לך

מה ליונה ואיסורי עריות במנחה של יוה”כ

 

 

 

                                                   הגמרא במגילה קובעת בפשטות שהקריאה במנחה של יו”כ היא באיסורי עריות ומפטירין ביונה.  וכל המפרשים והפוסקים מסבירים שקוראים בעריות משם שלב האדם נמשך אליהם גם ביו”כ, וקוראים ביונה משום שיש בה עניני תשובה, ומשום המסר שעיני השם משוטטות בארץ ואי אפשר להמלט ולהסתר מפניהם, ושצמו וצעקו כמו ביום כיפור, ושרחמי השם על כל מעשיו כולל אומות העולם, ושהרחמים גוברים (טור, ערוך השולחן, ועוד).  לפי זה אין קשר ישיר בין ג”ע לבין יונה, ואפשר היה לקרא את יונה בכל זמן במשך היום. אך מקובל עלינו שההפטרה היא מעין הקריאה ואם קבעו חז”ל שיש לקרא את יונה דוקא לאחר איסורי עריות הרי יש דברים בגו.  ואפשר גם להוסיף ולשאול האם יש קשר בין יונה לתפילת נעילה? .. ם

כדי לענות על כך נלך בדרך שסלל רבינו בחיי באמרו שיש לשים לב למדברים,  רק אז נגלה בסיפור דרמה עמוקה מני ים המסבירה אותו ואת הקשר ליום כיפור. בשבוע שעבר למדנו כך את סיפור העקידה וגילינו את בית הדין של מעלה במלא הדרו.  היום נלמד בדרך זו את מגילת יונה, ונראה מה נעלה בחקתנו. .

מי השולח

ויהי דבר הויה אל יונה בן אמיתי  לאמר

קום לך אל אל ננוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני

לא נכון הוא הרעיון ש”אל עורך דין” מדבר כאן ליונה בטון קשה, ומידת הרחמים נמצאת כאן רק ב”כח”  מאחורי הקלעים ובמשך הסיפור תצא ל”פועל” (ראה לאה שפירא באנטרנט). הפסוק אומר במפורש שמידת הרחמים, הויה. היא זו הפונה אל יונה. הדבר מזכיר את סדום שגם שם הויה היא זו ששלחה מלאכיה להפוך את העיר משום  שעלתה רעתם בעיני הויה, שנאמר “ואנשי סדוםהיו רעים וחטאים להויה”.  כמו סדום, ננוה עמדה לההפך.  עד כמה צריך האדם להיות רע, כדי שמידת הרחמים תכעס עליו?   , יונה נשלח לננוה  על יד הויה, מידת הרחמים, להודיעם שפסק דינם כבר ניתן ורעתם עלתה. ההודעה אינה כוללת קריאה לתשובה.

 

מהו הרע בעיני הויה שעשו אנשי ננוה ? אין לאמר שכשלו באוכל לא כשר או שלא אכלו מצה בפסח, שכן אין הם יהודים בעלי ברית.  יש רק אפשרות אחת – שעברו על כל שבע מצוות בני נח, כמו אנשי המבול ואנשי סדום לפניהם.  כלומר עברו על ע”ז, ג”ע, שפ”ד, גזל, דינים, חרוף השם ואכילת אבר מן החי.

מתי נצטווה האדם על שבע מצוות? נזכור (והדבר חשוב להמשך) שלפי חז”ל הקב”ה צווה את אדם הראשון ואשתו בעדן על  שש הראשונות, והשביעית נתנה לנח  לאחר המבול. סימוכין לכך מצאו חזל בפסוק  “ויצו הוויה אלוקים  את האדם” אודות  הפרי. המלה ויצו מורה שנתן לו, בנוסף  לאיסור האכילה, את שש המצוות (תלמוד).

אך מתוך שש המצוות שנתנו בגן העדן, על מי מהן יכלו אדם ואשתו לעבור ? הם לא יכלו לעבור בעדן על שפ”ד (שהרי חיו תחת עץ החיים  ללא מלאך המות) וכן לא יכלו לעבור שם על גזל (משום שבעדן לא היה רכוש פרטי) וכן לא יכלו לעבור על דינים (כי לא היתה שם חברה אנושית) ולא היו מעיזים לחלל את שם השם בגן העדן.  כלומר  מתוך השש יכלו לעבור רק על  השתים הראשונות: על עבודה זרה – אם לא ישמעו לבורא ויאכלו את הפרי (עבודה זרה כוללת מרידה) וכן יכלו לעבור בעדן על  גילו עריות  כי האשה היתה נשואה לאדם.  כל עיקר חוקי גילוי ערויות נובע מעדן שנאמר מיד עם הוולד האשה מצלע האדם “על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד”.  מכאן למדים כל איסיורי גילוי עריות לבני נח

. כך אדם “עוזב” את אביו ואשת אביו, את אמו ואחותו מאמו ואת בתו וכלתו  ובנותיה, ודבק באשתו ולא באשת חברו, והיו לבשר אחד כלומר איסור הומוסקסואליות וחיי אישות עם חיות.  והיו לבשר אחד – רמז לכך שהקבה, האחד, משתתף בנישואים של כל אדם.  מכאן לאיסור  עריות ותפיסת הנישואים בבני נח.

כלומר כבר בגן העדן  יכלו לעבור על השתים הראשונות, ע”ז וג”ע.  שאר המצוות נותרו בגדר של כח בלבד, בפוטנציה,  עד שיחיו בארץ.  רק בארץ, מול מלאך המוות ועם אפשרות של בעלות על רכוש, יוכלו לעבור גם על שפ”ד – כשם שקין אכן עשה מיד – ולגזל ולחמוס כמו דור המבול.

    המונח עלתה רעתם לפני מורה שאנשי ננוה עברו על שבע המצוות, ולכן עמדו לההפך כמו סדום, שנאמר עוד ארבעים יום וננוה נהפכת!

השליח – יונה      ו

 

 

ו

ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני הויה וירד יפו וימצא אניה

 יונה מסביר בפרק ד’ מדוע ברח: משום שידע כי הקב”ה בעל הרחמים יסלח לאנשי ננוה.  ומה רע בכך?  יש האומרים כי יונה היה נגד רחמים וסליחה באופן עקרוני, דבר שלא מסתבר מהפסוקים וגם לא מתאים לנביא בישראל .  והרד”ק ואברבנאל מפרשים שיונה חשש שאם השם יסלח לאנשי ננוה הם יוכלו בעתיד להחריב את את ישראל ולהגלות את השבטים. הסבר זה נוגד את העקרון שאין הקב”ה דן את האדם על סמך העתיד אלא “באשר הוא שם”, כפי שנאמר על ישמעאל. ומלבד זאת, הרי החורבן בעתיד לא היה עדין בגדר גזירה כי הקבה עמד לשלוח עוד נביאים לישראל. ואם תאמר שיונה היה בטוח בחורבן שיבא, הרי הוא מטיל ספק בכח ישראל לחזור בתשובה וזה הופך אותו לההפך  מאוהבי ישראל.

לכן ההסבר הטוב הוא של רשי בעקבות מדרש יונה , האומר כי יונה חשש שאם ננוה לא תהפך, הוא עצמו יראה כנביא שקר, שהרי אמר עוד ארבעים יום וננוה נהפכת, כגזירה שאין ממנה חזרה.  המדש משלים את התמונה בזה שמתאר את תולדות יונה.  שמו מופיע פעמיים בספר מלכים בזמן ירבעם השני.  שם ניבא על ישראל שהקב”ה יענישם, אך הם עשו תשובה והדבר לא קרה. ולהפך:  השם הרחיב את גבול ישראל כפי שלא היה מימות יהושוע.  הדבר חזר פעמיים.  לפי המדרש נראה היה יונה בעיני ישראל כמשוגע המנבא על סוף העולם ושום דבר לא קורה. עכשיו שוב, אם נבואתו על מהפכת ננוה לא תתקים, יראה כנביא שקר גם בעיני הגויים.  במלים אחרות הוא חשש לא לכבוד “האב”, הקב”ה, אלא לכבוד “הבן”, עצמו או ישראל.  שהרי הגויים חזרו מיד תשובה  בעוד שישראל חזרו וחטאו.

כהערת ביניים חשובה נזכיר שהשימוש במונחים אב ובן עורר את מטיפי הנצרות הראשונים לצאת נגד ישראל.  יונה דאג לשלום ה”בן”. פרופ’ אפרים אאורבך ז”ל מרחיב על כך ומתאר שמגילת יונה היתה מאד פופולרית בנצרות כי הגויים נראים טוב יותר מישראל.  גם האסלם אמץ את יונה כאחד הנביאים החשובים, תחת הרעיון שהגויים יותר טובים מהיהודים קשי העורף

..

 הבה ונחזור לדיוננו תוך שימת לב למי המדבר.

 למען הקיצור נדלג על הדרמה באוניה וסיפור הדג  ונלך ישר לנבואה השניה של יונה

 

חזרה בתשובה מלאה?ם

 

 

 ויהי דבר הויה שנית אל יונה לאמר קום לך אל העיר הגדולה וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך

ויקם יונה וילך אל ננוה כדבר הויה וננוה היתה עיר גדולה לאלוקים מהלך שלשה ימים

ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום וננוה נהפכת

הקריאה נשמעת כגזירה. עוד ארבעים יום והעיר נהפכת.  תשובה לא מזכרת בעליל. ננוה היא עיר “גדולה לאלוקים” במובן של בורא שמים וארץ.  הוא זה שברא את מין האדם ואת העיר הגדולה, ניו יורק של אז.

ויאמינו אנשי ננוה באלוקים ויקראו צום וילבשו שקים ….ויגע הדבר למלך ננוה ויקם מכסאו ויעבור אדרתו מעליו ויכס שק וישב  על האפר, ויצו ויאמר …האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, ויתכסו שקים…ויקראו אל אלוקים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, מי יודע ישוב ינחם האלוקים ושב מחרון אפו ולא נאבד

לפי המדרש, אנשי ננוה היו קרובים לחזור בתשובה.  הראב”ע אומר שכנראה בעבר האמינו באלוקים. מכל מקום, הם מכירים באלוקים ולא בהויה. כך גם  פרעה שלפניו עמד יוסף.. לגויים קל יחסית להאמין בבורא, אך לא בהויה. והרי כל מכות מצרוים נועדו ללמד את פרעה ומ צרים אודות הויה.

ואכן הקטע מתאים לקריאה ביום כיפור.  צום ותפילה חזקה ותשובה ממעשים רעים הם עיקר במרכיבי היום.

אבל נשים לב שהם חזרו מהחמס אשר בידיהם, כלומר מגזל ושפ”ד (דור המבול נחתם דינו בגלל החמס, ורשי מפרש שם “גזל”. למעשה גזל ושפ”ד כפי שמתואר שם).  הגמרא מאריכה בתאור התשובה הזו מהחמס. הם אפילו החזירו “קורת מריש”.  התלמוד דן מה דינו של אדם שגנב קורה והשתמש בה כבסיס לקומה שניה. האם עליו להחזיר את הקורה עצמה, גם במחיר הריסת הקומה, או מספיק שישלם לבעל הקורה והיא תשאר ברשותו. כאן העביר המלך הוראה שאדם יחזיר את הקורה עצמה,כלומר תשובה מלאה מגזל וחמס (ושפד, כלומר מצווה שלישית ורביעית מהשבע של נח). 0  .

הדבר יפה, אך מצד שני אומרת הגמרא שתשובתם לא היתה שלימה. אברבנאל מסביר שחזרו מחמס אך לא מעבודה זרה, ואפר לאמר שגם לא חזרו מגילוי עריות, כלומר חזרו בתשובה על כל המצוות מלבד השתיים הראשונות. נראה כיצד הדבר מתבטא בסיפור.

אלוקים ניחם על החלטתו

 

וירא האלוקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלוקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה

הפסוק הזה יוצא דופן מכל התורה.  מקובל שהויה היא זו שמקבלת את התשובה ומתנחמת על העונש. כך בחטא העגל משה שוטח תפילתו להויה ומקבל את י”ג מידות רחמים, ושם נאמר בפרוש שהויה ניחם על ההחלטה להחליף את עם ישראל בעם אחר. כך גם במבול שהויה התעצבה וניחמה על שהתשתתפה בעשית האדם.  בשום מקום לא כתוב שמידת הדין אלוקים מתנחמת או מצטערת או מגיבה לתשובה.  שהרי תשובה היא מצד החסד ולא מצד הדין.

תשובה מצד האלוקים

והנה קטע רלונטי מקסים מהרב דב יוסף סולוביציק זצל “בעניין תשובה על פי דין” (נדפס בהררי קדם סימן מד)

הרב יוצא משאלת הירושלמי: חוטא מה דינו? החכמה אמרה חטאים תרדוף רעה. הנבואה אמרה הנפש החוטאת היא תמות.  קודשא בריך הוא (הויה) אמר יעשה תשובה ויתכפר לו.  והרב מסביר שעל פי דין החוטא היה צריך להענש מיד, ורק במידת טובו יתברך הקב”ה (הויה) מאריך אפו וחפץ בתשובת רשעים.  והרב מוסף: כמו  שהאריך  במסילת ישרים וכמי כן בכל ספרי המוסר  שמחילת עוונות וכפרתם הוא מחסדי השם יתברך

ואולם, אומר הרב, שאלת הירושלמי היא שאלה אחרת. שאלו לחכמה  החוטא מה עונשו על פי דין ולא על פי מידת החסד. וזה החידוש בירושלמי- שעל פי דין יעשה תשובה וימחל לו….ובזה יש לבאר מה שאומרים בי”ג מידות רב חסד ואמת, מהו האמת? לפי דין.  עכ”ל

הרב מלמדנו דבר שלא נאמר קודם- שיש בתשובה מרכיב של דין, שעל פי דין הקבה מוחל.

והרי זה פלא. מדוע שיהא בתשובה חלק של מידת הדין? האלוקים מגיב ומתעניין רק לעשית מצוות או עבירות.  ואין כל מצווה  מהתורה לעשות תשובה (רמבם). אין אדם יכול לבא בדרישה לאלוקים הנה עשיתי את מה שנדרש ממני וחזרתי בתשובה, לכן עשה מה שנדרש ממך לפי הדין. (יש רק מצווה שאם אדם שב בתשובה, חלה עליו מצוות עשה להתודות בפה כפי שאנו עושית ביו”כ. )  והנה מחדש לנו הרב סולוביציק זצל שיש בתשובה מרכיב של דין, שדין הוא שהקבה יסלח.  הקב”ה עונה לשב לא רק מצד החסד אלא גם מצד הדין. שדין הוא שיסלח לו. ורמז לכך מוצא הרב במלים נוצר חסד ואמת.  המלה אמת מיצגת את הדין כפי שנאמר שחותמו של האלויקם הוא אמת. .

והנה כאן ביונה יש מקור נפלא לכך שהאלוקים מידת הדין מקבלת את תשובת החוטא ממעשיו הרעים והיא מתננחמת או שבה מהחלטתה לגבי העונש.  מידת הדין היא שמחלה על העונש לאנשי ננוה עוד לפני ששמענו דבר על כך ממידת הרחמים. כדרכה של מית הדין, יש כאן “מידה כנגד מידה”. הם ניחמו על מעשיהם והאלוקים ניחם על העונש.

הרעיון הוא שאנו מעדיפים, אם אפשר, שהקבה יתיחס אלינו לפי מה שמגיע ולא בחסד.  אנו רוצים להרויח את הסליחה.  והרב מחדש שאכן יש מרכיב בתשובה שבית הדין “חייב” להענות לו בחיוב. אנו לא תלויים רק בחסד.

ואפשר לאמר שמסר זה הןא כה חשוב שמצדיק את קריאת יונה בכיפור. אבל כפי שנראה זוהי רק ההתחלה.

יונה והקקיון

 

 

וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו,  ויתפלל אל הויה ויאמר אנא הויה, הלא זה  דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברוח תרשישה,

כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפיים ורב חסד ונחם על הרעה

ועתה הויה קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי

ויאמר הויה ההיטב חרה לך

ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סוכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה יעשה בעיר

כפי שאמרנו לעיל יש המפרשים שיונה היה באופן עקרוני נגד מחילה.  אבל  הסבר שכזה הופך את יונה לאכזרי, מה שלא מתאים בשום אופן לנביא בישראל.  מסתבר יותר, כפי שאמרנו, שיונה חשש שיראה שוב כנביא שקר.

אבל מהפסוק נראה ההפך, שיונה היה כה בטוח שהקבה יחון אותם עד כדי כך שלא רצה לילך.  עתה ידע שהאלוקים ניחם,  אך עדיין לא שמע את דעת מידת הרחמים, שהיא זו ששלחה אותו, ואליה הוא פונה בתפילה.  אדם יכול להיות צדיק בעיני האלוקים ובכל זאת שנוא בעיני הויה. כך למשל אנשי סדום שלפי המדרש הקפידו על החוק היבש אך גילו אכזריות רבה שהשניאה אותם בעיני הויה. יונה ישב לראות מה יהיה דינם גם לפי הויה. ולכן ישב לראות מה יקרה לעיר, כי ראשית, לא עברו ארבעים יום ויתכן ותשובתם לא תימשך, או לפי מה שפרשנו לעיל בעקבות הגמרא שתשובתם לא היתה שלמה במיוחד בשתי המצוות הגדולות הראשונות – עבודה זרה וגילוי עריות. הם שבו החמס, אך לא מהשתיים הראשונות . ואפשר שבעיני הויה עדין הם רעים. לכן היה סיכוי שננוה  בכל זאת תיהפך.

 תשובת הויה היתה – ההיטב חרה לך? אין היא מתיחסת לננוה אלא ליונה. אתה מעמיד את שיקולי מעמדך מעל הכל.

מי הקים את הקקיון

. וימן הויה אלוקים קקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על ראשו להצילו מרעתו וישמח יונה על הקקיון שמחה גדולה

הנה הפתעה. בית הדין של מעלה שהקים את הקקיון מעל ראשו של יונה הוא הויה אלוקים. שתי המידות צמודות זו לזו. הן מופיעות כך רק בסיפור גן העדן. כל הסיפור שם כתוב תחת שתי המידות הצמודות.  הויה אלוקים הוא זה שיצר את הגן, שיצר את האדם, שיצר את האשה והנחש.  לפני כן  בסיפור הבריאה בפרק א’ מופיע האלוקים לבדו 32 פעם, ושם הויה  רק  פעם אחת , לבדה,  בסוף הפרק ובראשי תיבות (י ום ה שישי ו יכולו ה שמים).  אבל בפרק ב’ בסיפור גן העדן המידות מופיעות צמודות זו לזו – הויה אלוקים – כשני כרובים באהבה כשכנפיהם נוגעות זו בזו, כפי שצייר אותם משה מעל הכפורת . פני האחד של ילד, ופני השני של ילדה והם מביטים זה בזו באהבה.  כך הם מופיעם בכל הסיפור של גן העדן, ולעולם לא לאחר  מכן.  עתה הן מופיעות אל יונה ליצור את הקקיון.

מה שמיחד את בית הדין הזה של הויה אלוקים – של גן העדן- הוא שהוא קרוב אל האדם באהבה יותר מכל בית דין אחר. שם בעדן התהלך הויה אלוקים סביב האדם בקרבה של אבא ואמא .  ובית דין זה הוא שדן את האדם ואשתו לגבי שתי המצוות שהיו בעדן- עבודה זרה וגילוי עריות. ובית דין זה מופיע עתה ליונה כשהוא  תמה מה דינם של אנשי ננוה שעדיין לא חזרו מאותם שתי מצוות קדמוניות.

נשים לב מה שאמר בית הדין הזה של הויה אלוקים ליונה

ראשית הקים לו את הקקיון.  אחר כך שלח לו האלוקים תולעת שאכלה אותו ורוח קדים שהכתה על ראשו.  וכשיונה שאל נפשו למות פנה אליו בית הדין, קודם האלוקים ואחר כך הויה.

האלוקים אמר- ההיטב חרה לך? ויאמר יונה היטב חרה לי עד  מוות

הויה אמרה– אתה חסת על הקקיון שלא עשית, ואני לא אחוס על אלפי אדם ובהמה שאני עשיתי?ם

דהיינו- בית הדין בהופעתו כהויה אלוקים מזכיר ליונה שאלו השתיים , ע”ז וג”ע, מקורם עוד מגן העדן, וגם שם לא חזרו האדם ואשתו בהם.  שהרי מיד לאחר שחטאו  באכילה היה דינם מיתה, כלומר להיגרש מיד לעולמנו מול מלאך המוות.  אך הדבר לא התבצע מיד, אלא הויה אלוקים התהלך בגן ושאל את האדם אייכה? בית הדין הרחום הזה של הויה אלוקים הוא זה שהציע לאדם לראשונה את התשובה.  אך האדם האשים את אשתו והיא את הנחש, כך שהם גורשו.  אך עצם התשובה הוצעה על ידי בית הדין של הויה אלוקים לאדם ואשתו  לא מצד החסד ולא מצד הדין אלא משום שאני עשיתי אותם ואיך לא אחוס?  שתי המידות אומרות למעשה  את אותו הדבר: הרי אני בראתי את האדם , איך לא אחוס עליו? נימוק זה הוא מעל התשובה.

 במילים אחרות,  בית הדין של הויה אלוקים חש שלגבי  ע”ז וג”ע אין צורך ליקוב הדין את ההר. השם לא ישמיד את האדם, את אומות העולם, בגלל עבודה זרה וג”ע. עובדה שכל העולם עדיין חוטא בכך והעולם עדיין עומד.   מדוע? כי מצוות אלה הן מעדן, מעצם היותנו אדם. קשה לאדם עד מאד לחדול מהשתיים הללו.

והמסר לנו הוא שיש שלש תגובות של בית הדין של מעלה לתשובה.

 א) אם נזכה לעשות תשובה מלאה, מידת הרחמים תעניק לנו מחסדה ותמחוק את העוון

(ב) אם התשובה לא מלאה מכל העונות, מידת הדין לפחות תפחית את העונש מצד הדין

(ג ) גם אם לא עשינו תשובה, יחוס בית הדין עלינו לא מצד דהדין ולא מצד החסד אלא כאבא ואמא האוהבים את ילדיהם. וזה מסביר מה שאמרו חזל שיום הכיפורים עצמו מכפר, כי בית הדין הוא אוהב, כמו הויה אלוקים

  .

ומהם עשרת ימי תשובה, אם לא התקופה בשנה שבית הדין פותח שעריו וקרוב אל האדם כמו בגן העדן. ואפשר לאמר שראש השנה הוא יום ההולדת של האדם ובמשך עשרה ימים חוזר בית הדין להיות של הויה אלוקים כמו ביצירת האדם בעדן.

והיות ואנו ביום כיפור עומדים לפני בית דין קרוב ואוהד, כמו בעדן, לכן אנו קוראים את יונה מיד לאחר פרשת עריות שבמנחה. שכן רק בית דין זה יסלח לנו על ערויות גם ללא תשובה מלאה.

 

אם כך, היש קשר בין יונה לנעילה? ם

 מהי נעילה? מחלוקת רב ורבי יוחנן. לפי רב, הכונה לנעילת שערי שמים כלומר זמן צאת הכוכבים בערב.  לפי רבי יוחנן הכוונה לזמן נעילת שערי המקדש, כלומר יש לאמר את תפילת הנעילה עד שקיעת החמה מראש האילנות ולגמרה בעוד יום.  מהי ההלכה? כשרב חולק על נילת רבי יוחנן, ההלכה כמו רבי יוחנן, אלא שלמעשה התגבשה שיטת רב (טור).

מהי עיקר הנעילה? לא יג מידות, אלא – לפי אבודרהם – המזמור “אתה הבדלתה אנוש מקדם“.  אנו מזכירים  בו את סיפור גן העדן, שם הבדיל הקבה את האדם מהנחש לא בגלל שכלו, שכן גם הנחש היה ערום וחכם כמו האדם, אלא בדבר אחד בלבד, הבושה ממערומיו שבאה עם הכרת החטא של גילוי עריות (בהנחה שהאשה שכבה עם הנחש, או שהתבודדה אתו בהיותה נשואה לאדם).

כלומר נעילה ממשיכה את המעמד לפני בית הדין של גן העדן,  שהוא הויה אלוקים.  המעמד נמשך כל עוד פתוחים שערי המקדש, מהם אנו רואים את הכרובים שעל הארון.  כל עוד אנו עומדים לפני בית דין זה, בתפילת נעילה, יש לנו סיכוי לזכות במחילה גם אם לא חזרנו בתשובה מלאה כפי הצורך. אך עם ערוב היום ונעילת השערים, פג הקסם ושוב נעמוד לפני בית הדין של כל השנה. .

והנה לנו קשר בין ג”ע שבמנחה, ותפילת נעילה ויונה.

ק

  ד