פרשת ויצא תשפב
הרב דר צבי אבינר
?0 מה חידש יעקב במצוות דינים
התורה מביאה ארבעה סיפורים מחיי יעקב:
מאבקו כנגד עשיו אחיו על מעמד הבכורה
מאבקו כנגד לבן ששיקר אותו ברחל ולא
מאבקו בלבן – הפעם כמעביד שלא שילם שכרו כראוי
מאבקו באנשי שכם אודות חטיפת דינה ואונסה
ברור שכל הסיפורים הללו סובבים אודות מכנה משותף שהוא חיפוש צדק.
צדק בתוך המשפחה, בין מעביד לעובד, ובין תושב לרשות העיר
כלומר שלא כאברהם ונח וצדיקים שלפניו, לא נאבק יעקב עבור עיקרי האמונה או כנגד עבודה זרה אלא כנגד אי צדק פרטי וחברתי, כלומר עבור מצווה חמישית של אדם הראשון שהיא דינים.
מהלך סיפורי ספר בראשית
ודבר זה מתאים למה שראינו עד כה בשטף הסיפורים של ספר בראשית
השטף הזה עובר ממצווה אחת של אדם הראשון לשנייה לפי הסדר שנתנו בעדן
ראשית מצוות (איסור ) עבודה זרה – דרך פרק א׳ וסיפור הבריאה. הפרק מלמד את שמות הבורא וכיצד ברא את האדם לעמוד במבחן עבודה זרה כשנאמר נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו. כאן פתח פתח לעובדי עבודה זרה כפי שאומר רשי
שנית מציג הספר את איסור גילוי עריות – מצווה שניה של אדם – דרך סיפור גן העדן שנאמר לכן יעזב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד
ומכאן למצווה שלישית של אדם הראשון
– שפיכות דמים – על ידי סיפור קיין והבל וכל הדורות שלפני המבול. השרשרת מסתיימת בברית הקשת שבה אומר הקבה לראשונה את הלכות שפ״ד לפרטיהם.
ומכאן לסיפורי אברהם שנלחם בעיקר כנגד גזל – מצווה רביעית של אדם הראשון – שנעשה בדורו בצורה מאורגנת על ידי הקמת אימפריות הגוזלות שטחים וכח אדם לעבדות. כל הסיפורים אודות אברהם סובבים סביב הנושא הזה. אברהם גם נתן להשם שם חדש ״קונה שמים וארץ״ שהכל שלו ולכן כל גזל היא פגיעה בבעלות השם. אברהם גם קיבל מצוות מילה שהיא חותם האדון בבשרנו
ועתה מעביר אותנו ספר בראשית למצווה החמישית של אדם הראשון – דינים – דדר סיפורי יעקב
צדק כעניין דתי
הבה ונציין כי עצם העמדת חיפוש צדק כנושא דתי הוא חידוש עצום של תורת ישראל.
בעולם העתיק התענינו האלים בכוחם וחשיבותם ועבודתם, לא במשפט ״חילוני״ שבין אדם לחברו, בין שכן לשכניו. מה לאל ולמכירת פרה עבור חמור?
גם הדתות הגדולות של היום, במיוחד הנצרות, עוסקות בענינים חשובים ומעוררים של יום הדין, שטן, החטא הקדמוני וכדומה. הן מכוונות לעורר התלהבות ורגש ״דתי״.
אך אין לך נושא שכה הרעיש את נביאי ישראל כמו אי צדק חברתי, ניצול של החלש, היתום והאלמנה.
השגת צדק על ידי שקר?0
נושא אחר העובר כבריח בכל סיפורי יעקב הוא השימוש בשקר כדי להשיג את האמת, את הצדק. האין
זאת סתירה? על כך עלינו להשיב בהמשך
שאלה נוספת:ם
האם מאבק יעקב לצדק רלוונטית לחיינו
במאה העשרים ואחת?0
דוקא בימינו אנו רואים את השפעת השקר , והודעות שקר , על העולם. ראינו כיצד חדשות שקר מפריעות לבחירות לנשיאות ארהב, כיצד הן משפיעות לרעה על השוק ועל מצב הרוח . כיצד השקר מופץ בכוונה מבחוץ ומבפנים. עד כדי כך שכיום אינך יודע מהם חדשות מהימנות ומהם כוזבות
ובמשך ההסטוריה אין לך עם ולשון שסבלו כל כך משקרים כמו ישראל – יעקב
כיום חצי מהאנושות שונאת אותנו ומאשימה אותנו בשקר של המתת האל,
והחצי השני מאשים אותנו שגנבנו את התורה האמיתית שהיא בידיהם, בידי המוסלמים
ושני הצדדים לא הספקו בדברי שקר אלא גלשו להרג ואינוס על לשואה
הבה ונשאל מה הוסיף יעקב על תפישת הצדק, מעל מה שידעו קודמיו?0
לשם כך עלינו לראות מה ידעו קודמיו וכיצד ראה דורו את הצדק, ואז נוכל להבין מה הוסיף יעקב
היכן נתנה מצוות דינים לראשונה
כידוע נתנה מצוות דינים לראשונה לאדם בגן העדן
כאשר אסר הויה אלוקים על האדם לאכול את הפרי, נאמר
ויציו. הויה אלוקים את האדם לאמר
מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו’
המלה ויציו מיותרת ובאה לרמוז שהקבה צווה על האדם, בנוסף לפרי, ששה מצוות קדמוניות והן
ע״ז, ג״ע, שפ״ד, גזל, דינים, וחרוף שם.
ברור שמצוות דינים אין לה ערך ממשי בעדן משום שאין שם חברה אנושית.
והרי לפי הרמב’ם המצווה כוללת
א הקמת מערכת משפטית צודקת
ב הקמת בתי משפט לפחות בכל מחוז
ג בחירת שופטים מלומדים ואמיצים עמידים לבצע ולאיומים
ד הקמת משטרה שתאכוף את פסיקת המשפט
ברור שאין לכל זה שייכות לעדן. למעשה מתוך הששה שנתנו לאדם, רק השתיים הראשונות היו רלוונטיות לעדן משום שאדם ואשתו היו יכולים לעבור עליהם שם בעדן
עבודה זרה – אדם יכול היה לעבור עליה על ידי כך שלא ישמע למצוות הקבה על הפרי. עבירה כזאת תחשב למרידה במלכות השם שהיא סוג של עבודה זרה
גילוי עריות – אדם ואשתו יכלו לעבור עליה אם האשה, שהייתה נשואה לאדם, התייחדה עם הנחש באופן פרטי, בין אם שכב עמה או לא
וכידוע הם עברו על שתי המצוות האפשריות שם ולכן הפסידו את עדן ונידונו לחיות בארץ עם מלאך המוות
אבל כאן, בארץ, כל הששה מצוות של אדם נעשו מאד רלוונטיות לחייהם ולכן נוסעת האנושות ממצווה למצווה דרך ספר בראשית כפי שראינו לעיל
אם כך, מדוע נתנו המצוות, כולל דינים, כבר בגן העדן? מדוע לא חכה הקבה עד שאדם יחייה בארץ?0
התשובה היא שכאן בארץ כבר מאוחר. הקבה יצר אותם בגן עם כל הכלים הפסיכולוגים והנפשיים הדרושים לעמוד במבחן המצוות הללו. כך, לפי הרמב״ם, נטע בהם את ההבחנה בין אמת לשקר, ובין מה שצודק ולא צודק. ( טוב ורע נתן להם עם אכילת הפרי כאשר הפסידו כבר את עדן)0
לכן יש לכל אדם בעולם בכל התרבויות תחושה ״טבעית״ של אמת ושקר, דבר שהפתיע את הפילוסופים של המשפט במאה השמונה עשרה כגון קאנט והגל ואחרים. קאנט חשב שהמוח שלנו בנוי בתבניות מלידה התופסות את האמת והשקר. אבל מדוע הדבר שווה בכל בני האדם? והנה לפנינו תשובת התורה שכן נוצרנו בעדן . ומהו גן העדן אם לא הערס של המין האנושי?
כיצד נטמע הדבר במוחנו בעדן?0
כאשר הנחש אמר לאשה:
״כי יודע האלוקים כי ביום אכלכם ממנו
ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע
הנחש לא מזכיר את הויה כי חיית השדה אין לה תפיסה מהם רחמים. ולכן הוא מזכיר רק את האלוקים ומשייך לו – בטעות- את הטוב והרע . אבל הוא ידע שאכילת הפרי תאפשר לאדם לחקות את האלוקים , כלומר לשפוט בין אמת ושקר ולהוציא משפט מידה כנגד מידה
כי במשך ששת ימי הבריאה כאשר האלוקים שלט לבדו נורא, מידת הדין בראה את העולם ושפטה אותו מידה כנגד מידה. יצורים אוכלים כי הם נאכלים, גורמים כאב כי יסבלו כאב, ללא רחמים. בסוף כל יום בריאה שפט האלוקים את העולם וסילק את אלה שלא היו טוב בעיניו , שלא תרמו ליום הבא, ואת אלה ששפט ואמר כי הם טוב – אותם השאיר . השפיטה כאן הייתה מבחינת הבורא הבנאי ולא מבחינה מוראלית.
הנחש איפא ידע כי האדם יוכל לחקות את האלוקים ולשפוט צדק כפי שהאלוקים עושה – מידה כנגד מידה ללא רחמים או שיקולים אחרים.
בעיני הנחש, זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של המשפט שאדם יוכל אי פעם להגיע, לפעול כאלוקים. הרי הנחש לא היה מודע כלל לקיומה של מידת הרחמים. הוא ראה רק חצי מבית דין של מעלה שמורכב -כפי שמופיע בכל סיפור עדן – מהויה אלוקים, שתי המידות צד בצד. כחיית השדה ראה רק את האלוקים
אבל אדם ואשתו היו. כמובן שונים. לפני אכילת הפרי גם האשה לא מזכירה את הוייה אלא את האלוקים. והם הלכו ערומים כמו הנחש. הבורא ברא את האדם כך שיש בלבו האפשרות להכיר את מידת הרחמים. ומייד כשאכלו את הפרי האסור נפתחו עיניהם והם ראו את הוויה בצד האלוקים. לכן כיסו מייד את מערומיהם. רק תחושת הויה מעניקה לאדם בושה מערווה, שכן הערווה שנואה על הויה. שהרי מצד מידת הדין האלוקים, בורא הטבע, אין כל בושה מערווה.
ולכן אין לך אדם בעולם שאין בלבו לפחות גרעין של מידת רחמים.
שתי כנפיים לצדק ומשפט
לכל אדם בעולם יש ״חוש טבעי״ לעשות משפט המורכב משתי כנפיים –
מצד האלוקים – מידה כנגד מידה ביושר.
מצד הויה – להתחשב במשפט גם מצד חסד ורחמים וסליחה.
כל אדם בכל התרבויות מבין את שתי הכנפיים מהם, אלא שיש הבדל בין הכנף של האלוקים והכנף של הויה
כי הכנף של האלוקים בנוי על השכל הישר ועל ההגיון הפשוט של מידה כנגד מידה. וזה כל אדם מבין ומקבל.
בעוד שהכנף של הויה הוא פחות מוגדר, וקל מאד לדחותו מפני גורמים חיצוניים.
צדק בעולם העתיק והמודרני
עובדה היא שכל התרבויות בעולם, מגלגמש וחמורבי עד יוון ורומא והמשפט האירופאי בימי הביניים ועד נפוליאון ועד ימינו – כל התרבויות הללו פתחו מערכת משפט מסועפת על בסיס של מידה כנגד מידה. את הרחמים השאירו מעל המשפט הכתוב, כפעולה נדירה מצד המצפון. כבר בעולם העתיק יכול היה המלך להפעיל רחמים ולחון פושע מצד הלב הטוב של המלך ובמקרים מיוחדים.
המשפט האנגלי כן הכיר בפעולה מצפונית בבית דין מיוחדים שהקימו לשם כך שלהם יכול היה אדם לפנות במקרה של פסק דין שנראה היה לא אנושי ומעל המצפון. בית דין כזה נקרא ‘בית דין של יושר״ והוא פעל מעל בית הדין הרגיל, אך לא הייתה לו הנחיה ברורה מהו המצפון, והדבר הושאר בידי השופטים. בתי דין כאלה פעלו גם בארהב עד למאה העשרים וכיום יש אחד בלבד במדינת דלאוויר.
כי המשפט נתפס במידה רבה לפי הבנת הנחש, של מציאת האמת והפעלת צדק לפי אלוקים – מידה כנגד מידה. השופט שואף לתקן את הנזק, להחזיר מצב לקדמותו, ולשלם לכל צד את המגיע לו מצד החוק.
כדי לדעת מה הוסיף יעקב לתפיסת המשפט, הבה ונראה מה היה ידוע בדורו.
יעקב
יעקב נולד לעולם שהאמין בתפיסה היסודית ביותר של משפט צדק: מידה כנגד מידה. אם מישהו שיקר לך, ענה לו בשקר. אם מישהו הכאיב לך, גרום לו כאב.
היה זה עולם שבו הממשלה חלשה, רקובה, שופטים שאפשר לשחדם, עולם חסר כל הכרה בזכויות האדם. עולם זה אמר ליעקב קח בכח מה שמגיע לך, אם אין לך ברירה אחרת
רבקה אמו גדלה בעולם כזה בבית של עובדי ע״ז . אביה ואחיה היו ידועים כרמאים, ואביה בתואל פיתה נערות כפי ששמו רומז בעברית. רבקה ידעה לכן את דרכי הרמאים מלידתה. היא עצמה היתה שונה, כשושנה בין החוחים, אומרים חזל, אך הרקע שלה הטביע חותנו על אישיותה כל ימי חייה
למשל כאשר התאומים התרוצצו ברחמה וגרמו לה יסורים, היא חשבה על הפלה. שהרי ראתה הרבה הפלות בבית אביה. למרות שידעה בודאי, כאשת יצחק, שהפלה אסורה מברית הקשת של נח, למרות זאת חשבה להפיל. אך לאחר שהתיעצה עם שם בנו של נח שחי לא רחוק ממנה בעיר שלם, החליטה להביא את ההריון לסיום טבעי. אך בגלל שחשבה על הפלה נפסלה להיות אמם של השבטים ולאחר מכן לא הרתה עוד.
וכשההריון בא לקיצו, היא ויצחק עמדו בפני החלטה משפטית קשה – כאילו הקבה מראה עד כמה קשה לחקות את האלוקים. כי התאומים יצאו למעשה כגוש אחד. אמנם עשיו יצא ראשון, אך יעקב יצא כשהוא אוחז בעקבו של עשיו כאילו במחאה. אין סיפור דומה בהסטוריה. האם אפשר בודאות להחליט מי הבכור?
הפסוק אומר כי הוא קרא לו הבכור, כלומר יצחק קרא לו כך, ואולי גם המיילדות, אך היא, רבקה, לא הייתה בטוחה.
כלומר גם ליעקב היה בסיס משפטי להיות מוכר כבכור, אם עשיו יבזה את התואר. בדרך כלל אין אפשרות לקנות מעמד של בכור כי הרי זה בא מלידה. אך כאן היה ליעקב בסיס להיות מוכר כבכור. וזה מסביר מדוע יכול היה יעקב לקנות מעשיו את הבכורה עבור נזיד עדשים. והרי התורה מאשרת זאת ואומרת כי עשיו אכל ושתה וקם והלך בלי למחות, וכי הוא ביזה את הבכורה. במצב שכזה אין כל קושי ליעקב להכנס לתפקיד.
תאומים הפוכים זה לזה
התורה ממשיכה לאתגר את תפיסת המשפט. התאומים גדלו באותו בית, קיבלו אותה אהבה, ואותו חינוך, אך לאחר הבגרות כל אחד פיתח אשיות שונה והפוכה משל התאום שלו, דבר די שכיח בתאומים לא זהים.
עשיו גדל להיות איש שדה, שחייו בחוץ, מעורב בין הבריות ומנהיג מלידה. חזל אומרים שעבר על כל שבע המצוות של נח. אך ידע להעלים זאת מאביו.
יעקב לעומתו גדל להיות איש תם היושב אוהלים, שחזל פרשוהו שיושב באוהלי תורה שלמד מפי אברהם וכן מפי שם בן נח.
הסיפור מעורר את השאלה עד כמה אנו אחראים למעשינו ולבחירתנו. כי אם זה נכון שהם נולדו תומים, כלומר כל אחד אשיות משלמת מלידה, הרי שלעשיו יש טענה לקבה מדוע אהיה אחראי למעשי? ומדוע יקבל יעקב קרדיט על כך שנולד צדיק?
מכל מקום עשיו יכול היה לרמות את אביו העוור, אך לא את אמו שראתה בדיוק את מעשיו. אי אפשר היה לרמות את רבקה שגדלה בבית בתואל ולבן. ולכן היא אהבה את יעקב -וחשבה שהוא זה שראוי לקבל את ברכת אברהם. ויצחק העוור אהב את עשיו כי ציד בפיו – שיקר לו, וגם ידע להביא לו אוכל משובח כפשוטו.
מה למד יעקב על משפט?0
אפשר להבין מה למד יעקב על מצוות דינים משם ואברהם. הוא למד על מקורה בעדן, ועל כך שרוב העולם הולך בדרכו של הנחש ותופס את הצדק כמידה כנגד מידה ללא רחמים. את הרחמים דוחפים מעל החוק הכתוב.
גם אברהם שיסד אשל – מסעדות ומלונות עבור עוברי אורח עניים, גם הוא עשה זאת לא מתוך שכך החוק אומר אלא מתוך אהבתו את הויה, בהתנדבות.
שיקר לאביו
וכששמעה רבקה שיצחק עומד לברך את עשיו, החליטה לעשות מה שמקובל היה – לחפש את הצדק בעצמה. אפילו בשקר. אם עשיו שיקר לאביו, הרי שאפשר לשקר לו
עצם השקר לא היה נראה לה חטא, כאשר הוא נעשה למטרה גדולה וטובה. האם לא שיקר אברהם לפרעה שאמר על שרה שהיא אחותו? למען הצלת חיים השקר אפשרי.
כלומר אמנם השקר פסול בתוך בית המשפט, שכן האלוקים מחפש אמת, אך מחוץ לבית המשפט – ברחוב ובשוק ובבית , אפשר להשתמש בשקר במיוחד כנגד זה שמשקר כל הזמן, כמו עשיו
ולכן היא מצווה על יעקב להתחפש לעשיו ולקחת במרמה את ברכת אברהם, ועלי קללתך בני
ובכך לימדה את יעקב שאת הצדק יש להשיג בכל דרך שהוא. כל יעשה גם כלפי לבן.
יעקב השיג את הצדק ואת ברכת אברהם, אך במחיר כבד. התורה מתארת את תגובת עשיו כששמע על מעשה יעקב. הוא פרץ בבכי מר , ואתו בכו מלאכי מרום. התורה מתארת בכוונה את עשיו בצורה כזאת שהקורא חש סימפטיה גם לו. ואמנם לכל צד מהתאומים יש את האמת שלו . עשיו יכול היה להאשים את יעקב שניצל אותו בשעת רעבונו, ועתה עקף אותו פעם שניה. לעשיו היו זכויות משלו. כאשר יעקב ברח ללבן, היה הוא שטיפל בהוריו המזדקנים – כל כך במסירות, שרבן גמליאל אמר הלוואי וזכיתי לכבד את הורי כפי שעשה עשיו!
על יעקב היה לברוח על נפשו מעשיו. אם יש צדק, אין שלום – אומרים חזל.
ועתה נעבר לאפיזודה השניה בחיי יעקב, שגם היא סובבת על ציר הצדק- והוא חלום הסולם.