2020 מ הרב דר צבי אבינר


ואתחנן: שמע—כיצד אקבל עלי עול מלכות שמים

 

 פרשת  שמע מכונה  בפי  חזל בשם קבלת ע ו ל   מ ל כ ו ת   ש מ י ם .  והכונה ל”עול” כלומר מעמסה, וכן הכוונה למלכות שמים עלי ,  שאסכים לקבל על עצמי עול מצוותיו.  ולא שאעשה זאת משום שאני יהודי טוב או שאני חבר בקהילה מסוימת  או מסיבה אחרת , אלא בבחירה חפשית מתוך הכרה  שהקבה קיים והוא לא רק מלך העולם אלא מלך  ע ל י.

 והנה כל המעיין בפרשת “שמע” רואה מייד שאין בה כל זכר למלכות.  ואכן אומר רבי יהושוע בן קרחה

למה קדמה  פרשת שמע לוהיה אם שמע?  כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים  תחילה ואחכ עול מצוות  (ברכות יב) ם

ומדבריו נראה שה”שמע ” הוא  ד ר ך לקבלת מלכות שמים.  משה סולל לפנינו  דרך שאם נלך בה נגיע להכרה כה ברורה בקב”ה שנסכים לקבל עלינו עול מצוות באופן אישי. הבה  נראה את הדרך ואם אכן יש בה לשכנע כל אחד מאתנו שהקבה קייים ועלינו לקבל מצוותיו על עצמנו  .

מהי מלכות

לפני שנצלול להבנת הקטע המפלא שלפנינו עלינו להגדיר מלכות מהי

בעוד שהמונח “בורא” מתיחס ל”סיבה  הראשונה” שהעולם קיים, כלומר לבוראו, המושג “מלך  העולם” מתיחס למי שמנהיג אותו כיום לאחר הבריאה.

מלכות  השם מופיעה במצווה הראשונה של עשרה הדברות האומרת

 1)  אנכי

2 )  הויה אלוקיך

3 ) אשר הוצאתיך מארץ מצרים

שורה ראשונה מציגה את האני העליון, העצמיות

שורה שניה מציגה את המידות הויה ואלוקים

שורה שלישית מציגה את מה שהקבה עושה בעולם , שהוא מתעניין בהסטוריה ומנהל אותה , שהוא מלך העולם. היות והקבה פונה לישראל, הוא מתאר מה שעשה עבורם כמלך המנהיג את ההזטוריה, שהוציאם ממצרים.  אבל המלכות יכולה להבנטא בכל דבר שהקבה עושה לאחר הבריאה

מטבע ברכות

היות ודברה ראשונה היא מצווה, כלומר הקבה  חפץ מסיבה כלשהיא שאנו נדע אותו ונתיחס אליו בדרך שבה בחר להציג עצמו בדברה  הראשונה, ,לכן תקנו אנשי כנסת הגדולה מטבע ברכות בלשון הדברה. כך למשל על אכילת תפוח אנו מברכים “

ברוך אתה – כנגד אנכי

השם אלוקינו – כנגד השם אלוקיך

מלך העולם- כנגד המלכות שבשורה השלישית

 בורא פרי העץ- אנו מפרטים את המלכות י

בורא, מלך, מלכי

יש איפא להבחין בין בורא  העולם מלך העולם. ומושג אחר הוא מלכי, מלך שלי.  אני יכול לכבד מאד את  מלך אנגליה, אבל הוא בשום אופן לא  מלך שלי.  אדם יכול להכיר בקבה כבורא ומלך העולם,  אבל לא בהכרח לקבלו כמלך על  האדם עצמו.

הרעיון של מלכות השם בעולם מיוצג בדברה הראשונה והיא מצווה א’ לפי הרמבם, לידע ולאמין בקבה כסיבה הראשונה של המציאות וגם כפועל המציאות כלומר  מנהיג העולם ומלכו.

עתה פונה משה רבנו ללמדנו כיצד נגיע לקבלת עול מלכות שמים עלינו, על כל אחד ואחד באופן אישי.

 

עשרת המצוות ב”שמע” ם

 

היכן בדיוק מופיעה מצוות קבלת עול מלכות שמים בשמע? ח 

והנה החכם הספרדי אבודרהם מונה ב”שמע” עשר מצוות עשה.   אנו פותחים בו כי הוא היחיד המזהה את מצוות קבלת עול מלכות שמים כמצווה נפרדת מתוך העשר. והמצוות  הן : ם

א) ק ב ל ת עול מלכות שמים-שנ’ שמע ישראל ה’ אלוקינו
ב) ל י ח ד  שמו יתברך באמונה שלמה-שנ’ ה’ אחד
ג) ל א ה ב  את ה’ יתברך –שנ’ ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך
ד) ל ל מ ו ד תורה בעצמו שנ’ והיו הדברים האלה על לבבך
ה) ל ש נ נ ם  לבנים שנ’ ושננתם לבניך
ו) ל ק ר א  ק”ש של שחרית שנ’ ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך
ז) ל ק ר א  ק”ש של ערבית שנ’ ובשכבך ובקומך
ח) ל ה נ י ח  תפילין של יד שנ’ וקשרתם לאות על ידך
ט) ל ה נ י ח תפילין של ראש שנ’ והיו לטוטפות בין עיניך
י) ל ק ב ו ע מזוזה בפתחים שנ’ וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך

והנה לפנינו מונה החכם את מצוות קבלת עול מלכות שמים כמצוה ראשונה במלים “השם אלוקינו”. כיצד הוא לומד זאת?   ם

שמע ישראל – מצוות משה רבנו או מלכנו

המלים הפותחות “שמע ישראל” אינן קבלת עול מלכות כי הן דברי משה לישראל , שישמעו דבריו.  באיזה “תפקיד”  הוא מדבר? לא כנביא, כי המלים “השם אלוקינו” אינן  יכולות להיות דברי השם ית’ אלא דברי משה, שכולל עצמו בשאר ישראל (ר בחיי).  ויש שתי אפשרויות:  “שמע” כצו, כפקודה, או “שמע” במובן הבן. והמשמעות משתנית עם הטון.  כלומר האם משה מצווה “כמשה מלכנו” או מדריך “כמשה רבנו”?  ולשתי האפשרויות  יש השלכה הלכתית

   אם זו פקודת מלך,יש למלאה  ללא הסוס, ללא שיקול דעת.

    אם  זו הדרכת משה רבנו, יש  ללדה היטב, לחשוב על כל מלה, לחקרה לעומק, אפילו  אם יקח הדבר זמן רב, אפילו כל החיים

ויש לכך סימוכין:   העין והדלת הן גדולות מלשון “עד” , כלומר אדם קורא את השמע ונעשה עד” לצו המלכות,

לעומת זאת העין הגדולה  מורה על  עיון, שיש צורך לעיין ולרדת לעומק הנאמר .  העין והדלת נקראות באופן הפוך: “דע”. הבן.

  ולפנינ רמז שאפשר ללכת בדרך  הסלולה  כאן ישר והפוך.

וההבדל בין מלך למורה משתקף  גם בהלכה.   שכן אם אתה קורא את השמע  כפתגם המלך (טור) עליך לעמוד – רק שהקבה מחל על כבודו, או שמשה המלךמחל על כבודו.  כי הרי משה הוא עניו מכל אדם וגם מלכותו היא בענווה.  וכן  קובעת ההלכה שעלינו לקרא את פתגם המלך בלבוש נקי ומהודר, ומקום נקי ומכובד. ועלינו לקרא זאת בתשומת לב, מילה במילה ביראת המלכות .

לעומת זאת עלינו לקרא את השמע כדברי משה רבנו   ולשמוע מה שפינו אומר.  לא שאחרים לידי ישמעו זאת אלא דוקא שאני עצמי אשמע זאת ואלמד לקח. וכן עלינו לכוון לא רק “לקיום המצווה” אלא “למשמעות המילים” (טור, ערוך השולחן).

 עד היכן לכוון 

 היות והמטרה היא שהקורא את  השמע יבין כיצד לקבל על עצמו עול מלכות שמים, יש לכוון את המחשבה על כל מלה ומלה. עד היכן בקטע  צריך לכוון? יש מחולוקת תנאים ואמוראים

רשבי ורבי מאיר אומרים שמספיק לכוון בפסוק הראשון עד המלים הויה אחד.  אדם יכול להגיע לקבלת על מלכות שמים ב”אחד”. מכאן והלאה קורא גם בלי כוונה.

רבי אליעזר סובר שיש לכוון עד המילים ודברת בם . כאן מגיע האדם לקבלת עול  מלכות שמים

ורבי עקיבא סובר שיש להמשיך ולכוון עד סוף הקטע, עד מזוזות ביתך ובשעריך. רק אז  יכול האדם לקבל עול מ”ש.

 נזכור את  המחלוקת היסודית הזאת, כי היא תאיר את דרכנו להלן

 

מדוע חשובה המלכות 

והכרת מלכות שמים חשובה כי אם אני ממליך שם שמים, אני לא ימליך עלי מלך אחר.

מיהו המלך האחר? כל דבר שאני מעריץ ומשעבד עצמי לו – מלבד הקבה- הוא האליל. הוא המלך האחר.

אין זה מקרה שבעשרת הדברות המצווה הראשרנה “אנכי” מסתיימת במלכות, ולאחריה מיד המצווה “לא יהיה לך אלוהים אחרים  על פני”.

אדם לפי משה רבנו נצב תמיד בין המצוות הללו. בין האנכי למעלה, והאלילים למטה. והקו שבאמצע הוא המלכות.

יש מלחמה של משיכה: או שהאדם נמשך למעלה, לקבה

 או שהוא נמשך למטה, לאלילים י

המאבק בין האלילות לקבלת עול מלכות הוא מאבק של משיכה, של התמכרות.

אין לאדם אפשרות להמנע מהמאבק הזה. אין אפשרות לאדם להשאר ניטרלי, לא להמשך ולא לעבוד דבר.  משה רבנו לא משאיר אפשרות שכזו. אדם נולד לעמוד במאבק שבין המשיכות . או שהוא נמשך למעלה או שנופל טרף אלילים, כמו סמים אלכוהול מין  ומםלגה פוליטית ומה עוד.

ולכן חששוב בעיני התורה שאדם יקבל על עצמו עול מלכות – במשיכה, בתאוה, באהבה.

 מהם הצעדים שמשה מלכנו או רבנו מצווה עלינו כדי לקבל עול מלכות שמיים? ם

 

 א) הויה אלוקינו היא המלכות

 

לפי אבודרהם, הביטוי “הויה אלוקינו” היא מצווה א’ בשמע והיא הנקראת קבלת עול מלכות שמים”. ומאחר ואין אדם יוצא חובת ק”ש אלא אם קרא אותה בכוונה והבנה, היכן מרומזת כאן המלכות?

רשי מדבר על שתי מלכויות.  הוא מצרף את “ה’ אלוקינו” (מצוה א’) ל”ה’ אחד” (מצווה ב’) כשתי מלכויות הסטוריות:  “ה’ הוא אלוקינו עתה ולא אלוקי האומות, ה’ אחד שהוא עתיד להיות אחד לכל העמים, שנאמר (בצפניה) אז אהפוך אל עמים שפה לקרא כולם בשם השם , ואומר (בזכריה) ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד”.  אמנם  רשי ל מזכיר בפרוש מלכויות, אלא אלוהות, אך זכריה אומר  לפני כין והיה השם למלך על כל הארץ”.  כלומר רשי מחבר כאן אלוקיות עם מלכות.  משה מכוון לשתי תקופות הסטוריות: עתה ה’ הוא אלוקינו בלבד כי רק  ישראל ממליכים אותו, אך בעתיד לבוא  בהסטוריה  האנושית יהיה ה’ מלך אחד לכל העמים. ובדרך זו מפרש גם הראב”ע:     ונחמה ליבוביץ מביאה פרוש “השם (נושא)  אלוקינו (נשוא) , השם (נושא) אחד (נשוא ). ם

מלכויות  הבורא הקשורות לבריאה 

אבל  אברבנאל אומר שהמלים “הויה אלוקינו” מכוונות לעשרת הדברות מצווה ראשונה  האומרת “אנכי הויה אלקיך”  כלומר למידות  הויה ואלוקים, שהם המלכות כפי שראינו.   שהרי כתוב המוציא אתכם מארץ מצרים שזה המלכות.  כאן בשמע- אומר אברבנאל- משה ממשיך לבאר את המלכות.  ” הויה אלקינו” שמזכר  בעשרת הדברות  הוא לאמיתו של דבר “הויה אחד”.

ההנהגה הנוכחית של בית הדין של מעלה, של “הויה אלוקים”, לעתיד לבא תהיה מרכבת מהויה בלבד, שישלוט לבד.

 וכלי יקר מפרט: הכוונה לשתי מלכויות ‘הסטוריות’ ממבט של  ה ב ר י א ה : ‘עתה אנו תחת שלטון ‘הויה ואלוקים’, רחמים ודין. ולעתיד לבא יהיה העולם תחת שלטון הויה בלבד, רחמים לבד.

מהו הבסיס לפרוש של כלי יקר? הספרי אומר (ילקוט שמעוני) על המלים הפותחות בפרשת אתחנן: א-דני אלקים:  כל מקום שנאמר הויה הוא מידת רחמים, וכל  מקום שנאמר אלוקים היא מידת הדין.

י ונסביר בקצרה: כלי יקר מכוון לסיפור הבריאה . במשך ששת ימי בראשית ברא אלוקים, מידת הדין (רשי: אין אלוקים אלא דייין, שמות כ’ א) את העולם  ל ב ד ו , כ”מושל עריץ ” (הגר”א ) כלומר כרודן דיקטטור.  כך ברא את העולם בלי שנמלך או התיעץ עם מישהוא.  רק לפני בריאת האדם שינה האלוקים את הנהגתו ואמר בלשון רבים “נעשה אדם כצלמנו וכדמותנו” כלומר נמלך בעוד דעות.  במי נמלך?  בכל מי שמוזכר  או מרומז בפרק א’. כך נמלך במלאכים כדי ללמד אדם ענווה (רשי), נמלך בששת ימי הבריאה  כדי שהאדם יהיה מהטבע (רמב”ן) ונמלך ב”חכמה שבה ברא את העולם – כלומר נמלך בבראשית או בראש וברא אדם. (רמב”ן) והעיקר: נמלך במידת  רחמים הויה ושיתף אותה בבריאת אדם.   היכן מופיעה הויה בפרק א’?. בענווה,  בראשי תיבות  במעבר בין שישי לשבת שנאמר “י-ום ה-שישי ו-יכולו ה-שמים” שהם ר”ת הויה.   הויה במקורה שולטת רק בשבת, אך בהזמנת האלוקים כביכול היא  חודרת לעולמנו באותיות י-ה הנמצאות כרגע ביום השישי.

יוצא שבבריאה חלה “התקדמות” ראשית שלט האלוקים לבדו בששת הימים,  ומאז בריאת האדם אנו תחת שלטון בית הדין של מעלה  המרכב מ”הוויה אלקים”, ולעתיד לבא כשהעולם יתקדם ליום הבריאה השביעי, לשבת הנצחית, האלוקים ישבות והשלטון יעבור להוויה בלבד.

והנה מכל השלוש הנהגות,  – אלוקים, הויה אלקים, הויה, רק “הויה אלוקינו” נקראת “מלכות” כי המידות “נמלכות” זו בזו.  דין וחסד נמלכים זה בזו  להוציא פסק דין.

מדוע צריכם אנו לדעת כל זאת? כי כאשר אומר הקבה את עשרת הדברות (ותריייג מצוות) הוא מקדים ואומר לנו שאל נחשוש מדי מתוקף משפטו של  האלוקים כי בית הדין מרכב מהויה אלוקים כלומר גם מרחמים.  ונוכחות מידת רחמים בדין מאשפרת לנו לחזור בתשובה ולקבל סליחה ולחדש את  עצמנו.  האפשרות של מחילה לא היתה קיימת אילו היננו תחת שלטונה של מידת הדין האלוקים לבדה.

לפי אברבנאל הפוקוס במלים “הויה אלוקינו הויה אחד”  הוא על “האחד”.  ההנהגה הנוכחית תהפך בעתיד לבא – בשבת הנצחית- להנהגה חדשה המרכבת מהויה בלבד.

אבל רק ההנהגה הנוכחית  מכונה מלכות כי בה  המידות נמלכות זו בזו

 ולכן  מדייק אבודרהם  באמרו ש”הויה אלוקינו” (מצווה א’ בשמע)  היא המלכות,  ולא “הויה אחד” (מצוה ב) ם  .

האם יש בדברים היפים הללו לשכנעני  שאקבל עלי עול מצוות? כנראה שלא, כי משה רמנו ממשיך ואומר

   .

ב) הויה אחד

 

  וכאילו אין הדבר קשה מספיק, ממשיך  משה  ואומר “הויה אחד” .    לפי אבודרהם זו מצווה נפרדת של יחוד השם.  וגם החינוך  אומר כי המצווה אוסרת על השיתוף השם עם   כל א-ל אחר , והיא מקבילה לדברה השניה בעשרת הדברות :”לא יהיה לכם אלוקים אחרים על פני” . יוצא שהשיתוף  היחיד הכשר למהדרין הוא שיתוף “הויה  ואלוקים

אבל רבנו בחיי דוקא מכוון את השיתוף למידות  עצמן.  שהן אחד, כלומר לא שתי רשויות אלא מידות של א-ל אחד.  כל המפריד  ביניהם  ועובד או את אלוקים בלבד או את רחמים בלבד נקרא  מפריד בין הדבקים,  לעומת  השולל מציאות השם הנקרא עוקר שורשים.  (בזמן נח, תלמידיו של אנוש עבדו רק את הויה, בעוד שצאצאי קין עבדו רק את האלוקים ונקראו בני  האלוקים – לפי הזוהר). י

מעמיק מהם הוא אברבנאל.  הויה אחד מתייחס לא רק לעתיד  לבא ולשבת, אלא להנהגה בימינו.  משה מבאר שהויה אלוקים, הוא לאמיתו של דבר הויה בלבד.   מעל ההנהגה של הויה אלוקים מרחפת האמת שהכל הויה.

כלומר מצד אחד מעל הכל הוא הויה. אבל בעומק כונת אברבנאל היא שגם האלוקים עצמו הוא לאמיתו של דבר הויה.  דהיינו משפט צדק הוא בעצמו  רחמים. אם היטלר ימש עומד  במשפט, רהי זה רחמים לעולם. כלומר רחמים הם לעולם שרשעים באים על ענשם.

דהיינו לפני הבריאה  היה רק שלטון הויה לבדה, במובן של ” אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא.”   ואז, על מנת לברא את העולם, צמצם הקבה – הויה- את עצמו ונראה לעולם ובראו במידת הדין אלוקים.  אמנם אדם נברא על ידי הויה אלוקים, מידות הנמלכות, זו בזו, אך בתוך הכל אין שום דבר מלבד הויה. וידעת היום כי הויה בשמים ובארץ אין עוד מלבדו.

למה הדבר דומה? שם הויה מופיע רק בסוף פרק א’ .  הוא מחבר שישי לשבת.

בפרק הויה נראית רק  כנקודה בסוף יום השישי. נקודת אש שאפשר למשכה לכוון ששת הימים,  מעליהם וממתחיהם. ששת הימים אמנם מלאים באלוקים (שמו מזכר 32 פעם כמניין לב) אך סובב אותם מלמעלה  ומלמטה שם הויה.  לכן הויה גם נקראת סובבב כל העולמות.   אך אין הויה רק סובבת  כקליפה, אלא היא ממלאה את  הכל בנוחכות הדקה מאין ספור.  כך היא בתוך ומעל ומתחת כל דבר שבעולם, כולל האלוקים.

והנה לנו היחוד עם המלכות.  הויה אלוקים שהוא מלך, הוא גם אחד עם הויה העוטפת אותו  וממלאת אותו

הויה היתה לפני הבריאה,  לבדה, והיא תהיה שוב לבדה אחרי ככלות הכל בשבת הנצחית.  והיא כאן מעל ובתוך הויה אלוקים המלכות.  מכאן  שמה היה הווה ויהיה.

  הרמבם: “הויה אלוקינו הויה אחד” הוא יחוד ומלכות

  הרמבם מקרב זאת ללבנו בדרך פילוסופית.  בספר המצוות הוא כותב שמצוה א להאמין בבורא שהוא מקור הכל, “שיש שם עילה וסיבה והוא פועל לכל הנמצאים, והוא שאמרו אנכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך” . ובמצווה ב’ הוא כותב: “הוא הצווי שצונו בהאמנת  היחוד, והוא שנאמין  שפועל המציאות וסבתו הראשונה אחד. והוא שאמר יתעלה שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד. ”  הנה הוא אומר לנו שכל השורה הראשונה של השמע משלימה את “אנכי”, מצווה ראשונה בעשרת הדברות.  השורה הראונה בשמע אומרת שהסיבה  הראשונה היא גם זו שממשיכה לפעול ולתמוך במציאות הנוכחית. ומהי הנהגת העכשיו אם לא המלכות? והרמבם  ממשיך ואומר:

 “והרבה מה שיקראו מצוות היחוד, ויקראו גם כן זאת המצווה מלכות שמים, כי הם אומרים כדי לקבל עליו עול  מלכות שמים. רצה לאמר  הודאה ביחוד  והאמנתו

והנה כרך כאן הרמבם את מצוות היחוד ורעיון היחוד עם קבלת מלכות שמים.  המצווה השניה במניין של אבודרהם, שהוא מכנה אותה יחוד, לפי הרמבם היא  גם יחוד וגם מה שחזל קראו קבלת עול מלכות שמים.

ובזה קירב הרמבם את רעיון קבלת עול מלכות שמים ללב בני דורו לפחות.  שכן הוא מראה שיש בכך קשר לתורה אריסטו  והמסובב והפועל  ומולך הם אחד.   אם כי אפשר להלביש את דבריו גם על דברי אברנאל וכלי יקר שההנהגה הנוכחית, הויה אלוקים,  היא אותה הנהגה  שהחלה את הכל בשם הויה והיא זו שתסיים את הכל גם כן  בשם הויה.

 ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד  

ולפי הרמבם עתה מובן מדוע קבעו חזל שדוקא לאחר “הויה אחד”  יש להפסיק ולקבל מלכות שמים  במילים “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.   אותיות “ועד” מזכירות את העד  הגדולות שבשמע (רמבן).

סוד היחוד והמלכות .

לפיאברבנאל  משה היה מודע אודות  “הויה אלוקי” שהיאי המלכות לעכשיו, ו”הויה אחד” שהיא השלטון לעתיד, לשבת.  שהכל יהיה תחת הנהגת הויה בלבד. אבל הוא היה מפתע מהרעיון שגם היום הויה הוא אחד.  כשעלה למרום ושמע את המלאכים שריפ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ”  הוא לא הבין מדוע הויה הויא מלך גם עתה . אך המלאכים סרבו לאמר לו את סוד האיחוד עם המלכות.  רק לאחר מכן הבין וצווה לישראל שישירו כמו המלאכים בשכמל”ו.

בין השאר, שמע משה את המלאכים שרים

אתה הוא משלא שנברא  העולם

אתה הוא משנברא העולם

אתה הוא בעולם הזה, ואתה הוא בעולם הבא.

קדש את שמך על מקדישי שמך וכו’

והנה לנו תאור המלאכים  את הרעיון של הויה הוה ויהיה., כשהם קושרים יחוד ומלכות.

רזא דשבת

 הזוהר מחבר בשיר נפלא את האיחוד, המלכות והשבת שלעתיד לבא.

0 )סודה של השבת, אומר הזוהר, הוא שהמלכות עולה לשבת (שכן “הויה אלוקים” עולה להיות “הויה” לבד)

וכן היחוד עולה לשבת (שכן מה שהיה “הויה אלוקים”  עולנ להיות  אחד בפשטות, רק הויה  והשבת

.  כן  הכל, מלכות ואיחוד ושבת נכנסים ומתקווים למקום אחד שהוא השבת.  השבת אינה עוד יום בריאה, עוד קומה על הבנין של שש קומות של ימי בראשית.  כאשר השבת הנצחית תגיע כל היקום, כל הבנין יכנס לעולם חדש  שבו האלוקים שובת ורק הויה שולטת. לכן בשבת הכל מתמזג לאחד כלומר  המלכות ואיחוד והשבת הן אחד

  אדון עולם  

השיר הידוע כל כך והמצוי בפי כל, מתאר את כל מה שאמרנו עד כהכות

אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא (הויה היתה לפני הכל) ם 

לעת נעשה בחפצו כל , אזי מלך שמו נקרא (רק בבריאה נקרא מלך , במיוחד בבריאת האדם כשנמלך)  ש

 ואחרי ככלות הכל (בשבת הנצחית שלעתיד לבא)

לבדו ימלוך נורא (שוב יהיה לבדו כפי שהיה בטרם כל יציר נברא )

והוא היה והוא הוה והוא יהיה בתפארה ( הנה לנו שמו )

בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה (אומר קש בשכבך ובקןומך)

ועם רןחי גויתי, השם לי ולא איראה

 

ועתה נעבור  לשם אדון עולם

 

 מלכות היא  “אחד” עם אות דלת גדולה.

הרעיונות הללו הן נפלאות, אך האם יש בהם כח לשכנעני לקבל על עצמי עול מצוות? אני מכיר חכמים גדולים בקבלה ובמחשבת ישראל ואין הם שומרי מצווה כלל.  צריך מהשהוא נוסף לשכנענו לקבל על עצמנו עול מצוות.

    דברנו על הויה אחד.  הלכה קובעת שיש להאריך בדלת  הגדולה שב”אחד” ולהמליך בכך את הקב”ה על ד’ כנפות הארץ. והפעם אנו מכוונים לא למלכות אלא לת  אדנות (א-ד-נ- י.

והנה לנו התקדמות לקראת קבלת עול, כי המלך רחוק מהאדון.  הראשון שקרא לקב”ה “א-ד-נ-י “היה אברהם שאמר: “א-ד-נ-י אלוקים (הויה בניקוד אלוקים) מה תיתן לי ואני הולך ערירי?” (בראשית טו ב). וכוונתו היא הכנעה מלאה לכל פסק  דין,  קשה שיהיה. אברהם היא בן מאה, ואשתו שרה בת תשעים, והקבה הבטיח לו שכר.  על כך אומר אברהם “א-ד ני הויה (ניקוד אלוקים) מה תתן לי?” המציאות הכתיבה שאין כל סיכוי לבן. מידת הרחמים הויה מסתתרת מאחרי מידת הדין אלוקים (הויה בניקוד אלוקים, העינים רואות הויה אך הפה אומר אלוקים.  שתי המידות עומדות אחת מאחרי השניה, אין יותר מלכות כי איןי  עוד דיאלוג.  פסק הדין משותף של  הויה ואלוקים כבר ניתן.  אין לאברהם כל סיכוי לשנות את אמציאות. אך הוא בכל זאת  פונה לקבה. אתה אדוני ואני עבדך. אקבל בהשלמה את פסק הדין.  הקבה קונה הכל ואני שלו.

כם משה פונה לקבה בתפילה בתחילת פרשתנו במלים “א-דני, הויה (ניקוד אלוקים)” . גם הוא יודע שאין לו סיכוי לשנות את פסק הדין שכן שתי המידות תומכות בפסק ואומדות אחת מאחרי השניה.  ובכל זאת הוא פונה בתחינה, כעבד לקבה, שהוא א-דני ואני עבדו.

“         וכאשר אנו פונים אל הקבה בדלת הגדולה ומכוונים לאדנות, הנו ממליכים  אותו  על ארבע כנפות הארץ כי לפי אברהם   הקבה  קונה שמים וארץ,  והכל שלו ואני עבדו.  וכעבד קל לי יותר לקבל עלי עול מלכות שמים.

 לפי רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר, די בכך לקבל עלי עול מלכות שמים ומכאן ואילך אין צורך מיוחד בכוונת המלים.

אך רבי אליעזר  ורבי עקיבא שניהם יאמר שאין עד כה כח שכנוע אדם לקבל עליו  עול מצוות.   הרעיונות  עמוקים מאין כמותם, אך לא היה אדם שהחל לשמור מצוות  רק בגלל ההכרה השכלית בקבה.    גם אברהם שהכיר את הבורא כקונה הכל, בכל זאת לא שמר מצוות עד שפגש  את נח.

 מה עוד יעשה אדם לקבל עליו עול מצוות

 

ג) ואהבת את השם אלוקיך

 

 

והנה הגענו למצווה השלישית של אבודרהם והיא לאהוב את השם שנ’ “ואהבת את ה’ אלקיך”.  התקדמנו משכל לרגש.

אם יאהב אדם את השם, יקל לו לקבל עול מלכותו ולעשות מצוותיו.

חשובה היא האהבה, כי המאבק בין מלכות אליל  על האדם ובין מלכות השם על האדם היא מאבק בין אהבות. או שאני מתמכור לאהבתי לאליל- סמים ואלכוהול, או שאתמכר לעבודת השם.

חשובה היא האהבה.   אך מהי האהבה? כיצד יכול ילוד אישה לאהוב דבר כה רוחני כהקב”ה? וכיצד אפשר לצוות על הרגש?  ם
והתשובות רבות מני ים.  הפרושים השונים ושולחן ערוך מתרכזים על הדרך שבה האהבה מתבטאת – כגון קידוש השם בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך . ואמנם מקדיש הרמבם פרק שלם של “אהבה” העוסק בהלכות קידוש השם.

אך לאחר שכתב את הפן ההלכתי, פונה הרמבם גם לאפשרות הרחוקה שהמצווה היא שאדם יגיע לאהוב את הקבה באורח רגשי.  וכדי שלא  יהיה  ספק במה מדובר, אומר הרמבם שהמצווה היא שיגיע האדם למצב שבו הוא שוגה בקבה כאדם האוהב אשה. כלומר שישגה האדם בקבה יום ולילה, באכילתו ושתיתו, בלכתו בדרך וכל רגע מיומו.  ורבנו בחיי גם מבחין במעלות האהבה כגון חשק ודביקות,  כלומר לרגש הלב ממש.

מהי הדרך להשיג אהבה שכזו לקבה 

 הדרך שמשה סולל היא מלמעלה למטה.

לפי השמע סולל משה דרך להגיע לאהבה. ראשית ידע  אדם את בוראו, מיהו “הויה אלוקים”, ידע ש”הויה אחד”  וימליך את “אדון הכל”  על ארבע רוחות השמים. כלומר שורה ראשונה בשמע. ומשם, מידיעתו,  חזקה שיגיע גם למצוה שלישית של אהבת השם,  ואז יקל לו לקבל על עצמו עול  מלכות שמים ומצוות.

  דרך תיאורטית  זו היא הגיונית , אך מיהו האדם שיכול ללכת בה?  וכן, זו דרך ארוכה ומלאה תחתחים.  אדם צריך להבין את המושגים הקשים הללו של בית הדין בעבר ובהווה ובעתיד, את המושגים של אחידות ומלכות ואדנות  העולים לקראת שבת ומתמזגים בה.  יקח הדבר שנים של מחשבה ולימוד. האם יגיע  מתוך כך לאהבת השם?

כן, יכול אדם ללכת  במסלול לפי השמע, כפקודת משה מלכנו , בלי לחשוב יותר מדי. הוא יכול להתקדם ממצוה למצווה , אך התוצאה תהיה מכנית.  לא תהיה  כאן קבלת שמים מרצון.

 דרך שסלל הרמבם  מלמעלה למטה

אך הרמבם לא ויתר.  הוא רואה אפשרות שאדם יתקדם מלמעלה למטה, מ”אחד” לאהבה. הכיצד? הנה הוא כותב:

 והיאך הוא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם את חכמתו שאין לה ערוך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול”. (הל’ יסודי התורה פ”ב ה”ב). ם

הרבמם מציע דרך  להגיע לאהבת השם  דרך מדעי הטבע.   לאחר שיכיר את הבורא ויכתירו על הטבע (כפי שעושים בדלת הגדולה של “אחד”) הוא ילמד את הטבע ויכיר חכמתו של הבורא  ומתוך כך חזקה שגם יגיע לאהבתו.   ואז יקל לו לקבל עול מלכות שמים. .

 . המסלול נראה יפה על הכתב, אך במציאות קשה למצא חוקרי טבע שהגיעו להכרה בבורא ולאהבתו. ולכן ממשיכה  התורה ואומרת

 

  ד) והיו הדברים האלה על לבבך

 

 והגענו במסענו למצווה הרביעית במניין אבודרהם.-לללמוד תורה לעצמו.  ולפי הפשט אדם מתקדם מאהבה (מצווה שלישית) למצוות לימוד תורה לעצמו ((מצווה רביעית).  וכך כותב  הרמבם

“העובד מ א ה ב ה עוסק   ב ת ו ר ה   ובמצוות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם אלא עושה האמת משום שהוא אמת”.

כלומר על יד לימוד תורה (מצווה רביעית) נותן הלומד לאהבה תוכן:  והסדר  בפסוק הוא שקודם יאהב האדם את הבורא ואז ילמד תורה לעצמו.  ויש האומרים שכל הלומד תורה  ללא אמונה היא הופכת להיות לו לסם מוות. .

אך מסלול זה מאד נדיר. לכן אומר הרמבם  גם את ההפך

:אינו אוהב את הקב”ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעת תהיה האהבה, אם מעט ואם הרבה”. (הל’ תשובה פ”ה ה”ו) ם

כלומר אפשר להגיע למצוה שלישית של  אהבת השם לאחר שהחל האדם ללמוד תורה.   הסדר הוא הפוך מהשמע. קודם לומד האדם תורה (מצווה רביעית) וממנה יגיע לאהבת מי שנתן את התורה.

ודבריו מבוססים  על דברי רבי יהודה הנשיא  האומר

 : תנו רבנן לפי שהוא אומר ואהבת את השם אלוקיך איני יודע כיצד לאהוב, ת”ל והיו הדברים האלה על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר וברא את העולם ומדבק בדרכיו”

דהיינו אדם לומד תורה (מצווה ד’) ומתוכה מגיע לאהבת הבורא (מצווה ג).

 והנה סלל לנו  הרמבם דרך כפולה להגיע למצוה שלישת  של אהבה.  אפשר להגיע אליה מ”למעלה” –  ממצוות יחוד השם ומלכותו (מצווה שניה) על ידי לימוד הטבע, ואפשר להגיע מ”למטה”-  ממצווה רביעית של לימוד תורה.   לכן יש ללמודגם תורה וגם טבע

נשים לב שהרמבם דורש את שתי הדרכים. דרך אחת לא תביא את האדם להכרה עמוקה בקבה, כפי ששתי הדרכיםיחד יכולות.

אומר הרמבם שישראל לא הכירו בקבה על סמך הניסים שבתורה.  כי מי ידע מה בדיוק קרה? הנס היחדי הוא התורה עצמה שבידנו. החכמה שבה מעידה על מעמד הר סיני.  אבל כל ההולך רק  בדרך זו של לימוד תורה , יהיה תמיד בחזקת חסר משהוא.  רק כשישלב האדם את המדע עם התורה , יוכל לאהוב את השם באורח ממשי.

  .  . יש  רבים החולקים על הרמבם ואומרים שדרך לימוד תורה היא היחידה (הכתב והקבלה).   אך דומה שהרמבם מדבר מנסיונו שלו.

י גם אנשי כנסת הגדולה הלכו בדרך זו של  חיבור מדע עם תורה להכיע לאהבה כי הם תקנו לאמר ברכת יוצר אור שהיא כולה דעתהטבע ולאחריה ברכת אהגה רבה שהיא על לימוד תורה. שתי הברכחות יחד מובילות אותנו לשמע

 ולפי רבי אליעזר הנה הגענו למקום שממנו והלאה אין צורך בכוונת המילים. חזקה על האדם שיקבל עול מלכות שמים כשיגיע ללימוד תורה ואהבה. ואפשר ללכת מלמעלה למטה וההפך, מלמטה למעלה. בדרך של “דע” ו”עד”.

אבל רבי עקיבא אומר שיש לכוון על משמעות המלים עד סוף הקטע.  כלומר עדיין לא הגענו למצב שאנשים יקבלו עול שמים.  הבה ונראה את השלבים הבאים.

  . י

ה)  ושננתם לבניך

 .

ולפי אבודרהם  התקדמנו ממצוה ד’ של לימוד תורה  לעצמו למצווה ה’ של ‘לימוד תורה לבניו’.  החינוך כורך שניהם למצווה אחת:- “ללמוד תורה (בעצמו) וללמדה לאחרים.
ו  לימוד עצמו ק ו ד ם ללימוד בניו כשאין ביכולתו לשלם

אך לא צריך להיות גאון ולראות שבמציאות הרבה פעמים התהליך הפוך.  שולח אדם את בניו לבית ספר יהודי והילד בא הביתה ושואל שאלות, וההורה מוצא את עצמו לומד תורה בגלל הילד.  ולאט משנה ההורה את  דרכו.. וראיתי כיצד קהילה שלמה שינתה דרכה בעקבות “טעות” שעשו להקים בית ספר יהודי למהדרין. לימים שינה בית הסםר את פני הקהילה כולה לטובה

אכן, אפשר ללכת  בשמע קדימה ואחורה, עד ודע.

 

  

ו-ז ) מצוות קריאת שמע  של ערבית ושחרית

 

 

ודברת בם בשבתך בביתך ובשכבך ובקומך” ם”

 ממצווה כללית של לימוד תורה לעצמו ולבנים, עוברת התורה למצוות ק”ש בערב ובבוקר שהן לפי אבודרהם מצוות שישית ושביעית.  ומעיר החינוך “שרצה לזכות עמו שיקבלו עליהם מ ל כ ו ת ו ויחודו בכל יום ולילה כל הימים שהם חיים”.  על ידי החזרה פעמים ביום מקווה משה רבנו שמקבל מלכות שמים עלינו ממש.

כלומר בנוסף ללימד כללי של התורה, יש לקרא ק”ש כדי להתרכז על עקרי האמונה. כדי שנקבל על עצמנו עול מלכות באהבה ולשמה.

  .עד כה ראינו את המסלול מלמעלה למטה, ממצווה ה’ למצוות ו’ ו ז’.

 אבל אפשר לראות גם את המסלול ההפוך.  אדם שעסוק במקצועו וחסר לו זמן ללמד תורה כראוי., לפחות יקרא ק”ש.  ואם יתבוננן במה שפיו אומר לאזנו, יתמלא לבו חשק ללמוד יותר , וללמד את ילדיו  ומכאן  יעלה  לאהבת השם ולקבל עול מצוות. אכן המסלול הוא ישר והפוך, “דע”  ו”עד”

 

ח’ ט’ ) הנחת תפילין של יד ושל ראש

 

ם “וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך” – מצווה שמינית ותשיעית לפי אבודרהם.  לפי החינוך מטרת התפילין היא לשעבד מחשבתנו ולבנו ותאוותינו לעבודתו יתברך כלומר לקבל מלכותו עלינו.   כלשונו: ” יש בתפילין כידוע פרשיות שיש בהם   ק ב ל ת  ע ו ל  מ ל כ ו ת  ש מ י ם ואחדות השם” (חינוך).  כלומר בקבות הרמבם בוא כורך מלכות ואחדות באחד.

והנה התקדמנו צעד נוסף  לקבלת עול מלכות שמים עלינו. שכן אנו שמים זאת לא רק על מוחנו ולבנו, הגיון ורגש, אלא גם על גופנו ממש.

.

י) מזוזות ביתך ובשעריך

 

  והתורה לא מסתפקת ומוסיפה נדבך נוסף: “וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך”.  במזוזה נתונים פרשיות ה”שמע” “והיה אם שמוע”. וכל אדם העובר בפתח מנשקם בבואו וצאתו.   ובכך  העבירה התורה את קבלת עול מלכות שמים מהאדם עצמו אל סביבתנו.

ולכאורה יש ללכת מלעלה למטה.  ללמוד תורה בעצמו  (מצווה ד)  ללמדה לבנים (מצווה ה)  לקרא קש פעמיים  ביום (מצווה ו’ ז’ )  להניח תפילין של יד וראש (מצוות ח’ וט’)  ולנשק המזוזותה(מצווה י’).  אבל רבי יוחנן  אומר ההפך

 

דרכו של ר’ יוחנן: ההפך מהדרך  הסלולה

 

   בא רבי יוחנן מ ס ד ר התלמוד הירושלמי וקובע  ס ד ר הפוך  מהנ”ל שבו אנו הולכים   ב ס י ד ו ר התפילה, ואומר:

“הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין, ויקרא שמע, ויתפלל” (ברכות ל”ט,  טור הנהגת האדם בבוקר פ”א ה”ב) ם

רבי יוחנן דובר על ס ד ר יומו של אדם בבוקר., שהוא הזה הוא הפוך מהסדר שב’שמע’: ם

קודם קם האדם בבוקר משנתו, נוטל ידיו ליד המטה, מהלך בין החדרים ומנשק המזוזות (מצוה י’). ם
לאחר מכן מנקה גופו ומניח תפילין של יד ושל ראש (מצוה ח’ וט’) ם
לאחר מכן קורא ק”ש וברכותיה (מצות ו’ וז’) ם
ואז לומד תורה   לבנים  ולעצנו (מצוה ד’ ה’) ומתפלל (עבודה שבלב) ם
ומתוך כך יגיע לאהבת ה’ ולמסירות נפש (ג’

ואז יקבל עליו עול מלכות שמים באמת

קבלת עיול מלכות שמים היא סוף של התהליך היום יומי.  יכול הדבר לקחת זמן קצר או ארוך כפי יכולת האדם.

 אפשר להגיע לקבלת  עול מלכות שמים עלינו בדרך שסלל משה, ישר והפוך.

 ואפשר ללכת בה בלי להתעכב, כאדם הממלא פקודת המלך

ואפשר ללכת בה כראוי תוך מחשבה וכונת  הלב לכל מלה

והגלגל סובב.  אדם מתקדם  מלמעלה למטה וחוזר מלמטה למעלה כך שבמשך חייו הוא מגיע לאהבת השם ולקבלת  עול מצוות.

   

סוף השיחה

.