by Zvi Aviner | Jan 11, 2021 | Uncategorized

פרשת שמות תשפא

הרב  צבי  אבינר

 שמות: מהו השם הגדול ביותר

 

כמו כל מראה ללא מילים, המובן של הסנה הבוער באש ואיננו אוכל נתון היה בידי המסתכל – משה – ויכול היה להשתנות עם הזמן, עם הבנתו של משה.  חז”ל אומרים שהמפגש בין משה לסנה ארך שבעה ימים, ורק בסופו הסכים משה לקבל  את תפקיד השליח של הויה.  כלומר היה תהליך של “שידוך” בין משה לקבה

מה בדיוק שיכניע את משה – העניו מכל אדם – לקבל  את התפקיד הרם ולדבר אל ישראל ואל פרעה ?ם

לכך  פרושים הרבה, אך אנו נלך בעיקר בדרכו של רבנו בחיי.  לדבריו  התגלות הסנה נועדה להביא את משה בהדרגה להבנת הקבה, כלומר הויה. דומה הדבר לאדם ששהה בבית אפל ולפתע יצא אל אור השמש.  אם לא יסתגל לשמש בהדרגה הוא עלול ללקות בעיוורון.  לכן טועים המנסים להבין את הויה – מידת הרחמים- בקצרה וללא הכנה. ם

.

 הגילוי של הויה למשה חל לאחר תקופה ארוכה של חסרונה בעולם כאשר העולם נע תחת מידת הדין. שהרי מפרשת וישב, ממכירת יוסף ואילך, כתובות הפרשיות בשם אלוקים בלבד.  כי אין לך חילול השם יותר גבוה מאשר עשו האחים.  ורק חזרתם בתשובה , וקידוש השם על ידי יוסף ויהודה החזירו את השכינה לכתוב, אך עדיין לא לעולם המעשה. כאן בגילוי הסנה, חוזרת הויה להתערב בהיסטוריה כלומר להשתתף במלכות

השיעבוד חל בכך שהמצרים עוברים על כל שבע מצוות בני נח, כפי שכבר למדנו

 שיא השעבוד הקשה אירע לפני גילוי הסנה.  עם ישראל שקע לייאוש כפי שכתוב ו

וייאנחו בני ישראל מן העבודה

ויזעקו ותעל שוועתם את האלוקים מן העבודה

וישמע אלוקים את נאקתם ויזכור אלוקים את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב

וירא אלוקים את בני ישראל וידע אלוקים (ב כג-כה) ם

 

 אלוקים – לא שם הויה-  שמע את צעקתם.   ללמדך שמידת הדין התעוררה עקב השעבוד הקשה יותר מדי. משל לשואה בימנו שהייתה קשה מדי.

  והאלוקים  שמע, זכר,  ראה, וידע כיצד להגיב

.

גילוי הסנה

 

 

 –

ויבא אל הר האלוקים חרבה

וירא מלאך הויה אליו בלבת אש מתוך הסנה

וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל

ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה

וירא הויה כי סר לראות

ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר משה, משה ויאמר הנני

 

  הקטע מתחיל בשם האלוקים-  כהמשך למה שנאמר וידע אלוקים  יש כאן דרמה מרתקת בגילוי השם.

 משה יכיר את הויה בהדרגה

מדוע בהדרגה? משל למה הדבר דומה, לשמש היוצאת לרגע מתוך ענן כבד המסתיר אותה מעיני רואה. כך, בעוד מידת הדין שולטת, מבצבצת לרגע מידת הרחמים, ושבה ומתכסה שוב בענן.  שנאמר “שמש ומגן הויה אלוקים״ ם

.”

  ? םראשית רואה משה דבר לא טבעי – מדוע לא יבער הסנה ויישרף

 המראה נועד למשוך את לבו, לעוררו להתקרב, אומר רבנו בחיי.

הכרה בנס, היא גורם שכיח המביא את האדם לאמונה.

ואם הסנה הוא ישראל, הרי לך נס עצום גלוי לכל יותר מזה. כל העמים ששועבדו במצרים לא יצאו משם אלא נכחדו. כל העמים  והאימפריות האדירות של העבר נכחדו, אך עם ישראל עדיין חי וקיים.

וכשהוא מתקרב, נגלה אליו מלאך הויה  בלבת אש

עדיין לא הויה עצמה

לפי הרמבן  והזוהר משה ראה כאן  ר  ח מ י ם   ב ד י ן ,  כלומר הוא הבין שאמנם פועלת כאן גזירה של מידת הדין להורידם מצרימה ולשעבדם, אך יש רחמים בדין והעם נשרף באש אך לא  אוכל. לא נעלם.

 גם הדין וגם הרחמים מפנים כלפי ישראל

אך עדיין לא ראה את הויה עצמה

 

וי אמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה 

מדוע לא יבער. הסנה

 אומר השפת  אמת  שמשה  שאל מדוע ל א פוגעת מידת הדין במצרים  שהכבידו. יותר מדי? ש

כלומר הסנה הוא מצרים , שכל צפור הכלואה בסנה איננה יכולה לצאת.

משה ממקד  את מבטו  אל המצרים, מדוע לא תפגע בהם מידת הדין, האש? מדוע ל א יבער הסנהז. ל,

וכאשר ראה הויה כי משה סר לראות, כלומר להתקרב ולהבין את הויה עצמה, דיבר אליו –והנה הפתעה –  האלוקים, לא הויה

 

וירא הויה כי סר לראות

 ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר

משה, משה, ויאמר הנני

יאמר של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש היא

ויאמר אנכי אלוקי אביך אלקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב

ויסתר משה את פניו כי ירא מהביט אל האלוקים ו

טון הדיבור הוא בחיבה: משה משה. כמו אברהם, אברהם.   ומשה עונה כאברהם, הנני.

והאלוקים מציג עצמו במילים שנאמרו לעיל : “ויזכור אלוקים את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב

והפלא הוא שאלוקים, כשדכן,  מכין את משה לגילויה של הויה: “של נעליך”.  הקדושה באה מצד הויה, כי אדמת קודש היא

 

ויש כאן עליה. עד כאן למד משה רחמים בדין.

עתה הוא עומד לראות את הויה עצמה, בגדול, ומידת  הדין משרתת אותה, כביכול, כלומר ר ח מ י ם.  ב ד י ן.   רחמים המתבטאת בדין

  והדבר לא מבשר טובות לגבי המצרים.  הדין יופנה כלפיהם – מטעם מידת הרחמים  הנוקמת. ם

 

 אם עד כה פעלה מידת הדין להוריד את ישראל למצרים, מעתה היא מסתובבת ופועלת להעניש את המצריםי ,

כי התאכזרו יותר מדי,   הדין פועל ונשלח על ידי הויה, מטעם מידת הרחמים

 

ולכן אלוקים מופיע כאן כשליח של הויה, כשדכן מטעמה המדריך את משה לפגישה – של נעליך

מעתה. ואילך פועלים גם מידת הרחמים הכועסת וגם מידת הדין, כלפי המצרים

 

 אומר הזוהר שעל המטה של משה היה חקוק מצד. אחד  דין ברחמים. ומצד שני רחמים בדין.

פעם כלפי ישראל ופעם כלפי המצרים. משה סובב את המטה בהתאם

 

והקדושה בעולם היא תמיד מצד הויה ולא מצד האלוקים.

הרי לך כלל: כל מקום שכתוב קדושה, יש שם השראת השכינה.

אמנם ביטוי הקדושה הוא איסור, כמו איסור לגשת או איסור ערווה,

אך בטויה החיובי של הקדושה היא נוכחות הויה

המקדש קדוש כי שם שוכנת השכינה

עתה מדברת הויה. מה היא אומרת למשה?

 ויאמר הויה

ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים

ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו

כי ידעתי את מכאוביו

השמש יצאה ונראתה במלא יפיה והדרה ומשה לא הסתנוור

מדוע? כי הויה אומרת דברים ישר ללבו של משה – היא כואבת את כאבם של ישראל

מידת הרחמים לא מזכירה את חטאי פרעה שעבר על כל המצוות של נח.

מה שהביא אותה לדבר הוא כאבם וצערם של ישראל: “ידעתי את מכאוביו״ ם

 עתה פונה  מידת הרחמים אל משה

 

ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרי

הויה אמרה דבריה, אך משה עדיין מדבר אל האלוקים,

 

 

ויאמר משה אל האלוקים מי אנכי כי  אלך אל פרעה

וכי אוציא את ישראל מיד מצרים? ם

 

 

משה העניו מכל אדם מדבר.  זו חולשתו המונעת ממנו לקבל את השליחות, אך זהו גם כוחו,  אחרת לא היה נבחר

ומי שעונה לו הוא לא הויה אלא האלוקים:

 

ויאמר כי א ה י ה  עמך

וזה לך האות. כי אנכי שלחתיך

בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה

יתכן ל אמר שלא האלוקים דבר כאן אלא משהוא גבוה יותר, מאחר והוא אומר הר האלוקים ר

 

ויאמר משה הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרו אלי מה שמו? ם

  מה אומר אליהם? ם

פרושים רבים לשאלה מה שמו.  לפי הרמבם השא לה היא. על מציאותו, ולפי הרמבן היא  על הנהגתו, ולפי רבנו בחיי הש אלה היא על מציאותו והשגחתו כאחד

אבל אפשר לפרש כפשוטו, שהשאלה היא על שמו: האם הוא האלוקים? מידת רחמים בדין? מידת דין ברחמים? י

  הדבר מסובך מדי לאזני עבדים משועבדים שלא מסוגלים אפילו לבכות  נ

.

ויאמר האלוקים אל משה

אהיה אשר אהיה

כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם

 

 האלוקים – כדוברו של הויה,  א ו מישהוא גבוע יותר,    אומר כי שמי הוא “אהיה אשר  אהיה״.

יש מליוני פרוישים למלים המפלאות הללו.  הרבמם מפרש בדרך פילוסופית, ואחרים בונים כאן ראשי פסוקים וגימטריות ומה לא

רק שאינם מתאימים לסיםור כאן.  לא מסתבר שמשה ידבר אל העבדים דברי פילוסופיה ם

אך מסתבר לאמר בדרך של חובת הלבבות שמצטט רבנו בחיי שמדובר ב ע צ מ י   ו  ת.  הבורא, ב״ אני״ שלו

ל״אני״  אין הגדרה.  אין לו שם או כינוי. ומכאן הביטוי ״אהיה אשר אהיה״, כלומר לא. חשוב איך תכנה  אותי כי אין לי שם

 הפלא הוא, כפי שרבינו בחיי אומר, שהשם “אהיה” נחשב בקבלה כגבוה מכל השמות והמידות .

 ואת השם הזה מותר למחוק, בניגוד לשאר השמות.

  כלומר הקבה מגלה את שמו הגדול ביותר בענווה יתירה

.

 

והדבר מתאים לסיפור, שכן לפי זה הקבה מדבר בענווה למשה העניו מכל אדם.   השליח דומה לשולח.

 משה אמר בענווה שאינו חפץ בתפקיד, והקבה עונה לו – אתה מתאים לי ביותר, שכן גם אני מגלה את גדולתי בענווה

משה אמר מי אנכי, בענווה, והקבה אמר האנכי של הוא ג״כ מלא ענווה שכן אפשר למחוק אותו ולבטא אותו בכל מקום, אפילו במקום מטונף.  אפילו במצרים.

ולכן אנכי אהיה עמך.  אפילו בארמון המטונף  של פרעה שם אהיה עמך.

והמלה אהיה מקבלת משמעות מיוחדת.  אהיה עמך בכל מקום

וכך לכל אדם.  אנכי עמך בפשטות, אפילו לא במקום קדוש, אפילו לא בבית הכנסת או במקדש.

דווקא השם הגדול ביותר – הוא העניו ביותרי

 ובשורה זאת אכן תדבר אל לבותם של בני ישראל

 

.