כ י ת ש א : מדוע השבת דחויה ומחולללת עבור פקוח נפש

הרב דר צבי אבינר

תשפב

תצווה: מדוע השבת דחויה ומחוללת עבור פיקוח נפש

ואתה תדבר אל בני ישראל את שבתותי תשמרו

ם1 קשר בין כיפור, ושישי הנכנס לשבת

וכנסת ישראל

הקטע העוסק בשמירת שבת בא צמוד להקמת המשכן. היש קשר ביניהם? ם

לפי רשי, משה אמר זאת לישראל ״למחרת יום הכיפורים״ כלומר קשור לפ׳ הקהל. משה ירד מההר עם הלוחות השניות, ובישר לישראל ״סלחתי כדבריך״ ודרש לפני הקהילה את ״עיניני היום ביומו״ . היות והיה זה יום שישי, כשדרש, הרי שדיבר על הלכות שבת הנכנסת ליום השישי כלומר ״שבת שבתון״ שהיא תוספת שבת, דיבר על הקמת המשכן, מערכת המשפט, והקמת כנסת ישראל (הקהילה). הרי שדיבר על השבת והמשכן באותה דרשה והדברים קשורים זה בזה

כי מהו המשכן אם לא מקום השראת השכינה בין הקרובים? ומהי השבת אם לא השראת השכינה בזמן?ם

ומדוע קשור כל זה ליום השישי? כי כפי שכתוב בפ׳ א׳ בראשית , שם הויה נכנס לעולמנו בסוף יום השישי שנאמר ״ י-יום ה-שישי ו-יכולו ה-שמים״ דהיינו שם הויה נפרש כביכול על המעבר משישי לשבת, כאשר החצי הראשון י ה שוכן בעולמנו והחצי השני עדיין שוכן ושולט בשבת הנצחית שלעתיד לבא (שאותה מזכיר הכלי יקר). המשכן הוא כביכול מקום השראת השכינה כלומר ה”י-ה״ בעולמנו. והיא שוכנת במקום כלומר בין הכרובים ובזמן שהוא השבת שלנו

לכן הדברים קשורים ומתאימים להיאמר ביום השישי לפני השבת.

הם גם מתאימים להיאמר כאן כי האדם שנברא ביום השישי בין השמשות , כלומר האנושות שנבראה ביום השישי לבריאה, היא הולכת במהלך ההיסטוריה לקראת השבת הנצחית. והיא תגיע לשם בעזרת יום הכיפורים והתשובה והכפרה שבאים מצד הויה והשכינה (ולא מצד האלוקים מידת הדין.) ועל מנת שהאדם יגיע לשם ניתנת לנו התורה שבכתב – הלוחות השניות שהביא משה – ובעזרת התורה שבעל פה. בלעדיהן אין סיכוי לאנושות להצליח ולהיות ״טוב מאד״ ולהיכנס לשבת הנצחית

ומהי כנסת ישראל? גם היא, כאדם, נבראה כביכול בסוף היום השישי במעבר לשבת. היא מסמלת דרגה מעל שאר האנושות כפי שמלמד הרב קוק זצל באורות ישראל. לכל העמים יש לאום ומדינה ולמו יש – בנוסף למדינה – כנסת ישראל שהיא מושג בבריאה. היא נוצרה להביא את האנושות לשבת קודש הנצחית. השכינה זהה כביכול עם כנסת ישראל, אומר הרב

כל זה חשוב והכרחי להבנת הקטע שלנו

ויאמר הויה אל משה לאמרֿ

ואתה דבר אל בני ישראל לאמר

הכפל הבלתי רגיל כאן מסמן את התורה שבכתב והתורה שבעל פה

ואכן אומרת המשנה בחגיגה כי הלכות שבת כהררים התלויים בשערה, כלומר בתורה שבעל פה. ואין לך קטע מתאים יותר להראות זאת מאשר הקטע שלנו, כפי שמיד נראה

ויאמר הויה אל משה לאמור

ואתה דבר אל בני ישראל לאמור

אך את שבתותי תשמרו

כי אות היא ביני וביניכם לדירותיכם לדעת כי אני השם מקדשכם

ושמרתם את השבת

כי קודש היא לכם, מחלליה מות יומת כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה

ששת ימים יעשה מלא כה וביום השביעי שבת שבתון קדש להשם

כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת ברית עולם

ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם

כי ששת מים עשה השם את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת ויינפש

שלש פעמים חוזרת התורה כאן על שביתת שבת, וכל פעם במובן חדש כפי שנראה עתה

ם 2 שבת דוחה עשיית המשכן

ואתה תדבר אל בני ישראל

אך את שבתותי תשמרו

מדוע ״אתה״? הכוונה היא שמשה עצמו ידבר. כמו ואתה תצווה , ואתה תקריב. לא על ידי שליח (מכילתא).

משה היה שקוע כולו בעשיית המשכן. הוא היה ״רדוף וזריז״ אומר רשי. העשייה הייתה קרובה ללבו. המלאכות הקשורות בהקמת המשכן, כמו אריגה, טוויה, אפייה, בנייה וכדומה (ל״ט מלאכות שבפרשת הקהל) קיבלו עבורו משמעות יתירה

כי משה הבין שהמשכן הוא שלב של הבריאה כפי שנאמר ״אשר ברא אלוקים לעשות״ והכוונה לעשות את המשכן. משה החשיב את בניית המשכן לששת הימים שבהם ברא אלוקים את העולם עבור משכן השכינה בעולם. לפי אברבנאל היה למשה לחשוב שעשייה חשובה מאי עשייה. ועוד: הוא חשב שעשייה בעולם הזה חשובה יותר מאי עשייה בשבת הנצחית או בעולם הבא

אבל האלוקים מורה לו לשבות מהמלאכה בשבת, לעצור את עצמו ולא להמשיך, כפי שהוא עצמו עצר ושבת מלעשות. נזכור כי האלוקים לא נח בשבת אלא עצר את עצמו מלעשות עוד , כלומר שבת מלעשות. רק הויה נחה בשבת בעולמנו כפי שנאמר בעשרת הדברות ״וינח ביום השביעי״. וכך אומר רשי:

״ואתה אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה״ ם

ומעתה אותן לט מלאכות עשיית המשכן שאותן השבית משה בזמן הקמת המשכן, הן ההופכות להיות אבות מלאכה האסורות בשבת. וכשם שהן מלאכת מחשבת, כך אבות המלאכה הן מלאכת מחשב( כפי שאומרת הגמרא בחגיגה)

מניין המספר לט? שוב, הדבר קשור לפרק א׳ בראשית. אומר הרב גורן זצל כי שם האלוקים חוזר בפרק א׳ בראשית ל״ה פעמים (ל״ב פעמים בששת הימים וג׳ פעמים בשבת) ולכן אלוקים שבת מל״ה מלאכות. רק שלא היו עדיין מגדרות. עתה בהקמת המשכן הן קיבלו עור וגידים ושמות כאותן הפעולות של עשיית המשכן המושבתות בשבת למרות רצונו של משה רבנו לעשותם.

וכנגד ל״ה אנו גם אומרים בקידוש ליל שבת את ״ויכולו״ שיש בה ל״ה תיבות, וכנגדה הברכה על הכוס שגם בה ל״ה תיבות וביחד ע׳ תיבות כמניין האותיות בשם המפורש. ואת פרשת ויכולו אנו מתחילים במלים ״יום השישי ויכולו השמים״ לציין שם הויה בראשי תיבות שהיא השכינה השורה בשבת כפי שאמרנו לעיל

כלומר המספר ל״ה של אבות המלאכה האסורים בשבת מקורו בבראשית. וכאן בהקמת המשכן משה הוסיף עוד ד׳ מלאכות להשלים למספר ל״ט. המלאכות הללו לפי הרב גורן זצל הן: זורה, בורר, טוחן ומרקד, שהן בגדר ״המפריש אוכל מפני פסולת״ לפי רשי (שבת עג עא). היות וכנסת ישראל נוצרה

באותו יום השישי למחרת יוה״כ הרי שהדבר מבטא את ההבדל בין קודש לחול ובין ישראל לעמים

ולפנינו ממד חדש לשבת, אומר הרב גורן זצל. יש שבת הבריאה, שבת מצריים שנאמרה בעשרת. הדברות למען ינוחו שורך ועבדך וכ׳ כי עבד היית בארץ מצריים. ועתה ״שבת המשכן״ המבטאת את שכינת הקבה במשכן ובזמן בעולמנו.

ם3 פיקוח נפש דוחה שבת

הרמב״ן חולק על רשי ואומר ״אך״ בא למעט, שיש דברים הדוחים שמירת שבת כגון פיקוח נפש, מילה

ועוד – למשל עבודת הכוהנים במשכן.

מילה דוחה שבת כי כתוב ״ביום השמיני ימול״ – אפילו בשבת. ובכך העלה הכתוב את המילה מעל בני נח והקדישה לישראל השומרים שבת.

כי לכאורה היו כל בני נח בגדר מצווים על המילה כי אברהם אבינו היה בן נח שהצטווה שמונה מצוות כלומר אחת מעל השבע של בני נח, ולכן המילה ביום השמיני. אילו היה משה חוזר ומצווה על המילה לישראל היו ״אלה ואלה מחויבים בה״ כפי שהגמרא אומרת במסכת נזיר. כך למשל איסור ע״ז שנאמרה לבני נח ומשה חזר עליה לישראל, ולכן כולם חייבים בה. וכך לגבי איסורי גזל שפ״ד שנאמרו לנח ומשה חזר עליהם לישראל בעשרת הדברות ולכן כולם, בני נח וישראל, חייבים בה. אך מאחר ומשה לא חזר על המילה לישראל , אלא רק אמר שהמילה בשמיני אפילו בשבת, הרי שהפקיעה מבני נח ונתנה רק לישראל השומרים שבת

מצד אברהם, המילה היא אות של חותם האדון בבשרנו (ספורנו) שאנו עבדי הקבה, שהוציאנו ממצרים מעבדות פרעה להיות לו לעבדים. וכעבדי השם אנו שומרים שבת קודש. המילה היא אות, והשבת היא אות, וזו דוחה את זאת. (השבת היא בבחינת אות וזכר לשבת הנצחית שהיא בבחינת שבת ממש)0

ומה לגבי המרכיב השני הדוחה שבת, פיקוח נפש?ם

היות ומשה הוריד לעולם ביום המחרת את התורה שבכתב ובעל פה לעולם, מן הראוי הוא להזכיר כאן את מחלוקת התנאים בעניין פיקוח נפש המורה בעליל כיצד נוצרת ההלכה שבעל פה. הגמרא ביומא פ״ה ע״א מספרת: ם

: ״וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך

ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהם

נשאלה שאלה זו בפניהם מנין לפיקוח נפש שדוחה שבת? ם

הלשון הפיוטית ״וכבר היו״ מורה על חיבתם של האמוראים כותבי התלמוד לסיפור ולדוברים בו. והתשובות שנתנו התנאים בנויות על הפרשה שלנו.

״נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר ומה מילה שהוא אחד ממאתיים וארבעים ושמונה איברים שבאדם

דוחה את השבת, קל וחומר לכל גופו שדוחה את השבת ״ 0

״רבי יוסי בן יהודה אומר את שבתותי תשמרו, יכול לכל? תלמוד לאמור אך, חלק”

רשי מסביר: יכול ששמירת שבת תדחה פיקוח נפש? תלמוד לאמר אך- מיעט, שפ״נ דוחה שבת

וכך פוסק הרמב״ם: ״דחויה היא השבת אצל סכנת נפשות״ (הלכות שבת פ״ב ה״א) ם

והדגש הוא על דחויה, לא שהותרה (כסף משנה שם.) העוסק בפיקוח נפש חייב לזכור את השבת ולעשות רק את המינימום הדרוש.

מה ההיגיון לכך? אומר אור החיים: ״אם אין שומר, אין שבת.״ הצלת הנפש היא לא למען החיים אלא למען השבת. אם אין יהודים, מי ישמור שבת?

אנו דוחים את השבת ומצילים אדם על מנת שישמור שבתות הרבה. ואפילו לא עבור שיקיים מצוות אחרות (הרבי מלובביץ זצל, הרפואה וההלכה כרך ד׳ קטז). כי אין לעבור על מצווה אחת על מנת לשמור מצווה אחרת.

מכאן אפשר להסיק, שלפי רבי אלעזר ורבי יוסי אין לפקח את הגל בשבת עבור אדם שלא שומר שבת בין הוא יהודי או לא יהודי. .

האם זו ההלכה? כמובן שלא, כי התנאים ממשיכים בויכוח ואומרים:

ם 4 השבת מסורה בידיכם ולא ההפך

והנה חוזרת התורה על השבת פעם שנייה ובמובן חדש:

ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם

והתנאים ההולכים בדרך אומרים:ם

״יונתן בן יוסף אומר מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת?

שנאמר ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם –

היא מסורה בידיכם ואין אתם מסורים בידה״ (יומא שם)

לדעתו של רבי יונתן השבת לא נדחית עבור זה שישמור שבתות אחרות אלא מפני שקדושתה נתונה בידיכם! כלומר בידי ישראל. ולכן אומר אור החיים בהתרגשות:

״כאן נתחכם החכם להודיע שקדושת נפש ישראל גדולה מקדושת השבת, שזה נדחה מפני זה, ודבר פשוט הוא שיהיה הקטן נידחה מפני הגדול, יתגדל ויתקדש שמו המבורך!״ ם

אמנם גם לפי רבי יונתן השבת נדחית ולא הותרה, אך מאחר והשבת מסורה בידינו ולא להפך, הרי שאפשר להתחיל פעולות הצלה לא ברגע האחרון (הרב פרנק הלכה ורפואה ד׳ קסח).

וכן יש הרחבה לגבי הניצול. לא רק יהודי שומר שבת , אלא עבור כל מי שהוא בחזקת ישראל. וזה מתאים לפרשה ולרעיון שמשה יסד את הקהילה ואת כנסת ישראל למחרת יום הכיפורים

מדוע קדושת ישראל גדולה מהשבת? יתכן שהכוונה שהשבת שלנו היא רק אות לשבת הנצחית, בעוד שהשכינה שורה ממש במשכן, ושורה ממש בישראל שנאמר ושכנתי בתוכם – בלבם. בלי כנסת ישראל שנולדה בערב שבת, האנושות לא תתקדם לשבת הנצחית, כי ישראל נושאים את השכינה בלבם ומוכנים להכנס לשבת האמיתית.

אבל אפשר לאמר אחרת: הכתוב אומר “קדושים תהיו, איש את אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני השם״. הפסוק הולך מלמטה למעלה בלוח הימני. קודם נקיים כיבוד אב ואם (מצווה חמישית בתחתית הלוח, משם נעלה לשמירת שבת (מצווה רביעית) ומשם לאנוכי. כדי להדבק בשכינה, באנוכי, על האדם מישראל לעלות למעלה דרך השבת. מכאן שהשבת לישראל היא מעין מקווה טהרה המכשירם להדבק בשכינה.

מכאן שישראל שומרי שבת עולים בדרגתם על השבת, שהיא רק מקווה טהרה, ולכן פ״נ של ישראל דוחה את ״הקטן״, השבת.

וכן נאמר ושמרתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם. המצוות כולן הן מקווה טהרה לישראל, במיוחד שבת קודש

ואפשר לאמר שעדיין יש כאן מיעוט. אמנם לפי רבי יונתן מרחיבים. גדר פ״נ לכל אדם מישראל , גם לאדם שלא ידוע כשומר שבת, אלא שהוא חלק מכנסת ישראל, אך עדיין לא כולל שאינם יהודים

נציין שהנוצרים מספרים על אותו איש שנכנס לבית הכנסת בשבת בכפר נחום והייתה שם נערה חולה אנושות והרב לא הרשה לרופא לטפל בה ולעבור על איסור שבת. ואז קם אותו האיש וזעק כלפי הרב בזה הלשון: ״השבת מסורה בידכם ואין אתם מסורים בידה״ . מיליוני נוצרים לומדים זאת כהוכחה שהברית החדשה היא מלאת חסד לעומת הברית הישנה האכזרית. עד כמה מסולף הוא הלימוד הזה ! הרי הם שמים בפי אותו האיש את מה שהפרושים עצמם אומרים בתלמוד! ם

ם5 פיקוח נפש דוחה חילול שבת

ממשיכה התורה ואומרת, וכך גם ממשיכים התנאים ואומרים

ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם

מחלליה מות יומת

לכאורה התורה מביאה דין קשה. אדם המחלל שבת משול לאדם המחלל שם שמיים. אך הירושלמי אומר

כתוב ומחלליה מות יומת. וכתוב ביום השבת שני כבשים בני שנה. מלמד ששניהם בדיבור אחד נאמרו. מה שאין הפה יכול לאמור ואין האוזן יכולה לשמוע.

כלומר אותו דיבור האוסר חילול שבת, מתיר עבודת הקודש במשכן בשבת .

״דחויה השבת אצל קורבנות״, אומר הרמב״ם.ם

וביתר דיוק – הדיבור מתיר חילול שבת במקדש עבור הקורבנות. השבת נעשתה חול לגבי הכוהנים העובדים בשבת

אבל רבי עקיבא שהלך בדרך אומר:ם

נענה רבי עקיבא ואמר; כתוב ״וכי יזיד איש על רעהו וכו׳ מעם מזבחי תקחנו למות״-מעם מזבחי ולא מעל מזבחי.

ורבי יוחנן תלמידו אומר:

לא שנו אלא להמית, אבל להחיות אפילו מעל מזבחי (יומא פ״ה ע״א)

כלומר יש להוריד כהן מעבודתו במזבח אם עדותו חשובה להצלת נפש בבית דין. ומכאן שפיקוח נפש דוחה עבודה במקדש.

רבי עקיבא העלה את פיקוח נפש מעל עבודת המשכן. ומאחר ועבודת משכן דוחה שבת, הרי שפ״נ דוחה שבת

אבל רבי שמעון בן מנסיא אומר:

״ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ״ם

החידוש בדבריו הוא שאפשר לחלל שבת עבור פיקוח נפש של אדם מסוכן. כלומר לעשותה חול .

וכך אומנם פוסק הרמב״ם (הלכות שבת פ״ב ה״א)

‘דחויה שבת אצל סכנת נפשות

לפיכך חולה שיש בו סכנה עושים לו כל צרכיו…צריך לחלל עליו את השבת….

ומדליקין לו את הנר ומכבין לפניו את הנר

ושוחטים לו ואופים לו ומבשלים לו ומחממים לו חמין

כללו של דבר שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הרי היא כחול לכל דבר… ״

הנה הרמב״ם משתמש בשתי הלשונות – של רבי אליעזר ורבי יוסי, שהשבת נדחית, ובלשונו של רבי שמעון שהשבת אפשר לחללה עבור חולה מסוכן

ועדיין אין לחלל שבת עבור מי שמחלל שבת לתאבון כי הנימוק הוא חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. וגם גוי אינו במצווה לפי רבי שמעון בן מנסיה .

אבל רבי עקיבא לימד הלכות קידוש השם, כלומר פ״נ של היחיד נדחה מפני מצוות קידוש השם.

ש6 שמואל: פיקוח נפש דוחה כל המצוות

אומר שמואל – אילו הייתי שם (בין התנאים החולקים) הייתי אומר מניין לפיקוח נפש שדוחה שבת משום שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם.

החידוש הוא עצום. יש להציל נפש בשבת עבור החיים עצמם, וכל אדם כלול בכך

ושמואל מציג פיקוח נפש מעל קידוש השם של רבי עקיבא.

כי וכידוע נמנו התנאים בעליית בני ברק ואמרו שפיקוח נפש דוחה את כל מצוות התורה כולל קידוש השם מלבד השלושה הגדולים – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, משום שכתוב וחי בהם.

ובאופן מפליא מביא הרמב״ם גם את שיטת שמואל :

ם ״הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם

כלומר אין הרמב״ם פוסק בין התנאים אלא מסכים לכולם ומצטט את כולם. פיקוח נפש דוחה שבת, אפשר לחלל שבת עבורו, והוא דוחה את כל המצוות אפילו קידוש השם משום שכתוב וחי בהם ולא שימות בהם כדברי שמואל

מדוע השיקול של שמואל גובר על כל היתר? משום שהתורה שכתב משה, משה עשה לו ידית מענף עץ החיים שקיבל בירושה מאז אדם הראשון שמסרה לאנוש והוא לנח והוא לשם והוא לאברהם יצחק ויעקב ומהם למשה שנתנם לישראל. כל עוד ישראל שומרים את התורה ואת השבת הם חיים לעולם ונכנסים ליום שכולו שבת ואתם כל האנושות