שפת אמת בהעלותך
הרב צבי אבינר
כוחו של הדיבור
במדרש ה’ חפץ כו’ יגדיל תורה כו’. דכתיב נר מצוה ותורה אור. כי המצות הם ממשיכין הארת התורה לתוך המעשה. ונקראים נרות שהם הכנה לקיום האור. כי המצות הם מהתורה. ועי”י שהוא ציווי השי”ת נמשך דביקות המעשה לפנימיות שבה כי כל הנבראים בהתורה באורייתא ברא קוב”ה עלמא. והמצות הם קיום אור חיות התורה שיש בהנבראים כנ”ל. וזה יגדיל תורה. והוא בחי’ תורה שבע”פ שביד האדם ע”י המצות להמשיך אור התורה בכל מעשיו כמ”ש קרוב כו’ בפיך ובלבבך לעשותו
כהקדמה נביא את דברי הרב בפרשיות קודמות. בסיני ירדה השכינה על ההר ולאחר מכן דבר האלוקים את עשרת הדברות ואת התורה כולה. השכינה המשיכה לרדת כבכיול לתוך פנימיות התורה והיא מצוייה בכל קלף, בכל מלה ואות של התורה ובכל דבר תורה שבני ישראל אומרים.
אבל השכינה חפצה לדור בתחתונים ולכן נתנו מצוות מעשיות שדרכן היא נכנסת לעולם המעשה בפנימיות. אדם הלומד תורה – נדבק בקבה וגופו ונשמתו משתנים .
אבל בפרשת נשא אומר הרב שהברכה משמים יורדת לעולם על ידי ברכת כהנים שהיא רק בזמן התפילה. תלמוד תורה חשוב לשנות את עצמנו, אבל הברכה משמים – על פרנסה והצלחה בעולם הזה מלבד הצלחה בלימוד תורה – יורדת רק לאחר תפילה.
להלן מסביר הרב מה יש בתפילה שבכוחה לשנות את העולם?
וז”ש בהעלותך כי ע”י המצות שנגד איבריו של אדם מתברר שכל הנבראים רק כלים מיוחדים לפנימיות חיות השי”ת שבהם ומעלה הכל לשורשו והוא חיבור ז’ הנרות באור שבעת הימים. ומול פני המנורה יאירו הוא דביקות ימות החול בשבת שנק’ אור שבעת הימים. ואא”ז מו”ר ז”ל הגיד על המד’ שלך לעולם ק
המצוות משנות את האדם. ששת ימי המעשה – של מצוות – מכוונים לקנה האמצעי של המנורה שהוא השבת.
תרמ”א[עריכה]
במדרש ה’ חפץ למען צדקו יגדיל תורה כו’. דכתיב נר מצוה ותורה אור. הענין הוא כי התורה היא נעלמה מעיני כל חי. וכמו שאין להשיג מהות האור רק ע”י הנר ושמן שנאחז האור בפתילה ועץ ובל”ז אין לנו אחיזה בהאור. כן א”י להשיג אור התורה רק ע”י המצות במעשים יכולין להתדבק באור התורה. והוא מצד חסרון שלנו שמתלבשים בגשמיות לכן א”י להשיג דבר רוחניי. וכמו כן נשמת האדם א”י להשיגה רק ע”י שמתלבשת בתנועת איברי הגוף לכן יש תרי”ג מצות מכוונים לאיברי הגוף אבל האור תורה היא בחי’ נשמה כנ”ל. ואור זה של התורה מחי’ הכל שע”ז נאמר מחדש בכל יום מעשה בראשית. והוא בחי’ השבת אור שבעת הימים וא”י להשיגה רק בהקדמת ימי המעשה. רק לעתיד יהי’ יום שכולו שבת שיהיה לנו אחיזה בעצם האור בלי התלבשות.
אור התורה היא השכינה ששורה בפנימיות התורה ומשתחררת כביכול כאשר אנו עושים מצוות
תרמ”ה[עריכה]
במדרש כמה נימין היו בכנור ז’ כו’ שבע ביום הללתיך היו הלוים עומדין ומזמרין על הדוכן לפני מי שאמר והי’ העולם כו’ דאיתא כהנים בעבודתן ולוים בדוכנם וישראל במעמדם. ואלה הג’ הם בחי’ מעשה דיבור ומחשבה שהם כלל כל העולם. והגם כי בחי’ המחשבה היא למעלה. אך היא הנותנת כי הרצון והמחשבה נמצא בכל איש ישראל. אבל להיות כלי מוכן להוציא דיבורים לפני הקב”ה. ובפרט מלה דקיימא בעובדא. דהיא יתירה מכולא כדאיתא בזוה”ק תרומה. זה הי’ עבודת הכהן. והלוי בדיבור. וישראל ברצון ורעותא דלבא. ובודאי באלה העבודות בביהמ”ק היו מתקנים כל הבריאה דכתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו.
הרב ממשיך להסביר את כח התפילה.
מדרש תנחומא אומר ״קח את הלויים- ילמדנו רבנו כמה נימין היו באותו כנור שהיו הלווים מנגנין בו? כך אמר רבי יהודה: ז׳ נימין היו בכנור שנאמר שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח אל תהי קורא שובע אלא שבעה שמחות.
וכן דוד אומר שבע ביום הללתיך, על משפט צדקך. ולימות המשיח נעשה שמונה שכן דוד אומר בניגון למנצח בנגינות על השמינית, ולעתיד נעשה עשר שנאמר שיר חדש אשיר לך בנבל עשור אומרה לך
הלויים הם רק חלק מהתפילה והקורבנות שבמקדש. היו שם שלושה – כהנים בעבודתם, ללויים בדוכנם, וישראל במעמדם. ואלו – אומר הרב – כנגד מעשה, דבור ומחשבת. הכהנים במעשה הקורבנות, הלויים בדיבור ושירה, וישראל במחשבה.
והנה בדרך כלל בכל מעשה המחשבה פותחת ולאחריה דיבור ולאחריה מעשה. המחשבה בראש התהליך . כיצד זה שישראל במעמדם מייצגים את המחשבה שהיא ״למעלה בחשיבות?״
אומר הרב והיא הנותנת, כלומר דווקא מכאן אנו למדים שישראל הם בראש התהליך של התפילה במקדש. כוחם של הלווים בא מהתעוררות לבם של ישראל שבא לחצר המקדש. וכוחם של הכוהנים בא משירת הלויים.
למה הדבר דומה? לאומן כלומר זמר שבא להופיע לפני קהל. אם הקהל לא מרוגש ולא מעובד מראש לקבל את שירת האומן, שווא מאמציו.
בפרשת תצווה אומר הקבה למשה להכין שמן כתית למאור. משה עשה את השמן בעצמו, וריגש את הרואים – הנשיאים. הוא עצמו בא בבוקר להיטיב הנרות, ולאחריו היה עושה זאת אהרון, קודם שתי נירות ואחר כך חמישה לרגש את הקהל.
ריגוש הקהל – הוא השלב הראשוני שמפעיל את כל תהליך הקורבנות והשירה והתפילה.
תרנ”ג[עריכה]
במדרש קח את הלוים כמה נימין הי’ בכנור שבע ולימות המשיח ח’ ולעתיד עשרה בנבל עשור כו’. כי השירה תליא בזמן. ולכן בכל יום יש שיר אחר כי ההתחדשות שיש בכל יום נותן השירה כמ”ש ז”ל כי השמש אומרת שירה וזורחת ע”ש בפסוק שמש בגבעון דום. כי בכל יום יש הארה אחרת כדאיתא בשם האר”י ז”ל כי אין כל יום דומה לחבירו מבריאת עולם. ונראה דהלוים מיוחדים לבחי’ הזמן דיש ג’ בחי’ עולם שנה נפש. דצריך כל אדם בפרט ומכש”כ כלל ישראל לתקן המקום והזמן שמיוחד לו בתיקון נפשו
תרנו
מדרש ז’ נימין בכנור ולימות המשיח שמונה ולעתיד עשרה כו’. והענין עפ”י מ”ש במד’ בז’ קני מנורה שבעה עיני ה’ המשוטטים כו’ דבכל מעשה בראשית כתיב ז”פ וירא אלקים כי טוב ואין טוב אלא תורה א”כ יש ז’ דרכים איך להתקשר בתורה בעוה”ז. והן הז’ נימין. ולכן הלוים היו אומרים בכל יום שיר מיוחד והמשיכו דביקות בעוה”ז להשורש בכל יום באופן מיוחד. וכמו כן הכהן בז’ קני המנורה. ולכן כתיב בהיטיבו את הנרות שהמשיך אור התורה שנק’ טוב באלה הז’ נרות. וכמו שהוא בימים כן הוא בנפשות ז’ קנים כמ”ש במ”א. ונר מערבי הוא שבת בזמן. שמעלה כל הימים לשורש השלשה ראשים כי שבת מעין עוה”ב שהוא כנור של עשור. ובגוף ברית מילה נר מערבי. ורמזו שממנו הי’ מדליק ובו הי’ מסיים כי הוא מקשר כל הגוף ממוח לח”י חוליות שבשדרה מראש ועד סוף לכן נק’ מערבי. ועליו דרשו על השמינית. והשיר ניתן ללוים שיש להם כח התחברות ודביקות אל השורש שעל שם זה נק’ לוים. וכמו שיש שיר מיוחד לכל ברי’ כדאיתא בפרק שירה. כן בזמן שיש לכל יום שיר מיוחד. ובשבת שהוא מעין עוה”ב יש בו מעין שיר על השמינית. וכ’ במד’ בשבת שירו כפול מזמור שיר ליום השבת שהשבת הוא א’ מהז’ נימין וז’ קני המנורה. אכן הוא מעלה כל הז’ עד מדריגה השמינית ויש בו מעוה”ז ומעוה”ב:
תרנ”א[עריכה]
במדרש שניחם הקב”ה לאהרן שלך גדול מחנוכת הנשיאים הקרבנות כל זמן שביהמ”ק קיים ושלך לעולם קיימת כו’. הענין הוא דחנוכת הנשיאים הי’ בחי’ י”ב גבולין עומד על שנים עשר בקר. וז’ נרות המנורה הוא בחי’ גבוה מזו. כי הכ”ב אותיות מתחלקין לג’ אמות וז’ כפולות וי”ב פשוטות כדאיתא בס”י. והי”ב הם מדריגה שלמטה ומול זה הי”ב בקשות בשמו”ע בחול. והז’ הם ז’ שבתפלת שבת. ובאמת להי”ב בקשות הגם שהם צרכי בני אדם יש לכל אחד שער מיוחד למעלה ומלאכים ממונים על כל פרה. אבל הז’ הם למעלה מזה שהרי בשבת אסור מצוא חפצך א”כ הז’ אלו הם צרכי גבוה. והגם שהם צרכי בנ”י אבל הם בדביקות בשורש. וזהו רמז ז’ כפולות כדאיתא במד’ כל מעשה שבת כפולים זכור ושמור משנה לחם שני כבשים כו’. ו
הרב מסביר כוחם של התפילות והשירות והדיבורים לשנות את העולם. הרי העולם נברא על ידי הדבור שמבוסס על כב אותיות. ספר היצירה עוסק כידוע בכוחן של האותיות לשנות את העולם. הספר מחלק את האותיות לשלוש קבוצות:
אמות – א, מ, ש
כפולות – ב ,ג, ד , כ , פ , ת , ר . הן כפולות כי מבטאים אחרת ב׳ רפויה או דגושה. ה-ר כנראה גם כן הייתה מבוטאת אחרת מימינו
פשוטות – כל יתר יב האותיות
יב פשוטות כנגד יב תפילות וברכות בשמונה עשרה של חול
ז׳ כפולות, כנגד ז׳ תפילות וברכות בתפילת שבת
ג׳ אמות – כנגד אמות הסיפין שהם הדרך בכוון למעלה
התפילות של חול הן כנגד צרכי אנוש
התפילות שבשבת הן כפולות – צרכי אנוש וצרכי מעלה
אין כאן מעשה מאגי שעל ידי התפילה משנים את העולם. אלא הכרה בכח המילה והמחשבה לשנות את העולם ובעיקר כוחה של התעוררות הלב
ספר היצירה
כב אותיות שבהם נברא העולם
ג׳ אמות – א, מ, ש………………………….3.עליונות
ז כפולות – ב, ג, ד, כ, פ, ת………………..7 תפילות של שבת
יב פשוטות – כל היתר…………………….. 12תפילות של שמונה עשרה