שפת אמת פרשת מקץ

תפילה עולה לכול העולמות

הקדמה – מה שידוע לנו מספר בראשית:

בריאה ראשונה: פרק א׳

אלוקים –א—-ב—ג—ד—ה—ו—-יה/וה שבת

אומר רשי: בראשונה עלה על מחשבתו לברא עולם במידת הדין (לבדה)

ראה שאין העולם עומד בדין שיתף עמו מידת הרחמים

לפני השיתוף פעלה כל מידה בפני עצמה. תוהו ובוהו. לאחר השיתוף נכנסה מידת הרחמים – יהו״ה – לעולמנו להשתתף בבית הדין של מעלה. והיא מופיעה בענווה בראשי תיבות

 י-ום ה-ששי ו-יכולו ה-שמים.

כלומר יה  בעולמנו לתוך היום השישי שבו אנו חיים, ויתר השם  ו-ה עדיין בשבת

המטרה היא שמידת הרחמים – שכינה – תכנס כולה לעולמנו, שהעולם יעלה לשבת הנצחית. יום שכולו שבת. לשם כך נברא האדם שהוא עולם קטן, וכשהאדם יהיה טוב מאוד הוא יזכה להכנס לשבת, או במילם אחרות שהשכינה תשכון בכול לבנו.

זהו  הסיפור הראשי של בריאת העולם.  העולם מתקדם לשם.

 כאשר אני מניח תפילין, אני אומר

1 לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה

2 לייחד שם י-ה ב ו-ה

 השורה השנייה מכוונת לסיפור הבריאה הראשון בפרק א׳.

נעבור עתה להסביר את השורה הראשונה –

סיפור הבריאה השנייה: עדן

 

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם  (אברהם)

ביום עשות יהו״ה אלוקים ארץ ושמים

יהו״ה          אלוקים —-א—-ב—-ג—-ד—-ה——ו——יה/וה  שבת

הדיאגרמה בנויה על הכתוב ומראה שמידת הרחמים תפסה מקום מאחרי האלוקים כביכול. כי גן העדן נוצר בהשפעתה.

בניגוד לסיפור הבריאה הראשון, בא פרק ב׳ ומספר את סיפור הבריאה השני –  סיפור גן העדן – בלשון יצירה.   הבורא בטובו יצר דרך עבור האדם להגיע לשבת מתוך גן העדן, בלי להיות חשוף לרע ולמלאך המוות על כדור הארץ- שהוא עולם העשייה. כל הסיפור בנוי רק על יהו״ה אלוקים – שתי מידות צמודות כמו שני כרובים כנף  אל כנף

  הקב״ה הכין עבור האדם ״צידה״ במקרה שיגורש מעדן – כמו שיוסף הכין בימי הטובה לשנות הרעה (אומר שפת אמת). כלומר נתן לו  ששת המצוות – ע״ז, ג״ע, שפ״ד, גזל, דינים, חילול השם.

מתוכם רק שתים – עבודה זרה וגילוי עריות – יש להן משמעות בעדן. יתר הארבע – שפ״ד, גזל, דינים וחירוף השם – יהיו תקיפים  רק בארץ במקרה שהאדם יגורש.

ששת המצוות הללו מכוונות ליצרים החזקים ביותר של האדם , ושמירתם תעזור לאדם לחיות על הארץ ולהתקדם לשבת כפי שמתואר בפרק א׳ בסיפור הראשון.

הספירות

לפי ספר הבהיר הקב״ה הכין גם שש תוכניות עבודה כביכול להשפיע טוב על האדם בדרכו על הארץ.

כלומר שש צורות הנהגה לפי הצורך.  הרעיון נמשך מסיפור הבריאה הראשון שבו הקב״ה אמר עשר פעמים יהי.  לכל יום של בריאה יש מאמר משלו שעדיין מחזיק את העולם. בניגוד לבנאי בשר ודם, הקב״ה נמצא בכול יום מחדש כדי להנהיג את היום בדרך המיוחדת שלו.  נוכחות הקב״ה בעולם להנהיגו, קרויה ספירה. משום שהמידות הללו אינן קבועות אלא מספרות ומדברות כביכול זו עם זו.

משל לצבא  ארצות הברית שיש לו תוכניות פעולה באפגניסטאן לפי הצורך, תוכניות מגירה. אבל מסתבר מאד שיש מצבים שיותר ממגירה אחת נפתחת ויש כמה תוכניות המספרות זו עם זו כדי ליצור פעולה משותפת לפי הצורך.

מתוך עשר הספירות של פרק א׳ -רק שש נחוצות להנהיג את האדם על הארץ.  כביכול ספירה אחת  לכול יום של בריאה.

בסיכום עד כה – הקב״ה הכין כבר בעדן צידה לדרך ללוות את האדם בדרכו על הארץ, כפי שיוסף הצדיק המשביר הכין צידה לשבע השנים הרעות.

ספר בראשית כולו מורה על פעולת הספירות על פי המצוות

 עד כה דברנו על גן העדן וההכנה לארץ.

למרות החטא, הקב״ה קרא לאדם ואשתו להתוודות ולחזור בתשובה.  אם היו עושים זאת, היו נשארים בעדן וממשיכים משם לשבת.  אך הם סרבו ולכן גורשו.

ומכאן ואילך לוקח אותנו ספר בראשית דרך מסע מיוחד של האבות, שכל אב שומר על מצווה אחת של אדם .

וכנגדה הוא מעורר ספירה מתאימה בשמים. שהרי הקב״ה לא חפץ לעזוב את האדם לנפשו אלא ללוותו בגלות מעדן.  הגלות מעדן היא הגלות הראשונה של מין האדם. וכמו במצריים הקב״ה אומר לאדם אני אתך. וההנהגה לפי טיב המעורר ומעשהו. כך אברהם עשה חסד ועורר כנגדה את ספירת החסד בשמים להשפיע עליו ועל כל העולם.  יצחק שהיה בגבורה על המזבח בצוו אלוקים, מעורר את ספירת הגבורה. וכן הלאה.

ספר הבהיר ממליץ למנות את ששת הספירות שמנהלות את עולמנו  מאברהם והלאה.

הנה לפנינו מבנה הספירות כפי שבנה אותם הרב שפת אמת בפרשיות הקודמות:

 

הספירות מעדן דרך כל ספר בראשית

 

יהו״ה          אלוקים —-א—-ב—-ג—-ד—-ה——ו——יה/וה

חסד.         גבורה

אברהם      יצחק

         יעקב

         ת״ת

ֿנצח          הוד

           צדיק

            יסוד

         מלכות

 

 

אברהם ששמו מופיע בשורה הארוכה  : בהבראם, אותיות אברהם  ושה -הא שנוספה לו באה מה-הא האחרונה של שם יהו״ה, כלומר המביטה לעולם הזה, היה איש חסד שדבק ביהו״ה מאהבה, ועשה חסד ללא תנאי וללא גבול. לכן שמו מופיע בדיאגרמה מתחת לשם יהו״ה.  מעשיו מעוררות את הנהגת החסד בשמים, כלומר את ספירת החסד.

היות ופעל כנגד גזל למינו, שהיא מצווה רביעית של אדם, הרי שעורר את ספירת החסד שהיא הרביעית מהעשר. ספירה מול מצווה.

וכנגדו בשורה נמצא יצחק שמיצג גבורה דהיינו  מידת הדין שצוותה עליו לעלות על המזבח. יצחק לא מייצג ספירה תחתונה מאברהם אלא באותה שורה כי לא זכה לקטע מיוחד לו כמו אברהם או יעקב או יוסף.

יעקב, לימד הרב, חיפש את האמת שלו בין אברהם ליצחק.  הוא לא סבר שיש לתת חסד ללא גבול, ובתחילה הלך בעקבות יצחק בחפשו צדק ביד רמה. אך מהר למד שדרך זו מובילה למלחמה ולכן בחר לחפש צדק חברתי -מצווה חמישית של אדם – בדרך של חיבור חסד ודין. כיצד? כפי שנדר ״והיה יהו״ה. לי לאלוקים״ כלומר בני יעשו חסד מצד דין, כמו שמיטת כספים ומעשר עני  ושביעית שבה היבול העצום הפקר לעניים.

ההנהגה שמשך קרויה ישראל, או תפארת, והיא בקו האמצעי.  אנו  מעוררים אותה על ידי עשיית סדר חברתי לפי התורה, כפי שזעקו כל נביאי ישראל.

מעל אברהם נמצאים אבות ראשונים -אדם, אדם וחווה, ונח  -המעוררים את ספירת החכמה, בינה ודעת.

לפי זה נוכל לרשום את הדיאגרמה הבאה:

 

הספירות מפרק א׳ דרך כל ספר בראשית

 .         חכמה.

           בינה

           דעת.

יהו״ה          אלוקים —-א—-ב—-ג—-ד—-ה——ו——יה/וה

חסד.         גבורה

אברהם      יצחק

         יעקב

         ת״ת

ֿנצח          הוד

           צדיק

            יסוד

         מלכות

אדם נברא בפרק א׳ לעמוד במבחן עבודה זרה שנאמר נעשה אדם בלשון רבים – ראה רשי.  וזו מצווה ראשונה של אדם בעדן.  כל העומד בפני המשיכה של עבודה זרה מעורר בשמים את ספירת החכמה.

אדם וחווה עמדו בעדן במבחן הכפול של עבודה זרה וגילוי עריות, שנאמר אז יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד – שזה פרוט המצווה לבני נח. כל העומד בפני משיכת גילוי עריות מעורר את ספירת הבינה. היא גם מגדרת כטוב השמימי.

נח ודורותיו עמדו בפני המבחן של שפיכות דמים -מסיפור קין והבל ועד ברית הקשת שהיא כולה דין שפיכות דמים. מצווה שלישית של אדם. כל העומד בפני יצר שפ״ד מעורר את ספירת הדעת טוב ורע.

כלומר בשעת הבריאה הכין הקב״ה עשר ספירות או מידות שבהן ינהיג את העולם. מאז הגירוש מעדן , ששת התחתונות פועלות.  על האדם לטהר עצמו בארץ ולעלות למצב שהיה בו לפני החטא – ולנוע לשבת .

קודשא בריך הוא ושכינתיה

שלושת המידות – חסד, גבורה ותפארת –  נקראות קודשא בריך הוא.

שלושת התחתונות – בעיקר מלכות – נקראות שכינה. כי היא המקשרת את הקב״ה לעולם

 כאשר יעקב ירד למצריים נעשה חיבור של  קב״ה ושכינתיה -שמעוררת את המלכות – והגאולה והמשיח , בן יוסף או בן דוד

לפני הנחת תפילין למשל אנו מתפללים שקודם יהיה החיבור – יחוד –  של קב״ה ושכינתיה כלומר הסיום של הסיפור המתחיל בפרק ב׳

, ואחר כך  היחוד של י-ה ב וה שבפרק א׳.

תרלא

ומה שיש ללמוד מפרשה זו להכין לעצמו בימים הטובים שנתגלתה הקדושה בהם לקבוע הארות בלב היטב כדי להיות על ימי הרע כשהקדושה נסתרת

 

הגלות הראשונה היא של מין האדם מגן העדן.  וכפי שעשה יוסף, הקב״ה הכין ספירות של קדושה להנהיג את העולם בנסתר.  בעדן הייתה ההנהגה גלויה.

כי קודם כל נסיון יש הארה איך ללמוד על אחר כך. ואפשר היה ג״כ רמז. ליוסף שבזמן שימלוך במצריים יכין על ימי הגלות. וכך היה כמש״כ במדרש שעל ידי יוסף הצדיק נגדרו בעריות. 

 

יוסף הצדיק – שצדקתו יצאה לגלוי בסיפור אשת פוטיפר, הכין את ישראל שישמרו דיני משפחה גם במצריים ובזכות זה נגאלו.  אין זה מקרי שהפוקוס הוא על גילוי עריות שכן כאן בא התיקון לחטא אדם וחווה בעדן כלומר קב״ה התייחד  עם שכינתיה.  וכנגד אדם וחווה שלא חזרו בתשובה בעדן, בא סיפור יוסף והאחים שכולו חזרה בתשובה.

שני הסיפורים- עדן ומכירת יוסף -פותחים בחטא כבד מאד ומסיימים בתשובה.  החטא בעדן היה כבד כי אחרי שעברו על עבודה זרה -במובן של אי ציות למלך – וכן על גילוי עריות עם הנחש, הרי שעברו על כל המצוות האפשריות בעדן ובכך איבדו הזכות לחיות שם.  למרות החטא הכבד איפשר להם הקבה תשובה שקרא לאדם אייכה, אך האדם ואשתו לא נענו ולכן גורשו.

סיפור יוסף גם כן פותח בחטא נורא של מכירת אח לעבדות שהוא בגדר חילול השם כאשר נעשה על ידי משפחה ידועה כמאמינים בהשם.  אך משם והלאה הסיפור מתמקד על התשובה ועל קידוש השם שנעשה על ידי יוסף ויהודה, כלומר תיקון לחילול השם ותיקון למה שלא עשו אדם וחווה בעדן שלא חזרו בתשובה.

גאולת הדיבור

תרנט

כתיב עדות ביהוסף – שפת לא ידעתי אשמע. ואמרו חזל בא מלאך גבריאל והוסיף לו ה׳ ולמדו שבעים לשון. כי ירידת יוסף למצריים הייתה הכנה אל גלות מצריים , ותכלית גלות מצריים הייתה  הכנה לקבלת התורה לתקן הדיבור. ולכן נא׳ אנכי ה׳ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים. הרחב פיך ואמלאהו…..הכול הכנה לבני ישראל שנבראו להעיד על הבורא ולכן צריכים לברר העדות בכול הלשונות כמש״כ שמע בכול לשון שאתה שומע. וברית הלשון תליה  בברית המעור.

לפי ס׳ יצירה ברית הלשון היא החיבור בין  חמשת המידות מימין לחמש שבשמאל, כלומר סביב הציר האמצעי העובר  מלמעלה למטה. המידות מספרות זו עם זו ומכאן שמם. כמו חסד עם גבורה.

לעומת זאת יש ברית המעור שהיא  החיבור בין החמש  העליונות לחמש התחתונות , סביב הציר האופקי העובר דרך יעקב.

החבור האופקי בברית הלשון היא אנטלקטואלי בעוד שהחיבור האנכי של ברית המעור היא רגשית.  יעקב באמצע הוא יציב בשני הקיפולים – גם הלשון וגם המעור.   ברית הלשון בנויה על הדיבור והתפילה.

אבל הברית הקודמת היא המעור, כלומר הצד הרגשי והתפילה קודמים לתורה. כי יוסף הכנה לעשרת הדברות.

תפילה עולה לכול העולמות

יש הבדל בקדושת הספירות בין סיפור הבריאה הראשונה בפ׳ א׳ לבין סיפור גן העדן.  אמנם בבריאה ראשונה הכין הקב״ה עשר ספרות של עולם הבריאה,  אבל הן ירדו בקדושה כביכול במעבר לעדן שהיא בעולם היצירה.  ובוודאי שהספירות המשיכו לרדת בקדושתן במעבר  מעדן לעולמנו כלומר בעולם העשייה.

בתפילה אנו מכוונים לכול העולמות הללו.  מצווה ראשונה בעשרת הדברות ״אנכי ה׳ אלוקיך אשר הוצאתיך וכו׳ היא דורשת לדעת את השם בדרך שהוא מציג עצמו – אנוכי (עצמות, שלושת המידות העליונות)  ה׳ אלוקיך (זעיר אנפין, ששת המידות מאברהם והלאה) ומלכות (אשר הוצאתיך, מלך המתערב בהסטוריה ומובילה). זו מצווה להכיר את השם דווקא במבנה הזה, משום שאחרת לא נבין נכון את התורה.  ואנו מקיימים את המצווה במטבע הברכות ״ברוך אתה, ה׳ אלוקינו, מלך העולם וכו׳.

כלומר כשאני מקיים ״שיוויתי ה׳ לנגדי תמיד״ עלי  לחשוב דווקא על המבנה הקבלי של עצמות, מידות ומלכות. ספר בראשית מתאר את המידות אחת לאחת דרך האבות.  אין כאן מיסטיקה אלא הבנה של המצווה לדעת את השם.

כשם שאזרח אמריקני היודע את מבנה הממשלה שלו הוא עדיף על אזרח שלא יודע.

יעקב שהוא הדיבור -עולה בתפילה בסולם אל התחלת ספר בראשית , כלומר עולה דרך עולם עשייה לעולם היצירה ומשם לעולם הבריאה שבפרק א׳.   אבל מעל הבריאה קיים עולם ראשוני יותר של אצילות.  אליו אפשר לעלות רק בתשובה, ולכן תפילת השמונה עשרה בנויה על פרשת התשובה בניצבים.

וב׳ בריתות אלה הן בח׳ יהודה ויוסף. והגם כי עיקר העדות בפה וזה כוחו של יהודה, לכן החזיקו השבטים ביהודה, אבל שורש פתיחת הפה והעדות תליה ביוסף לכן עדות ביהוסף שמו כי העדות תלויה בו, ובגמרא כ׳ יוף שקידש ש״ש בסתר ניתן לו אות ה׳ משמו של הקב״ה יהודה שקידש ש״ש בגלוי נקרא כולו על שם הקב״ה , כי עיקר הדיבור הוא  בהתגלות ליהודה אבל שורש הדיבור באתכסיא הוא ליוסף

מיד לאחר הגירוש קם קיין והורג את אחיו – שפיכות דמים כלומר עבר על מצווה שלישית של אדם.  כל הקטעים שלאחר מכן העוסקים בדורות הבאים דרך טובל קיין ולמך ועד ברית הקשת של נח סובבים סביבי שפיכות דמים וגזל,אבל גם הגזל שלהם קשור לשפיכות דמים.  ברית הקשת כולה מבוססת על חוקי שפ״ד.

נח ומאבקו עוררו את ספירת ה״דעת״  שהיא השלישית מבין חכמה בינה ודעת.  הדעת קושרת טוב ורע בעולמנו. כאשר אנו מתגברים על יצר שפ״ד אנו מעוררים את ספירת הדעת להנהיג את עולמנו

ולאחר נח באה קבוצת סיפורים על אברהם ומלחמתו בגזל – מצווה רביעית. כך משנכנס לארץ ראה את הכנעני גוזל אדמות מהאמורי. ולאחר מכן שרה נחטפת, ואברהם נפרד מלוט  כי גזל מים, וארבעת מלכי הצפון באים לדרום כי הקימו אמפריה שבה כופים לשלם מיסים בכוח.   כנגד הגזל הזה למינו נאבק אברהם על ידי עשיית חסד -נטע אשל כלומר סיפק אכילה שתייה ולינה לכול דורש בלי לבקש תמורה.

הוא גם קרא לקב״ה בשם החדש א-דני, כלומר שאני עבדו וחותמו בבשרי. הקב״ה קונה הכול ולכן כל הגוזל הוא לוקח משל הקב״ה.

עשיית החסד של אברהם מעוררת את  מידת החסד של מעלה, שהיא הספירה הרביעית מהעשר.

ועשיית דינים על ידי יעקב מעוררת את המידה המתאימה בשמים

וקידוש השם על ידי יוסף ויהודה מעוררים את ספירת המלכות, כי כל עניין  המלכות היא כבוד השם ברבים.

עד כה הלכנו לפי ספר היצירה האומר שספר בראשית בנוי משלושה ספרים -ספר, ספר ומיספר. הספר הראשון הוא הסיפור הפשוט, השני הוא הסיפור של ששת המצוות של אדם שספר בראשית לוקח אותנו למסע הסטורי המכסה את כולם- מאדם  וחווה ומצווה ראשונה ושניה – ואחר מכן שלישית עם נח ורביעית עם אברהם וחמישית עם יעקב ושישית עם יוסף. זה הזרם השני של הסיפורים, זרם המצוות  וכנגדם גם הזרם השלישי שהוא זרם הספירות שמתעוררות על פי מעשי האבות. ללמדנו שכל מצווה שאנו עושים היא מעוררת הנהגה מתאימה בשמים.

ֿ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 4

בהנחת תפילין

לשם יחוד  (בריאה שנייה )

קודשא  בריך הוא  –חגת

ושכינתיה ——נהי

לייחד שם  י-ה  ב וה  (בריאה ראשונה)

קודם סיום בריאה שנייה,

 אח״כ  חזרים לבריאה ראשונה

 5

ברית הלשון – מימין לשמאל – אינטלקט – דיבור

ברית המעור – מלמעלה למטה – רגש, לב, חיבור ישר מחב״ד לת״ת למלכות