שפת אמת חקת
פי הבאר בערב שבת
תרלא
חקת התורה ולפעמים כתוב וזאת התורה – פ׳
שחוקת התורה היא תורה שבע״פ
שגוף התורה (זאת) למעלה מהשגת האדם. וכתיב אשר שם משה לפני בני ישראל
חוקת התורה חקוקה בלב האדם ובמעשיו, וכן שמעתי פ׳ במחוקק שדברי התורה כחקוקים בגוף האדם. וזה עניין תורה שבעל פה להמשיך הארת התורה לכל מעשה בפרטות.
כי בוודאי יש בכול דבר הארת התורה שהרי באוריתא ברא קוב״ה העולם, רק שנסתר ואינו ניכר וצריכים למצא הארת התורה הגנוזה …עשה תורתך קבע שתהא קבועה בגוף האדם.
וזה עניין תורה שבעל דפה (חוקת) להמשיך את הארת תורה לכל מעשה בפרטות.
כי בוודאי יש בכול דבר הארה מהתורה שהרי באורייתא ברא קבה עלמא רק שאינו ניכר וצרריכין למצא הארת התורה הגנוזה בכול דבר
שהרי לפי בריאה שניה הויה אלוקים ברא ארץ ושמים , והיא בהתחלה, באמצע ובסוף כלומר היה הווה ויהיה
ופרוש חוקה עשה תורתך קבע
הרב מפרש קבע מלשון נקבע עמוק נחקק
ואיתא בג׳ חסידים ראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן ארעי. וזה וזה נתקיימו בידם. ראה הפ׳ שגם בכול מלאכה שעשו היה העיקר הלימוד שמכל דבר יש לאדם ללמוד רצון השם ומי שעושה הכול לשם שמים בדביקות יכל למצא האארת התורה כנל
וזה שכתוב תורתן קבע כי היגיעה בנעשה גשמי להיות על פי התורה נקראת תורת האדם (שייכת לו) …נקראת תורתו. ….
תרלט 137
וזאת חוקת התורה – ההפרש בין זאת התורה, שהיא גוף התורה בשורש העליון, וחוקת התורה הוא דרך התורה והתפשטות הארת התורה בכול מקום.
והנה כי הקבה ברא. את העולם הזה בטבע, וסידור העולם הוא על פי הטבע, על כל פנים נמצא בנסתר גם בעולם הזה ההנהגה על פי התורה
ולאשר שעיקר סידור עולם הזה על פי הטבע, לכן היא כמו חוקה, שאנה מובנת לאנשי העולם הזה, איך יש בה התפשטות (לעוה״ז)
יש להביט על התורה כיסוד של העולם הזה, ולא רק אטומים ומולקולות
וכן בלבות עובדי השם שלפעמים איזה מצווה ודבר טוב מהפך לב האדם. לטוב. ואלה הם ההנהגות לעיתים שמתגלה הנהגת העולם על פי תורה ונקראת חוקת התורה,
ובאמת קודם החטא היו בני ישראל דביקין שורש התורה בחינת משה רבנו עה כמש וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל
אכן אחר חטא שנפלו בני ממדרגתם יתן להם בח׳ חוקת התורה ,בח׳ טהור מטמא (וזה התורה שבעל פה)
והוא שעל ידי הרצון וההשתוקקות יכולין לעורר הפנימיות שנשארו מבח׳ הראשונות עד שידבקו בשורש התורה ממש (מתורה שבעל פה להגיע לתורה שבכתב)
וזה חפרוה שרים -בני חורין, חרות על. הלוחות, והוא בח׳ ראשונה שהיה בקבלת התורה שבכתב
אחריכן – כרוה נדיבי עם , על. די רצון והנדיבות – תורה שבעל פה
ולכן לא נזכר שמו של משה רבע״ה בשירה הזאת כי מדרגת משה למעלה מזה שלא היה בכלל חטא העגל, רק היה בבח׳ זאת התורה.
ֿבמחוקק – על ידי רשימה (חקוקה בלב)
וכמו כן לעולם בשבת קודש, גהוא יום מוחה וחירות ונפתח הבאר. ונשארת הרשימה על ימות החול שיכולין על ידי הרצון והנדיבות ההשתוקקות להגיע לשבת (הבאה).
תרלח
אז ישיר ישראל, כי השירה היה צריך להיות בתחילת הבאר שניתן להם. אבל העניין הוא הפ׳ באר חפרוה שרים פ׳ שהתלֿת פתיחת הבאר מקור הקדושה היה על ידי אנשים גדולים ויחפרוה שרים. שמושלים ביצרם ולבם ברשותם. (וידבר השם אל לבו בקשת). כרוה נדיבי עם – ם גם אנשים פשוטים למצא אח״כ השייך להם. לכן כרוה, שהיא החפירה היותר עמוקה, שממשיכים ההארה גם לעולמןת תחתונים והמדרגות התחתונות שאין הצדיקים יכוים לרדת. ולכן לא נזכר משה רעה בשירה הזאת…
תרלד
פי הבאר נברא בערב שבת…בור הוא מים מכונסים, ובאר הוא נעיין נובע
ובכול איש ישראל יש נקודה חיות וייפח באפיו רק שהאדם צריך מצא זאת הנקודה, והיא עבודת האדם להמשיך לכול המעשים אחר זאת הנקודה. והיא העבודה של חיי המעשה. ובשבת קודש נוחלים מתוך באר שנפתח המעיין ובא אור חדש והיא נשמה יתירה
באר חפרוה שרים – צדיקים, לבם בגרשותם (וידבר ה׳ אל לבו)
צרוה נדיבי עם – למצא עומק גדול יותר
כי למצא ההתחדשות היא על ידי הצדיקים, ואח״כ יכול כל אחד ואחד למצא יותר על ידי הנדיבות והתשוקה שיש בכול איש מישראל
במחוקק – כי כל רצון עושה רושם חקיקה בלב …
וממדבר מתנה – מדבר היא הנהגת אדם בכול מעשיו, ועל ידי התשוקה יגיע למתנה שהיא השבת
והן ב׳ נקודות – טהרה מסטרא אחרא, וקדושה לשבת
תרמא
עוד לפי הנל – כי שירת הים הייתה ל קבלת התורה שבכתב ולכן משה רבנו עה העיקר
ושירה זו היא הכנה לבח׳ אי ותורה שבעל פה, והא עצמו פי הבאר שיש כוח בבני לפתוח מעיין התורה שעל זה נאר וחיי עולם נטע בתוכנו,
ואיתא שבין השמשות וכו,
העולם מתקדם למעבר שבין שישי לשבת ומשם יוצאים מי המעיין מפי הבאר להשרות תשוקה והתלהבות בכול אלה ששואפים להתקדם לשם, כולל בני נח
שהרי שרה באוהלה הדליקה נרות משישי לשבת והיא הייתה בת נח
היא חגגה את פרק א
אברהם חגג את פרק ב׳ בהבראם אותיות אברהם,
לכן היא נביאה גדולה ממנו שהלכה אחור ממנו