יעקב, רחל, לאה ואהבה

הרב צבי אבינר

יעקב, רחל, לאה ואהבה

במסגרת  השיעורים על עניינים שונים בספק בראשית,  נדון הפעם במפגש בין יעקב לרחל (פרק כט)

וישא יעקב את רגליו וילך ארצה בני קדם

בדרך כלל רגליים נושאות את הגוף, וכאן יעקב נשא את רגליו (מדרש).

אומר רשי. – ״משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה , נשא רגליו ונעשה קל ללכת״.

ואכן יש הבדל עצום בין התחלת הפרשה – ויצא יעקב מבאר שבע –  לבין מה שקורה לו עכשיו. קודם יצא מדוכא, עני, שרוי בדאגה לעתידו, וכל מה שביקש מהקב״ה הוא לחם לאכול ובגד ללבוש ושיחזור לביתו בשלום.  עתה. לאחר חלום הסולם -משהבטיח לו הקבה שישמור עליו- התרוממה רוחו.  ובהתרוממות הזאת פגש את רחל.  היש קשר? האם היה  נופל באהבה ללא התרוממות הרוח שקדמה לה?

וילך ארצה בני קדם –

הלך את כל הדרך מהר המוריה עד דרום סוריה.  זוהי דרך ארוכה – עבר את השומרון, הגליל, וחלק מסוריה, וכל זה ברגל יחפה, בגדים מאובקים, כשהוא לא יודע עדיין היכן ימצא את לבן אחי אמו.

בני קדם –

כלומר ארץ במזרח.  הוא הלך לחרן אך נדודיו הובילוהו לארץ במזרח ,ללא שם. לא ידע להיכן בדיוק הגיע.

 

 

 

 

 

וירא והנה באר בשדה

 

 התורה מדגישה את  המקריות שבדבר. באר בשדה – ללא שם וללא כתובת.  של מי הבאר? מי משתמש בה? לא היה ליעקב מושג. באר בשדה – תאור סתמי.

אך המדרש אומר שהמלה ״וירא״ מיותרת, ומלמדת שראה בנבואה.

 מה ראה? הנה רשימה מהמדרש:

  ג׳ עדרים  –  משה אהרון ומרים

באר בשדה – זה ציון

ג עדרים  – ג׳ חגים, רגלים

באר בשדה – בית המקדש שמשם שואבים רוח הקודש (יונה)

ג עדרים – ג׳ סנהדרין בהר הבית שהם משקים תורה לכל ישראל

ג׳ עדרים – ג׳ מלכויות והיום אנו תחת הרביעית

אבן גדולה על פי הבאר – יצר הרע

ויש עוד ועוד דימויים שהמשותף ביניהם שאין להם כל קשר לסיפור עצמו

נחזור לסיפור

 ויאמר אחי מאין אתם? האוירה טובה.

מניין אתם? רצה לקבל מושג היכן היה.    והם עונים לו – מחרן אנחנו. זו הפתעה  ראשונה ליעקב.  הוא הגיע מהגליל ברגל והנה הוא במחוז חפצו – במקום הולדת אמו, חרן.

והוא ממשיך לשאול – אם כך, הידעתם את לבן בן נחור?

 ויאמרו – ידענו.  זו הפתעה שניה

  ועתה מחכה לו הפתעה שלישית – המשיך לשאול – השלום לו? ויאמרו שלום, והם מוסיפים –  והנה רחל בתו באה עם הצאן.  מתברר שהגיע ישר למקום חפצו, לעיר מולדת אמו ועוד מעט ויפגוש את רחל – בת דודו.

דומה שהבשורות הללו כה פנטסטיות שלא האמין להם.

  ״ויאמר הן  עוד היום גדול, לא עת האסף המקנה , השקו הצאן ולכו רעו. ״

 

הוא גוער בהם. לא יכול להיות שאתם אומרים אמת. הרי היום גדול ודרך הרועים והרועות להתאסף אל הבאר בערוב היום, כפי שרבקה יצאה עת ערב עם צאת הנערות.

 המדרש אומר שחשד שהם משתלטים על הבאר ומגרשים רועים אחרים עד שיבואו חבריהם. ודבר זה לא מצא חן בעיני יעקב, שהרי הם עושים עוול.

והנה לנו קשר של יעקב עם חיפוש צדק  חברתי- מצווה חמישית של אדם הראשון ונח.  והדבר מתאים לרעיון שכל הסיפורים אודות יעקב סובבים סביב דינים,  חיפוש ועשיית צדק.  אין זה מקרי שהדבר הראשון שראה הוא עוול חברתי והדבר חרה לו.

לכן אמר השקו את הצאן ולכו.

 אך הם עונים לו  – לא נוכל, עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן.

 והנה הפתעה רביעית – עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא.

 יעקב מבין שיש כאן נס, כי מיד עם   הזכרת שמה היא מופיעה.

ויהי כאשר ראה יעקב את

רחל בת לבן אחי אמו

ואת צאן לבן אחי אמו

ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר

 וישק את צאן לבן אחי אימו

שלוש פעמים חוזרת התורה על הביטוי לבן אחי אמו, ללמדנו שלא רק המראה היפה של רחל הפעימה את לבו אלא העובדה שהיא בת דודו, ושהצאן הוא של דודו.  הוא הכיר בהשגחה של הקב״ה.

 אחי אמו – הוא גם נזכר שאמו פגשה את אליעזר ליד באר – אולי אותו באר.  אם כך, אפשר שהנערה הזאת מזומנת משמים להיות בת זוגתו לחיים, כמו שאמו נועדה ליצחק.

 וההכרה הזאת מלאה אותו בכוח עצום.  הוא קם וגלל את האבן הכבדה בקלות, כמי שפותח פקק מבקבוק – אומר רשי.   .

הפשט הוא שהתמלא כוח מאחר שחש את השגחת הקבה . וכמו שרבקה השקתה את צאן אליעזר כך גם השקה יעקב את צאן רחל. ולאחר מכן כתוב –

וישק יעקב לרחל

וישא את קולו ויבק

  יש מפרשים שבכה בדרך הנבואה – שראה כי תמות צעירה ולא תקבר לידו. אבל לפי הפשט נראה שבכה מתוך פרץ של רגשות – תודה  ואהבה לקב״ה, ואהבה שחש לרחל ממבט ראשון, והמחשבה שאולי היא נועדה לו לאשה.

 ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא

וכי בן רבקה הוא

ותרץ ותגד לאביה

 

אכן מעשיו של יעקב השפיעו על רחל והיא עוזבת את צאנה בידי יעקב ורצה הביתה לבשר לאביה על מה שקרה.

 

וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל

ועיני לאה רכות ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה

ויאהב יעקב את רחל  ֿ

 

 

 

 

 

 

אמנם הוא נשא את שתי האחיות (לפני מתן תורה הדבר היה מותר)

בכל זאת היה הבדל ברגשות שלו כלפיהם  –

והנה לנו שתי סוגי אהבה

אהבת יעקב לרחל – אהבה רומנטית עזה

אהבת ישראל ללאה – אהבת אישה לבעלה  שנרכשת במשך השנים

את רחל אהב מיד.

את לאה למד לאהוב – לכבד ולהעריך – במשך השנים. לא הייתה זאת אהבה רומנטית כמו עם רחל אלא אהבה שהתפתחה במשך השנים לאשה שהייתה מסורה לו ושילדה לו את ראובן שמעון לוי ויהודה,  החשובים שבבנים.

 רחל נפטרה צעירה, ונשארה כזיכרון כואב בליבו

אבל לאה  הייתה הגברת של המשפחה.

בעוד שרחל נקברה  לבדה בדרך בית לחם.

לאה זכתה להיקבר עם יעקב במערת המכפלה בחברון

יש אומרים  שהדבר סמלי לכל אדם.  בצעירותו אוהב אדם אהבה רומנטית כמו יעקב לרחל, אך במשך השנים נפוגה אהבה שכזו ומתחלפת  באהבה מיוסדת במשפחה כמו ישראל ולאה.

 האם צודק הדבר שלאה לא זכתה לאהבה?

רחל זכתה לאהבה בלי שתעשה דבר.

לאה זכתה רק להכרה וכבוד כאמא של הבנים

כשמדובר באהבה, הצדק לא פועל.

 כי האהבה מקורה במקום גבוה מצדק.

האהבה היא הדבק שבין הכרובים, הויה  אלוקים, שבראו ארץ ושמים בפרק ב׳.  הם יצרו את גן העדן.

משה רבנו תאר אותם כשני כרובי זהב על ארון הקודש, שאוחזים כנף אל כנף ופניהם של נער ונערה המביטים זה אל זו באהבה. אהבתם היא זו של רחל ולא של לאה

נחזור לרחל ולאה. אם כן  יש לנו שני מודלים של אהבה

 

יעקב ורחל

ישראל ולאה

 הרמב״ם שואל – כיצד עלינו לקיים מצוות ואהבת את ה׳ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך?  האם עלינו לפתח אהבה רומנטית לה׳  בדומה ליעקב לרחל, או  אהבה נרכשת בדומה  לישראל ולאה?

להפתעתנו אומר הרמב״ם (הלכות תשובה פרק י׳)

״שצוונו ה׳ על ידי משה שנאמר ואהבת את ה׳ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך. כיצד היא האהבה? הוא שיאהב את הקבה אהבה גדולה יתירה ועזה מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה׳ ונמצא שוגג בה תמיד כאילו חולה חולי אהבה. שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו ובין בקומו הין בשעה שאוכל ובשעה ששותה…שנאמר בכל לבבך ובכל נפשך

״והוא שאמר שלמה המלך דרך משל חולת אהבה אני וכל שיר השירים נכתב לעניין הזה…

״הרי ידוע וברור שאין אהבת הקבה נקשרת בליבו של אדם עד שישגה בה תמיד ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שאמר בכל לבבך ובכל נפשך..״

 הרמב״ם בוחר באהבת יעקב ורחל. אבל הוא יודע שאי אפשר שאדם יאהב את ה׳ ממבט ראשון כמו יעקב. לכן הוא מציע דרך ליפול באהבת ה׳.

כרופא מנוסה הוא  יודע שאהבה רומנטית מתלקחת  אצל בני אדם עם יחוד איש ואשה.

שכיח הוא שאהבה רומנטית מתפתחת בין זוג תוך כדי קירבה למשל בעבודה או במשרד או במשפחה.    האהבה הרומנטית מתלקחת כאילו מעצמה. בפתאומיות, לעתים בלי שהזוג התכוון לכך. עצם הייחוד הביא אותה

לכן על האדם להתקרב לקבה ככול שיכול, ולהשתדל להכיר את חוכמתו ובינתו שבהם ברא את העולם. ומשום כך יגיע להתלקחות של אהבת רחל

״אין אדם אוהב את ה׳ אלא בדעת שידענו, ועל פי הדעת תהא האהבה אם מעט ואם הרבה, ולפיכך צריך אדם לייחד  עצמו להבין ולהשכיל בחוכמת ותבונת המודיעין לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שכתבנו בהלכות יסודי התורה…״

ואם אין הדבר קורה? אחרים אומרים שאם לא תתלקח אהבה לה׳ דרך רחל, ישתדל האדם לאהוב את השם לפחות בדרך נרכשת, כמו ישראל -לאה

אבל הרמב״ם לא מזכיר זאת כלל. לגביו יחסי ישראל -לאה אינם בגדר אהבה אלא כבוד והערכה, אבל לא אהבה כפי שהמצווה דורשת

לגבי הרמב״ם יש רק דרך אחת לאהוב את השם באמת והיא להגיע לאהבת יעקב רחל

כי רק אהבת רחל  מעניקה לאדם כוח להרים אבן כבידה ולהשקות את העולם ממימיה.

הרמב״ם, איש ההלכה היבשה והפילוסוף הגדול,  מבין שאין זה מספיק ללמוד תורה ולדעת את ההלכה לפרטיה. אדם צריך לשאוף לאהוב את ה׳ כלומר לצלול לעולם הרגש.  והוא מסתמך על יעקב שצרף אהבת ה׳ ואהבת רחל בבכי אחד

גדולי החסידות למדו מכאן שיש לאהוב את ה׳ עד כדי בכי.  כשהגיעו בתפילה לברכות השמע  געו בבכי מהלב כשקהל החסידים בוכה עמם.  מי שראה את המעמד הזה לא ישכחנו לעולם