ויקהל
כיצד משלים המשכן את מעשי הבריאה
ם “ויקהל משה את כל עדת בני ישראל (ל”ה א,) ם
מתי אירע ה”הקהל” הזה? אם נלך בסדר הכרונולוגי שבפרשיות הרי שמדובר בארוע לאחר חטא העגל, וביתר דיוק לאחר שירד מההר ביום כיפור ובישר “סלחתי”. ם
ואכן אומר רשי “ויקהל: למחרת יום הכיפורים.” : וביתר דיוק: אם הירידה מההר חלה ביום חמישי (כפי שאומרים במקורות) הרי מדובר בהקהל שנעשה ביום שישי . ויש לכך חשיבות מכרעת כפי שנראה
כי מה עשה משה? הקהיל את כל העם מקטן ועד גדול, כפי שמדגיש המדרש: ם
ם “מתחילת התורה עד סופה אין לך פרשה שנאמר בראשה ויקהל. אלא זאת בלבד. אמר הקבה למשה לך עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת בשבת, כדי שילמדו ממך הדורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי איסור והיתר (ילקוט שמעוני) ם
ספר הזוהר מאריך לתאר את המעמד ה נ ש ג ב הזה והנורא הוד שבו דרש משה ברבים. כל עם ישראל התקבץ לשמעו, נשים וגברים, טף וזקנים, חכמים וכאלה שאינם יודעים תורה. והמדרש מוסיף: ם
.ם”וכך עשה דוד שכל ימיו מעין דוגמא של משה, שהיה פותח ודורש בפניהם דברי תורה שלא שמען אוזו מעולם”ם
כלומר לא היתה זו אסיפה רגילה של העם אלא מעמד נשגב שבו אמר משה, או דוד, ח י ד ו ש י תורה שאוזן לא שמען מעולם.ם
ועל מה דיברו משה ודוד? אומר המדרש: ם
ם” משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים בעניניו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג. אמר להם משה אם אתם עושים כך הקבה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי (ילקוט) ם
לא מדובר כאן בדרשות ש ל פ נ י החג אלא במעמד נשגב ב ח ג ע צ מ ו או בשבת עצמה. ם
א”כ כשהקהיל משה את העם ביום המיוחד הזה, יום השישי למחרת יום הכיפורים הוא דרש בעניני ה י ו ם המיוחד הזה . כלומר בעניני יום כיפור, עניני יום השישי הנכנס לשבת, ועניני שבת עצמה. הבה נראה בפרוט מה אמר. ם
ם (1) הקים את הקהילה וכנסת ישראל
משה לא רק “הקהיל” אלא ” ע ש ה ” את הקהילה כפי שמדגיש המדרש. ואונקלוס אומר “ואכניש משה יית כנישתא דישראל” כלומר יצר את “כ נ ס ת ישראל”. ואכן אומר הרמב”ן: ם
ם :”כיון שנתרצה להם הקבה ונתן להם את הלוחות השניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם , הנה חזרו לקדמותם ו ל א ה ב ת כלולותם ” ם
הקהילה היא כנגד זה שנקהלו לעגל, והזהב במשכן יכפר על עגל הזהב, וכלל בידנו שאין במשכן אלא תיקון לעגל (מדרש). וביצירת הקהילה של כנסת ישראל ביטא הקבה את המחילה על חטא העגל, ובמשכן יבטא את אהבתו לכנסת ישראל, כאהבת חתן וכלה. כך סובר הרמבן. ם
כלומר משה אכן חידש דבר שאוזן לא שמעה מעולם. עד כה הכרנו את ה מ נ י י ן הראשון (אחי יוסף בבואם מצרימה לחפשו) והכרנו את העם, אך עתה מציג משה יצור חדש בעולם: הקהילה, שהיא כנסת ישראל וקיומה תלוי בשמירת שבת ובבית ה כ נ ס ת , שהוא מקדש מעט. ואין זה פלא שכנסת ישראל נוצרת כאן ביום השישי בכניסה לשבת., שכן קיומה תלוי בשבת. ולכן תיקנו המקובלים לאמר שיר השירים במעבר מששי לשבת ם
הקמת הקהילה חשובה ליום כיפור שכן כאשר אונו עומדים כקהילה בתפילה ובבקשת סליחה יש לנו סיכוי להשמע בבית דין של מעלה ביתר קשב מאשר לאדם פרטי.ולכן אנו מתוודים כיחידים אבל בעיקר כציבור (הרב יד סולוביציק זצל)ם
.
ם (2) לא מצווה, לא רשות אלא מחובת הלב
ובאיזו סמכות הקהילם? אומר רשי “ויקהל: לשון הפעיל שאינו אוסף אנשיםבידים אלא הן נאספים על פי דיבורו” ם כלומר לא ש צ י ו ו ם כמלך , ולא שהיתה להם ר ש ו ת שלא לבא, אלא שעוררם כך שבאו מעצמם, מ ח ו ב ת הלב. והנה הבט מיוחד לקהילה היהודית בכל הזמנים, שאין היא קיימת מתוך שאנו מצווים, ואין אנו חופשים שלא לקיימה אלא שאנו מוסרים נפשנו עליה מתוך חובת הלב. ם
דהיינו משה הקהילם לא כ”משה מלכנו”אלא “כמשה רבינו” המלמדנו חידושי תורה שאוזן לא שמעם . להלן בפרשת שמע הוא יופיע דוקא כמלך .
והתכונה הזו של חובת הלב אפינית לערב שבת. גם הדלקת הנרות מערב שבת היא לא מצווה שנרוץ אחריה, ולא רשות שאם נרצה דליק וא ם ללא נרצה לא נדליקת אלא היא חובת הלב (רמבם הלכות הדלקת הנר)0
מה עוד לימד משה ביום המיוחד ההוא? ם
ם ( 3) הקים המערכת המשפטית
בפרשת יתרו כתוב “ויהי למחרת” ושם מפרש רשי “למחרת יום הכיפורים.” כלומר ביום השישי הזה שלאחר יום כיפור הקים משה, בעצת יתרו, את המערכת המשפטית, את הסהדרין ובתי הדין . דהיינו למחרת היום שבו עמדו בבית דין של מעלה עהקימו ועמדו בפני בית דין של מטה. ם
והנה קשורים הדברים לעומק: כנסת ישראל נולדת ביום שישי לפני שבת, ועמה יחד קמה מיד המערכת המשפטית. שכן מהו “ישראל” אם לא “שרית עם אלוקים ואנשים ותוכל”, כלומר נלחמת על זכויותיך ועל הצדק והמשפט! ם
כלומר משה מופיע כאן כמשה רבינו, ועמו הלוחות השניות, והוא מקים את הסנהדרין גדולי התורה שבעל פה ומורה להם הדרך לחדש חידושי תורה שבעל פה
.ם
ם (4) דן בעיניני נדרים
במקום אחר כותב רשי ש”למחרת היום” צווה משה גם על הלכות נדרים התלויים בחוט השערה. יש קשר כמובן בין התרומות למשכן ובין נדרים. ואכן אנו אומרים כל נדרי” בערב יום כיפור ורואים את “שנת הנדר” בין יום כיפורים זה ליום כיפורים הבא
ם (5) הוסיף מימד לחדש לשבת
ם “ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם שבת קודש שבת שבתון לה כל העושה בו מלאכה יומת” הרבה שואלים מה החידוש כאן? הרי כבר דיבר על השבת בכמה מקומות: (א)בפרשת הבריאה בבראשית (ב) במרה אמר להם מקצת דיני שבת ( ג) בפרשת המן לימדם הלכות מוקצה בשבת, ושאין להשתמש בשבת אלא בדבר המוכן מראש מיום שישי. וכן שאסור לבשל בשבת ( ד) בעשרת הדברות אסר כל מלאכה כי “ו י נ ח ביום השביעי “.יש לדייק שבעוד לוקים ש ב ת מכל מלאכתו, הויה נ ח ביום השביעי. ובעשרת הדברות בס’ דברים אסר מלאכה כזכר ליציאת מצריים ( ה) בפרשת כי תשא הציג את השבת כנדחית בגלל פיקוח נפש נאמר “אך את שבתותי תשמורו” ומילה ופ”נ דוחים שבת (רמב”ן ). .א”כ מה חידש משה כאן בהקהל לעניני שבת שאוזן לא שמען?ם
אומר בעל הטורים “דרשו מכאן ל”ט (אבות) מלאכות לשבת כמניין “אלה” (36) ו”דברים” משמע שניים והדברים לרבות אחד הרי ל”ט” דהיינו אם עד כה התורה אסרה מלאכה בשבת באופן סתמי, הרי עתה מגדיר משה מהם אבות המלאכה האסורות. והוא מלמד שהמלאכות שהיו עושים לבניית המשכן הן הן האסורות. כלומר הייתי חושב שמלאכת הקמת המשכן היא כה חשובה שדוחה שבת, בא משה ומלמד שדוקא מלאכות אלה הופכות להיות אבות מלאכה האסורות בשבת. ם
ויש כאן חידוש של משה לעניין השבת. מסביר הרב גורן זצ”ל (בקבות הזוהר) שכבר מפרק א’ בראשית לומדים שישי ל”ה אב מלאכה אסורות, שכן השם “אלוקים” מופיע בפרק ל”ה פעמים. אבל בשלב מוקדם זה אין התורה מגדירה מהם אותם ל”ה אבות מלאכה האסורות. עתה בהקהל ביום השישי לאחר יום הכיפורים נוסך משה תוכן בסוג הלאכות הללו וקובע שהן אותן המלאכות קשורות לבניין משכן : בנוסף לל”ה הראשונות הוסיף משה ארבע אבות מלאכה חדשות, שכולן קשורות ל”בירור דבר מתוך דבר” והפרדה. והוספה זו מתאימה ליום שדיבר בו: ביום השישי כשכנסת ישראל נולדת והיא מפרדשת משאר העמים, קודש לחול. ולכן אין פלא שמיד במוצאי שבת אנו מברכים על המבדיל בין קודש לחול ובין ישראל לעמים ם
ואכן בקידוש השבת תקנו לאמר ל”ה תיבות שהן בנגד ל”ה תיבות שבקטע “ויכולו השמים…”ץ שהם כנגד ל”ה שם אלוקים ול”ה אבות מלאכה מבראשית. וכן יש ל”ה תיבות בפרשתנו מ”ויקהל” עד “השבת” (בעל הטורים) ם
דהיינו משה הוסיף כאן הבט חדש לשבת שאוזן לא שמען מעולם. יש היבטים קודמים: (1) שבת בראשית כזכר לבריאה (2 ) “השבת הסוציאלית” של מנוחת העובד כזכר ליציאת מצריים (3) “שבת המשכן” הקשורה למעשה המשכן ולקדושת ישראל (הרב גורן זצל).ם
ואין זה פלא שמשה כורך את המשכן עם השבת בדברו על כך ביום השישי לפני השבת ם
.
ם (6) הוסיף משישי לשבת
ם “שבת שבתון להויה” ם
אומר המכילתא: “כל מקום שנאמר בו שבת שבתון הוסיף מהחול על הקודש”. כלומר משה לימד את ישראל להוסיף מיום שישי לשבת כלומר לקבל את השבת מבעוד יום, בתוך יום השישי. גודל התוספת הזו נתון ביד חכמי התורה, והסנהדרין שזה עתה נוסדה וביד כנסת ישראל. כלומר משה מעניק כח לישראל להוסיף ולמשוך מקדושת השבת ליום השישי ם
נזכור שיש חשיבות עצומה למעבר הזה בין שישי לשבת, שכן אנו חיים ביום השישי לבריאה ומתקדמים בהיסטוריה אל השבת שהייא יום הבריאה שלעתילד לבא ם
מה דינה של תוספת זו משישי לשבת? האם היא כמו השבת ממש? לכן ממשיך משה ואומר “לא תבערו אש בכל מושבותיכם” ומפרש המדרש כי הבערה היא אב מלאכה ולמה יצאה משאר ל”ט מלאכות? כי העוש על העוברים עליה הוא קל יחסית: מלקות ולא מיתה. א”כ למה יצאה? ללמדנו שהעובר על איסור מלאכה ביום שישי בין השמשות (ובתוספת לשבת ביום שישיי אינו נענש במיתה אלא במלקות בלבד. דהיינו משה אכן מתרכז בדבריו על המעבר מבזמן משישי לשבת. ם
ובדומה לכך: מדוע יצאה הבערה? ללמדנו שמותר להכין אוכל נפש מערב שבת לשבת, כגון להטמין את החמין (מדרש). שלא כרמב”ן הסובר שהפסוק בא לאסור אפיית אוכל נפש בשבת, שכן על כך כבר למדנו קודם ברדת המן. ם
ויתר על כן: כדי לחדד שואל המדרש: מה הדין אם יום כיפור חל ביום שישי? היות והאוכל יאסר בגלל הצום בסוף יום השישי בתוספת השבת, ואז יהפך למוקצה לשאר השבת שכן אין מוקצה לחצאין! ובמקרה כזה יהא הצום נמשך שני ימים! ועונה המדרש (בשם משה) שבמקרה כזה יום השבת גובר והצום מופסק מבעוד יום כדי שלא יאסר האוכל לשאר השבת. ובלשון המדרש: ם
ם “כל העושה בו מלאכה יומת, בו ולא בו ובחבירו. הרי שחל יום הכיפורים להיות בערב שבת ועשה בו מלאכה בין השמשות, יכול יהיה חייב? תלמוד לאמר כל העושה בו מלאכה ולא בו ובחבירו” ם
כמובן שאנו נמנעים ממצב זה על ידי כך שלעולם לא ינקבע הלוח כך שיום הכיפור יחול ביום שישי ם
ם ( 7) צוווה על הקמת המשכן
יוצא שהצווי להקמת המשכן ניתן לישראל דווקא ביום שישי לפני השבת. והדבר אינו מקרי. כי יש קשר בין ערב שבת למשכן .
ואכן רבים הסימנים בפרשה לכך שהתורה רואה את הקמת המשכן כהשלמה של מעשי בראשית. ם
למשל נאמר בסןף פקודי : “וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צווה השם כן עשו ויברך אותם משה” (לט מג) 0
וכן “ויכל משה את על המלאכה” (מ’ לג) ם
והסגנון מזכיר את סיפור הבריאה בבראשית שבסופו נאמר “וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד” .ואומר ריש לקיש שגדול בניין המשכן ממעשה שמים וארץ, ובדרך זו הולכים מפרשים רבים המדגשים שלעומת מעשה הבריאה שאליו מקדישה התורה פרק אחד, מקדישה היא לבניין המשכן ארבע פרשיות וחוזרת על כך חמישה פעמים! ם
ולכאורה נשמע הדבר בומבסטי: מה יש במשכן הקטן, שגודלו חמישה עשר קרשים, לעומת מעשי שמים וארץ? מה יש במשכן ש י ש ל י ם את מעשי הבריאה? 0
ואמנם יש רמז לכך בפסוק “אשר ברא אלוקים לעשות” כלומר שיש עוד צעד אחד להשלים מעשה בראשית והוא הקמת המשכן (מדרש) ם
נתרכז בסיפור בריאת האדם. ונשאל: האם יברא אלקים יצור חדש מעל האדם, שיבא אחריו? כי כל אימת שאלוקים הביא יצור חדש לעולם, היה זה יצור גבוה ומסובך יותר. כך היו הדגים שביום החמישי יותר מפותחים ומסובכים מהצמחיה של יום שלישי. והבהמות והחיות של יום שישי היו יותר מפותחות מהדגים והעופות והתנינים של יום חמישי. וכך שיש לשאול האם יברא אלוקים יצור מפותח יותר מהאדם? ם
התשובה אינה פשוטה. שכן נאמר “הבה נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו.” ובסוף היום השישי לפני השבת נאמר “וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד”. דהיינו עשית האדם היא תה ל י ך שבסופו יכל האדם להיות טוב מאד. זה מבחנו. ומסביר רשי: “כצלמנו וכדמותנו שהיה לקבה דפוס ודמות וצלם של אדם בדמיונו ,אדם אידיאלי “טוב מאד” שאליו ישאף האדם להיות.
ובכך שונה האדם משאר היצורים. שכן הנחש נולד נחש והעכביש נולד עכביש מוכן ומזומן לחייו. אבל האדם נולד תינוק שצריך לגדול: מדובר באדם הפרטי ןהציבורי, האינדיבידום והמין האנושי. על האדם הפרטי לגדול ולשכלל עצמו ולהיות טוב מאד, וכך גם .על המין האנושי לגדול וללמוד להיות טוב מאד. (והקהילה צריכה לגדול ולהיות בבחינת טוב מאד).
מתי יהיה האדם טוב מאד? כשיקיים מצוות אלוקים וימצא חן בעיני הויה. כפי שנאמר על נח. כלומר כשייחד אלוקים עם הויה בלבו, מחשבתו ומעשיו. אלוקים לא ברא את האדם מלא הידיעת הויה כי אלוקים איננו פועל במידת חסד ורחמים ןסליחה אלא במידת דין. אלוקים לא יברא את האדם במידה שאיננה מאפיינת אותו, את אלוקים. לכן אלוקים ברא ראשית כל את האדם בצלמו, בצלם אלוקים, אך הכין בלב האדם מקןם ואפשרות לקבל לתוכו את הןויה וללכת בדרכיה, מה שלא עשה לכל יצור אחר בבריאה. ,
והמילים “נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו” מתפרשים כאילו אומר אלוקים לאדם “אני ואתה נעשה אדם טוב מאד, שיהיה כפי שאני רואה את דפוסו בדמיוני. \אחוז בידי, נלך ביחד ואז תזכה להיות טו מאד.וכך תזכה להכנס אתי לשבת המלכה, ליום הבא של הבריאה. ם
הרעיון הזה רמוז במלה ו י כ ו ל ו השמים מלשון כ ל ה או כ ל י ה.ם
אם ייחד האדם את האלוקים (דין) עם הויה (מדהר”ח) בלבו ובמעשיו, יזכה להיות טוב מאד ולהכנס לשבת המלכה, שבת ה כ ל ה. ם
אם לא, אם יהיה האדם רע מאוד, אז כ ל ה ! כליה ם
הבחירה לאיזה כוןן האדם יתפתח נתונה בידיו. האדם יכול להתפתח ולהיות רע מאד ואז כליה
או שיתפתח ויהיה דטוב מאד ואז: כלה, יזכה לראותה.
כלומר אם י ת ע ל ם האדם מהבורא וילך קדימה לבד, אם יראה עצמו כחוליה אחרונה האבולוציה, כחיה פקחית, אזי יכשל בייחוד אלוקים והויה ובלי התורה יגדול להיות רע מאד (בתורתו של ריש לקיש כתוב היה “מוות” במקום “מאד”. לאדם יש אופציה: או להיות רע, מוות. או טב מאוד), ראינו בדורנו כיצד הופכת חברה מתקדמת במדע למפלצת. ם
אבל אם האדם יקבל ידו הפשוטה של אלוקים ויגדל בתורתו, אזי יהיה טוב מא
ד.
סיפור הבריאה
נחזןר לרגע לסיפור הבריאה שבסופה נאמר
ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו
וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה..ובכל הרמש
ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו
ויברך אותם האלוקים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה
וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד
ויהי ערב ויהי בןקר
י ום
ה שישי
ש ב ת ….. … ……………
ו יכולו
ה שמים והארץ וכל צבאם השמים והארץ
יום השישי צבוע כאן באדום והוא תחת מלכותו של אלוקים, בעוד שהשבת תחת מלכות הויה וצבועה בכחול.
אנו רואים כאן את הויה מופיעה לראשונה בתורה בראשי תיבות והיא מגשרת בין שישי לשבת
החצי הראשון י-ה היא השכינה הנכנסת (בפסוק) מהשבת ליום השישי, לעולמנו. . החצי השני ו-ה עדיין בשבת. כדי שהשכינה י-ה ת י א ו ת להישאר בעולמנו, על האדם לקבל אותה ללבו, שכן בלעד האדם אין לשכינה מקום אחר לשכון בעולמו של אלוקים. ם
יוצא איפא שהשכינה מחפשת ללה מקום ל נ ו ח בעולמו של אלוקים, או ל ש כ ו ן בו, להניח בו את כנפיה. בעולמה שלה, בשבת הנצחית, אין הויה בוראת או שופטת או דנה. שם היה נחה כל היום. כי השבת הנצחית היא יום בכולו עונג וקדושה ורק כשהיא בעולמנו, בעולמו של אלוקים, הירא שואפת לנוח” בשבת שלנו או במשכן שנבננה עבורה אן בלבנו.
וואין בעולם יצור ומקום אחר ,מלבד לב האדם, שבו יכולה השכינה לקנן ולשכון. כי התנין , הנחש, האריה או העקרב אינם יכולים לעולם לחוש ולהבין רחמים מהם. אפילו אם יתפתחו לחברה מדעית, ישרו חיות ללא תחושה של רחמים וחסד. שכן החיות כולן נוצרו על ידי אלוקים כשמלך לבדו נורא, בעוד שהאדם נוצר על ידי “הויה אלוקים” (כפי שכתוב בסיפור גן העדן) ם
השכינה שנכנסה לעולמנו מהשבת ליום שישי שואפת לנוח ולשכון בעולם, והמשכן הוא שלב ביניים שבו השכינה ת נ ו ח בעולמו של אלוקים, עד אשר תיכנס ללבנו ותנוח שם.
ולכן צווה משה להקים משכן דוקא במעבר בין יום השישי לשבת. שכן י-ה כביכול נמשך פנימה לתוך היום השישי ושוכן במשכן בין הכרובים. ובארץ ישראל תשכון במקום מנוחת עולמים.
,ועתה מובן הפסוק שבסוף פקודי: “ויכס הענן את אהל מעד וכבוד הויה מ ל א את המשכן” השכינה י-ה חדרה ומלאה את המשכן ובכך נשלמו מעשי שמים וארץ. ואומר הרמבם במורה ש”מלא” פרושו למלא חלל, או להשלים. ם
אין לכן פלא שמשה בוחר ביום השישי לאחר יום הכיפורים לצוות על הקמת המשכן. כי “סלחתי” היא ביטוי של מידת הרחמים שעתה חודרת למשכן ולעולם ותאפשר מעתה ואילך לבית דין של מעלה לדון אותנו ביתר רחמים. ם