פרשת ויחי
הרב דר צבי אבינר
כיצד מתבצעת מלכות השם בעולם
הקדושה בצבור מתמלאת תוכן
כאשר יעקב קורא ליוסף כדי להשאיר לו צוואה, אומר רשי כי יוסף הוא בעל הכח, המשביר. הוא המלך בשעה זאת. וכאשר יעקב מסיים, כתוב כי וישתחו ישראל אל ראש המיטה כלומר אל השכינה שמעל ראשו. הוא כיבד את מלך מלכי המלכים שמנהיג את ההסטוריה, ורק לאחר מכן מכבד את יוסף שהוא מלך בשר ודם הנוכחי. ויש להבדיל בינן הקבה לבשר ודם ואסור לבלבלם ולאמר שמלך המשיח הוא אל או בנו של האל.
ובדומה לכך כאשר יעקב בוחר מלך מבניו, הוא מקדים ואומר ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ ורק אחר כך בוחר את יהודה, שהוא שליח צבור העומד לפני הקבה כאשר הצבור מאחריו. הכוון הפוך מיוסף שרואה עצמו כשליח של אלוקים להציל את משפחתו ועמו.
ובזה ניתן לקדושה של תפילת צבור תוכן. התפילה עצמה בנויה על התשובה כפי שעשה המניין הראשון של האחים, ועל כך בנו אנשי כנסת הגדולה את תפילת השמונה עשרה. והמניין כציבור זכאי לשיר שלש פעמים קדוש כפי שעושים מלאכי מרום. ובנוסף לשלש פעמים קדוש אנו מוסיפים
ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו לעולם ועד כי מחכים אנחנו לך
מתי תמלוך בציון בקרוב בימנו לעולם ועד תשכון
תתגדל ותקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור ולנצח נצחים
ועיננו תראנה מלכותך כדבר האמור בשירי עוזך
על ידי דוד משיח צדקך
בכבוד יש סדר: קודם מלכות שמים ואחר כך בשר ודם
כיצד מתממשת המלכות
המלך הוא הרשות המבצעת. כאשר אנו מדברים על מלכות השם בעולם אנו מתכוונים להתערבותו והנהלתו את ההסטוריה האנושית. אין לך קטע אחר בכך התנך שבו נראית יד השם בהסטוריה כפי שרואים כאן. יהודה בשלו, ראובן בשלו ויוסף בשלו, והקבה בשלו
והקטע אכן מלמדנו כיצד מניע הקבה את ההיסטוריה האישית והכללית. ההסטוריה מתפתחת לא בדרך האיטית של אבולוציה אלא בדרך המהפכנית של רבולוציה. ההסטוריה מתפתחת תחת הנהגת הקבה ממשבר למשבר. כל משבר מביא או אסון או קרש קפיצה למעלה גדולה יותר
הנה חטאו האחים בחילול השם במכרם את יוסף. מהמשבר הנורא הזה הם חזרו בתשובה, וירדו מצריימה ובכך התמלאה הגזירה של ברית בין הבתרים.
ולכאורה היו ישראל במצריים אמורים להמשיך את דרכו של יוסף וללמד את המצרים את שמות השם ושבע מצוות של בני נח ובנוסף לכך את המילה שכן כך עשה יוסף. אך במקום זה בא משבר נורא וישראל אמצו את תרבות מצריים ואליליה במקום ההפך.
ומהמשבר הזה יצאו ישראל ממצרים בהנהגת משה רבנו שנשלח בגדר של משיח בן יוסף ונתן להם את התורה. הם עלו בדרגה מבני נח לישראל.
וכך הלאה. מהשבר של מלכות שאול בנה של רחל, שהיה בגדר משיח בן יוסף, עלתה מלכות יהודה דרך דוד ושלמה שבנו את בית המקדש מנוחת עולמים. כאן הסתיימה למעשה יציאת מצריים. הציבור או העם הוא לא רק שותפי גורל אלא שותפי יעוד, כפי שמנסח הרב יד סולוביציק זצל. בית המקדש הוא מקום השראת השכינה לעולמים ומשם היא תכנס ללבנו ושתנה אותו להיות טוב מאד. השבר נרפא והביא לעליה.
וכאשר נחרב בית ראשון ופסקה הנבואה -היש לך משבר גדול מזה? אלא שבחסדי השם ובהנהגתו חזרו ישראל ארצה והקימו את אנשי כנסת הגדולה ובזה הוחלפה הנבואה בחכמה. וגדולה מלכות החכמה של רבנן מגדולת הנביאים שכן שלש מאות הנביאים ששלח השם לישראל לא החזירו אדם בתשובה בניגוד לרבנן. והם אלה שכתבו את שמונה עשרה בעקבות פרשת התשובה בניצנים. שוב, משבר שהביא ריפוי ועליה בדרגה.
ובבית שני שוב עמד העם בפני משברים רוחניים ופיזים רבים. כאשר איימו הביתוסים והצדוקים על התורה שבעל פה , היה כוחם רב והמלכות החשמונאית ברובה נטתה אחרים עם גדולי ירושלים והכהונה. ובכל זאת , בהשגחת מלך מלכי המלכים, יצאו הפרושים וידם על העליונה באורח היסטורי.
וכאשר נחרב בית שני נראה היה לרגע שהגיע סוף לישראל, אך התשובה היתה כתיבת המשנה ולאחריה התלמוד. ואמונת ישראל יצאה מפותחת יותר.
ובמאה השביעית כאשר איימו הקראים על אמונת חכמים, נראה היה לרגע שידם על העליונה. יש אומרים שבמאות הבאות לאחר מכן היו יותר קראים בעולם מאשר חכמי התלמוד והנאמנים לתורה שבעל פה. אך מהמשבר הזה יצאה היהדות מצויידת בהלכה, וקבלה פנים חדשות שעמדו לה מאות בשנים אחר כך כאשר ההלכה הפכה לעיקר העיסוק של היהודי הנאמן.
וכאשר איימה ההשכלה, הגדירה היהודות המסורתית את עצמה ביתר שאת ויצרה מחסומי לבוש וישיבות של לומדי תורה ששמשו חייץ בינה לבין המשכילים. מהמשבר יצאה סינתיזה שהיא הציונות ובעיקר הציונות הדתית של ימנו.
אכן היהדות גדלה דרך שורה של משברים שבהשגחת הקבה נסתיימו בעליה והתפתחות
כך גם לפני מתן תורה
המסלול הזה של עליה דרך משברים החל כבר מסיפור הבריאה
כאשר נברא האדם, היה הוא יחידי בעולם שיש לו ״אני״ וממולו הקבה שמתגלה לנו כ״אנוכי״. בשלב זה היתה רק מצווה אחת בעלת ערך ממשי והיא איסור עבודה זרה שהיא מצווה ראשונה של אדם הראשון. מצווה זאת היתה מכוונת כנגד עבודה זרה שבאה לעולם מיד עם בריאת האדם שכן האלוקים אמר בלשון רבים נעשה אדם, ובזה פתח פתח לעובדי עבודה זרה לאמר שיש יותר מבורא אחד . לכן צווה עליו הקבה מצוות איסור עבודה זרה. שאר המצוות לא היו עדיין בגדר האפשר . האנוכי של האדם עמד מול האנוכי של השם, ואדם צריך להתמלא ענווה כאשר הוא עומד בפני האנוכי של הקבה, ולכן דיבר למלאכים בלשון רבים ללמדו ענווה. בשלב מקדם זה היה קיים כביכול רק הלוח הימני של מצוות שבין אדם למקום ורק השתיים העליונות שנוהגות ביחיד.
אך כאשר נוצרה חווה בגן העדן, כי לא טוב היות האדם לבדו, נפגש האדם בפעם הראשונה עם אנוכי של אדם אחר- חווה. כאשר שני ״אנכי״ פוגשים זה את זה, הגבולות שבניהם משורטטים בברור וכל אנכי נראה ברור יותר. מציאות אנוכי של האחר מגדירה את האני שלי.
והיות ששני האנוכי משתדלים כל אחד להתגבר על השני ולכלול אותו באנוכי שלו, הרי שנוצר משבר לחיים ולמוות כפי שאומר הפילסוף הייגל. במובן זה ה אנוכי החדש של חווה הגדיר יותר טוב ויותר ברור את האנוכי של כל אחד, וזה דווקא דרך ההתנגשות שביניהם שנאמר עזר כנגדו. אך מאחר והשכינה ביניהם, שנאמר על כן יעזוב איש את אביו ואמו, כלומר את האנוכי שלו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד ואין אחד אלא הקבה. כל עוד שהשכינה ביניהם הרי הם יוצרים אנוכי משותף גדול יותר מאשר האנוכי של כל אחד ואחת. המשבר של המפגש עם אנוכי חדש הביא לעליה וחיזוק של האנוכי. ולכן הוסיפה ההשגחה מצווה חדשה של גילוי עריות שנהגה כבר בגן העדן. ובכך נוצר הגרעין של מצוות שבין אדם לחברו שבלוח השמאלי. וברגע זה בגן העדן לא הייתה עדיים משמעות לשאר המצוות של אדם וחברו כמו שפיכות דמים וגזל ודינים . הם נאמרו לאדם בגן העדן כפי שחזל אומרים, אך רק בפוטנציה בבחינת חכמה ולא מדע, כי עדיין לא אכלו מעץ הדעת.
ומשם גלשו למשבר נורא כאשר חטאו וגורשו מגן העדן. אך כאן על פני הארץ נוצרה חברה והאנוכי התרחב לאנוכי ציבורי, וכנגדם הפכו שאר מצוות אדם למעשיות. והראשונה שעברו עליה היא השלישית של אדם, שפיכות דמים כאשר קם קיין על אחיו והרגו. ומשם גלשו לעבירה על שאר המצוות של אדם עד שנחתם דינם במבול.
ושוב, המשבר של המבול הביא את נח לקבל עליו לפעול כנגד שפיכות דמים וגזל, ובכך נכנס עם הקבה לברית הקשת שבה קיבל על עצמו ועל בניו מצווה חדשה של איסור אכילת דם ואבר מן החי, וזה לחיזוק מאבקו כנגד שפיכות דמים וגזל אישי שראה בדורו. המאבק הסתיים בעליה משש מצוות של אדם לשבע של נח. האנוכי של החברה האנושית התרחב.
ויש לציין שהחברה האנושית שלאחר נח יש בה גם עליה בקדושה. שכן לאחר נח נוצרה מקהלת המלאכים של מעלה השרה כל בוקר שלוש פעמים קדוש, כאשר כל מלאך שר פעם אחד קדוש ורק שלושה. מלאכים בשורה שרים שלוש פעמים קדוש.
אך לאחר נח בא המשבר הגדול של מגדל בבל שממנו נפוצו כל משפחות בני נח ושפתם התבלבלה. מהמשבר הזה למדו אומות העולם להלחם זה בזה על מנת לרכוש אדמות ועבדים בכח. לעומת דורו של נח ששם היה הגזל אישי על ידי כנופיות טובל קיין, כאן לאחר המגדל למדו האומות לגזול בצורה מאורגנת וליצור אימפריות. ולתוך עולם זה של משבר נולד אברהם שכל ימיו נלחם עבור בעלות צודקת על רכוש וכנגד תפיסת עבדים, שכן כל העולם שייך לקבה שהוא אדון הכל שהכל שלו מתוך זכויות היוצר. מהמאבק הזה באה המצווה השמינית של מילה שהיא חותם הבעל בבשרנו. שוב, ממשבר עלתה האנושות בעזרת ההשגחה ששלחה את נשמתו של אברהם. האנוכי של האנושות עלה לחברה המכירה בזכות הפרט וכנגד עבדות , חברה שעליה לשמור שמונה מצוות שכן בשלב זה הייתה המילה מכוונת לכל בני נח כפי שראו זאת בני יעקב בשכם וכפי שעשה יוסף שאמר למצרים למול עצמם.
ומהעליה הזאת עברה האנושות למשבר חדש של שקר ומרמה במסחר כפי שרואים אצל לבן. יעקב נלחם כנגד זה וזכה למצווה חדשה, גיד הנשה, לחזק עמידתו עבור מצוות דינים. האנוכי של האנושות גדל כי נוספה קבוצה של עשרה מישראל הזכאים לשיר מהארץ שלוש פעמים קדוש עם מקהלת מלאכי שבעים אומות השרים למעלה
ויש לציין שהקבה רצה לתת את התורה שבה תריג מצוות לכל הגויים אלא שראה שאין הם בשלב זה מוכנים לכך ולכן נתן את התורה לישראל, כדי שישמשו מורים וממלכת כהנים וגוי קדוש לכל העולם. אין לכהן מובן בלי קהל של לא כהנים. יבא יום וכל האנושות תדע שהשם אחד ושמו אחד ואז יהיו כולם בגדר טוב מאד והעולם יתקדם לשבת
האנוכי של האנושות
בפרק א בראשית האלוקים מתכננן את האדם באמרו נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו. ולאחר מכן כתוב שהאלוקים ברא את האדם בצלמו. איך להסביר את הסתירה?
אלא שהאנוכי של הקבה מרכב משתי המידות בגלוי שנאמר
אנכי
הויה אלוקיך
אשר הוצאתיך מארץ מצריים
כאשר תכננן את האדם, שיהיה לא רק טוב אלא טוב מאד, הכוונה שהאדם האידיאלי שהיה בדפוס במחשבתו (רשי) יהיה דומה לו, כלומר שהאדם האידיאלי יהיו בו שתי המידות שוות באופן טבעי, שאצלו דין ורחמים הם כאחד.
אבל האלוקים עשה את האדם בצלמו לבד, כלומר מסוגל לחקות את דרכי האלוקים , ובלבו מקום להשראת השכינה. אין האלוקים עושה אדם מוכן כשהשכינה בלבו שכן אין זה דרכו של מידת הדין. על האדם לקבל בעצמו ובבחירתו החופשית את הוויה ללבו, ושם היא תימול את ערלת לבו כך שדרכיה יהיו טבע לאדם, דבר שלא קיים עדיין בעולמנו לשום יצור שהוא. רק כאשר יהיה יצור חדש ששמו אדם אידיאלי, שבו הופכת מידת הרחמים והסליחה והקדושה לטבע ממש, רק אז יהיה האדם טוב. מאד בעיני האלוקים והעולם יעבור משישי לשבת קודש