פרשת תרומה תשפב
הרב דר צבי אבינר
שבע פסיעות של השכינה לעולמנו
ג׳ מצוות בפרשה:
לבנות בית הבחירה בכניסתם לארץ
שלא יסורו הבדים מהארון לעולם
להסדיר הכהנים לחם הפנים לפני ה׳ בכל שבת
ויש עוד מצווה דומה של נר תמיד במנורה שאסור שיכבה
המשותף להם הוא ״לתמיד״ כלומר לעולם כאשר שווא מתחת לאות למד. כלומר לדורות.
אך לעולם מתפרש גם מדי יום ללא הפסק. כלומר ללא רגע אחד פנוי מהמצווה.
בניין המקדש – כל זמן שאפשר
הבדים בארון שיהיה מוכן לנסוע (ס׳ החינוך)
לחם הפנים נערך כל שבת כך שהשולחן לא היה חשוף ללא לחם אפילו לשנייה קלה
ונר התמיד במנורה בוער ללא הפסקה קלה
כי השפע לעולם היוצא מהמצווה חייב להיות ללא הפסקה
השפע מהשראת המשכן לעולם ללא הפסקה
השפע מהארון והלוחות וספר התורה שבו ללא הפסקה לרגע ואין ביטול תורה לרגע
והשפע של מזון לעולם מהשולחן ללא הפסקה
ואור התורה היוצא מהנר שהוא מצווה הוא לעולם, שכן החלונות היו צרים מבפנים ורחבים בחוץ
כלומר ״לעולם״ עם קמץ מתחת לאות למד
בית הבחירה
מה מטרת המקדש?ם
הדבר תלוי במחלוקת בין רשי והרמבם לבין הרמבן לגבי הזמן שבו נאמרה הפרשה
הכל מסכימים שהפרשיות המצוות על בניין המשכן נאמרו לישראל לאחר יום הכיפורים כאשר ירד משה מההר ובישר לישראל ״סלחתי כדברך״. השאלה היא מתי נאמרו למשה כאשר היה על ההר
לפי רשי והרמב״ם הפרשיות נאמרו למשה על ההר לאחר חטא העגל
לפי הרמבן הן נאמרו כפי שמסודר בתורה – לפני פרשת כי תשא
לפי שיטת רשי והרמבם מלכתחילה לא הייתה כוונת הקבה לאמר לישראל להקים משכן
אלא לתת לישראל תורה רוחנית ללא קורבנות כלל. אדם החוטא מתוודה ומתפלל ללא לווי של קורבנות
אך משראה הקבה שישראל – כמו כל העמים – לא היו מוכנים בשלב זה לתורה רוחנית וזקוקים להאחז במשהו ממשי כמו קורבנות ומקדש, ויתר להם הקבה ואמר תבנו מקדש אך תקריבו רק בו ולשמי וכל וידוי ותפילה יהיו מלווים בקורבן.
ולפי הרמבן מטרת המקדש מלכתחילה הייתה לבנות מקום להשראת השכינה ללא קשר לחטא העגל
יוצא שלפי רשי והרמבם המקדש הוא ויתור זמני לישראל. אם יבא יום והקורבנות לא ידברו אל לבנו הרי שאין טעם להמשיך בהקרבה. כך שאפילו אם נקיים את המצווה לדורות ונקים מקדש שלישי, אין זה מן ההכרח שנקריב בו קורבנות של בעלי חיים. ואכן הרמבם מדייק ואומר כי המצווה לדורות להקים מקדש מוכן להקריב בו, כלומר מוכן אך לא בהכרח שנקריב
וגם לפי הרמבן החולק ואומר שעיקר המקדש היא השראת השכינה, אין זה מן ההכרח שנקריב בו בעלי חיים . במקום אחד הוא אומר שיתכן שנביא בו מנחה מהצומח אך גם זה לא בהכרח
כמה מקדשים יהיו?ם
ידוע מה שאומר בעל הטורים כי ושכנתי מכיל את שתי המקדשים. ושכן – תי הוא בית ראשון שעמד תי שנים, ואם נסלק ״שני״ נקבל תכ שנים של בית שני. והרי לפנינו נס עצום ונורא כפי שנמסר בשם חתם סופר. והיכן מרומז בית שלישי? מאחר והוא יעמוד לעולם הרי שאין הוא מרומז כאן כלל
מי יבנה את המקדש?ם
לפי תפילת השמונה עשרה הסדר הוא בנין ירושלים ולאחר מכן צמח דוד וסדר העבודה.
אך רשי מפרש שבניין ירושלים פרושו בניין המקדש, ורק אחר כך בית דוד.
כלומר המלך המשיח יבוא לאחר בניין המקדש. ואכן לפי המדרש המלך המשיח יעמוד על גג המקדש ויאמר הנה באה גאולתכם. וסדר העבודה לאחר מכן. המלך המשיח יחדש לנו כיצד נחדש את העבודה במקדש, אם בצרוף קורבנות או רק בצורה רוחנית
ולפי הרמבם כאשר יבא מלך לישראל ויקבץ גלויות ויקים את בית המקדש – אז נדע שהוא מלך המשיח.
דהיינו הכרה במלך המשיח ובניין המקדש באים כאחד.
הארון
הרמבם לא מונה את עשיית הארון כמצווה – כפי שהוא עושה לשאר כלי המקדש. ועל כך מעיר בעל מגילת אסתר שאין אפשרות בעולם שנעשה ארון חדש כי הישן עדיין נמצא, טמון מתחת לאבן השתייה כפי שעשה יאשיהו המלך. ויש שאומרים כי מציאות הארון במחילה מתחת למקום קוֿדש הקודשים השרתה שכינה שם גם בבית שני. והיא שם עד היום. ולכן אין צורך בקידוש חדש גם לפי מי שאומר שקידשה לשעתה ולא לעתיד לבא.
אך לפי הרמבם קידשה לשעתה ולעתיד לבא ולכן מה שיקדש שלמה את המקום בנביא ולויים ותודה הוא תקיף גם היום.
ואת מקום המזבח וקודש הקודשים אפשר למקם על הקרקע כפי שכותב הרב גורן זצל.
אך לפי הרמבן עשיית הארון היא מצווה נפרדת כלומר יש אפשרות שנעשה ארון חדש בכל דור ודור.
מעל הארון סוככו הכרובים – שהם דין ורחמים לפי רבנו בחיי – והשֿכינה שוכנת מביניהם. כלומר יש להבדיל בין הכרובים שהם המידות לבין השכינה שהיא ביטוי למציאות הקבה כביכול בעולמנו דהיינו החלק הראשון של שם הויה שהוא י-ה. בפרק א בראשית כתוב יום השישי ויכולו השמים כלומר שם הוויה בראשי תיבות כאשר י-ום ה-שישי הוא החלק של שם הויה החודר לעולמנו לתוך יום השישי. וזה החלק המייצג את השכינה.
ואמנם שם י-ה הוא בגימטריה חמש עשרה, שהם חמש עשרה סוגים של תרומה המזכרים כאן בפרשה וכן חמש עשרה אדנים . ולכן היו חמש עשרה מעלות בשער נקנור לשירת הלווים.
שבע פסיעות של השכינה
הרמבן אומר שפרשת תרומה היא המשך ישיר לפרשה הקודמת שבסופה נאמר שמשה עלה על ההר . השראת השכינה על ההר נמשכת עתה לבין הכרובים.
ואפשר לאמר כי השכינה חודרת לעולמנו בשבע פסיעות כביכול
א שם הוויה מלא רק בשבת הנצחית
ב שם הוייה בראשי תיבות בסוף פרק א בראשית
ג שם הויה בגלוי בסיפור גן העדן אך עדיין צד בצד עם שם האלוקים – שנאמר הויה אלוקים
ד שם הוויה בנפרד ללא אלוקים בצדה כפי שהיא מופיעה בדברי חווה קניתי איש את הויה
ה שם הוויה יורד על הר סיני
ו שם הוויה כשכינה השוכנת בין הכרובים
ז שם הוויה בתוך לבנו שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם- בלבם
היות והשכינה רוכבת על הארון כביכול, הרי שאדם עולה להתדבק בה קודם כל דרך למוד תורה שבארון ומשם יעלה לקראת השכינה לשבת תחת כנפיה. אין דרך אחרת להתדבק בה אלא דרך התורה והמצוות. וכל האומר אחרת הוא טועה
שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם – בלבם