פרשת בחוקותי תשפבֿ
הרב דר צבי אבינר
תולדות ישראל הם עדות שהקבה מנהל את ההסטוריה
הפרשה כוללת סדרת ברכות וקללות המעוררות שאלות רבות.
א מדוע סדרת הברכות קצרה (יג ברכות) לעומת הקללות הארוכה (ל׳ קללות)?ם
נחמה ליבוביץ מביאה פרושים שונים המראים שלמעשה הסימטריה נשמרת כי יש חמישה עניינים בברכות וכנגדם חמישה עניינים דומים מקבילים בקללות.
א״כ מדוע נמשכת פ׳ הקללות על כל כך הרבה פסוקים? כי הן באות בהדרגה, מן הקל לכבד.
בסדרה הראשונה של הקללות התורה מתארת מהומה ודבר, ואם לא יחזרו אזי מכות טבע כמו בצורת וחוסר יבול, ואם לא יחזרו אזי תהפך הארץ למדבר שבו חיית השדה שולטת והדרכים שוממות, ואם לא יחזרו אזי מלחמה ומצור ורעב נורא, ואם לא יחזרו אזי חורבן העיר, המקדש, גלות. הארץ תהפך לשממה כה גדולה שאפילו האויבים לא יוכלו לשבת בה.
הארץ תשבות כנגד מספר השמיטות שלא שמרו (כו לד לה). אך אז יתוודו על חטאתם (כו מ) והשם יסלח להם גם בהיותם בארץ אויביהם ובהשגחתו הם לא יטמעו (כו מד)
רון אלשיך מפקד משטרת ישראל כותב יפה שהסיבה לאזהרות והעונשים הבאים כאן בהדרגה היא משום שהתורה מניחה שבתוך הלב היהודי יש רצון ללכת בדרכי השם ולשמור מצוות. כך ״כופים עליו עד שיאמר רוצה אני״, משום שאנו מניחים שהאדם בלבו חפץ ללכת בדרכי חכמים והוא אנוס מפאת שטות או רגש חולף. האילוץ שאנו כופים עליו מבחוץ בא לא כל כך להענישו אלא להחזירו למוטב. אך לעבריינים שאין להם כל רצון פנימי ללכת בדרכי החוק , ושלא חזרו למוטב, לא יעזור להם כל אילוץ ויש לעשות הכול להרחיקם ולשמור את החברה מעונשם. כך ישראל. היות והתורה מניחה כאן שהם חוטאים עקב רוח שטות הרי שיש להחזירם למוטב באזהרות בהדרגה.
:
ב שאלה בסיסית נוספת היא מדוע ראתה התורה לנכון להכניס כאן בסוף ויקרא סדרה של ברכות וקללות?ם
אמנם משה חוזר על ברכות וקללות בסוף חמישה חומשי תורה בפרשת כי תבא (ולאחריה בפ׳ וילך) אך אפשר להבין זאת כ״טון סופי״ של אזהרה לכל התורה. אך מה לברכות וקללות כאלה כאן באמצע חמישה ספרים? יש כמה הסברים אך הם אינם מספקים כלל וכלל . ננסה גם אנו להציע הסבר להלן.
ג שאלה בסיסית נוספת היא שאלת אברבנאל: מה ראתה התורה לתאר שכר ועונש חומרי עבור קיום מצוות? : אם בדרכי תלכו, אזי יהיה לכם גשם בעתו ודגן ותירוש ויצהר וצמיחה כלכלית ופוליטיתי וניצחון על האויב במלחמה? האם אין השכר האמתי עלייה רוחנית וקרבה להשם? והרי גם למדנו ששכר מצווה היא מצווה אחרת לעשותה, ויש לעבוד את השם לשמה ולא על מנת לקבל פרס!
נחמה ליבוביץ מביאה את דברי הרמב״ם על כך. לדעתו (בהלכות תשובה ובפ׳ חלק) השכר האמתי הוא בעולם הבא, וכאן מבטיחה התורה שכר חומרי שיאפשר לאדם ללמוד תורה ולזכות בעולם הבא. כלומר ההבטחות החומריות כאן הן ״הסרת המניעים״ ללימוד תורה. חיי שלום ורווחה מאפשרים לאדם להתפנות מעסקיו וללמוד תורה.
יוצא מדבריו שללא לימוד תורה אין אדם מגיע לעולם הבא, כי אין ערך לעשיית מצווה ללא כוונה והבנה. לימוד התורה כביכול מעניק כנפיים למצווה שתעלה למעלה ותירשם כזכות לחיי עולם הבא.
ויש תמיכה לדבריו גם בדברי רשי האומר כאן ״אם בחוקותי תלכו – תהיו עמלים בתורה״. אמנם לפי הפשט רשי מכוון לכך שיש ללמוד תורה כדי שנשמור מצוות, כלומר ללמוד על מנת לעשות, ואין כאן שום רמז לעולם הבא, אך הרמב״ם שם מביא סימוכים לדבריו מהתלמוד.
ואפשר גם לפרש כמו הרמבם שהשכר הוא אכן חומרי, ואם ילמד אדם תורה מתוך רחבות הרי שלא רק יזכה לעולם הבא אלא לעולם הזה , כי התורה תתן לו חן שאין כמוהו בעולם והכוונה שאדם כזה נחשב ל- ״יפה, שההלכה כמותו.״ ההלכה היא לפי אדם המכיר את העולם וענייניו. ההלכה היא כרבא שהיה עשיר ומעורב מאד בחברה הכללית שבימיו, לעומת אביי שהיה חכם מפלא אך לא מעורב כל כך כרבא. וההלכה היא כרבי הקדוש, כי היה עשיר ומעורב בעולם הזה מלבד זה שערך את המשנה. וההלכה כרב אשי מחבריו שכן היה עשיר מפלג ותמך בישיבה וערך את התלמוד. אדם כזה מבטח לו גם עולם הבא
כלומר הרמב״ם בונה כאן תמונה אידיאלית של אדם מישראל, שהוא תלמיד חכם מובהק וגם עסוק ומצליח בעייני העולם הזה. לדמות כזאת צריך כל אדם מישראל לשאוף להיות
ד אך אברבנאל עצמו חולק על הרמב״ם. ראשית, לא מזכר כאן בפרשה תלמוד תורה, ולא עולם הבא. שנית, מלשון הכתוב ברור שמדובר לא ביחיד מישראל אלא בכלל ישראל, באומה, ואין לדבר על האומה במונחים של עולם הבא.
ואכן הרמב״ן מחזיק בדעה שמדובר בכנסת ישראל ומהלכה בהיסטוריה. אם בדרכי תלכו, אזי כך ״תלכו״ בהיסטוריה. ומדובר בנבואה מדויקת להפליא.
אומר הרמב״ן כי מדובר בנבואה המתאימה להפליא לחורבן בית ראשון. המקדש חרב עקב עבודה זרה (למרות האזהרות החזרות על ידי נביאי ישראל כמרומז כאן ״אם לא תשמעו לי״). וכפי שירמיה אמר החורבן יגיע עקב זה שלא שמרו שמיטות ולא שחררו עבדים. הכתוב כאן אומר ״אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה״ (כו לד) ורשי מחשב כאן בדיוק נמרץ את מספר השמיטות והיובלות שלא שמרו מכניסתם לארץ ומגיע למספר שבעים, וגם ירמיה ניבא שלאחר שבעים שנה יחזרו. וכפי שהכתוב מנבא כאן הארץ נעזבה ללא יושב, והתמלאה בחיית השדה, ולכן קרויים השומרונים גרי אריות, שפחדו מהאריות שמלאו את הארץ. וכפי שמנבאת התורה כאן הם חזרו בתשובה בגלות (בזמן מרדכי) וכאשר חזרו בזמן עזרא הם ״התוודו״ על חטא אבותיהם כפי שמסופר בספר עזרא ונחמיה.
והרמב״ן מוסיף ואומר שהברכות והקללות שבכי תבא מכוונים לחורבן בית שני. כפי שהתורה מתארת שם, חטאם לא יהיה עבודה זרה, ואכן לא הייתה ע״ז בבית שני ששמרו את התורה והניחו היסוד למשנה ולתלמוד. גם השכינה לא מזכרת בכי תבא, ואכן חסרה בבית שני שלא היה בו ארון ואורים ותומים ולא בערה בו אש משמים. הם גלו כידוע עקב שנאת אחים. וכפי שמתואר שם הם יצאו לגלות שלא מזכר בה הקץ, והיא תלויה בתשובה, כפי שרואים שמיד לאחר כי תבא באה פרשת ניצבים ובה פרשת התשובה שעליה ביססו אנשי כנסת הגדולה את השמונה עשרה לפרטיה.
ויתר על כן: כפי שהתורה אומרת כאן, הארץ תיעזב לשממה ותדחה את כל אלה שינסו לשבת בה. והרמב״ן מציין (הרי כתב את פרושו ביושבו בארץ ) כי מצא את הארץ חרבה , גם על ידי הצלבנים וגם על ידי המוסלמים כאחד. והוא רואה בזה נחמה, שהארץ מחכה לבעליה האמיתים. וידועה התרשמותו של מרק טווין שביקר בארץ בסוף המאה ה19 וכתב ביומנו עד כמה הארץ חרבה ועזובה ללא עץ וללא אדם.
ובשם החת״ס (ואחרים) נאמר כי יש כאן נבואה נוספת שהתגשמה, שלמרות הנדודים הרבים בגולה , עם ישראל שרד, ממש בנס גלוי . יש האומרים שהנדודים תרמו לכך שלא נשתרשנו בשום ארץ אחרת.
ויש כאן גם נבואה הסטורית נוספת , שדווקא העמים שאותם ישראל רוצים לחקות ובקרבם להתבולל -כגון גרמניה ומצריים – דווקא הם יהפכו לגדולי שונאינו. וכך גם אומר המחבר העלום שם של מגילת מכבים ב׳ בפתיחה. דווקא היוונים שאותם הערצנו ואת שמותם ושפתם אימצנו באהבה , דווקא הם הפכו פתאום ללא סיבה הגיונית לגדולי אויבינו.
וכיום אנו יודעים להוסיף נבואת חורבן נורא שהתגשמה והיא בפרשת וילך ששם נאמר כי כאשר עם ישראל יחקה את העם שאליו גלה ויעזב את התורה, הקבה יסתיר פניו מהם ויחולו עליהם צרות נוראות יותר מכל מה שידעו בעבר. והמחשב מגלה כאן את המילה ״השואה״ בדילוג אותיות של שבע.
אכן לפנינו פרשה שכולה נבואה אמיתית שאנחנו – לאחר אלפי שנים – מסוגלים להעריך עד כמה היא נכונה ועד כמה כבר התגשמה, לצערנו. אבל למרות הצער, הפרשה מחזקת את האמונה באמיתות התורה ובהשקפה שהקבה מנהל את ההסטוריה. לא תוכל לאמר זאת לגבי כל דת אחרת בעולם המתיימרת להחליף את ישראל. עם ישראל וההסטוריה המיוחדת שלו היא העדות היחידה והמופלאה שלא רק שהקבה קיים אלא שהוא מוביל את ההסטוריה.
ובמובן זה פרשת בחוקותי מקבילה לפרשת בראשית שבה התורה מתארת בדיוק נפלא את תולדות כדור הארץ, בצורה ששום עם אחר לא אמרה בתקופת משה רבנו. הארץ עברה יום שבו הייתה מכוסה במיים בלבד, ולאחר מכן בא יום שבו עלתה והתגלתה היבשה כלומר היבשת הראשונה, ללא חיים עליה. ורק לאחר מכן נטעה בה חיים בצורה של זרעים וצמחים ללא בעלי חיים נודדים. ורק לאחר מכן התייצב כדור הארץ כך שהתקופות ואורך היום והלילה התייצבו. וזה היה נחוץ לכך שבעלי חיים נודדים יתפתחו קודם כל בים ומשה יזחלו לביצות ביבשה ומשם יתפתחו הבהמות והחיות. ממש כפי שהמדע אומר והתורה אומרת. וכשם שאנו עומדים פעורי פה למראה התאור הזה של פרשת בראשית האומר שהקבה בבא את העולם, כך אנו עומדים פעורי פה למקרא פרשת בחוקותי המתארת בפרוט את. תולדות ישראל – כפי שרק נביא אמת יכול לתאר!
אם כך, מדוע נבחרה הפרשה לסיים את ספר ויקרא?ם
נזכור כי לחמשת חומשי תורה יש מבנה אדיר משמעות שהמחשב מגלה (ראה למטה)
העמוד האמצעי של המנורה הוא ספר ויקרא שפותח בשם הויה בדילוג של שבע אותיות. הספר מסתיים בברכות והקללות. אם לא תשמעו, הספר אומר, לכל המצוות הכתובות כאן (כפי שאומר הפסוק האחרון בספר) אזי המקדש יחרב והשכינה תעלה ותסתלק. נביאי ישראל שראו את הדבר הולך ומתגשם, הבינו את האסון הנורא של העם והאנושות כולה, את המציאות החדשה שבה חסרה השכינה, חסרה הנבואה, חסרה אש קודש, חסרה קדושה, חסרה סליחה וכפרה ומחילה. כאשר המציאות החדשה תבא, אמרו הנביאים בכאב עצום, לא תחזור מהר! העולם ישאר ריק!
כלומר אם העמוד האמצעי של המנורה נעלם או מחולל, והשכינה חסרה, אזי המנורה כולה חסרת טעם. המצוות נוהגות לא מהתורה אלא מדרבנן. אין טומאה ואין חולין ואין קדושה אלא מדרבנן.
אולי יש נחמה אחת: בשם הגר״א נאמר (ואיני יודע טעמו) ששם הויה של ארבע אותיות מכסה ארבעה ספרים: י- את בראשית, ה- את שמות, ו- את במדבר, ה-את דברים. לפי זה כאשר השכינה עזבה אותנו בחורבן וספר ויקרא ירד להיות תקיף מדרבנן, עדיין נשארה השכינה מרחפת כביכול על ארבעת הספרים שנותרו. עד שתבא הגאולה ושם הויה יתמלא מחדש וימלא את כל העולם כמים לים מכסים
בראשית שמות. ויקרא. במדבר. דברים
ת. ת. י ת. ת
מט מט. ז. מט. מט
ו ו. ה. ו ו
מט. מט. ז. מט. מט
ר ר. ו. ר. ר
מט. מט. ז. מט. מט
ה. ה ה. ה. ה
ם. ם ם. ם. ם ו
ום. ם. ם. ם. ם ו
ו. ו. ו ו. ו
—————————————ברכות וקללות—————————————
ו.
הברכות והקללות הן הבסיס של העמוד האמצעי של המנורה כלומר ספר ויקרא
וכאשר הוא נפל בחורבון, הרי השכינה נסוגה והעולם נותר שומם. ומאז המצוות שבספר ויקרא הן מדרבנן בלבד