פרשת ויגש תשפא
הרב דר צבי אבינר
היחיד, העם והלאום
יש לנו מניין של עשרה החוזרים בתשובה
יש לנו שני מועמדים להיות שליח צבור: יוסף ויהודה, וזכותו של יוסף גדולה יותר כרגע משום ששם הויה מופיע אצלו שמונה פעמים בסיפור עם אשת פוטיפר בעוד ששם הויה מופיע אצל יהודה שלוש פעמים בסיפור עם תמר.
הפרשה פותחת בהתנגשות ביניהם. יהודה ניגש קדימה לתפילה, או למלחמה, כשהאחים שותקים ועומדים מאחוריו בתמיכה. ולא עוד אלא שהוא ערב קבלן להם כלומר ערב אישי ליעקב על כל אח ואח.
ובהיסטוריה הדבר התקיים כאשר עשרת השבטים נעלמו מהבמה ונשאר רק יהודה נאמן ליעקב
מה לגבי יוסף? האם הוא שליח צבור?ם
והנה בהתגלותו לאחיו אומר יוסף שלש פעמים ״אלוקים שלחני אליכם״ להשאיר אתכם לפליטה. הוא לא רואה עצמו שליח צבור אלא שליח השם. כביכול הוא עומד לפני ארון הקודש ופניו אל הקהל.
מה ההבדל בין יהודה ליוסף?ם
מה ההבדל בין תפילת יחיד לתפילת צבור?ם
מתי מותר לאמור בצבור שלוש פעמים קדוש?ם
אומר הרב יד סולוביציק זצל בספרו על האדם ועולמו:
היחיד הוא עולם שלם. כך גם מקובל היום בפילוסופיה הכללית מאז קאנט שראה ביחיד ובתבונתו עולם שלם שאסור לפגוע בו. מכאן זכויות היחיד של הגל שעליהם מבוססת הציביליזציה שלנו. לפי קאנט הקולקטיב הוא ארגון של יחידים שנוסד על ידם כדי ליעל את זכויות הפרט ולהבטיח קיומם בכבוד. אבל בקולקטיב נשאר עדיין הפרט במלא זכויותיו וכוחו. גם המדינה איננה אלא מסגרת רחבה יותר של היחידים ששומרים על מעמדם. ועל כך מבוסס עולמנו במדינות הדמוקרטיות
אומר הרב זצל: ביהדות הפרט הוא לא רק יחיד אלא מיוחד, שכן אדם נוצר בצלם אלוקים וכמו שהאלוקים הוא אחד ומיוחד ואין שני לו כך גם כל אדם הוא אחד ומיוחד ואין שני לו. האדם היחיד פונה לקבה בתפילה עבור צרכיו הפרטיים. לאחר שנוצרה חווה ונוצר הקשר המשפחתי, גדל הפרט אך עדיין כל משפחה היא בגדר היחיד. לאוסף של יחידים יש ״גורל משותף״ כלומר הם עומדים מול סכנות ואיומים במשותף ומתפללים לקבה עליהם. תפילת היחיד בבית הכנסת היא מתוך גורל משותף, אך עדיין כל אחד ואחד מתפלל עבור עצמו והסכנות שלו .
עם ישראל נכנס עם הקבה בשתי בריתות, אומר הרב זצל, אחת ביציאת מצרים שבה אומר הקבה למשה (בפרשת ארבע כוסות) ״ולקחתי אתכם לי לעם״. לעומת זאת לפני מתן תורה אומר הקבה ״והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש״.
המונח עם, אומר הרב, מכוון לאוסף של יחידים שיש להם גורל משותף ויש להצילם ולשפר חייהם. משה נשלח משמים להביא את הגאולה משעבוד קשה ופיזי ולהעבירם לחיי חופש .
לעומת זאת במעמד סיני נאמר אתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש שהוא צבור שיש לו מטרה ויעוד מעל הקיום הבסיסי. התורה שנתנה בסיני מתווה את היעוד והדרך להגיע אליו
יוסף נשלח משמים להגן על האחים ברעב ולהבטיח את קיומם הבסיסי. כך הוא רואה את עצמו. האחים נשארים בגדר יחידים למרות שהם בפוטנציה כבר קרויים בני ישראל כאשר ירדו מצריימה לחפש את אחיהם, כפי שראינו במקץ. גם משיח בן יוסף ישלח משמים להגן על העם ולהביא גאולה כלומר לשחררו מעול הגויים ולענות על מצוקתם. משה רבנו היה בגדר משיח בן יוסף כפי שאומר הזוהר כי הביא את הגאולה . יהושוע שהוא מיוסף גם הביא את ישראל למקום שבו יחיו כבעלי הבית. שאול היה מרחל וגם הוא בגדר משיח בן יוסף.
יהודה הוא שונה. הוא עומד ופניו אל הקבה ומאחריו האחים. אנו לא פסיבים אלא בעלי יעוד, שותפים לך הקבה כי אנו מקדשים את שמך בעולם על ידי התורה שנתת לנו. וברגע שעברה המלכות לדוד ושלמה נבנה המקדש ומעתה ואילך ישראל מתפללים כבעלי יעוד להביא את השכינה ארצה כציבור ולאום שיש לו יעוד, מעל הצרכים הבסיסיים של כל עם. ולכן רשאים אנו לקדש שם שמיים בתפילה שלוש פעמים קדוש. ונזכור כי שם הויה חוזר אצל יהודה שלוש פעמים