כי תבא תשעט
הרב דר צבי אבינר
מהו הנס היחידי שאי אפשר להכחישו
ויקרא משה אך כך ישראל ויאמר אליהם
אתם ראיתם את כל אשר עשה השם לעיניכם בארץ מצרים
לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו.
המסות הגדולות אשר ראו עיניך האתות והמפתים הגדולים ההם
ולא נתן השם לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה
ואוליך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגליך
לחם לא אכלת ויין ושכר ל א שתיתם למען תדעו כי א ני השם אלוקיכם
כדי להבין את הקטע החשוב הזה יש לראותו בהקשר בפרשה
הפרשה פותחת במצוות ביכורים שהיא הכרה על הטוב כלומר הודאה לקבה על ההשגחה שהרעיף על על עם ישראל בכלל ועל בעל השדה בפרט. והטוב בעיני התורה שמצדיק ברכה הוא מצב גשמי ורוחני- עם ישראל יושב על אדמתו, שלום בארץ כלומר ממשלה שולטת והדרכים פתוחות, עולי הרגל מביאם ממיטב פרי אדמתם למקדש שעומד ובו לויים וכהנים. העולים עוברים בדרכים והתושבים המקומיים יוצאים לקראתם בשירה ומחולות ומברכים אותם אחינו עלו לשלום. והברכה במקדש נאמרת בעברית. מצב אדיאלי לכלהדעות המצדיק ברכה אפילו בשם ומלכות. ואין הביכורים אלא הכרה ופרסום הנס שגדול של השגחת השם על עמו ועל עבדיו
ולאחריה מביאה הפרשה את מצוות הקמת האבנים המפרסמים את נסי יציאת מצרים ומתן תורה לעיני כל. ולפי חזל היקימו משה ויהושוע לא פחות מחמשה סדרות של אבנים (א) סט של אבנים לפני מתן תורה (ב) אבנים שהקים משה בערבות מואב (ג) אבנים שהקים הושוע במעבר הירדן לזכר הנס הגדול במעבר (ד) סט נוסף של אבנים שהקים יהושוע ב”מלון בגלגל” לאחר שנכנסו לארץ (ה) סט אבנים שהקים יהושוע בשכם לפני הכיבוש כפי שמסופר בספר יהושוע . מטרתו לפרסם את נס יציאת מצרים לעיני התושבים על מנת שיקבלו עליהם שבע מצוות ויוכלו להשאר על אדמתם.
וכאילו להראות שאין הדבר מספיק צווה משה (מפי השם) לישראל על מעמד הר גריזים והר עיבל ועליהם הברכות והקללות כך שכל ישראל שמעו וילמדו.
דומה שמשה עשה הכל כדי לפרסם הנסים ויציאת מצרים ומתן תורה.
והנה באופן מפתיע אומר משה
“אתם ראיתם את כל אשר עשה השם ..והקבה לא נתן לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע עד הים הזה…”
מה בדיוק אמר?0
לפי הפשט יוצא שהקבה כאילו מנע מישראל להכיר בניסים והנפלאות שעשה. ודבר זה תמוה- מדוע שימע מהם להכירו ולהודות לו? הרי ביכורים הם ההפך מזה! ומדוע שהקבה יתערב באמונתו של אדם שהרי “הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים!” (שאלת אברבנאל)
ואפשר לענות ולפרש את הפסוק בדרך שאבאראל עצמו פירש – שהפסוק נגמר בסימן שאלה: האם לא נתן לכם הקבה לב לדעת ויענים לראות ואזנים לשמוע? בודאי שנתן! היה עליכם להבין את הניסים והנפלאות בעצמכם! כלומר הפסוק הוא המשך התוכחה. וכך כותב הספורנו- שהיו ממרים
ולפי זה הם היו ממרים “עד היום הזה”. אך מעתה ואילך יפתח ליבם ועיניהם יראו ואזניהם ישמעו כך שכאשר יכנסו לארץ הם ילחמו בבטחון מלא בקבה ויצליחו.
אבל שאר המפרשים דוחים את ההסבר הזה שהפסוק נאמר בסימן שאלה ולהפך- רואים כאן הכרה בעובדה העצובה שאין ישראל מכירים בשלב זה את הניסים שנעשו להם.
ואין זה משום שהקבה כאילו מנע מהם להבין ולראות ולשמוע, כי הרי יש בחירה חפשית. אלא שפסוק אוחז בדרך הדיבור ליחס כל דבר לקב”ה – כגורם ראשוני (ראב”ע). כך למשל אומרת השירה “מקדש השם כוננו ידיך”בעוד שמשה וישראל הקימוהו בידיהם. אלא שדרך הדיבור הוא ליחס כל דבר לקבה כמניע ראשוני
ולפי זה יש כאן עדיין תוכחה שעדיין לא הכירו בניסים שארעו להם. וזה ממבחירתם החפשית
אך אפשר לקרא את הפסוק כאילו שהקבה מנע מהם להבין, לראות ולשמוע. האם זה נוגד את העיקרון של בחירה חפשית? לא, להפך. אם יכירו בניסים הרי יבינו שרק אדם סכל יחטא. הרי ברור הדבר לעיני כל שהקבה מעניש ומשגיח ומברך. לכן, על מנת לשמור על העקרון של בחירה חפשית מנע מהם הקבה להבין ולראות ולשמוע על הניסים והנפלאות
כלומר הקבה כאילו הקים מסך על השגחתו כדי שבני אדם יעמדו במבחן הבחירה החפשית. ומדובר במסך המסתיר ניסים ונפלאות שמעל הטבע. בגלל המסך הזה נוטים בני אדם לפרש כל נס שנעשה להם בדרך הטבע. מדוע אירעה קריעת ים סוף? משום צונמי שפגע בחוף הים התיכון והטביע את המצרים. והצונמי אירע עקב רעידת אדמה באיי כריתים שבעקבותיו שקע אי שלם לתוך הים. ובדומה לכך פירושים טבעיים גם לשאר המכות.
אך השאלה הנקבת כאן היא האם יש מסך על הדרך שבה נוהג הקבה את העולם מדי יום ביומו? האם אין חיינו שורה אינסופית של ניסים נסתרים וגלויים?
על כך דן כבר הרמבם במורה נבוכים. בדבריו הוא מתיחס לחכמי האסלם כי אותם הוא הכיר מקרוב בעוד שאת חכמי הנוצרים הכיר רק מרחוק.
הרמבם מזכיר ומתוכח עם חכמי האסלם שלימוו כי כל תנועה בעולם חלה רק בפקודת האלוקות. העלה נופל כי כך אמר לו האלוקים. כל מה הקורה לאדם- רע אן טוב- בא בפקודתו הישירה של האלוקים (שיטת הכאלאם). בזמן הרמבם היה עדיין ויכוח באסלם על ההשקפה הזו אך בדורות הבאים היא השטלתה על האסלם לגמרי עד היום השה. אם ישראל ניצחה בששת הימים אין זה אלא משום שאללה נתן את הנצחון לישראל. לכן יכול ההי ארעראפאת לחתום על הסכם שלום (זמני) עם ישראל. ואם ירצה אללה, יבא היום והוא יתן את ישראל ביד עבדיו הנאמנים – קרי המוסלמים.
במפתיע, הרבה מגדולי היהדות הלכו אף הם בשיטת הכאלאם. ביניהם רב סעדיה גאון ואפילו הרמב”ן (בפרושו על שמות). ואין זה פלא, שהרי האסלם תלה את ההשקפה הזו באברהם שנאמר לו במילה “הלך לפני והיה תמים” והתרגום אומר “אשלים” כלומר במצוות המילה השלים באברהם וזרעו בהכנעה לבורא העולם שהוא אדון הכל, קונה הכל שהכל שלו. “אסלם” פרושו השלמה בהכנעה לבורא שאנו עבדיו. אכן, למוחמד היה מורה יהודי שהכיר את אונקלוס.
הרמבם במורה נאבק בשיטת הכאלאם כי היא נוגדת את עקרון הבחירה החפשית. אם הכל משמים, היכן אחריותו של האדם?
ךכן מביא הרמבם את שיטת הכיתה באסלם הנוגדת את הכאלאם וטוענת שאמנם בכל משמים אך הכל לטובה בלבד. ממה שנראה לנו כאסון הוא ברכה משמים. ילד הסובל מחלה קשה אין זה אלאל לטבת הילד שכן אילו היה חי היה הדבר גרוע יותר. בעוד שהכאלאם הכיר בבורא הין אם עשה טוב אן רע, באה השיטה השניה וטוענת השכל רק לטובה.
וגם לשיטה זו יש הד נרחב ביהידות, אך הרמב”ם נלחם גם בה. לדבריו העולם נוצר לא על מנת להעניק טוב לעולם – אלא על מנת להעמיד את יצוריו בדין. ודברי הרמב”ם נוקבים עד לתהום שכן העולם נברא על ידי אלוקים מידת דין לעמןד בדין. ולכן אנו עומדים בראש השנה – יחד עם כל העולם- בדין. ואם כי ראה הקבה שאין העולם יכול לעמוד בדין קשה ולכן שיתף עימו מידת הרחמים, אך אין זה משנה את עצם העובדה שמטרת הקבה הוא לא לעשות טב – כפי שטענו חכמי האסלם- אלא להעמיד אל כל יצורי העולמים בדין.
עד כאן דברי הרמבם בדחיתו את האסלם. ועתה- בסוף מורה נביכים- מביא הרמבם את שיטתו.
ראשית כל נבין שלפי הרמבם כל עוד אנו במרחב הדיון הפילוסופי על ההשגחה אין למישהוא דיעה מחלטת הקובעת את ההלכה. יש להבדיל בין אגדה להלכה. וכאן, במישור התיאורטי של מורה נבוכים מציע הרמבם שיטה משלו שאם נרצה נקבלנה ואם לא – נדחנה. אך במשנה תורה הוא יביא את דברין כהלכה פסוקה.
אומר הרמב”ם במורה- אין ההשגחה מתבטאת בטוב ורע חיצוני. ההשגחה פרושה קירבת הקבה לאדם וזוהי תחושה והכרה פנימית סוביקטיבית . לאדם שחש את השגחת הקב”ה עליו כל היום- לא יכול להיות רע. לאדם שאין השגחה כלומר שאין הוא חש קירבה לקבה לא יכול להיות טוב. במילים אחרות- אים קשר בין משה שקורה בעולם החיצוני למה שקורה בעולם הפנימי של האדם.
אומר שם הרמבם- היות והאדם הוא יצור טבעי החי בטבע, הרי אין זה פלא שלכ מה הקורה בטבע חל גם עליו. אם יש אסונות בטבע, אם האדמה רועדת או שהר געש מתפרץ או שמגפה פורצת- אין זה עונש מהבורא אלא חלק מהעובה שאנו חיים בתוך הטבע וכפופים לו. עלינו לכן להפעיל את שכלנו ולעשות כל מה שבידנו למנוע צרות והנגרמות בידי אדם או בידי הטבע. ההשגחה היא במישור הסוביקיטיבי של האדם.
לפי זה החלנו בפרשה במצוות ביכורים שכולה ברכה והוקרה על הטוב שגשמי והרוחני שהעניק לנו הקבה. והנה בסוף הפרשה אנו הולכים בעקבות משה ומכירים – לפי שיטת הרמבם- בכך שטוב ורע נמדדים לפי קרבתנו הרוחנית לקבה.
הרמבם יודע ששיטה כזו אינה מתאימה “לבורים ועמי הארצות ולנשים ולילדים.” לאלו יש ללמד שהקבה מעניש ומברך ממש בעולם הזה ללא פשרות. רק לאדם שהשכיל ולמד את דברי חזל יכולת להשיג הדברים הללו.
עך כה דנו בהכרה בניסים ונפלאות במישור התיאורטי . ראינו שיטת שונות המחלחלות גם לאומות העולם. מה כותב הרמבם כהלכה?
נעמוד לרגע על המילים שהוסיף כאן משה- “עד היום הזה”. כלומר עד כה לא הבנתם, לא ראיתם ולא שמעתם. מעתה ואילך יהיה הדבר שונה.
ואכן רק במבט לאחור אפשר להכיר בניסים ונפלאות. אין בעל הנס מכיר בניסו.
אבל מה קרה ב”יום הזה” ששינה את הכרתם?
אומר רשי שביום זה כתב משה – לראשונה!- את כל התורה עד כמעט סיומה. הכפי שנראה מהפרק הבא (לא) שבן מסופר שמשה כתב את התורה ונתנה לבני לוי. ישראל התרעמו ורצו את כל התורה גם לעצמם ןעל כך שמח משה.
והנה לנו ההבדל הגדול של היום המיוחד הזה ששינה את הכרתם. התורה עצמה בידם היא היא שגרצה להם להבין ולראות ולשמוע שיש נפלאות בעולם.
ואכן כותב הרמבם הלכה:
משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלהט וכישוף אלא כל האתות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם . לא להביא ראיה על הנבואה. היה צריך להשקיע את המצרים קרע את הים והצלילן בתוכו. צרכנו למן הוריד לנו את המן. צמאו בקע להם את האבן. וכן שאר כל האותות (הלכות דיעות)ם …”
מוסיף הרמבם- במה האמינו בו? בתורה עצמה שהיא “עד”0ם.
ובזה הולך הרמבם לפי הפסוק שלנו האומר שעד היום הזה- עד מתן ספר התורה הראשון- לא הבינו ישראל ולא ראו ולא שמעו. רק כשהספר בידם השתנתה אמונתם והאמינו בו ובקבה לעולם.
ולפי הפשט החכמההאלוקית שבתורה היא העדות לאמינותה.
אבל כיום אנו מבינים את הפסוק ביתר עומק. אכן יש בתורה אמת סמויה שרק היום הזה היא מתבהרת לנו. קחו למשל את צפונות התורה שגילה המחשב בדורנו. למשל המילה שואה מופיעה בפרשה הבאה (וילך) על רקע במילים המחרידות “ואנכי אסתר אסתיר פניו מהם.”
אבל יש פלא גדול שמגלה לנו המדע. לגבי אמינותה המחלטת של התורה. פרק א’ בראשית המתאר את הבריאי בשישה ימים – שישה שלבים- מתאים להפליא מילה במילה יום ביום עם תיאור תולדות כדור שארץ לפי המדע. אכן התורה היא נס גלוי המצוי בידנו- נס שאי אפשר לערערו.
.