Ó

Copy Right 2022

Rabbi Dr Zvi Aviner

Noahidesevencommandments.com

 

פרשת ראה תשפב

מדוע מילה רק לישראל ולא לבני נח

 

 

 

לא תאכל הנפש עם הבשר

על הארץ תשפכנו כמים (דברים י ביג)

 

ומבאר   רשי : ״אזהרה לאבר מן החי״ וכן בעל הטורים ״עם הבשר״ בגימטרייה אבר מן החי.  וכן יש כאן איסור אכילת דם.

מדוע חוזרת התורה כאן לישראל על מה שנאמר כבר לנח כמצווה שביעית?

לפי הגמרא, על ידי החזרה לישראל השאיר משה את המצווה לבני נח ולישראל גם יחד

 

כך גם לשאר שבעת מצוות בני נח:

עבודה זרה נאסרה על אדם הראשון בג״ע (וכך גם לנח) ומשה חזר עליה בעשרת הדברות לישראל

גילוי עריות נאסר על אדם הראשון (ולנח) ומשה חזר עליה לישראל ״לא תנאף״

שפ״ד  נאסרה על  אדה״ר ונח, ומשה חזר עליה לישראל ״לא תרצח״

גזל נאסר על אדה״ר ונח, ומשה חזר עליה לישראל ״לא תגזול״

דינים  נאמרה לאדה״ר ונח, ומשה חזר עליה לישראל ״לא תענה״ וכו׳

חילול השם נאסר על אדה״ר ונח, ומשה חזר עליה לישראל ״ולא תחללו את שם קדשי״

אבר מן החי ואכילת דם נאסרה על נח, ועתה בפרשת ראה משה חזר עליה לישראל

כלומר בני נח  חייבים על מצוות שנושאות שתי חותמות: של משה, ושל נח. מצווה שלא נושאת עליה שתי חותמות – נאמרה רק לישראל

כביכול משה מכבד את נח בפני בניו.  אמנם כל העולם שומע למשה, אבל משה אומר לבני נח   לשמוע לנח, כלומר רק לנח. הוא לא בא להחליף את נח כמו שעושים נביאי שקר שמחליפים את הקודמים ותובעים מכל העולם לשמוע רק להם. משה הוא הנביא היחידי בעולם שקם ואמר לכל העולם לשמוע לאביהם נח.

למשל – מילה, שהיא מצווה שמינית (לפי הרמב״ם הלכות מלכים) שקיבל אברהם מעל שבע של נח וחלה רק על ישראל. אמנם אברהם היה בן נח, ולכאורה יכולנו לטעון שהמילה שייכת לכל בני נח ולא רק לבני קטורה (ראה משנה למלך שם ברמבם)   נח, תהא המילה שייכת גם לשאר בני נח (ראה משנה למלך שם) אלא שמשה לא חזר עליה לישראל ובזה הפקיע אותה מבני נח והעבירה לישראל.  כאילו שלא היה צורך לחזור עליה לישראל כי  נח לא אמרה. ומשה מכבד את נח, ולכן המילה מעולם לא הייתה שייכת לבני נח.

אומנם אומר משה בפרשת תזריע ״וביום השמיני ימול״ – אלא שרשי מדייק ואומר שמשה כאן   מחדש

שמילה (לישראל כמובן) דוחה שבת.    המילה מעל השבת ואין היא נוהגת אלא בישראל שומרי שבת.

 

וכך בדיוק לגבי גיד הנשה – מצווה תשיעית לבני נח (רמבם שם) שכן יעקב היה בן נח ששמר תשע מצוות.  ומשום שנח לא אמרה,  אין היא שייכת לבניו. ומשה לא היה צריך לחזור עליה לישראל כי ממילא היא שייכת רק לישראל. היות והיא מצוות לא תעשה, לא העביר אותה משה מעל השבת כפי שעשה למילה.  אבל אם נשייך אותם  זה לזה- מילה וגיד הנשה – נראה ששתיהן שופכות משמעות מיוחדת ונעלה לישראל

 

 

אכילת בשר

 

לאדם הראשון נאסרה אכילת בשר לפי רוב המפרשים

לנח ובניו הותרה אכילת בשר בהגבלה מסוימת – לא אבר מן החי ולא דם

לישראל במדבר הותרה אכילת בשר רק מבהמה כשרה (שאותה הביא נח לתיבה בשבע דוגמאות) ורק אם הבהמה הועלת על המזבח . וזה כולל קרבנות חובה ונדרים. ולפי רבי עקיבא הותר גם  בשר  בנחרה

כלומר יש הצטמקות של ההתרה לנח – רק מהבהמות שהביא לתיבה בשבע,  ורק על המזבח

לישראל בארץ ישראל  נשארת ההגבלה  של הבשר שהותר לנח, רק שהגבול הורחב מבחינה גיאוגרפית

הותר בשר קורבנות חובה שהועלו על המזבח במשכן (בגלגל,  בגבעון, בשילה) ובשר תאווה שנשחט בעזרה (כשלמים) או שהועלה על הבמות שהיו מפוזרות בארץ. על הבמות הללו הועלו רק קורבנות נדבה

וכהורחב לישראל, הותר בשר שחיטה בכל מקום.