תפשא
הרב דר צבי אבינר
עקב: כיצד נעלה במעלות היראה
ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל ממך כי אם ליראה
פרשת היראה מודפסת בסידור לאמרה ב ס ו ף התפילה. ואנו גם פ ו ת ח י ם את היום ב”מודה אני….ראשית חכמה יראת הש יראת השם.” היראה מקיפה את יומנו כמעגל, היא ראשית והיא תכלית. היא מפתח לכל התורה (מדרש). היראה היא דבר קל או כבד תלוי בטון הפסוק. שכן המלים “ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את השם אלוקיך” נשמעות כדבר קל, שכל אדם יכול להשיגו, או כדבר קשה. ותכלית הכול. למשה הדבר קל, לנו קשה מאד. ואין שווה יראת הילד ליראת אדם מבוגר, ואין היראה של שנות העבר מתאימה ליראה של ימינו. משמעות היראה משתנית במשך הדורות, אך היא תפרה את רוח ישראל . הבה
ונראה כיצד י.
שרשרת מצות
פרשת היראה באה ראשונה בתוך שרשרת של ארבע מצווה עשה (ס’ החינוך) והן
א) את השם אלוקיך תירא: לירא תמיד מהא-ל יתברך (לפחד ממנו) ם
ב) אותו תעבוד : מצוות עשה להתפלל כל יום
ג) ובו תדבק: להתחבר ולהתייחד עם חברי התורד) ובשמו תשבע: מצווה עשה להישבע בשמו ית’ בעת הצורך לקיים דבר מהדברים
ומאחר ואותה שרשרת מופיעה גם בפ’ ואתחנן : “את השם אלוקיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע” (ו יג) הרי שיש קשר הדוק בין המצוות כחבילה אחת. והתלמוד רואה בשרשרת מעין סולם שאדם עולה ביראתו- מתוך יראה הוא מתפלל, ואז דבק בהשם ונשבע בשמו . אך הדבר טעון ברור
ארבע סוגי היראה
יראה מעונש
ועתה ישראל מה השם אלוקך שואל ממך כי אם ליראה את השם אלוקיך
לפי הרמבם בספר המצוות היראה היא פחד מעונש
מצווה ד’ היא להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות לבם ובקרי אבל ביראת עונשו בכל עת וזה אומרו את השם אלוקיך תירא (ספר המצוות ד’) 0
וכך כותב גם החינוך. ואברבנאל כותב שהפחד הוא כמו פחדה של כבשה מהזאב, או של יעקב מעשיו. כלומר פחד ממש.
אם כך, לפנינו פרדוכס עצום. כיצד זה “שואל” – מבקש –הקבה לפחד ממנו? שיניף חרבו ואז נפחד. שיעניש מיד! אלא שהכונה היא שהקבה שואל- מבקש – מאתנו לירא ממנו לטוב לנו , כפי שאומר הפסוק “לטוב לך” (רמבן.) ומדוע הוא מבקש? משום שהכול בידי שמים חוץ מיראת שמים. לא לטובתו הוא מבקש אלא לטובתנו .
אך יש מפרשים שהיראה היא לצורך גבוה כביכול, כי הקבה יכל לעשות את הכול חוץ מפחד מפני עצמו. . הוא המקבל ואנו הנותנים (הרב יד סולוביציק זצל). אם כך הבעיה קשה עוד יותר- אם אנו הנותנים, כיצד נפחד ממנו באותו הזמן? עוד נחזור לשאלה המופלאה הזאת
שמירה מעבירה
אם היראה היא פחד מעונש, אזי לא מדובר בפחד ישיר מהקבה אלא פחד מעבירה, כלומר שמירה על שלא נעשה עבירה וכן שלא נזניח מצוות עשה. והיא מצווה מחשבתית הנוהגת כל היום (משנה ברורה).
שלא לשמה
יראה מעונש היא לפי הגדרתה מצווה שלא לשמה, ולכן היא ההתחלה שכן התקווה היא שאדם ילמד ויעלה לעשותה לשמה
יראת ההתפעלות
דרגה ראשונה של יראה לשמה היא יראת ההתפעלות מהבורא – מחכמתו. אדם לומד החכמה שבטבע ומגיע ליראה ולאהבה של הקבה. כך אמנם כותב הרמב״ם
ומהי הדרך לאהבתו וליראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים…מיד הוא אוהב ומשבח וכשמחשב בדברים האלה מיד הוא נרתע לאחוריו וכו׳ (הלכות דעות פ שני) ם
יראת הרוממות
כשאדם מכיר בבורא כמלך הבריאה המנהיג אותה, הרי הוא מתמלא יראת הרוממות ממלכותו.
יראת האוהב
וכאשר הוא מגיע לאהבת השם, הרי הוא נמנע מעבירה כדי לא להרגיז את אהובו (אברבנאל)
במעלות הסידור יום יום
וכך אנו עולים במעלות הללו יום ביומו לפי סידור התפילה. אנו פותחים את היום ב״ראשית חכמה יראת השם״ שילדים אומרים אותה ביראת העונש.
ומשם אנו אומרים פסוקי דזימרה ועולים במעלת יראת ההתפעלות
ומשם לברכות שלפני ואחרי קריאת שמע שבהם אנו מביעים יראת הרוממות כמו המלאכים האומרים ביראה וממליכים
ומשם לקריאת שמע ולאהבה שמהם נגיע ליראת האוהב
כילד המתפתח בבית הוריו
כל אחד מאתנו מתפתח לפי המסלול הזה
בילדותנו הרכה אנו מפחדים מעונש
ובגיל עשר אנו מתפעלים מהטבע ומהמדע
ולומדים לקבל עול מורים וחוקים ורוממות
ובגיל ההתבגרות אנו לומדים אהבה מהי
ארבע תפילות
את השם אלוקיך תירא ואותו תעבוד
הפסוק ממשיך מיראה לעבודה שהיא תפילה שנאמר ואותו תעבוד.
ויש ארבע סוגי תפילה – שחרית, מוסף, מנחה וערבית
ובכולם אין התפילה עולה השמימה אלא מתוך יראה – לסוגיה
ובמיוחד לתפילת שחרית שעליה כותב הרמב״ם שעל המתפלל לעמוד בפחד ויראה ממש, מעונש
ארבע דבקויות
אותו תעבוד ובו תדבק
כיצד ידבק אדם בשכינה שהיא אש אוכלה? 0
יש ארבע דרכים
שלא תסור מחשבתו מהקבה אפילו לרגע (ר׳ בחיי) שנאמר שיויתי השם לנגדי תמיד
להדבק בחכמים (חינוך) 0
ללמוד תורה – כיצד? כי כאשר האדם. לומד תורה הרי היא מתמזגת באשיותו. המושכל מתמזג ע המשכיל. והיות וגם הקבה כביכול לומד תורה ויודע אותה, הרי שגם אצלו המושכל מתמזג עם המשכיל והקבה ותורתו הם אחד. לכן האדם מתמזג ודובק בשכינה דרך התורה שהיא משותפת לקבה ולאדם
לקיים מצוות
וכך גם מתמזג האדם עם הקבה דרך עשיית מצוות כלומר לעשות להקבה דירה ״בתחתונים״ שהיא סיבת ומטרת קיומנו
ורבנו בחיי כותב שהדבקות בקבה היא לעשות לו מעון – משכן בלבנו.
ארבע שבועות
ובו תדבק ובשמו תשבע
לאחר התפילה והדבקות בהשם , יוצא האדם לעבודתו ולחיי העולם הזה ושם הוא נתקל במצבים שעליו להשבע – על דבר שהיה או לא היה, או על דבר שיעשה או שלא יעשה,כלומר ארבע שבועות,
התורה לא נתנה לנו על מנת שנלמד אותה בלבד, או שנתפלל כל היום. או שנדבק בשכינה הקדושה ונעשה לה מעון בלבנו – אלא על מנת שנקיים את ערכיה בחיי היום יום בבתי המשפט, בשוק ובבית. כפי שנשבע יעקב והיה הויה לי לאלוקים – שם בארץ ישראל אקים משכן לקבה ושם אביא את תפילותי ושם אשמור מצוות התלויות בארץ שהם הבט של הויה לתוך עולמו של האלוקים.
ואכן אין לשבועה בבית דין תוקף אלא כאשר האדם ידוע כירא השם
יראה כשמחה
ולכאורה מיצינו את מושג היראה, התפילה, הדבקות והשבועה שהם שרשרת אחת. והיראה היא ראשית ותכלית הכול
והיות והתפילה עולה רק ביראת העונש כלומר פחד ממש כפי שכותב הרמב״ם. הרי שהיא העיקר
ודורות רבים נהגו להטיף להתתפלל מתוך יראת העונש הקשה. מגידים מוכשרים עברו מקהילה לקהילה ברחבי אוקראינה פולין ובדרשותיהם גרמו לישראל למרר בבכי בשעת התפילה, וכך נוהגים עד היום בקהילות חרדיות שונות שהתפילה מלווה בבכי כבד.
ואמנם אנו עומדים בתפילה בהכנעה, כשראשנו עטופים וכפופים לפני ״א-דני הויה (בניקוד אלוקים) כפי שראינו בפרשת ואתחנן
אבל החסידות הרחיבה את היראה והוסיפה מימד חדש שהוא השמחה שנאמר גילו ברעדה. ועל ידי כך הפכה את התפילה על פניה
שכן לפי הארי והחסידות , אנו עולים בתפילה מעל הרמה של בקשה ותחינה אל הרמה של עבודה והעלאת הניצוצות , כביכול אנו הנותנים והשכינה היא המקבלת. ב כי אין הקבה ירא מעצמו. ובדרך זו המילים מה השם אלוקיך שואל ממך מקבלים משמעות ישירה. שרק אנו יכולים מרצוננו החפשי להעלות את ניצוצות הקדושה חזרה אל הקבה לאחר שנשברו והתפזרו בעולם.
וכך כתב אור החיים הקדוש, דבר שהביא את הבעל שם טוב לרצות לעלות לארץ כדי שיראה בעיניו את אור החיים.