פרשת ויקהל תשפא
הרב דר צבי אבינר
מה לימד משה בהקהל
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל (ל”ה א) ם
מתי הקהיל אותם? אומר רשי: “ויקהל משה- למחרת יום הכיפורים.” וביתר דיוק: אם הירידה מההר חלה ביום חמישי (כפי שאומרים המקורות) הרי מדובר בהקהל שנעשה ביום שישי . משה יורד והלוחות השניות בידו ובשורה בפיו – ״סלחתי כדבריך״. אם חשב הקבה להחליף את ישראל, עקב חטא העגל, תפילתו של משה ביטלה את פסק הדין. עם ישראל ימשיך את מסעו ההיסטורית וישוב למלא תפקידו בעולם.
עתה הגיע הזמן לקבע מחדש את מטרת המסע ההיסטורי של עם ישראל ולחזקו מחדש.
ולכן מקהיל משה את כל העדה מקטון ועד גדול, טף וזקן איש ואשה.
ספר הזוהר מאריך לתאר את המעמד ה נ ש ג ב הזה והנורא הוד שבו דרש משה ברבים. כל עם ישראל התקבץ לשמוע דבריו, חכמים ואנשים רגילים, נשיאים ופשוטי עם.
כיצד הקהילם ובאיזו סמכות ? אומר רשי “ויקהל: לשון הפעיל שאינו אוסף אנשים בידיים אלא הן נאספים על פי דיבורו.” כלומר לא ש צ י ו ו ם כמלך , ולא שהייתה להם ר ש ו ת שלא לבא, אלא שעורר את לבם כך שבאו מעצמם, מ ח ו ב ת ה ל ב.
כלומר בניגוד לחטא העגל, קיבל העם את משה לא בפראות של עבודה זרה אלא בחובת הלב, שבאו מעצמם לשמוע ולקבל את דבריו. הם אכן עשו תשובה אמיתית. ונעשו ראויים לשמוע דברי השם
ומה אמר להם? .לפי הסדר בפרשה אמר להם (1) דיני שבת (2) צווה על הקמת המשכן שדוחה שבת (3) חזל מוסיפים שאמר להם על יום כיפור (4) וכן נתן להם את הלוחות השניות והתורה שבכתב ובעל פה ה (5) הקים את המערכת המשפטית (6) אמר הלכות נדרים (7) יסד את הקהילה היהודית לכל הדורת
מכאן שהקהילם ביום השישי לאחר יום כפור ולפני השבת על ענייני השעה, של היום עצמו. מכאן אמרו חז״ל
אמרו רבותינו, בעלי אגדה אומרים מתחילת התורה עד סופה אין לך פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד. אמר הקבה למשה לך עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת בשבת, כדי שילמדו ממך הדורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי איסור והיתר (ילקוט שמעוני)
משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים בעינינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג. אמר להם משה אם אתם עושים כך הקבה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי (ילקוט) ם
והמדרש מוסיף: וכך עשה דוד…. שהיה פותח ודורש בפניהם דברי תורה שלא שמען אוזן מעולם
כלומר לא הייתה זו אסיפה רגילה של העם או מצוות הקהל אלא מעמד נשגב שבו אמר משה, או דוד, חידושי תורה שאוזן לא שמען מעולם, דהיינו תורה שבעל פה
ולא מדובר כאן בדרשות של שלשים יום ל פ נ י החג אלא במעמד נשגב ב ח ג ע צ מ ו או ב ש ב ת עצמה. והדרשה היא בענייני איסור והיתר, כלומר בהלכות היום ביומו
מכאן שהיות והקהילם ביום השישי המיוחד הזה, הרי שדיבר על עניני אותו היום. ומכאן שיש לכל הנושאים הללו מכנה משותף. הבה ונראה מהו
א יסד את הקהילה
ויקהל – משה יצר כאן דבר חדש – את הקהילה היהודית לכל הזמנים. ואונקלוס אומר ״ואכניש משה יית כנישתא דישראל״ כלומר כינס את ״כ נ ס ת ישראל״
עד כה הכרנו את ה מ נ י י ן הראשון (אחי יוסף בבואם מצרימה לחפשו) והכרנו את ה ע ם , אך עתה יוצר משה את ה ק ה י ל ה שהיא כנסת ישראל שקיומה תלוי בשמירת שבת ובית ה כ נ ס ת , שהוא מקדש מעט לכל הדורות גם לאחר החורבן.
עם חדוש המסע של ישראל בהסטוריה, נותן משה מרשם חדש שיבטיח את הצלחתו – הקהילה . זה יקרה בפרנקפורט ופז ובכל מקום שישראל יהיו שלם. הקהילה יא זו שתשמור על היהדות גם ללא מדינה או מקדש. והקהילה היא של שומרי שבת הבאים לבית הכנסת לשמוע תורה שבעל פה העונה על צרכי השעהן
. ואין הקהילה קיימת משום שאנו מצווים, ואין אנו חופשים שלא לקיימה אלא שאנו מוסרים נפשנו עליה מתוך חובת הלב
והתכונה הזו של חובת הלב אופיינית לערב שבת. גם הדלקת הנרות במעבר משישי לשבת היא ״לא מצווה שנרוץ אחריה, ולא רשות שאם נרצה נדליק ואם ללא נרצה לא נדליק, אלא היא חובת הלב (רמב״ם הלכות הדלקת הנר)
לרמבן יש הבט מיוחד על הקהילה וכנסת ישראל. אומר הרמבן
כיוון שנתרצה להם הקבה ונתן לו הלוחות השניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולות ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם בעניין שאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
הקהילה היא כנסת ישראל הנשאת לקבה כביכול , כאשר המשכן הוא החופה והתורה היא טבעת האירוסין י
ויש קשר בין זה ליום שישי, שבו הולך הקבה לקראת כלה. שנאמר ויכולו השמים – מלשן כלה.
וגם אדם וחווה נוצרו ביום שישי לפני השבת. האנושות נוצרה לעזור לאלוקים להתקדם לקראת כלה. האנושות היא השושבין. בלעדי האנושות לא תבא השבת הנצחית. על האנושות להיות ״טוב מאד״ בסוף יום השישי כדי שהאלוקים ישבות והשבת תכנס
הקהילה היא המכשיר המוביל את האנושות למסע ההסטורי הזה. היא החלוץ לפני המחנה של האנושות כולה
כנסת ישראל נשאת לקבה כקהילה של שומרי שבת. בעתיד לבא כל האנושות תהפך להיות הכלה, כאשר כל העולם יכיר את הויה ויעבד אותה בלבד ,
ואכן גם ברכת חתנים היא לא מצווה ולא רשות אלא חובת הלב, שמישהוא הנוכח בחדר יאמר את הברכה שתשמע באויר.
וגם נשואי אישה – נישואי כלה – אין אשה נישאת משום שזו מצווה שכן אין הן במצוות פרו ורבו, ואין זו רשות שלא תנשא, אלא אשה נשאת משום חובת הלב. שבנות ישראל קבלו עליהן להנשא ולעזור לבעליהן לקיים את המצווה המוטלת עליהם
ונשים ללב שפעולה הבאה מחובת הלב, קשורה לנוכחות השכינה השורה בלב
והקהילה חשובה גם ליום כיפור, שכן כאשר אנו עומדים בתפילה ובבקשת סליחה, קול הקהילה נשמע בבית הדין של מעלה ביתר שאת מאשר תפילת היחיד. . ולכן אנו מתוודים ביום כיפור בעיקר כציבור (הרב יד סולוביציק זצל). ם
מלבד הקהילה, מה עוד לימד משה ביום המיוחד ההוא? ם
ב דיבר על יום כיפור
בבשורה לעם – ״סלחתי כדבריך״ – יסד משה ביום השישי המיוחד הזה את יום הכיפור כיום של כפרה וסליחה התלויה בתשובה ובקשה ותפילה של ישראל. ורבי יהודה הנשיא אמר שיום כיפור מכפר מעצמו. ורבי עקיבא אמר שיו״כ הוא מקווה טהרה לישראל
מהיכן באה הסליחה? לא מצד מידת הדין שכן היא משלמת מידה כנגד מידה ללא חסד ורחמים. בפרשת כי תשא למדנו שהסליחה באה מצד מידת הרחמים הויה על פי יג מידות, שהן הבסיס של תפילת יום כיפור.
עם חידוש המסע ההסטורי של כנסת ישראל , לאחר חטא העגל, אומר להם משה כי אפילו אם יחטאו בעתיד, הרי נתנת להם האפשרוח לחזור בתשובה ולקבל כפרה מצד הויה , ולהתחיל שוב מחדש
ומהו המשכן אם לא מקום שבו הקרבנות יהיו מכשיר שבו האדם מתוודה ומבקש מחילה על עוון ואשם וחטאת. והרי שיאו של הטכס במשכן הוא תפילת יום כיפור. יבא זהב המשכן ויכפר על עגל הזהב, תבוא פרה של הקורבנות ותכפר על בנה, ותבוא הקהילה ותכפר על שנקהלו על אהרון
אם מלכתחילה חשב הקבה לתת לישראל תורה רוחנית שדרכה תשרה השכינה בם. הרי בא חטא העגל והראה שאין הם עדיין מוכנים לקבל תורה רוחנית בלבד אלא מבקשים הגשמה. ולכן ויתר להם הקבה והורה על הקמת המקדש והקרבת הקרבנות – כפי שאומר הרמבם.
ל יום כיפור והתפיל שבו הם העיקר, והמקדש הוא. רק ויתור זמני לאנושות ולישראל, עד שיבא היום ולא יהיו זקוקים לו למקדש.
מדוע דבר על כך ביום שישי? כי מידת הרחמים – הויה – שממנה באה הסליחה – נכנסה לעולמנו בסוף יום השישי לפני השבת, שנאמר ״י ום ה שישי ו יכולו ה שמים והארץ״. כאן היא מופיעה בראשונה בתורה בראשי תיבות בענווה. ה״י-ה״ הוא החלק של הויה שנכנס לעולמו של האלוקים והוא המייצג את השכינה.הוא המעניק כפרה וסליחה ומחילה.
.
ג נתן להם תורה שבכתב ובעל פה
ברדתו מההר ובידיו הלוחות השניות הכתובות באבן, הביא משה לישראל את התורה שבכתב ובעל פה. מדוע לא נכתבה? כי היא גדולה מים והיא אפשר להעלותה על קלף (אור החיים לעיל בפ׳ כי תשא). והדרשה שנשא משה – וכל החכמים אחריו בכל הדורות – הן תורה שבעל פה, חידושי תורה שאוזן לא שמעה מעולם
מהיכן באה התורה שבעל פה? אפשר להבין זאת באופן מילולי, שהקבה הראה למשה על ההר את כל התורה שבעל פה ממתן תורה עד כל מה שתלמיד יחדש בכל הדורות. ומשה מסרה לישראל. בראשונה לא היו מחלוקות בישראל לגבי התורה שבעל פה אלא שבמשך הדורות החכמים לא שמשו כראוי והתורה נשתכחה. כך סברו בתקופת הגאונים, כנראה כנגד הקראים שטענו כי כל התלמוד היא המצאה של החכמים מדעתם. אומרים להם הגאונים שכל התורה שבעל פה כבר ראה משה רבנו על ההר ונתנה לישראל, ואנו רק מחדשים אותה ולכן המחלוקות שבתלמוד .
אך הרמב״ם בהקדמתו למשניות במסכת זרעים דוחה גישה זאת כדברי הוואי ואומר שלמשה נמסרו היסודות שעליהן תבנה התורה שבעל פה במשך הדורות, כגון יג המידות שהתורה נדרשת בהם. חלק מהמצוות כבר אמר משה בסיני, ואין עליהם מחלוקת. אך רוב המצוות ידרשו חזל בחכמתם לפי הכללים ולפי צורך השעה התורה שבעל פה היא עץ חיים הגודל לפי צורך החיים. גם התורה עצמה אומרת שכאשר יפלא ממנו דבר, נשאל את בית הדין שבימנו ונשמע להם, אפילו אם אמרו על ימין שהוא שמאל.
ושיטה שלישית היא לפי הרמב״ן הסובר שהקבה הראה. למשה על ההר לא רק את כל המצוות וכל מה שתלמיד יחדש אלא גם את כל מ״ט הטעמים השוללים אותם וכל מ״ט הטעמים המחייבים אותן, כלומר הראה לו גם את כל המחלוקות האפשריות. אפילו המחלוקות הן חלק ממה שמשה ראה. וכאשר שאל משהאם כך מהי ההלכה? ענה לו הקבה שהדבר ניתן בידי ישראל להתווכח ולהחליט. (משה הלברטל בספרו על הרמבם והרמבן).
ואפשר גם לומר שהתורה שבעל פה מבוססת על דיון ודעות שונות שהיא אפשרית ומתקבלת כלגיטימית רק מצד הויה . כי מצד מידת הדין יש רק אמת אחת, וכל חכם יכול להגיע לאמת הזאת אם יחדד את העניין כראוי. שני חכמים הדנים בחוק יגיעו לאותה תוצאה, אם יחדדו את הנושא באופן עמוק. אך ישנם חוקים בתורה שלעולם לא תהינה הסכמה מלאה עליהם. כי הם תלויים לא רק בשכל אלא באשיות של החכם. רשב״י הקנאי יסבור אחרת מאשר רבי יוסי הגלילי. והאפשרות לראות את הההלכה כקשת של דעות שכולן לגיטימיות באה רק מצד מידת הרחמים הסובלת וסולחת ומרשה לאדם להביע את דעתו. בדומה לאמא אוהבת, מידת הרחמים אומרת לכל חכם אני אוהבת את מה שאתה אומר. והיא תאמר זאת גם לחכם השני הדן את ההפך מהראשון לפי האמת שלו.
ולכן חשוב לרשום את כל הדעות וללמוד אותם כפי שהם ולהבינם כי כולם אמת לפי הויה. ההלכה הסופית תקבע על ידי רוב ומיעוט ולפי כללים ידועים
ומה הקשר בין התורה שבכתב ובעל פה ליום שישי? האי הלוחות הראשנות נתנו בשבת ולא ביום שישי. אלא שעתה עם התחלת המסע מחדש , נותן משה לישראל – לקהילה ליתר דיוק – את התורה שכל האוחז בה הוא כאוחז בעץ חיים. כך, בעזרת התורה, תתקדם האנושות כולה לקראת השבת הנצחית, ליום שכולו שבת. התורה תעזור לאדם להיות טוב מאד בסוף היום כך שהשבת תכנס.
אפשר. לאמר שהשכינה שורה בלבם של לומדי תורה וההולכים לאורה. התורה מכשירה את הלב לקבל את השכינה. בתחילה חשב הקבה שהתורה בלבד תעשה זאת, אךלאחר חטא העגל הסכים לתת להם את המשכן שבו תשרה השכינה ומשם ללב האדם.
בלי הקהילה, בלי כנסת ישראל המתכנסת בשבת לשמוע חידושי תורה ושומרת שבת, לא תתמלא הארץ ידיעת הויה ולא יהיה האדם טוב מאד ולא תבוא השבת הנצחית
ד הקים את המערכת המשפטית
יחד עם התורה שבכתב ובעל פה הקים משה את המערכת המשפטית, על אנשי חיל שונאי בצע והם שרי אלפים ושרי מאות ושרי עשרות, כפי שכתוב בפרשת יתרו. שם אומר רשי ״ויהי למחרת – למחרת יום כיפור.״.
לפי זה פרשת יתרו מקומה כאן לאחר מעשה העגל. אך אם נלך לפי הסדר הכרונולוגי, כפי שסובר הרמבן, הרי שפרשת יתרו באה לפני מתן תורה . ולפי מה שפט משה את ישראל? הווה אומר מדעתו, כלומר משפט מלך. ואכן משפט מלך מבוסס על מערכת משפטית הדומה למערכת צבאית. רק לאחר מתן תורה הקים משה את המערכת המשפטית המבוססת על התורה שמבוססת על בית דין של שלשה, חמשה, או שבעה או שבעים שופטים.
ולפי זה אמר הרב קוק זצל שהתורה מאפשרת מערכת משפטית חילונית, משפט מלך, בצד מערכת משפט התורה. כך היה בזמן מלכי בית דוד . שלמה ישב על כסא דין מלך, ושפט מדעתו, בעוד הסנהדרין יושבת בסמוך ושופטת לפי התורה. ולכן אפשר להקים במדינת ישראל כנסת שחקיקתה חילונית בצד רבנות שחקיקתה תורנית
ויש קשר בין הקהילה, כנסת ישראל לבין משפט התורה, שכן מהו ישראל אם לא “שרית עם אלוקים ואנשים ותוכל”, כלומר ישראל נלחמת על זכויות האזרח, נגד שקר של עשיו ועל הצדק והמשפט! ם
מה הקשר בין המשפט, יום שישי והויה? הקשר הוא אדיר. המשפט לפי מידת הדין הוא קשה. אך מדת הרחמים מרככת אותו ומאפשרת לאדם לקבל פסק דין קל יותר. הדין ״עין תחת עין״ נכתב באצבע אלוקים, אך הויה דורשת ממון. והרי כך היה בבית דין של מעלה שהשכינה נכנסה להשתתף בו ביום השישי לפני השבת. בשבת עצמה אין משפט כי האלוקים שובת
.
ן
ה הקים את המשכן
דבר נוסף שעשה משה ביום השישי לאחר יום כיפור ולפני שבת הוא הצו להקים את המשכן.
ויש קשר עמוק בין ערב שבת למשכן. בערב שבת הסתימה מלאכת בניין העולם. המשכן הוא המשכה של הבניה שכן כתוב ״אשר ברא אלוקים לעשות״. (מדרש)
ואכן רבים הסימנים בפרשה לכך שהתורה רואה את הקמת המשכן כהשלמה של מעשי בראשית
למשל נאמר בסוף פקודי : “וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צווה השם כן עשו ויברך אותם משה” (לט מג) והסגנון מזכיר במדויק את פרשת בראשית שבה כתוב ״וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״ וכן כתוב “ויכל משה את על המלאכה” (מ’ לג) המזכיר את ״ויכולו השמים והארץ״. וכן כתוב בסוף המלאכה ״ויברך אותם משה ״ כנגד ״ויברך אלוקים את היום השביעי ויקדש אותו״. מלאכת בניין המשכן מתאימה ומשלימה את מעשה שמים וארץ
ואומר ריש לקיש שגדול בניין המשכן ממעשה שמים וארץ, ובדרך זו הולכים מפרשים רבים המדגשים שלעומת מעשה הבריאה שאליו מקדישה התורה פרק אחד, מקדישה היא לבניין המשכן ארבע פרשיות וחוזרת על כך חמישה פעמים! (פרופ׳ ישעיה ליבוביץ ז״ל ) ם
ולכאורה הדבר תמוה: מה יש במשכן הקטן, שגודלו חמישה עשר קרשים, לעומת מעשי שמים וארץ? מה יש במשכן ש י ש ל י ם את מעשי הבריאה
והרי הנביא אומר ״השמים כסאי והארץ הדום רגלי, איזה בית תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי, את כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאום הויה. ואל זב אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי״ (ישעיה טז) . ם ה
כלומר מטרת כניסתה של הויה לעולמו של האלויקם היא לא לשכון בבית אלא בלב האדם.
המשכן הוא רק תחנה במסעה של השכינה אל תוך עולמו של האלוקים .
והתחנה באה רק כויתור לישראל לאחר חטא העגל חויום כיפור
ומסעה של השכינה לתוך עולמו של האלוקים באה בשבעה שלבים
בתחילה נכנסה השכינה לעולמנו בסוף היום השישי בסיפור הבריאה , אך רק בראשי תיבות כפי שכתוב ״יום השישי ויכולו השמים״ היא נכנסה בענווה, בכסוי, כשהיא בוחנת את העולם – האם תמצא לה מקום לנוח בעולמו של האלוקים, מקום להניח בו את כנפיה? הרי היא כאן רק בהזמנתו של האלוקים לפני בריאת האדם (רשי). והיא נכנסה ככלה צנועה הבוחנת לראשונה את ביתו של החתן. האם תוכל לשכון בעולמו של החתן, אלוקים? האם יש מי מהיצורים שבעולמו של האלוקים שיוכל להבינה, שבלבו תוכל לשכון? אך כמובן, לא התנין ולא העכביש או הנחש יוכלו להבינה, לעולם, אפילו אם היצורים הללו ימשיכו להתפתח בטבע לחברה משלהם. לעולם לא יכירו חסד ורחמים – כי הם נוצרו על ידי האלוקים מידת הדין לבדה. אין רחמים בטבע שנוצר על ידי מידת הדין. אך האלוקים אמר לה ״נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו,״ והאדם יוכל לתת לך מקום בלבו ושם תוכלי לשכון ולנוח. אני אינני יכול לעשותו רחמן, כי אני מידת הדין, אך אני יכול ללבנות בלבו מקום ששם תוכלי לשכון – אם האדם יכיר בך ויקבל אותך ללבו. הדבר תלוי בבחירתו. לכן כתוב שם בבראית ״ויברא אלוקים את האדם בצלמו״ כלומר האדם נברא בצלם האלוקים אך עם מקום בלבו המסוגל והמוכן לקבל שם את מידת הרחמים הויה. מה שאין כל חיה יכולה לעשות
והדבר תלוי באדם. יש לאדם היכולת להחֿליט לא לקבל את השכינה בלבו ולהיות כמו חיה בעולמו של האלוקים, כאילו המשך ישיר של האבולוציה, עוד חיה בעולם. כמו הנחש בגן העדן שהיה ערום וחכם ודיבר, והכיר את האלוקים אך לא הכיר את הויה, כי הוא לא מזכירה כלל. גם האדם יכול להיות כמו הנחש ולדעת שקר ואמת שהם ערכים מצד הדין אך לא טוב ורע שהם ערכים מצד הויה אדם כזה יהיה אכזר וטורף, ומבין שקר ואמת אך לא טוב ורע. המושג רע בא תמיד מצד הויה והכוונה לאדם ״שולט השור, מכה איש, מעלה מנחה דם חזיר״ כפי שישעיה ממשיך ואומר. אדם כזה יעשוק אלמנות ויתומים ללא היסוס. כך גם עשו אנשי סדום שעשו הרע בעיני הויה, וכך גם עשו אנשי סדום המודרנית – הנאצים ימ״ש – שהכריזו בגלוי שהתנך מזהם את הטבע החייתי של הגזע הארי הטהור. לפיהם רק החזק ראוי לחיות וןהאחרים יהיו משועבדים לו ק . .
ושלב שני במסע השכינה לעולמנו אירע בגן העדן שש נכנסה הויה לעולם בגלוי, לראשונה בגלוי , אך צד בצד עם מדת הדין שנאמר ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים. בשום מקום בתורה לאחר מכן היא תופיע כה צמודה למידת הדין. כזוג של כרובים שכנפיהם נוגעות זה בזו , כפי שמשה הציב אותם על ארון הברית בקודש הקדשים. שם הם מעל התורה והלוחות שבארון.
ושלב שלישי בכניסת השכינה לעולמנו חל לאחר שגורשו מגן העדן לחיות בארץ. זאת רואים בדברי חווה לאחר הלידה הראשונה כשאמרה ״קניתי איש את הויה״ (רבנו בחיי). חווה היא הראשונה שחשה את השכינה לבדה, ללא אלוקים בצדה. זה קרה כשהחזיקה בחיקה את הילוד ובדמה שטף של הורמונים הממלאים אותה אהבה חסד ורחמים כלפי הילוד וכלפי האנושות וכלפי העולם כולו. חווה חשה מה שאמנו שבשנים, השכינה, חשה כלפינו.
ושלב רביעי הוא בירידת השכינה על ההר לקראת מתן תורה
ושלב חמישי הוא כניסתה למשכן לשכון בין הכרובים
ושלב שישי הוא כאשר תמשיך ותכנס ללבנו, אם נקבלה לשם, שנאמר ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם – בלבם.
ושלב שביעי יהיה כאשר השכינה תמלא כליל את לבנו והאדם יהיה טוב מאד. אז העולם יכנס ליום שכולו שבת. לשבת הנצחית שלעתיד לבא
לכן המשכן הוא תחנה במסעה של השכינה לתוך עולמו של האלוקים. ואין פלא שמשה קשר זאת ליום השישי שבו נעשה המסע הזה. שם הוא החל, ושם הוא יגמר כאשר היום השישי יעבר לשבת
ו דן בענייני נדרים
דברכ נוסף שעליו דבר משה בהקהל ביום השישי הוא התחלת התרומה להקמת המשכן. רק חלק קטן מהסכום הדרוש יבא ממחצית השקל, והעקר מתרומות ונדרים. ואין אדם נודר או נודב משום שהוא מצווה על כך, ולא משום שמרגיש רשות שלא לדור אלא משום שהוא חש חובת הלב לעשות כך
במקום אחר כותב רשי ש”למחרת היום” צווה משה גם על הלכות נדרים התלויים בחוט השערה. ולכן אנו אומרים ״כל נדרי” בערב יום כיפור ורואים את “שנת הנדר” בין יום כיפורים זה ליום כיפורים הבא
ז הוסיף מימד לחדש לשבת
אלה הדברים אשר צווה הויה לעשות אתם
ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש
שבת שבתון להשם כל העשה בו מלאכה יומת
לא תבערו אש בכל משבותיכם ביום השבת
מה יחזק את ישראל אם לא השבת? יותר מאשר שמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל. והרי זה עתה ראינו שהקהילה היהודית בכל הדורות מבוססת על שמירת שבת ותלויה בשבת
עד כה פגשנו את השבת בבראשית.
ובעשרת הדברות שביד משה יש מימד אחר לשבת והוא המנוחה, שנאמר : ״אנכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים….זכור את יום השבת לקדשו…לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך והגר אשר בשעריך״ כלומר זוהי שבת כזכר ליציאת מצריים ששם היינו עבדים ללא מנוחה והפסק – השבת הסוציאלית, כפי שהרב גורן זצ״ל מכנה אותה.
עתה לאחר יום כיפור, מחדש משה הבט שלישי לשבת. והוא הקשר למשכן והם לט אבות המלאכה האסורות ן
ב לעיל בפרשת כי תשא כבר דבר על לט מלאכות מהלשון ״אך את שבתותי תשמור״.
עתה הוא חוזר תוך כדי חידוש . הבה ונראה מהו .
ד והסדר בפרשה אומר דרשני. משה מקדים את השבת לצווי להקים משכן. ואומר רשי
הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה שבת
כלומר אף על פי שאתם רדופים וזריזין להקים את המשכן, אל תדחה מפניה (רשי בכי תשא, לא יג).
אותם המלאכות שאתם חפצים כל כך לעשות למען הקמת המשכון, הם אלו שאסורות לכם כאשר השבת באה.
הם (הבונים) זרעו, ואתם לא תזרעו, הם קצרו ואתם לא תקצרו, הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה ואתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד. הם הושיטו את הקרשים מעגלה לעגלה, ואתם לא תושיטו מרשות הרבים לרשות היחיד …
גם בבריאה שבת האלוקים מכל מלאכתו אשר עשה. המלה שבת מורה על שפסק מרצונו, שרצה להמשיך ולברוא ולשפוט, אלא שעצר בעדו. גם כאן בהקמת המשכן נאסרות המלאכות שאותן רצו ישראל לעשותם בהתלהבות מתוך חובת הלב
מניין המספר לט ? אומר בעל הטורים “דרשו מכאן ל”ט (אבות) מלאכות לשבת כמניין ׳אלה׳ (36) ו׳דברים׳ משמע שניים ו׳הדברים׳ לרבות אחד הרי ל”ט.״ וכן מספר התיבות בקטע הוא לט
והרב גורן זצל מסביר בספרו על המועדים שגם המספר לט נובע מסיפור הבריאה, משבת בראשית. שמו של האלוקים חוזר בו ל״ה פעמים במשך שששת ימי המעשה. ובקטע ״וֹיכולו״ חוזר שמו של האלוקים עוד שלש פעמים, סל הכל ל״ח פעמים. זה המקור לכך שהאלוקים שבת מל״ח מלאכות בבריאה, ועל האדם לשבות ל״ח מלאכות כזכר למעשה בראשית. אך לפני מתן תורה לא התפרש מה הם אותן המלאכות. רק עתה ברדת משה מההר , קבלו המלאכות הללו תוכן ופנים. הן אלו שישראל עושים אותם בתאווה לבניית המשכן. ומשה הוסיף מלאכה נוספת, ברירה, כדי לציין שישראל נבחרים מהעמים. סך הכל ל״ט אבות מלאכה האסורות בשבת.
ובכך קשר משה את ״שבת בראשית״ ל״שבת המשכן״ כפי שהרב גורן זצל כותב
ובקידוש היום אנו מזכירים את שלש השבתות הללו. בברכה שבקידוש אנו אומרים ״ושבת קדשו הנחילנו זכר למעשה בראשית . כי יום תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים.״
ובברכה עצמה יש ל״ה תיבות כזכר למספר שם האלוקים בפרק הבריאה בבראשית, שהן הגרעין של לט מלאכות של שבת המשכן. וגם בקטע ״ויכולו השמים והארץ״ יש ל״ה תיבות, יחד שבעים תיבות כמספר האותיות בשם המפורש (זוהר). ו
אך ישנה שבת נוספת – הרביעית – והיא השבת שלעתיד לבא. על הפסוק ״את שבתותי תשמרו״ (לא ג) אומר הכלי יקר כי הכוונה לשתי שבתות זו שבהתחלה – שבת בראשית – וזו שלעתיד לבא. העולם מתקדם מהשבת הראשונה לאחרונה. והמסע תלוי באדם. אם יהיה טוב מאד, האלוקים ישבות ויכנס לשבת עם עולמנו. אם לא, אם האדם יהיה רע מאד (כדברי ריש לקיש) אזי יביא האלוקים את העולם לכליה, שנאמר ויכולו מלשון כליה
ומה יעשה את האדם טוב מאד? רק אם יקבל אל לבו את השכינה לשכון שם ולהפיץ את אורה משם אל כל העולם.
שבת המשכן היא רק שלב בין שבת בראשית לשבת הנצחית שלעתיד לבא
ומהי השבת אם לא השראת השכינה בזמן, במקביל להשראתה במשכן במקום. ם
ותפקיד עם ישראל הוא לחזק את האנושות כולה במסע הזה מהשבת הראשונה לאחרונה, להיות החלוצים – הכהנים – המדריכים והמובילים. וזאת מזכיר להם משה בהקהל שעשה לאחר יום הכיפורים כאשר נתנה לישראל הזדמנות להמשיך מחדש.
ז שבת שבתון להשם
אך משה כבר דבר על לט מלאכות האסורות בשבת לעיל בפרשת כי תשא. מה חידש להם עתה ביום השישי ?
, הבה ונזכור כי משה הקהיל את העם לדבר על הלכות יום ביומו. ומאחר והיה זה ביום שישי, הוא דיבר על הלכות על המעבר בין שישי לשבת
כידוע השבת נכנסת בין השמשות לפני שהחשיך היום, לפני צאת הכוכבים. השאלה היא, מה דינה של תוספת השבת לשישי ? 0
.על כך אומר משה ״שבת שבתון להשם״ ם
אומר המכילתא: “כל מקום שנאמר בו שבת שבתון הוסיף מהחול על הקודש”.
מה דינה של תוספת זו מהתורה משישי לשבת, בין השמשות? האם היא כמו השבת ממש? לכן ממשיך משה ואומר “לא תבערו אש בכל מושבותיכם” ומפרש התלמוד כלומר התורה שבעל פה כי הבערה היא אב מלאכה, ולמה יצאה משאר ל”ט מלאכות? כי העונש על העובר עליה הוא קל יחסית: מלקות על איסור לאו ולא מיתה.
והרמב״ן אומר מדוע יצאה הבערה? ללמדנו שאסור להכין אוכל נפש בשבת, בניגוד לחגים. כלומר מה שנאסר בין השמשות – שבת שבתון – נאסר כמוקצה גם ליתר השבת. אין מוקצה לחצי יום. (אבל מותר להכין את החמין מערב שבת לשבת עצמה, בתנאי שנכין זאת לפני בין השמשות. )
וחזל המשיכו ואסרו מדרבנן את לט המלאכות גם לפני בין השמשות (איסור שבות). והעונש העובר הוא כעונש העובר על דברי חכמים היינו מלקות מרדות.
מדוע חשוב כל כך לדון במעבר בין השמשות שבין שישי לשבת? כי המסע של האדם בהסטוריה הוא כולו ביום השישי לקראת השבת הנצחית. ובין השמשות שלפני שבת הוא הזמן שבו האחוקים ישפוט האם האדם הוא טוב מאד. אם כן, כלה! אם לא, כליה! ם
ח דין יום כיפור שחל בשישי
ראינו שהתורה שבעל פה תלויה בדעות חכמים והדיון ביניהם. והמדרש כאן מציג דוגמא: עד כה דבר משה על יום כיפור, יום השבת, והמעבר בין שישי לשבת שהוא שבת שבתון. והנה התעוררה השאלה בין חכמים מה דינו של יום כיפור שחל ביום שישי? האם האוכל שנאסר כמוקצה ביום השישי בין השמשות, בגלל יום כיפור, יהיה מוקצה גם ליתר השבת? כי הרי אין מוקצה לחצאין. אם כך, אדם מישראל יהיה חייב לצום יומיים, דבר שאינו אפשרי משום שהמצוות נתנו לחיות בהן ולא למות בהן?
ועל כך עונה התורה שבעל פה
כל העושה בו מלאכה יומת, בו ולא בו ובחברו. הרי שחל יום הכיפורים להיות בערב שבת ועשה בו מלאכה בין השמשות, יכול יהיה חייב? תלמוד לאמר כל העושה בו מלאכה, ולא בו ובחברו
דהיינו יום השבת גובר על צום הכיפור והאוכל מותר בין השמשות, כך שאינו מוקצה ליתר השבת
אם פקוח נפש דוחה שבת, כפי שלמדנו בכי תשא, כל שכן שידחה יום כיפור
אך כדי למנוע את האפשרות התיאורטית הזאת, תקנו חזל – התורה שבעל פה – שלעולם לא יחול יום כיפור בשישי .
רק עתה, עם המסר הזה, יכול העם להמשיך בדרכו ולהיות מרכבה לשכינה
–