
שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד – עולם המשפט יעלה לעולם האחדות
האדם נברא להעלות את עולם המשפט לעולם האחדות שהוא באצילות והוא השבת שלעתיד לבא
עולם העשייה
לאחר הגרוש מגן העדן
דעת
ספר בראשית כולו מציג את הנהגת הספירות אחת לאחת
פ׳ א׳ חכמה
סיפור עדן בינה
אברהם חסד
יצחק גבורה
יעקב רחמים, תפארת
יוסף נהי ומלכות
תרנג
במדרש מנורה של פרקים אסור להרכיבה בשבת, העניין הוא כי הקבה מנהיג העולם בדרך הטבע, ובצמצום מדרגות רבות, והיא ההנהגה בששת ימי המעשה, ונקרא ימי עבודה שכול איש ישראל צריך לייגע עצמו לברר אוכל מתוך פסולת, ולהעיד כי חיות הטבע על ידי האור הפנימי, להרכיב ולחבר מדרגה אל מדרגה, להעלות את הטבע אל השורש העליון , וששת ימי המעשה הם ששת קני המנורה, אבל השבת היא פני המנורה…
אם נלך על פי הרמבם, פני המנורה היא הנר האמצעי. שלושה קנים לכול צד, והשבת באמצע. היא משפיעה ג׳ ימים קדימה וג׳ אחורה
לפי הרמבן פני המנורה הוא הנר המערבי וכו׳ והשבת היא בסוף, תכלית הימים
תפקיד האדם הוא לתקן העולם ולהעלותו לשבת, לברר אוכל מתוך פסולת…
והיא החיות הפנימית המתגלית בשבת . והיא ההנהגה שלא בדרך הטבע…
בשבת אנו באצילות
אבל מלכותו ית׳ הוא מלך יחיד ומיוחד
ראינו שה׳ אחרונה משם יהו-ה שבסוף ששת המידות היא המלכות שבאצילות
ולכן אומרים ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג, כי בשבת היא בח׳ מלכות שמים ואין בו הרכבה של טוב ורע -אני ה׳ לא שיניתי. …והוא מעין עולם הבא שיהיה ה׳ אחד ושמו אחד
שפת אמת פרשת בראשית
ן במנחות כתוב כי ב-י’ה צור עולמים פרוש צייר עולמים, לפחות שניים. ודורש רבי יהודה בר אילעי אלו שני עולמות שברא הקבה, אחד ב׳ה׳ ואחד ביוד ואינני יודע אם העוה״ז ב׳ה׳ ועוה״ב ביוד, או ההפך
אל תקרי בהבראם אלא ב׳ה׳ בראם. כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם –
. הוי אומר ב׳ה׳ נברא העוה״ז וביוד העוה״ב
.האחרונה והזוהר מפרש ב׳ה׳ .
בעולם המחשבה והאצילות, יהו-ה
יוד = חכמה, עולם הבא
ה׳=מלכות בעולם הזה
תרלח
תרלז