שפת אמת תשפה
לט מלאכול והמשכן הם ויתור לישראל לאחר העגל
תרלו
ויקהל משה- הקדים זה למשכן כי מלאכת המשכן היא בכוח הקהילה ואז נאמר ושכנתי בתוכם, וקהילה זו היא עניין השבת
משה הקהיל כלומר עורר אותם לבא מאליהם מחובת הלב, ובכך יצר את הקהילה שומרת שבת שכן היה זה ביום השישי למחרת יום הכיפורים. והרב אומר שהקהילה היא שלב הכרחי למלאכת המשכן. גם השבת ולט מלאכות וגם המשכן הם ויתור לישראל לאחר חטא העגל כפי שנראה להלן
וגם נפרש שאלה הדברים על הקהילה. שזה צווה השם שיקהילו את עצמם
לפי הפשט קוראים אלה הדברים כלומר איסורי שבת. הרב מפרש שאלה הדברים מכוון לקהילה.
וכל זה עניין אחד שהוא התרוממות כלל ישראל שגורם להשראת השכינה שקראוהו חזל כנסת ישראל
לא השכינה קרויה כנסת ישראל אלא אותה דרגה של קיבוץ ישראל לשמוע דברים ממשה שאוזן לא שמעה מעולם כפי שאומר המדרש
תרמט
בפסוק אלה הדברים – והרי כבר ניתנה השבת זכור ושמור , ומה עניין מצוות השבת שנית? ויתכן כי השבת יש לה כמה מדרגות זו למעלה מזו כפי תיקון ועמידת בני ישראל. ויש בה בחינת מעשה דיבור ומחשבה.
זכור ושמור – זכירה בפה וזכירה בלב
ועתה הוא במעשה כמו שכתוב לעשות את השבת
כי בשעת קבלת התורה כתיב אמרתי אלוהים אתם והיו למעלה מעשייה גשמית (של לט מלאכות) ואחר החטא כתיב אך את שבתותי תשמורו. אך היא לשון מיעוט שהיא מדרגה למטה ממה שהיה להם (בסיני) קודם החטא. …וכיוון שירדו בני ישראל בעשייה גשמית (עגל) ניתנה להם השבת גם כן בעשייה (גשמית של לט מלאכות)
הרב נותן כאן פרוש אדיר לאיסורי לט מלאכות שהם ויתור לישראל לאחר העגל. לפני החטא היו אמורים ללשמור שבת באופן רוחני בלבד, אבל החטא הראה שהם זקוקים לשמירה דרך עשייה. ויש הקבלה למשכן שכן לפי רשי והרמבם גם הוא אינו אלא ויתור לישראל לאחר החטא