פרשת תולדות תשפא
הרב דר צבי אבינר
תן אמת ליעקב
התורה עוברת בפרשתנו מסיפורי אברהם לסיפורי יעקב. ומכנה משותף לכל האירועים של חיי יעקב: שאיפתו לממש צדק אישי. חז”ל אומרים תן אמת ליעקב. ו״אמת״ כאן היא צדק משפטי אזרחי. כך נאבק יעקב על מעמדו כבכור על ירושתו, וכנגד לבן הוא נאבק כנגד לבן שהפיר את ההסכם שבניהם ורימה אותו. וכן נאבק עם לבן על זכותו לקבל משכורת הוגנת שעבד עבורו בקיץ ובחורף ללא תשלום. ולאחר מכן נאבק הוא ובניו כנגד אנשי שכם על שבנו של ראש העיר חטף את דינה ואנסה. ושרשרת העניינים הללו הם בגדר משפט אזרחי. יעקב, שלא כאברהם, אינו נלחם כנגד עבודה זרה אלא על ״דינים״ כלומר על מצווה חמישית של בני נח.
ואמנם אומר הרמב״ן כי תושבי העיר נידונו למיתה על כי לא התערבו חטיפת דינה ובכך עברו על מצוות דינים לבני נח.
והרמב״ן אף מרחיב ואומר כי מכאן שכל האומות חייבות ללמוד דינים ומשפטים אזרחיים מישראל כלומר מהתלמוד- בבא קמא, מציעא ובתרא. ולי נאמר מפי שליח חב”ד שהרבי מלובביץ זצ״ל חשב לפתוח ישיבה לבני נח שבה ילמדו ״דינים״ באריכות, רק שלא הספיק לכך מפאת מחלתו.
דהיינו התורה עוברת מאברהם ומאבקו נגד גזל, מצווה רביעית של בני נח, ליעקב שנאבק נגד עוות דינים שהיא מצווה חמישית של בני נח.
והתורה פותחת את המסע בהולדת יעקב ועשיו. הבה ונראה מה אומרת לנו התורה כאן בהקשר הזה לדינים.
נזכור כי מצוות דינים כוללת חיוב להקים בתי משפט בכל מחוז, ולהושיב בו דיינים מומחים וראויים, וכן להקים משטרה שתממש את החלטות בתי הדין.
נדמה לנו איפה שאנו הקוראים מהווים בית דין שלפנינו מופיעים יעקב ועשיו. הם נמנעים למדבר זה אל זה, וכל אחד שוטח לפנינו את טענתו למעמד הבכורה.
אתם כשופטים מודעים לחוק ולמסורת המקובלת בחברה הכללית. והחוק אומר שהבכור יורש פי שניים מכל אחד מאחיו. ואם כי בדרך כלל אין השופטים מתחשבים במשפט ירושה באופי של כל אחד מהמדיינים , והבכור מקבל חלקו בלי קשר לסוג החיים שהוא מנהל, אלא אם כן השאיר הרואה הוראות מפורשות על כך. למשל ההורה יכול להורות שהבנים יקבלו ירושתם רק אם הם ילכו בדרך היהדות . גם כאן במקרה של יעקב ועשיו, ברור לכם שמי שמקבל את הבכורה חייב גם להיות ראוי לה כי רק כך יקבל את ברכת אברהם.
והנה לפנינו יושבים יעקב ועשיו, שאינם מדברים זה אל זה, אך עורכי הדין מדברים במקומם.
עורך דינו של עשיו מדבר ראשונה.
כבוד השופטים, אומר עורך הדין, מרשי עשיו הוא הבכור. אמנם יעקב ומרשי הם תאומים, אך ראשו של עשיו יצא מהרחם לראשונה ועל כך אין עוררים. לכן גם המיילדות וגם אביו קראו לו בכור ככתוב ״ויקרא את עשיו בנו הגדול״.
ולגבי המקרה האומלל שמרשי נוצל ומכר כביכול את בכורתו ליעקב, אין המעשה הזה מכירה של ממש כי אין אדם בעולם שימכור את חלקו בירושה עבור מרק עדשים. אלא יעקב תפש את מרשי בחולשתו הרגעית ועשיו נכנע לרגע אך לא התכוון לכך ברצינות . מיד לאחר מכן מרשי לא הסכים למכירה ודינו כמוסר מודעה שהמכר הזה נעשה בכפיה ואין לא כל ערך משפטי.
והרי כולם יודעים שאביו, יצחק, אהב את עשיו יותר מיעקב. עשיו היה בן בכור לרוחו. אביו אהב והעריך את עשיו כצייד מומחה, שידע להביא ולבשל לו אוכל ערב לחכו. אין כל פלא שיצחק בחר את עשיו בנו הגדול לקבל את ברכת אברהם . וכאשר שמע מרשי שיעקב הנוכל בא בשקר וגנב ממנו את הברכה, געה בבכי מר וכל מלאכי מרום בכו עמו. מדוע לקח יעקב במרמה את הברכה המגיעה לו?
ובקשר למה שאתם שומעים על אופיו הרע של עשיו, אין אני מתכחש לכך. אין אני טוען שעשיו צדיק,. אך טענתי היא מדוע נאשים אותו על אופיו שנקבע במעי אמו? הרי כולם יודעים שעשיו ויעקב נקבעו באופיים כבר ברחם אמם שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה, וכל בן רצה לצאת לכוון שלו – אחד לבית עבודה זרה ואחד לבתי מדרש. ונאמר והנה תומים בבטנה, שכל עובר היה תמים כלומר שלם. אם כך, ברור שהאופי של כל תאום נקבע משמיים, ומה אשמתו של מרשי בכך?
ואתם, כבוד השופטים, בודאי גם אתם נתקלתם בתופעה הלא שכיחה שתאומים לא זהים מתפתחים כל אחד באופי ובדר חיים הפוך מהשני, כאילו שהאחד קיבל מטען גנטי תורשתי טוב מהוריו והשני מטען גנטי שלילי. שניהם יכולים לגדול באותו בית ותחת אותם הורים, ושניהם יכולים ללמוד מאותו מורה באותו בית הספר, ובכל זאת אחד יגיע לסאן פרנציסקו ויחי שם חיי תועבה, בעוד השני ילך לישיבה ולאוניברסיטה ויהיה עמוד התווך של קהילה דתית.
כבוד השווטים – בודאי תודו שאופי האדם הוא סך הכול של מורשתו הגנטית והתרבותית מהוריו, הקובעים את חייו וטיב ההחלטות שיעשה.
אתם יודעים שרוב חוקרי המוח המודרניים הגיעו למסקנה שאין לאדם חופש בחירה חופשית באמת. החלטתו של אדם לבחור כך או כך, היא צפויה מראש. רק שכיום קשה לנו לעשות זאת בגלל המספר הרב של הגורמים החיצוניים והפנימים. יבא היום כאשר יהיה לנו מחשב חזק כמו מחשב הבנוי על תורת הקוואנטים, קרוב לודאי שנוכל לעשות זאת. הדבר דומה למזג האויר. כיום קשה לנו לנבא אותו למספר חודשים מראש, מפאת המון הגורמים המשפיעים, אך אנו מתקרבים לכך עם המחשבים החדשים.
אם כך, . אם אפשר לנבא החלטתו של האדם מראש, הרי זה תומך ברעיון שאופיו של התאום נקבע כבר ברחם אמו. מדוע נאשים את עשיו שבחר בחיים שאהב מלידה?
וגם ירמיה אמר מבטן אמך ידעתיך.
כבוד השופטים, מרשי עשיו הצטיין יותר מיעקב במצוות כיבוד הורים, שעליה חייבים גם בני נח. וראיה
לכך היא רבן גמליאל שאמר שהלוואי וילדיו שלו יתייחסו אליו בזקנותו כפי שעשיו התייחס להוריו
.
ובסיכום, אין כל צורך להפקיע מעשיו את מעמדו כבכור ועליו גם לקבל את ברכת אברהם ולהיות מנהיג לכל האומות
אלו בקצרה הם דברי עורך דינו של עשיו. עתה עומד עורך דינו של יעקב ושוטח בפניכם את טענת שולחו
כבוד השופטים, אומר עו״ד של יעקב, מרשי טוען שהוא הבכור האמתי.
אמנם ראשו של עשיו יצא תחילה, ובדרך כלל החוק מחשיבו לבכור. אך המקרה שלפנינו הוא יחיד במינו. הרי יעקב יצא כשהוא אוחז בעקבו של עשיו כאילו מנסה לעצרו. גם בבטן אמם התרוצצו הבנים, מאחר וכל עובר היה ראוי ומוכן לצאת ראשון. יתכן שיעקב נוצר ראשון ורק נדחף על ידי עשיו. והרי הם יצאו כגוש אחד, דבר נדיר ביותר. אמנם המיילדות קראו לעשיו הבכור, לפי המקובל, אך האמת היא שגם ליעקב יש טענת בכור, במיוחד כאשר עשיו מבזה את הבכורה ומוכן. למכרה עבור נזיד עדשים.
.
ולכן כאשר ביקש יעקב מעשיו למכור לו את הבכורה, הוא העמיד את עשיו למבחן. היות ועשיו הראה כי נזיד עדשים חשוב לו יותר, כלומר היות ועשין ביזה את הבכורה, הרי שזכותו של יעקב להיחשב כבכור . יעקב מימש את זכותו . ואפילו אם תאמרו שהמכירה אין לה תוקף, אין זה מפחית מהעובדה שעשיו ביזה את הבכורה ומשום כך הפסידה.
ולגבי אופיו של יעקב, הרי התורה מעידה עליו שהיה תמים, שלא נגע לרעה אפילו בזבוב. יעקב היה יושב אוהלים ולמד תורה ומשום כך הוא הראוי לקבל את ברכת אברהם. גם כשיעצה לו אמו להתחפש כדי לקבל הברכה המגיעה לו לדעתה, הוא התנגד אך נכנע לאמו שאמרה ״קללתך עלי בני״.
ולטענת עשיו שאפיו של אדם נקבע מראש, הרי ידוע לכם כבוד השופטים מה שהתורה אמרה ובחרת בחיים, כלומר יש לאדם בחירה. אדם נולד בצלם אלוקים, אומר ספורנו, ויש לאדם יכולת שאיננה מצויה לאף יצור אחר וזה חופש הבחירה. אפילו אם יהיה לנו מחשב חזק ביותר לא נוכל לנבא מה יבחר האדם, כי לאדם יש כושר אלוקי והוא חופש הבחירה. הכול צפוי, אומר רבי עקיבא, והרשות נתונה, חוץ מיראת שמים. כלומר יש לאדם חופש בחירה.
ולכן חשוב לכם לקחת בשיקוליכם את מעשי עשיו הרעים שעשה מרצונו החופשי. אין רשע יכול להסתתר מאחורי הטענה שהיה כפוי על ידי אופיו מלידה או על ידי גורמים אחרים. כל אדם אחראי על מעשיו שלו. ולכן אין הוא ראוי כלל להיות יורשו הרוחני והפיזי של אברהם
עד כאן טענת עורכי הדין בקצרה. עתה מבקשים אתם , השופטים, להביא לבית המשפט כעדי אופי את ההורים, רבקה ויצחק. אתם השופטים חשים בעליל שהיה להם תפקיד מכריע במאבק בין יעקב ועשיו.
ראשונה עולה על דוכן העדים רבקה.
שמי רבקה, ואני בתו של בתואל הארמי הרמאי. ואני אחותו של לבן הארמי, מלך הרמאים. אותי אין אדם יכול לשקר. אני שגדלתי בביתם של רמאים יכולה לזהות רמאי מרחוק.
אבי בתואל שבעל בתולות , אצלו למדתי וראיתי הרבה הפלות עוברים. עד כדי כך שגם אני בהריוני הקשה חשבתי לרגע להפיל את העוברים שבמעי, ונמנעתי מכך רק כאשר שם בנו של נח אמר לי את דבריו. אני מספרת לכם את זאת ללמדכם שאינני צדקת תמימה, ושאותי אי אפשרת להוליך שולל.
וכאשר אמר לי שם ״ורב יעבד צעיר״ עדיין לא היה לי ברור מה אמר. האם הרב, הבכור, יעבוד את הצעיר, או להפך, הצעיר יעבוד את הבכור. וכאשר יצאו הבנים כאיש אחד, יעקב אוחז בעקב עשיו, הוקשתה עלי הבחירה ביניהם עוד יותר – מי הבכור ומי הצעיר? ולכן חשתי שההחלטה בידי.
ואכן גידלנו , בעלי ואני, את התאומים כאחד ואני רואה עצמי כאמם של שניהם, שנאמר ״רבקה, אם יעקב ועשיו״ (כח ה). אך במשך הזמן הבחנתי בדבר שבעלי לא ראה, שכל אחד מהתאומים גדל להיות בעל אופי הפוך מהשני. וכאשר עשיו נסה להעלים את דרכיו הרעים מאביו, בשאלו הלכות, אביו התרשם מאד אך לא אני. אני אהבתי את יעקב, כי בניגוד לעשיו היה תם, לא פגע בזבוב, ולא ידע שקר מהו. וזה הפליא אותי. האם ירש את אופיו מהצד הטוב שבי וביצחק? ולכן התערבתי. האם ירש עשיו את אופיו הרע ממשפחתי? אינני יודעת. אך דבר אחד היה ברור לי – שאותי אי אפשר לרמות, ושעלי
להתערב בדרך שאני יודעת מבית אבי – להתחפש, למען השגת המטרה הצודקת
רבקה גמרה את דבריה, אך אתם השופטים שואלים:
רבקה, כיצד לדעתך אירע הדבר שצדקת כמותך נולדה וגדלה בבית רע שכזה, כשושנה בין החוחים? ם ,
רבקה עונה : אין זה נדיר שילד צדיק נולד לאדם רשע או להפך, רשע לצדיק.
(אתם, השופטים, מסכימים כי אתם זוכרים שהמלך מנשה היה הנכד של ישעיה הנביא ובן למלך חזקיה שהקבה רצה לעשותו משיח. והנה מנשה גרר את עצמות אביו בחוצות ירושלים ואת ישעיה הנביא הרג)
רבקה ממשיכה: אך יש האומרים שאני נולדתי עם לב טוב מטבעי, בזכות אברהם שעשה טוב מתוך אהבה להויה. אני כביכול השכר של אברהם. יתכן שהקבה ברא אותי כזווג ליצחק. מכל מקום אינני צדקת כמו יצחק שהוא צדיק בן צדיק. אמנם אנכי נחשבת לצדקת, אך עלי לסחוב בלבי את מורשת משפחתי כל ימי, ולהאבק בכך כל יצי, כפי שאומרים צדיק ורע לו. אין זה קל לחיות כך, כאשר עלי להילחם בעברי ובמסורת משפחתי. ודבר זה השפיע על יחסי לתאומים, ולהחלטותי, ללא ספק.
עתה אתם השופטים מזמינים את יצחק לדוכן העדים.
יצחק אומר: אמנם טעיתי, בבחרי את עשיו, אך מיד אמרתי על יעקב גם ברוך יהיה. חשתי בעליל כי יעקב הוא זה שזכאי לברכה.
אין אתם חוקרים את יצחק למעשיו. יש בלבכם יראת כבוד ליצחק שאין לה גבול
ומששמעתם את הנשפטים והעדים, הגיע זמן פסיקת הדין
האם תשפטו לטובת יעקב או לטובת עשיו?
ברור לכם שהדבר קשה מנשא. אין אפשרות בידי שופט בשר ודם לרדת לעומק השאלה האם יש לאדם אחריות על בחירתו ומעשיו, או לא? השאלה בוערת כאן כי האופי ומעשי יעקב ועשיו בחייהם בעולם הממשי משחקים תפקיד מכריע בשאלה מי יקבל את ברכת אברהם?
ובנוסף לקושי העצום להיכנס לנפשו ולתהליך החלטותיו של אדם, אתם גם יודעים בחוש ומנסיון שכל פסיקה לטובת האחד לא תגמר בהשלמה של הצד השני. הצד המפסיד לא יוותר על נקלה על טענותיו וימשיך לזרקם כנגד הצד השני, וגם כלפי בית המשפט. במיוחד שהמשפט נערך בציבור, בפני קהל משפחתי או בפני חברים. אין אדם מסכים להראות רשע במשפט בעיני קרוביו ומכריו. לכן בדרך כלל הצד המפסיד יפנה לערכאות גבוהות יותר. וגם לאחר מכן ימשיך לטעון כנגד הפסיקה החדשה. ״אם יש משפט, אין שלום״ אומרת הגמרא.
לכן אתם השופטים תפנו אל הנשפטים – יעקב ועשיו – בהצעה: אנחנו נסגור את שניכם בחדר מבודד מכל השפעה חיצונית ונעמידכם שם זה מול זה, כך שתטיחו את טענותיכם אחד לשני ללא רואה ושומע. הרי כל אחד מכם מכיר בחולשותיו, ויודע בדיוק בלבו מה חשב כאשר עשה מה שעשה, ועקב כך יוכל גם להודות לצדקת הצד השני.
ועליכם להגיע לפשרה. רק אז תצאו ותודיעו לנו מה החלטתם. ואנו השופטים נקבל את הכרעתכם בלי שנדע לעולם מי מכם הרשע ומי הצדיק. אין זה מענייננו. כל מה שאנו רוצים זה פשרה ושלום ביניכם.
ואתם גם מוסיפים: כדאי לכם להגיע לפשרה, שכן אם לא, אזי אנחנו כשופטים נאלץ להתערב ולבחור בין שניכם, כאשר אנו יודעים מראש שהצד המפסיד לא יוותר והמלחמה ביניכם עלולה להמשיך לעד.
הפשרה, המיצוע, אומר הרב יד סולוביציק זצל, היא המצב המועדף בעיני התורה ובעיני חז”ל. שלא כדרך אומות העולם שהם פוקדים על פשרה מחוץ לבית המשפט, ההלכה היהודית קוראת לפשרה תחת בית המשפט כי זה המצב המובחר ביותר
ואמנם כך עשה בית הדין של מעלה כאשר הפגיש את יעקב עם מלאכו של עשיו במעבר היבוק. שם נשאר כל צד לבדו, אין איש עמו, וכל צד נעמד לראשונה פנים אל פנים מול הצד השני והטיח בו את טענותיו כל הלילה.
ובבוקר כאשר גבר יעקב הודה לו המלאך ואפילו קרא לו בשם נשגב, ישראל, הראוי לשיר עם המלאכים קדוש קדוש קדוש . והם נפרדו בשלום
כמה מפליא הוא שהתורה פותחת כאן את שרשרת האירועים של חיי יעקב המחפש אמת, בסיפור על המאבק בין התאומים. התורה כאילו מגחכת ואומרת לנו: הנה אתם יושבים כשופטים, ממלאי מקומו כביכול של האלוקים, אך דעו לכם כי יש גבול ליכולתכם כשופטים בשר ודם לרדת לעומק הנפש ולהוציא צדק אמת לאור. שנאמר צדק, צדק תרדוף״ למרות שקשה מאד להשיגו. אתם יושבים כאלוקים, אך אינכם אלוקים.
ובהכרזה זאת, פותחת התורה את שרשרת אירועי חיי יעקב הסובבים סביב חיפוש אמת, ביצוע משפט ודינים, שהיא המצווה החמישית של בני נח.