פרשת ויצא תשעט
הרב דר צבי אבינר
ויצא: עקודים וניקודים על פי הבעש”ט
יצא לקראת כלה
ויצא יעקב – יצא מבית מדרשו של שם – שם למד תורה במשך ט”ו שנה משם בן נח (למד שבע מצוות ב”נ) והלך חרנה ליעודו, לקראת כלה.
אנו נפגוש בפרשה שתי כלות שהן שתי זוגות- יעקב לאה, ויעקב רחל. וכנגדם שני תיקוני חצות: תיקון לאה ותיקון רחל. ויש בפרשה עוד זוג נסתר: הקב”ה ושכינתו, הקב”ה וישראל יעקב והשכינה
ויעקב עולה לקראת השכינה. בתחילה הוא חולם חלום שבו רואה את מלאכי אלוקים ועל הסולם – או על יעקב עצמו- הויה, יעקב הוא מרכבה. אך הוא ימשיך ויעלה בפרשה למעלות גבוהות ביותר עד הגובה העליון האפשרי. נראה כיצד יעשה זאת. .
אומרים שמתוך סיפורי התנך שלשה הם מוכרים לכל אדם בעולם: סיפור גן העדן, סולם יעקב וסיפור דוד וגלית. ואמנם חזל אומרים שיעקב הוא דוד. יעקוב אבינו חי, ודוד מלך ישראל חי וקים. נשמותיהם זהות. ומלחמתם זהה
מדוע ברח יעקב ממקום מגורי אביו? בגלל עמידתו על צדקתו, שנאמר תתן אמת ליעקב. כל אחד מהתאומים- יעקב ועשיו- עמד על צדקתו ללא ויתור. ואם מחפשים צדק אין שלום. עשיו היה הורג את יעקב אלמלא יעצה לו רבקה ללכת לאחיה לחרן.
על החלום המפלא דברנו בשיעור קודם. והנה יעקב נודר נדר- אב לכל הנדרים שבעולם- שבו הוא אומר “והיה הויה לי לאלוקים.” בין אם נאמר שזה חלק מתנאיהנדר או הנדר עצמו, אפשר לפרש שיעקב שואף שהאלוקים כלומר הצדק והאמת יהיו אתו. יהיו הנסיונות שלפניו קשים מנשא, אך הוא מבטיח שרדיפת הצדק והאמת תהיה נר לרגליו
.
באר בשדה חקל תפוחין
וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם”,- הלשון מורה שלאחר שנדר התמלא בבטחון והלך לקראת כלה. והנה באר בשדה – 0
והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים והאבן גדולה על פי הבאר ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה.
ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו. ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, ויאמר ידענו. ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן.
ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו. ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן. עדנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה היא. ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך.
הספור ה\ה מרגש כל אדם. יעקב פוגד את כלתו-רחל. האוירה נינוחה. יעקב פונה לרועים “אחי”. רחל הקטנה רועה את צאנה מחוץ לעיר ללא חשש. ללבן “שלום”. יש כאן ארוניה סמויה כי מרגע שיגיע יעקב ללבן לא יהיה לו שלום. כי כאשר יש רדיפת צדק וכל אחד עומד על צדקתו לעולם לא יהיה שלום.
לפי הפשט רחל היפה נסחה רוח ביעקב. התורה לא חוסכת בתאור האבן הכבידה. והנה קם יעקב ובמחי יד הסיתה והשקה את עדרה.
אלא שיעקב פוגש כאן גם את כלתו – השכינה. אומר רבנו בחיי שרחל היא רק הכח המניע אבל על יעקב ירדה “רוח הקודש”. מהי רוח הקודש? לפי הרמב”ם כידוע היא הדרגה הנמוכה הראשונה מאחד עשרה מעלות הנבואה. אדם שיורדת עליו רוח הקודש מתחזק ועושה דברים טובים מעל פעולתו הרגילה. כך דוד שעמד בפני גלית, ואסתר שלבשה בגדי מלכות ועמדה בפתח חצר המלך תוך סיכון נפשה.
אם כן הבאר היא המקור שממנו שואבים העדרים- עם ישראל- רוח הקודש. חז”ל מרחיבים על כך. שלשת העדרים הנקבצים הם עולי הרגל העולים לשלשה בתי מקדש – של שלמה, בית שני ובית שלישי שיבנה בימנו. מהמקדשים יוצאת השכינה לשרות בישראל. והמקדשים הוחלפו בשלשת התפילות של כל יום שגם דרכם שורה השכינה במתפלל. והם גם שלשת הסעודות בשבת שכן בשבת הולך החתן לקראת כלה. והמלה ‘באר’ חוזרת שבע פעמים כנגד שבעת ימי חג הסוכות (בעה”ט) שבהם חוגגים ניסוך המים ושמחת בית השואבה, שדרכה שורה השכינה בישראל כפי שאירע ליונה הנביא.
ימכאן שכדי לזכות להשראת השכינה אין זה מספיק ללמוד תורה, אפילו ט”ו שנים ברציפות. יש לצאת לעולם, לעלות למקדש, לשמע מקהלת הלויים שרה שירי תהילים (חזל אומרים שיעקב חיברם שנאמר תהילות ישראל), להתפלל שלש פעמים ביום, לקדש את השבת בשלש סעודות ולרקוד בשמחת בית השואבה.
תורת הקבלה מרחיבה כאן ביותר. השדה שבו הבאר היא חקל תפוחין שהם ג’ הספירות העליונות של גבורה, חסד ותפארת. וכידוע יעקב הוא התפארת שהיא האמצע בין חסד-אברהם וגבורה- יצחק. יעקב עולה כאן על אבותיו כי הוא האמצע. אך אם נדייק, יעקב יעלה לדרגת תפארת רק כאשר שמו ישתנה לישראל. ועל ישראל נלמד בפרשה הבא. כל עוד הוא יעקב, הוא עומד על צדקתו ללא ויתור ולכן אין הוא האמצע.
ראינו מסלול של תורה ועבודה במקדש. האם אפשר להמשיך ולעלות בסולם גבה יותר לקראת הקב”ה?
.
עם מי הצדק
הפגישה השניה ל יעקב עם כךתו היא עם לאה, שבניגוד לרחל הוא אינוו חפץ בה כאשה. לבן כופה עליו אותה משום שהיא הגדולה. ובכך הוא מרמה את יעקב. למעשה בסופו של דבר לאה היא תהא האם החשובה של שבטי ישראל החשובים והיא אמו של עם ישראל של ימינו. היא גם זן הקבורה עםיעקב. הזיווג של יעקב-לאה יאריך ימים ויעמד לעולם. אם כן, לבן עשה דבר טוב למרות שעשה זאת במרמה. מה דינו ?0??
והנה יש גם לבן וגם ליעקב טענות צודקות.
. חזל מתארים את לבן כנוכל ורמאי, אך ההלכה לומדת ממנו מספר דברים חשובים לעניני נישואין. למשל שיש להשיא את הבת הגדולה לפני הצעירה, ושיש לשאול את הנערה אם היא מסכימה לשידוך, ושיש לברך ברכת חתנים. ללבן גם טענות קשות כלפי יעקב: הרי הוא זה שהציע ליעקב לעבוד בתשלום. והיה זה יעקב שקבע את המוהר לרחל- לעבוד שבע שנים ללא משכורת. וכאשר ענה לו לבן אמר “טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר” בלא שהסכים במפורש לתתה ליעקב. ומלבד זאת- מה רע בכך שיעקב קיבל את לאה, שהיא האם החשובה של בניו?
וליעקב כמובן יש טענות ברורות- שכן אמר ללבן “ברחל בתך הקטנה” למנוע טעות בזהוי הכלה.
עם מי הצדק? בשלב זה של הסיפור נושך יעקב את שפתיו ואינו מטיח דברים בפני לבן. אך בלבו הוא יחפש דרך להוציא האמת שלו לאור
אך הקבלה רואה כאן עליה ליעקב. אם הזווג יעקב-רחל הביא לו את רוח הקודש, הרי הזווג ישראל0-לאה הביא לו את התפארת שהיא האמצע בין אברהם-חסד לבין יצחק-פחד וגבורה. למרות האהבה הגדוללה לרחל, לאה היא בקו היסוד של זעיר אנפין.
.
הטלאים העקודים והנקודים
לאחר עשרים שנות עבודה קשה מחליט יעקב להוציא האמת שלו לאור. הוא מרמה את לבן ומתערב בפריון הטלאים לטובתו בכך הופך לעשיר מפלג. לפי חזל גילה לו מלאך כיצד להשפיע על הפריון. יעקב מתנהג כאן כפי שעשה נגד עשיו- שקר כנגד שקר, רמאות כנגד רמאות, מידה כנגד מידה, בדרך של מידת הדין
ואין לך ההפך מהצדק יותר מאשר השקר. האם המטרה – חיפוש האמת- מצדיקה את האמצעים, השקר? האם אפשר להוציא אמת על ידי שקר? 0 .
זוהי אולי הדילמה העקרית כאשר אנו עוסקים במצוות “דינים”. שכן כל סיפורי יעקב סובבים סביב ה”דינים”- ממאבקו כנגד עשיו, לבן, עד דינה שנאנסה על ידי ראש העיר לעיני כל
ויתר על כן. הסיפור מסתבך משום שלכל משתתף אמת משלו. ללבן טענות ברןרות נגד יעקב: רימית אותי עלידי הפררית הצאן וגנבת את רכושי, וכן גנבת את לבבי כשברחת לפתע בלי שאוכל להפרד מבנותי, וכן גנבת את התרפים שלי
. .
וליעקב אמת משלו
שהרי עבד עשרים שנה בחורף ובקיץ ללא שכר. ההלכה לומדת מדבריו כיצד צריך העובד להיות מסור לעבודתו. כאן ידו של יעקב על העליונה. האמת אתו. אבל האם צדק כאשר הוציאה לאור על ידי שקר? 0
מהכתוב משתמע שבית דין של מעלה קיבל את ט ענותיו של יעקב ואישר את דרכן משום שאכן התברך יעקב והתעשר ביושר. המלאך הראה לו את הדרך
אבל הבעש”ט רואה בסיפור עומק גדול יותר. מה הם המקלות שבהם פיצל יעקב פצלות לבנות? אומר הבעש”ט שיעקב הסיר את קליפות יצר הרע. ואין אדם יכול לעשות זאת בישיבה על ספסל לימוד התורה אלא דוקא כשהוא יוצא לשוק וקונה ומוכר תוך הקפדה נגד גזל ובעד יושר וצדק.
ולפי הקבלה המשיך יעקב ועלה כאן לקראת המעלה הגבוהה ביותר של האלוקות והיא עולם הניקודים והעקודים שהוא מקור הברכות . אבל לבעש”ט יש הבנה משלו- הניקוד הרי מעניק תנועה לאותיות. בלי ניקוד האותיות מתות ללא תנועה. “צאן” הוא ר”ת צרוף אותיות נקודות. כך גם בתורה שבכתב, האותיות כתובות ללא תנועה. הניקוד הפוך אותן לתורה שבעל פה שנאמרת בפה. והנה בא יעקב והוסיף ‘ניקוד’ משלו, תנועה משלו המוציאה את התורה שבעל פה לעולם העשיה. וזה דרך חיפוש אחר האמת והצדק בעולם המעשה.
דהיינו הפרשה מתארת מסלול: ראשית אדם לומד תורה בכתב ובעל פה, אחר כך עובר לעבודת השם בבמקדש בשירה ותהילים ותפילה, והוא שואב מהבאר רוח הקודש. אך משם הוא ממשיך להביא את השכינה לעולם המעשה דרך הסרת הקליפות ורדיפה אחר הצדק והאמת שבחיי המעשה. ואם יעשה כך אדם יתברך בברכת אברהם ויזכה לשפע של טוב.
ואומר הבעש”ט כי “לבנות” הם ר”ת לב-נתיבות חכמה. בפרק א בראשית מופיעה המלה אלוקים לב פעמים בששת ימי המעשה. האלוקים ממלא את העולם ותומכו כמן שלב ודם ממלאים את הגוף ותומכים בו. משפט צדק של האלוקים תומך בעולם לכן צדק איננה רעיון לוגי בלבד שהומצא עבור שלום החברה אלא מצווה דתית עצומה, היסוד העמוק ביותר של אמונת ישראל .
לבן הוא לב -נון שהם חמישים דרגות החכמה. לכן לבן הארמי מסמל חכמה, אבל יבשה ללא תנועה. רק רדיפת צדק אמיתית מוציאה את החכמה החוצה לעולם המעשה. או לעולם הבינה שהיא עולמו של האלוקים.
אכן, תן אמת ליעקב מתפרש תן “דרך האמת” שהיא תורת הסוד ליעקב.
אבל כשיש רדיפת צדק אין שלום. לבן רודף אחריו והיה הורגו, אלמלא ניגלה אליו הקב”ה בלילה והזהירו. יעקב נפרד ממנו וממשיך בדרכו לארץ, אך עליו להתמודד עם עשיו על מנת ששמו יקרא ישראל.