הרב דר צבי אבינר
תשפ
כי תצא :קן ציפור- היש שכר של בנים בעולם הזה
מקומה של מצוות שלוח הקן בפרשה אומר דרשני : הפרשה פותחת בשרשרת מצוות הקשורות זו בזו בדרך סמוכין- עבירה גוררת עבירה: : (1)מצוות יפת תואר, (2) לאחריה עניין אשה שנואה ואהובה, (3) ולאחריו פרשת בן סורר ומורה,(4) ולאחריו מצוות תלוי על עץ שיש לקברו. וחז”ל ראו כאן התדרדרות: אם תכנע ליצר הרע ותבעל שבויה יפת תואר במלחמה, סופך שתשנאה, והיא תלד לך בן סורר ומורה, שסופו תליה על עץ. וראיה לכך: דוד ואבשלום .
ומיד מביאה התורה שרשרת מצוות בדרך של מצווה גוררת מצווה: (1) מצוות שילוח הקן (2) ולאחריה מצוות מעקה (3) לאחריה כלאי הכרם (4) ולאחריה לא תחרוש בשור וחמור (5) ולאחריה שעטנז (6) גדילים תעשה לך (7) כי יקח איש אשה. שכרך יהיה לא רק בית, שדה, שור וחמור, מלבושי פאר ואשה וילדים, אלא שתזכה לעשות דרכם מצוות- מצווה גוררת מצווה.
ונשים לב שאין התורה מבטיחה בית אלא בית שבו תזכה לעשות מצוה- מעקה. וכן אין התורה מבטיחה שדה אלא שדה שבו תקיים אסור כלאים, ואין ההבטחה של בהמות אלא כדי שנזכרה לקיים מצוות שור וחמור. ובגדים יפים על מנת שנקיים ציצית. בניגוד לאמונות אחרות הדוגלות ב״עניות קדושה״, התורה מבטיחה שכר חמרי – כדי שנעשה בו מצוות.
כלומר לפנינו שתי שרשרות: באחת האדם נופל בה מעבירה לעבירה ,ובשניה אדם עולה בה ממצוה למצווה. ונקודת המפנה בין השרשרות היא מצוות שילוח הקן. יש בה משהוא שישנה את מסלול חינו. מצווה קלה, ושכרה עצום – אריכות ימים וכל טוב. מה בדיוק יש במצוה שתשנה את גורל חינו?ם
הבה נקרא את המצווה
.
כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ
אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים
לא תיקח האם על הבנים
שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך
למען יטב לך והארכת ימים (יב: ו-ז)0 )
בדיני המצווה יש לציין שהמצוה כוללת מצוות עשה של שילוח הציפור, ומצות ל”ת “לא תקח את האם על הבנים” ם
חזל דנים בכך בפרק האחרון של מסכת חולין ששמו שילוח הקן. אם עבר אדם על העשה ולא שלח את האם, אלא לקח אותה על הבנים, הרי שעבר על לא תעשה וחייב ל”ט מלקות. אבל מאחר והוא יכול עדיין לשלח, ולקיים את מצות העשה. כלומר לפנינו “לאו שניתק לעשה”, לכן אין לוקים עליו. שהרי אפשר לתקן את החסר כל זמן שהאם חייה
אבל רבי יהודה בר אלעי שם במשנה סובר שאם לא שילח וביטל מצוות עשה. ברגע שלקח האם על הבנים ועבר על לא תעשה, חיב מלקות מאחר ושילוח האם לא יעזור לו. לשילוח האם יש זמן קצוב כל עוד שהבנים שם. נזכור את רבי יהודה ושיטתו.
ושאלה הלכתית: האם מטוב להשאיר את האם על הביצים בלי להרגיזה. או שמצווה לעורר אותה לעופף על הביצים? דומה שהתשובה תלויה בטעם המצווה. הבה ונראה את הטעמים והמסקנה ההלכתית המתבקשת
הטעם למצווה
אמנם יש אומרים שאין לחפש טעם למצוות, אך המפשרים ניסו למצא טעם כדלקמן: ם
צער בעלי חיים (רמב”ם) במיחד צער האם על בניה. בדומה לאיסור חרישה בשור וחמור שבהמשך הפרשה ובדומה למצוות עזרה לחמור רובץ לעיל בפרשה. לפי טעם זה מוטב להשאיר את האם על הבנים ולא להרגיזה . שמירת המין (חינוך, רמבן) בדומה לאיסור שחיטה של שור ובנו ביום אחד. גם לפי טעם זה מוטב לא להרגיז את האם כלל וכלל
לצרף את לבנו שלא נהיה אכזרים (חינוך ) גם לפי טעם זה מוטב להשאיר את האם ולא להרגיזה
רחמי הקבה על בריותיו. אנו עושים כביכול את עבודתו של הקבה – רחמים על בריותיו.
מעוררים רחמי שמים. כנפי האם המרחפת בדאגה ורחמים על הביצים מעוררים כביכול את רחמי שמים עלינו, ולכן ראו חכמי הקבלה והחסידות נכון להשתדל ולשלח את האם
אך חזל אמרו שכל האומר על קן צפור יגברו רחמיך משתיקין אותו כי אין התורה חסד אלא גזירות.
כל העובד את מידת הרחמים לבדה, אינו אלא עושה מעשה אנוש שעליו נאמר ״אז הוחל לקרא בשם הויה״ כלומר הויה בלבד. אנוש הפריד בין הדבקים – בין הוייה ואלוקים- ועבד את מידת הרחמים לבדה, ובזה ״העליב״ את מדת הדין, ולכן הוא אבי אבות עבודה זרה בעולם. ובזמן חזל התרבו המינים שאמרו שדיני התורה התבטלו כי תורת חסד חדשה באה לעולם. וכנגדם אמרו חזל משתיקים אותו
וחזל מדגישים שזו גזירה,, כי גדול המצוה ועושה ממי שעושה ולא מצווה.
ויש לראות את שילוח הקן כנגד יפת תואר. השרשרת השלילית מתחילה באשה יפת תואר והשרשרת החיובית מתחילה בשילוח הקן.ולכן יש הקבלה בין שתיהן. מהי? בשבויה יפת התואר מנצל השובה את חולשת השבויה הכפויה בידיו. ובלקיחת האם על בניה האדם מנצל את מסירות הנפש של הצפור הקשורה בעבותות אהבה לבניה (העמק דבר של הנציב). ואפשר להרחיב את האיסור על כל ניצול של החלש. אדם יכול להיות שבוי בכבלי סמים, חובות, ועוד כל מיני סיבות המחלישות את החופש שלו. ואין לנצל זאת – למרות שאין עוברים בהכרח על החוק הכתוב. למשל מורה המנצל תלמידה, רב המנצל תלמיד, רופא המנצל חולה, עשיר המנצל עני, חזק המנצל יתום ואלמנה. יש כאן הרחבה של מושג הצדק. איסור אי צדק מעוגן בחוק. אבל איסור ניצול של החלש הוא נתון ללבו של האדם. כאן במצוות שילוח הקן ויפת תואר- התורה מעגנת התורה את איסור הניצול בחוק, כמצווה.
ומשום כך יכלו נביאי ישראל לזעוק חמס על ניצול החלש. אלו היה העניין נשאר נתון לרחמים, לא היה ביכולתם של הנביאים להוכיח על כך שכן אין ו הוכיח אדם על חוסר רחמים שהוא דבר הנתון ללב. אבל ברגע שהתורה הכריזה על איסור ניצול כמצווה, הרי העניקה לזה מעמד של חוק
.
היש שכר בעולם הזה- רבי יעקוב בן בתו של אחר
הגמרא בסוף פרק שילוח הקן מזכירה את סיפור אלישע בן אבויה – בן דורם של רבי עקיבא ורבי טרפון. כידוע נטש רבי אלישע בן אבויה את היהדות משום “שראה מעשה”.- לשונו של רבי חוצפית מתגלגלת בעפר. ראה הרוגי מלכות ושאל זו תורה וזו שכרה? ויש אומרים “שראה מעשה” – ראה אב שהורה לבנו לעלות על סולם לקיים מצוות שלוח הקן. הבן קיימה אך בירידתו מעד ונפל ונהרג. ואז שאל אלישע בן אבויה היכן אריכות ימיו של זה? היכן הטוב של זה? הרי התורה מבטיחה אריכות יימים וכל טוב עבור מצוות כיבוד אב ושילוח הקן. ויש אומרים שהדבר אירע לאחר עצמו, שבנו שה שנפל, ומשום כך פגע בו המקרה העצוב אישיתIאך הגמרא אומרת בשם רבי יעקב שהשכר הוא לעולם הבא. יפה שעה של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. ועלכך אמר רב יוסףו.
אמר רב יוסף אלמלא דרשה אחר להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה לא חטא
כלומר רבי יעקב היה נכדו של אחר. ורב יוסף אומר שאילו היה הסב שומע את נכדו, לא היה חוטא.
אבל מדוע היה צריך “אחר” לשמע את נכדו, הרי גם יוסף בן מתתיהו מספר שעל כך נחלקו כבר בזמן הבית שהצדוקים אמרו אין עולם הבא והפרושים אמרו שיש שכר בעולם הבא. כלומר אלישע בן אבויה מגדולי ירושלים בודאי היה מודע למחלוקת הקדומה. מה חידש לו נכדו רבי יעקב?0
אלא שבמקום אחר מספרת הגמרא ששנים לאחר שאחר יצא בשאלה , נגשה אשה ענייה ביותר לרבי יהודה הנשיא – ותינוק בידה – והתחננה לפניו “רבי, פרנסני!” רבי יהודה הזדעזע ושאלה “בת מי את?” והיא ענתה “אני בתו של אלישע בן אבויה!” כלומר אלישע שהתחבר עם הרומיים ושאר עכו”ם שידם היתה בעבר על העליונה , ירד לאחר מכן מנכסיו עד כדי כך שבתו ונכדו הגיעו לחרפת רעב. כששמע זאת רבי יהודה קרא בקול- האם יש לאחר צאצאים? אני חשבתי שנגזר עליו כרת. ואז ראה אש יורדת משמים לשרפו, ומכך הבין שלא נכון אמר , ולכן קרא בקול “אם על אויביו הוא שומר, על אוהביו על אחת כמה וכמה” ם
הגמרא לא מרחיבה אך מסתבר שהתינוק שבידיה גדל תחת השגחתו של רבי יהודה הנשיא והוא רבי יעקב. ועתה ברור מה שאמר רב יוסף כששמע את דברי רבי יעקה, שאלו היה אלישע רואה ושומע את נכדו דובר דברי תורה, היה מבין שיש שכר של בנים בעולם הזה כפי שהתורה מבטיחה. אכן השכר לשילוח הקן הוא שמירת הגזע כלומר שמירת עם ישראל וגילויה בעליל של מידת רחמים .