שפת אמת פ׳ וישלח
ישראל יהיה שמך
ישר עם אל שר (נסיך) עם אל ישיר עם אל
לא פתלתול. בבריאה מלאכי עמים
ישר עם אל
141תרלד קטונתי , לפנים משורת הדין
147 תרמב וירא שמא יהרוג או יהרג
לא עוד עם עיקש תתפתל
ידו אוחזת ביד עשיו
שינוי השם
אם יש צדק אין שלום
חלק מהנדר לחזור בשלום
דיאלוג, הקשבה לזולת ,רחמים
ישיר עם אל
מקהלת מלאכי השרת
קדוש קדוש קדוש
147 בח׳ יעקב כולו שבת
143 מדרגת יעקב למעלה מהטבע נקרא שבת …
145 ויאבק – למעלה מכל המלאכים של האומות
153 אברהם אבינו …הר, שדה, בית (בית אל)
………………….מקדש, שבת (ויקהל)
155 ויעקב נסע סוכותה, לקראת הסוכה ויבן לו בית
לקראת השבת קבלת תוספת שבת. בשדה מהחוץ לבית
לכה דודי
לייחד שם י-ה ב ו-ה
שר-נסיך – עם אל
147 תרמג שהוא מקיים את כל הבריאה
צורת יעקב תחת כיסא הכבוד
יהו-ה אלוקים א—ב—ג—-ד—–ה—ו—–יה/וה
חסד. גבורה
אברהם יצחק
יעקב
יהו-ה אלוקים
חסד גבורה
אברהם יצחק
יעקב -ישראל א—ב—ג—-ד—–ה—ו—–יה/וה שבת
נעשה אדם שלם טוב מאד
נשגב השם לבדו 153
מצוות
159 נויים קהל עמים ס״ת מילה- מעל השבת
גיד מצווה 9 של ב״נ
שבת – היחידה בסיני ישראל מעל
ב״נ, קדושה
שלושה מובנים לשם ישראל:
ישר עם אל
ישיר עם אל
שר (נסיך) עם אל
הרב מתייחס לכול אחד מהמובנים הללו
ישר עם אל
147 תרמב ובמדרש וירא שמא יהרוג ויצר שמא יהרג….לכן ויחץ לא יכול להיות האחדות האמת כשהרשע לבדו לכן אמר קטונתי, ואח״כ כשעלה לשם ישראל נפסקה המלחמה עם עשיו , כמ”ש וידו אוחזת בעקב עשיו…כי כל שם יעקב בעודו לוחם עם עשיו, לכן הובטח שלא יקרא שמך יעקב..פ׳ שלא יצטרך לעשוק עוד בבחינת עם עיקש תתפתל…רק האמת האמיתית בלבד…
יעקב מחפש צדק – במסגרת המשחה, בעבודה ובחיים האזרחים בשכם. הוא מנסה להשיגו בדרך של שקר כנגד משקרים, מידה כנגד מידה שזו גם דרכו של האלוקים מידת הדין הצרופה. לכן רבקה תמכה בו. וזו דרך של עם עיקש תתפתל. הבעיה היא שאם יש צדק אין שלום ודרך זו מביאה אותו לברוח על נפשו ועכשיו צריך להתכונן או להיהרג או להרוג ולכן ירא היה וצר היה לות
כל עוד ששמו יעקב הוא נלחם בעשיו -בדרך פתלתלות. כשיעלה שמו לישראל ידע שיש דרך אחרת -של דיאלוג וקנפרונטציה ישירה עם עשיו כששניהם לבדם. כאן יכול כל צד להביע את טענותיו וגם למשמוע הצד השני וגם לחוש את חולשתו שלו.
במשך כל הלילה הם נאבקו – פעם התחבקו ופעם נאבקו. האמת שתצא מכאן. היא לא האמת של כל צד בנפרד.
141קטונתי- חסד ה׳ שעושה עם האדם לפנים משורת הדין הוא בגדר מתנה ולחם חסד שמעורר בושה למקבל. הרב מלובלין אמר שזה עצמו – הרגשת הקטנות- היא חסד מהש׳ כי היא בניגוד לטבע האנושי.
הרגשת קטנות של יעקב היא צעד למפגש עם עשיו. כדי שיהיה דיאלוג חייב כל צד לוותר על האגו של עצמו.
יעקב שואף להגיע לשלום עם עשיו כדי שנדרו יהיה בתוקף שכן אמר אם אחזור בשלום. ומפנואל עבר לשכם עיר שלם
ישיר עם מקהלת אל
כשעלה עמוד השחר אמר המלאך של עשיו שלחני, כלומר עלה להשתתף במקהלת מלאכי השרת ששרה כל בוקר ״׳קדוש, קדוש, קדוש״. המקהלה מכילה שבעים מלאכים המופקדים על שבעים אומות של בני נח. כשהשמש נעה ממזרח למערב מתעוררים העמים וכל שר בשמים שר קדוש אחד, שלושה שרים שלוש פ׳ קדוש. כשהשמש עולה על ארץ ישראל שותקת המקהלה ומחכה לישראל שישירו מלמטה שלוש קדושות בעצמם
התוצאה של ברכת המלאך ליעקב הוא שלישראל נתן מעמד של קדושה. קודם כל ככוהנים לכול משפחת העמים. קדושה היא שמירת שבת, קיום מקדש.
147תרמג ויבא יעקב שלם ….והוא בבחינת ששת ימי המעשה וכפי העבודה בהם כך זוכי להארת השבת. שאין בה מגע נוכרי ובוודאי בחינת יעקב אבינו מצד עצמו היה כולו שבת כמו שכ׳ תלמיד חכם נקרא שבת (ת״ת)
כאשר המלאך של עשיו קרא ליעקב ישראל הוא העניק ליעקב מעמד של קדושה מעל העמים ומעל שבעים המלאכים. זו נקודת מפנה. השבת לכן אינה שייכת לבני נח במובן של ל״ט מלאכות. מכול עשרת הדברות לישראל, כולם נזכרו כבר בששת המצוות של אדם הראשון, מלבד שמירת השבת.
שמירת שבת במובן ל״ט מלאכות קשורה למקדש שכן שניהם נאמרו לישראל בפרשת ויקהל כשירד משה מההר ואמר לישראל סלחתי וייסד את יום הכיפורים. באותה שעה בישר לישראל את הקמת המשכן וגם ל״ט מלאכות שהן מלאכות הבנייה של המשכן. השכינה יורדת לשכון במשכן וגם לשכון בשבת שהיא מעין משכן בממד הזמן.
145 תרלט בפ ויאבק איש עמו אמרו חכ׳ שהעלה אבק עד כיסא הכבוד, ביאור העניין כי כול האומות נמשך להם שפע על ידי השרים (נסיכים, מלאכים, אבל גם אלה ששרים במקהלה) שלמעלה ובני ישראל חלק ה׳ עמו, נמצא כי יעקב אבינו צריך להיות לו עליה (עליונות ) על השרים העליונים, וזו הייתה המלחמה לראות כל אחד (יעקב ועשיו) עד כמה כוחו מגיע. …כי באמת האדם השלם למעלה מהמלאך רק אם הוא איש אמת..לכן יעקב שנאמר בו תתן אמת ליעקב נתעלה מן המלאך בפוגע
153 תרמט אבררם אבינו
והעניין הוא שאאע״ה קראו הר יצחק קראו שדה יעקב קרא לו בית
הקדושה שהמלאך הכיר בה העניקה ליעקב – ישראל את השבת ואת המשכן. המשכן הוא בחלל הפיזי והשבת היא מכשן לשכינה במימד הזמן. שניהם נתנו בבת אחת בהקהל. למשכן או למקדש מתקרבים בהדרגה – הר, שדה, בית שהם כינויים מתקדמים להר המוריה על ידי אברהם, יצחק ויעקב בהתאם
כי בית הוא דבר שבקביעות דכ׳ תתן אמת ליעקב
למדנו שהאמת ליעקב היא שבת, ומקדש קבוע מנוחת עולמים
לכן התורה נקראת אמת שהיא בכול מקום
חסד. גבורה
יעקב ישראל – קדושה, שבת, משכן, תורה
לכן מצינו שכול מקום שהיה לו דיבור ומראה קרא למקום בשם בית אל בית אלוקים …היינו שהביא את מנוחת השבת להיות קבועה באותו מקום. והוא תתן אמת ליעקב..
155 תרנג ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית…דכתיב הכן בחוץ מלאכתך, כי כל ביאת האדם לעולם הזה להכין לו בחוץ אל העולם הבא, וכן הוא (הכנה) בימי המעשה חול מכין לשבת.
הרב מפרש סוכותה במובן נסיעה לקראת הסוכה שהיא המקדש , שכן גובה הסוכה הוא עשרה טפחים כגובה החלל שמתחת לסכך של כנפי הכרובים. מסוכות עוברים לשמיני עצרת שהיא בבחינת בית קבע ומקדש קבוע של מנוחה
לכן הוצרך יעקב אבינו ע״ה לעבור בכול המקומות..
בחוץ אצל לבן, אח״כ בשדה היא מלאכתו עם עשיו איש השדה, אח״כ ובנית ביתך.
המעבר לקראת המקדש והשבת הוא הדרגתי וכרוך במלחמה עם הרע שיש לו כמה פנים – לבן ועשיו. אין השבת נכנסת אלא לאחר סילוק של סיטרא אחרא
וגם המקדש עצמו עבר ג׳ גלגולים של הר, שדה ובית – משכן במדבר, שילה וירושלים. בבח׳ אברהם יצחק ויעקב.
בחוץ הוא בח׳ ימי המעשה, שדה הוא בח׳ תוספת שבת, שהיו יוצאים לשדה לקבל תוספת שבת ואח״כ ובנית ביתך שהיא השבת עצמה
המקובלים בצפת בזמן הארי היו יוצאים לרחוב ולשדה לקבל שבת המלכה, בתוספת השבת ליום השישי, ואח״כ היו באים לבית הכנסת לקבל השבת בתפילת מעריב שהיא מיעקב
התקדמנו לשבת בהדרגה, מהר שהם ימי החול, והם בבח׳ אברהם, לתוספת השבת שהיא בחינת שדה ובה אומרים שיר השירים, ומשם לשבת עם צאת הכוכבים. והאמת כלומר השבת האמיתית היא לא במעבר משישי לשבת שהוא שדה אלא צאת הכוכבים שאז השבת בתוקפה
תוספת השבת לשישי באה מפרק א׳ בראשית שנא׳ יום השישי ויכולו השמים. כלומר ראשי תיבות יהו-ה כשהחצי י-ה בשישי , כלומר כניסת השבת לשישדי היא הי-ה
ומטרת המצוות. היא לייחד שם י-ה ב וה כלומר ששם השם יהיה שלם וזה רק לאחר מחיית עמלק נכדו של עשיו, והתגברות על לבן. קדושת יעקב ישראל היא המקור לקדושת התפילה קדוש קדוש קדוש, וגם הקדיש ששם השם יתגדל ויתקדש.
ולכן יעקב ישראל נקרא גם הקדוש ברוך הוא. מכאן ולהבא בסיפורי יוסף נראה את השכינה – מלכות. המלכות. תגיע כאשר יהיה חיבור בין קודש אבריך הוא ושכינתיה
חסד ….. גבורה
יעקב……
ישראל-שבת – תורה – מצוות……
קב״ה
שכינתיה
נצח. הוד
מלכות
יסוד
הדגש בקב״ה הוא המושג קדוש שבא לעולם עם יעקב-ישראל
ברית המעור הוא הקיפול של הזעיר אנפין על הציר האופקי שעובר דרך יעקב כלומר מחבר את יעקב-ישראל ליסוד וזו גם ברית המילה. ולכן גדר של קדושה הם עריות.
ג: ישראל – נסיך עם אל בבריאה
147 תרמג
במדרש ויבא יעקב שלם…יעקב אבינו שחכמים הגידו שצורתו חקוקה תחת כסא הכבוד, פ׳ שהוא מקיים את כל הבריאה. כמו שכ׳ וירא אלוקים את כול אשר עשה והנה טוב מאוד. מאד אותיות אדם. אדם כזה שראיה זו מקיימת את כול העולם ומה נעשה מנוחת השבת וגמר מלאכה והוא האדם השלם שבעבורו נברא הכול.
במילים נעשה אדם כדמותנו וכצלמנו צפונה ההכרה שהאדם נברא כדי להתפתח ולהיות האדם השלם שעליו נאמר טוב מאוד, והוא זה שהיה לקבה בדפוס במחשבתו כפי שאומר רשי.
מצוות
הרב מזכיר מצות גיד הנשה שהיא התשיעית של בני נח ומכאן יעלה יעקב -ישראל לקבל עשרת הדברות שהתוספת היחידה מעל בני נח היא השבת.
159 גויים קהל עמים סופי תיבות מילה שמשה רבנו שהעלה מעל השבת ולכן איננ
קשורה לבני נח.
לפי ספר היצירה יש בכל פרשה ג/ מימדים – סיפור סיפור וסיפור
הסיפור הראשון הוא הפשוט – סיפורו של יעקב האיש.
הסיפור השני הוא הסיפור של המצוות
הספור השליש הוא של הספירות המספרות זו עם זו
ולי זה אפשר להבין את ג/ הממים של ישראל –
סיפור יעקב מול עשיו
סיפור עקב במקבל מצוות
סיפורה של הספירה יעקב