פרשת שמיני: איך נקים משכן בלבנו? 0

הרב דר צבי אבינר תשעט

שלב ביניים

 

 

הפרשה פותחת בשני אירועים: הקמת המשכן וירידת השכינה בו, שהוא אירוע מלא בשמחה, ולאחריו האירוע המכאיב של  מות שני בני אהרון. כלומר משמחה עצומה לעצב ואבל. ואכן חז”ל אומרים שמשה תיקן כאן לישראל שבעת ימי אבילות וכנגדם שבעת ימי משתה חתנים. ואמנם חיינו הם  מעגל בין שתי הקצוות הללו ( ר’ בחיי). נעמוד היום על הסיפור הראשון של השראת השכינה בישראל. 0

ויהי ביום  השמיני- אין “ויהי” אלא לשון צער: על מה? על מות שני בני אהרון, או על עצם הקמת המשכן (ספורנו). שהרי כל עיקר המשכן בא כויתור לישראל על חטא העגל של הגשמה.  הקב”ה ראה שבשלב ההסטורי ההוא עדין לא היה העם מוכן לאמונה מפשטת, ולכן הורה על הקמת המשכן והקרבת קורבנות.  אמנם חפצה השכינה לשכון בלב האדם, שהרי לכך נוצר האדם, אך בינתיים תשכון  מתחת כנפי הכרובים במשכן ומשם תעבור ללבנו.  לכן “ויהי” הוא צער על הצורך בהגשמה. והתורה מקווה שהאדם יתבגר ויצע לקבה דירה בלבו. 0

 

שבעת ימים מדי יום ביומו

 

יום השמיני- לאיזה מניין? אומר רשי למניין המילואים המזכר לעיל בסוף הפרשה הקודמת. שם כתוב

ופתח אוהל מועד  תשבו יומם ולילה שבעה ימים (ימי המילואים) 0

ושמרתם את משמרת השם ולא תמותו כי כן ציויתי (ח’ לח) 0

כלומר “יום השמיני” הוא המשך לשבעת ימי המילואים המזכרים לעיל.  אך היום השמיני הזה מופיע בצורה דרמתית, בראש הפרשה (לאחר שלש שורות פתוחות בקלף) ללמדך שהיה יום מיוחד.  אומר רשי: שהתברך בעשרה עטרות, שהן לפי המדרש

א)  ראשון למעשי בראשית כלומר חל בים הראשון בשבוע

ב) ראשון לקרבנות הנשיאים

ג) ראשון לראש חדשים כלומר א’ ניסן

ד) ראשון להשראת השכינה בישראל

ה) ראשון לכהונה

ו) ראשון לעבודה במקדש

ז) ראשון לירידת האש משמים שבערה על המזבח 410 שנים ללא הפסקה עד חורבן בית ראשון

ח) ראשון לאכילת הקודשים

ט) ראשון לאיסור הבמות מחוץ למשכן

י) ראשון לברך את ישראל ברכת כהנים

הרי לך יום מצוין בשמחה. לפי זה החלו שבעת ימי המילואים בכ”ג אדר (מדרש).  ומה עשה משה במשך הימים הללו? אומר המדרש: “כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן בכל בוקר ובוקר, מקריב בו את קרבנותיו ומפרקו.” במשך שבעת ימי המילואים כיהן משה ככהן גדול לחנך את אהרון “ולחבב עליו את העבודה” שעשנה מהר ובמדויק.0

ואם “יום השמיני” חל בראשון בשבת, הרי שהיום שלפני כן היה בשבת ומשה לא הקים בו את המשכן, ולכן הקימו ביום ראשון כדי למלא המניין הקצוב של שבעת ימי מילואים (לפי רבי יוסי). 0

אך רבי עקיבא סובר שהיום השמיני היה שמיני בחודש ניסן והמילואים החלו בראש חודש. (יתכן שצה להרחיק את חשיבות יום ראשון בשבוע לפי הצדוקים (והמינים)   ומכאן למדו חזל להפרשי ג לדורות.  היות וקרבנות היום השמיני הן כמו ביום כיפור, הרי מכאן ש”שבעה ימים קודם יום הכיפורים מפרישים כהן גדול מביתו שבעה ימים לאפוקי צדוקים  (ילקוט) . 0

לפי זה במשך שבעת ימי המילואים הקים משה את המשכן ופירקו בו ביום.  המשכן הרי היה  אוהל לא גדול עם יריעות וחצר של עשרים על עשרה קרשים, והלווים פעלו ביעילות  רבה.  ומדי יום ביומו היה קהל ישראל נאסף וצופה בנעשה בצפיה לראות את השכינה יורדת ואשה בוערת על המזבח.  הדבר נמשלך שבעה ימים אך דבר לא קרה. התהייה גדלה ואתה הפקפוק- האם סלח הקב”ה לישראל על חטא העגל, כפי שבישר להם משה? האם ראויים הם  להשראת השכינה בתוכם? 0

והנה ביום השמיניו ומשה “קרא לאהרון” וצוהו בשם השם לכהן בפעם הראשונה ככהן גדול. הוא ובניו כבר הוקדשו לפני כן בשמן המשחה אך ביום השמיני ישמשו לראשונה בעבודת המשכן. משה “קרא לאהרון” ועודדו משום שאהרון חשש שמא אין הוא ראוי, והיה על משה לזרזו.

וגם  קהל ישראל.חשש מכך. שנאמר “ויקחו את אשר צווה משה אל פתח אהל מועד וקרבו כל העדה ויעמדו לפני השם” (ט’ ה). רק משראו שסולח לאהרון הבינו כי הקב”ה סלח גם להם ולכן התייצבו בהתלהבות “בלב אחד” אל אהל מועד. ולא עוד אלא שפתחו בשירה(

מדרש) 0

פותחים בפסוקי דזמרה

 

הדבר היה חשוב כי מיד אמר משה

ם “זה הדבר אשר צווה השם תעשו וירא אליכם כבוד  השם” 0

לא מפורש מהו “זה הדבר”. אך מייד כתוב “ויאמר משה אל אהרון” שהוא עניין חדש. והמדרש אומר שזה הדבר מכוון לדורות, עליכם לעשות כך וכך כדי שתשרה השכינה ביניכם .

מה יעשו? אומר התנחומא:  “זה הדבר אשר צווה השם תעש –  ציפה הקבה שבית המקדש עתיד להחרב ואמר כל זמן שבית המקדש קיים ואתם מקריבים קורבנות לתוכו מתכפר עליכם שנאמר זה הדבר אשר תעשו. ובזמן שאין בית המקדש קיים במה מתכפר עליכם?  התעסקו בדברי תורה  שנאמר זה הדבר (מלשון דברים) דברי תורה משולים לקורבנות והם מכפרים עליכם וכן אומר הנביא קחו עמכם דברים ושובו אל השם.”  (הושע יד .ג) ם

   אבל לעיל ראינו שפתח ישראל בשירה ותפילה. ויש כאן מרשם לשעה ולדורות להשראת השכינה בלב.

דבר ראשון”: הכנסו למקדש לעזרה “כאיש אחד”: בפסוקי זמרה

 ואס קבלו עליכם עול מלכות שמים להרחיק את העגל מלבכם

כך עשו  אנשי כנסת הגדולה שחזרו לארץ והחלו בבנין בית שני וחפצו להשרות בו את השכינה,  ולכן נקראו “כנסת גדולה”שרצו “להחזיר עטרה ליושנה” כלומר להחזיר בו את רוח הקודש. שהרי היה הבניין חסר חמישה דברים: ארון, אורים ותומים ,רוח הקודש, אש משמים ולוחות. 0

והדבר הראשון שלמדו אנשי כנה”ג מהמרשם בפרשת  “שמיני” הוא, שישראל יכנסו למקדש כאיש אחד,בשירה ובצפיה לעמוד לפני השם ולזכות בהשראתו.  ולשם כך תקנו מזמוריתהילות  דוד לאמרם כפסוקי דזמרה בכניסה לעזרה. גם בחנוכת בית ראשון כשירדה הא’שם משמים פתח העם בשירת הלל דוד   הקהל צעד קדימה פנימה לקול שירת הלווים – “הודו להשם קראו בשמו” ושאר מזמורי תהילים של עולי הרגל  0

וגם היום שאין מקדש יכול כל אדם לפתוח תפילתו כשהוא צועד בדמינו בעזרה ושפתיו אומרות מזמורי דוד (שיטת רבי יעקב עמדין). 0

ולהגביר את החויה הרוחנית בנו חזל עוד בזמן הבית השני בתי כנסיות בכל הארץ שהזכירו את העזרה.  שני יציעים לנשים משני הצדדים ועזרת גברים באמצע , ומקדימה שורת מעלות ובצדם שני עמודים בדוגמת שער ניקנור.  בזמנם לא היה “ארון קודש” מעבר לדלתות של  השערים וארון התורה היה בצד הבניין. רק בדורות מאוחרים יותתר העבירו את ספרי התורה לארון  קדימה מאחורי העמודים. (ראה תיומין) ם  0

מדוע הקים משה את המשכן ופירקו מדי יום ? ללמדנו שעל כל אדם לעשות כ- לחזור ולהקים משכן לקבה בלבו כל יום מחדש.  0 .

ולכן גם אומרת ההלכה לאמר פסוקי דזמרה מילה במילה “כסופר מעות,”  כפי שעשה משה בפרשת פקודי בספרו את  תרומת הכסף לאדני החצר.   ולכן אומרים בשבתות 15 שירי המעלות בפסוקי דזמרה כפי ששרו הלווים על חמש עשרה מעלות שער ניקנור. וכנגד  15 מעלות קבעו אנשי כנה”ג גם לפתוח  את פסוקי דזמרה ב- 15 ברכות שב”ברוך שאמר” ולסיימם ב -15 תשבחות בישתבח. 0

מוסיפים קריאת שמע

 

ודבר נוסף למדו מכאן אנשי כנה”ג”  מהו “זה הדבר אשר תעשו?” – כשם שהקב”ה אחד, גם עם ישראל אחד.  אין השכינה שורה על עם מפורד ומסוכסך.  ומכאן לימדו שלאחר פסוקי דזימרה  ייחד אדם את שהם ב “שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד”. 0

 כלומר הם תיקנו שבעלות השחר יעמוד אדם בחצר המקדש ממש, או בדמינו, ולאחר שצעד קדימה לקול פסוקי דזמרה יקבל עליו מלכות שמים ויאמר ק”ש וברכותיה, בין אם המקדש קיים ובין אינו קיים.

ומתקדמים לשמנה עשרה

.

 

ומאחר והאש ירדה בעקבות הקרבנות קבעו  אנשי כנסת הגדולה לאמר תפילת שמונה עשרה מייד לאחר ק”ש. גם המניין 18 נובע מפשרת פקודי   :

0:”למה י”ח? אמר ר’ שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כנגד י”ח צווים שבפרשת המשכן” (ירושלמי ברכות פד) שכן י”ח פעמים כתוב “כאשר צווה השם את משה כן עשו בני ישראל”.0

 ותוכן  18 הברכות שבתפילה קבעו לפי פרשת התשובה שבניצבים.  כי מהי שיבת ציון האמיתית בלי תשובה? כיצד תחזור הגדולה ליושנה אם לא על יד תשובה של ישראל  לאלוקיו ולארץ, והקב”ה לישראל? 0

אבל הפרשה מספרת שגם ביום השמיני לא ירדה השכינה מיד עם הקרבנות.  היהן חסר עדין דבר. לכן אומרת התורה “וישא אהרון את ידו (כתיב ידיו קרי ידו) אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת”.  כלומר אמר ברכת כהנים ל. אך גם זו לא הביאה את השכינה לבושתו של אהרון (מדרש). האם נידחה מהקב”ה? וגם העם הביט בנעשה באכזבה.  האם נידחו גם הם עקב חטא העגל? 0

אבל אז נאמר

“ויבא משה ואהרון אל אוהל מועד ויצאו  ויברכו את העם וירא כבוד השם אל כל העם. ותצא אש מלפני השם ותאכל על המזבח, וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם” 0

ומסיימים בקטורת

 

רק כשנכנסו שניהם לאהל ויצא וושניהם וברכן שנית, יחדיו, כבוד השם נראה על המזבח.  מה לימדו משה  לאהרון שם באהל? אומר המדרש “לימדו להקטיר  קטורת” . ואכן  תפילת  18 של מנחה היא כנגד הקטרת שנאמר תיכון תפילתי לפניך כמנחת ערב וכקטורת”.  ולכן גם מסיימים בתפילה בפרשת קטורת. 0

המסר ברור: בלי שלום פנמי והתגברות על לשון הרע אין השכינה יורדת עלינו 0

ולכן אנו חותמים בברכה “שים שלום.”  ומוסיפים “ושם נעבודך ביראה וכשנים קדמוניות.”   0

   .