פרשת חיי שרה תשפא
הרב דר צבי אבינר
לא מרשות, ולא ממצווה אלא מחובת הלב
רבקה עושה מעשה חסד, ואברהם עשה מעשי חסד. מה ההבדל? אברהם עשה זאת מתוך שהאמין בהויה והלך בדרכיה. הוא הקים אשל – אכילה שתיה ולינה ללא תשלום, הקים בתי חולים ובכל מקום הקים מצבות להויה וקרא בשמה. הוא לא השפיע רחמים וחסד מלבו הטוב אלא מתוך ששמע למלאך הויה הקורא אליו מן השמים, ולא מתוך לבו, כפי שאומר הרב קוק זצ״ל בעולת ראיה. שהרי אנו אומרים שאברהם כבש את רחמיו, ושמע לרחמי הקבה
רבקה לעומת זאת עשתה מעשי חסד מלבה הטוב. היא גדלה בבית עובדי אלילים ולא הכירה עדיין את הויה . היא פעלה מחובת הלב, מתוך שיש לה לב טוב
אדם הפועל בשם הויה עושה זאת לא כ״מצווה״ על כך, אלא מתוך ״רשות״, מבחירה חופשית. שהרי אין מצווה מפורשת האומרת לעשות מעשי חסד.
הרמב״ם מפריד בין ״חסד, צדקה ומשפט. ״ כשאדם פועל כמשפט, למשל כאשר מחזיר חוב, הרי הוא עושה זאת לא חסד או צדקה אלא מתוך שזה השכל הישר והצדק.
לעומת זאת, כאשר אני נותן לעני את הכסות שהשאיר אצלי למשכון, למשך הלילה כדי שיתכסה בו, אינני פועל משום המשפט או הצדק כי אין חוק בעולם האומר לי לפעול כך, וגם לא מתוך שיש לי לב טוב, אלא מתוך שהתורה מצווה אותי לעשות כך. והתורה מכנה את הפעולה הזאת כצדקה שנאמר ולך תהיה צדקה. התורה היא תורת חסד ומצווה אותי להתנהג בצדקה.
לעומת זאת אם אני נותן לעני לא רק את הכסות ללילה אלא מסדר לו הלוואה גדולה שתשקם אותו, הרי פעלתי מעל ומעבר ממה שהתורה מצווה אותי וזה מעשה חסד
כלומר כשמדובר במעשה טוב מצד הויה, יש לחלק בין צדקה שהיא מעשה רחמים שאני מצווה עליו בפרוש בתורה, ובין מעשה חסד ברמה גבוהה יותר שעליה אינני מצווה כלל בתורה אלא שאני פועל משום שאני עובד את הוויה ומכיר את מה שהיא מצפה ממני.
הצדקה דומה למשפט משום שהאדם פועל לפי הכתוב ולא לפי חובת לבו הטוב. וכמו שעשיית משפט צדק היא תחת משפט האלוקים, מידת הדין, כך גם הצדקה היא פעולה הנבחנת מצד הויה ובית דינה, כי האדם נבחן על פי מה שכתוב.
שכן הויה בהגדרתה כמידת רחמים איננה עוסקת בדין ומשפט כלל. הרי בשבת הנצחית כאשר האלוקים ישבות, או אז הויה תמשול לבדה בכיפה ולא תשפוט ולא יהיה כל דין שהוא. לא מצד האלוקים ולא מצד הויה. רק כאן בעולמנו הויה מצטרפת לאלוקים מידת הדין כדי להוות את בית הדין של מעלה. וכאן בבית הדין היא שופטת את האדם – מהצד שלה. היא שופטת את האדם האם הולך בדרכה או לא. כאן בבית הדין היא פועלת כ – ״הויה ובית דינו.״ כמובן שאמות המידה שלפיהם הויה שופטת הן שונות מאלו של האלוקים, כי הוא בוחן האדם האם עבר עבירות על החוק הכתוב, בעוד שהיא שופטת האם האדם עשה מעשי חסד וצדקה או לא. על מעשי צדקה שהתורה מצווה עליהם בפרוש , היא שופטת כ״הויה בית דינה״. בזה היא דומה לאלוקים רק שאמות המידה שונות. אבל על מעשי חסד שהם מעל מה שהתורה מצווה, מעל הצדקה, שהאדם עושה בבחירה חופשית מתוך שמכיר את הויה, האדם לא נשפט. כי אי אפשר להאשים אדם על שלא עשה מעשי חסד מעל שהתורה מצווה ולכן אין כאן אפשרות של משפט כלשהוא, לא מצד האלוקים ולא מצד הויה ובית דינה . יש כאן רק שכר טוב מאד הצפון מצד הויה למי שהולך בדרכה ועושה חסד בשמה בלי שיהיה מצווה על כך בפרו
כלומר אדם עושה מעשה טוב מכמה סיבות:
א מצד שאוהב את הויה ועושה חסד כמו אברהם, מצד רשות ובחירה, ועל כך לא נשפט אלא רק מקבל שכר טוב מאד
ב מצד ששומע לתורה הכתובה ועושה צדקה – מתוך שמצווה על כך – ועל זה נשפט על ידי הויה ובית דינו
ג מצד ששומע לחובת הלב הטוב שבו כמו רבקה
ועל כך אומר הרמבן ״והויה ברך את אברהם בכל״ – במידת ״בכל״ שהיא ״ו-הויה״ כלומר הויה ובית דינו. השכר שקיבל בעולם הזה, ממון ואריכות ימים ובן – כל זה בא לו בזכות הצדקה שעשה. על מעשי החסד יש שכר גדול לאין שיעור.
ולכאורה הרמה של אברהם העושה טוב גדולה מזו של רבקה, שכין היא בחזקת מי שאינו מצווה ועושה. אך להפתעתנו התורה מקדישה קטע ארוך במיוחד למעשי רבקה, והקטע מלא עניינים הנובעים מחובת הלב, בלי שהאדם יהיה מצווה על כך או שיבחר לעשותם מרשות.