ואתחנן תשפב
הרב דד צבי אבינר
כיצד נקבל עלינו עול מלכות שמים
השיחה ניתנה בפני יהודים רפורמים בארהב
שמע ישראל הויה אלוקינו הויה אחד
ה”שמע היא קריאת הקרב של היהדות. אנשים הלכו לעולמם כשה”שמע” על שפתותיהם. יהודים הלכו לתאי הגזים כשה”שמע” על שפתותיהם. לוחמים הלכו למוות כשה”שמע ישראל” על שפתותיהם. קבלת מלכות שמים עלי אדמות היא מטרתה של היהדות. משה מייסד כאן מנוע של הקרבה עצמית שהחזיקה את היהדות במשך אלפי שנים. 0
ה”שמע” ידוע בפי חז”ל כ”קבלת ע ו ל מלכות שמים “והדגש הוא על “עול”, שכן לא מדובר כאן בקבלה תיאורטית של היהדות או מסורתה או תרבותה אלא בקבלת עול תרי”ג מצוות. שכן אם המטרה היא לחזור פעמיים ביום על עיקרי האמונה, הרי יש קטעים בתורה המכוונים לכך יותר מה”שמע”, כגון עשרת הדברות שזה עתה חזר עליהם משה לעיל בפרשה, או י”ג הכללים של הרמב”ם וכדומה. אלא שה”שמע” הוא קטע מיוחד במינו שאין כמוהו בתורה, והוא מכריז קבלת ע ו ל מלכות שמים ע ל י. 0
כלומר מטרת השמע היא לא רק להמליך את הקבה על העולם, אלא עלי , על האדם הקורא את השמע. לדוגמא אני מכבד מאד את מלך אנגליה ,אבל לא אקבלו כמלך ע ל י . אדם יכול להגיע להכרת הקב”ה כבורא העולם, אבל לא כמלך העולם שעדיין מובילו מיום ליום ומתעניין בגורלו. ואדם יכול להכיר בקב”ה כמלך העולם אבל לא כמלך על האדם עצמו, כלומר שהוא מתעניין בנו באופן אישי ומצפה מאתנו לקבל עלינו ע ו ל מצוותיו
והדגש הוא על “ע ו ל מצוות”שכן האמת היא שלא קל לשמור ולקיים תרי”ג מצוות–ממש. קל לדבר עליהם, לכתוב עליהם, לשיר עליהם, לשבחם אבל לא קל לקיימם ממש. מה יביא אותי היום במאה שלנו להקים סוכה – ממש, לשמוע שופר – ממש, לאכול רק אוכל כשר למרות הקשיים וההרחקה מחברי לעבודה? מה יביא אותי להניף לולב – ממש, להתעטף בציצית על גופי ולשמור שבת – באמת? ם !
אעשה זאת רק אם אקבל ע ל י עול מלכות שמים באופן אישי, שהקב”ה אכן מולך עלי, על צבי אבינר באופן אישי ממש. רק אז אקיים מצוותיו גם באין רואה, אפילו בארץ זרה, בלא יהודים כמוני מסביב, ללא לחץ חברתי כלשהוא
מהי איפא קבלת מלכות שמים בקטע? 0
יש הרואים ממבט ראשון את מלכות שמים בעצם המלים שמע ישראל. כביכול יש כאן פקודת מלכות, וכך גם אומרת ההלכה שיש לקרא ק״ש מלה במלה בכוונה כפי שקוראים פתגם המלך, מכתב המלך שכתוב על לוח המודעות בעיר וכל העולם קורא בה.
ויקראנה ביראה ובכוונה, כתב ר”ע לשוויה איניש לק”ש בכל זמן דקריא לה כפרוטגמה חדשה, פרוש פרוטגמה כתב המלך על בני מדינתו, שק”ש היא פרוטגמה דהקב”ה ם
ומכאן גם ההלכות הרבות על הדרך שבה יש לקרא. את השמע – בניקיון ובכבוד ובכוונה. ואמנם קוראים פתגם המלך בעמידה אך הקבה מוחל על כבודו ואפשר בישיבה
אבל מי הוא המדבר כאן ? לא הקבה, כי כתוב השם אלוקינו. כלומר משה הוא הדובר.
באיזה תפקיד הוא דובר? האם כמלך ישראל, או כמשה רבנו?0
וההבדל: אם כמשה מלכנו, הרי שזו פקודת מלך שאין להרהר אחריה. אם כמשה רבנו, עלינו ללמוד את דבריו. אם זו פקודה, הר י התהליך מהיר ללא פקפוקים. שמע ועשה כפי שאני מצווה עליך. אם כמורה – הרי התהליך יכול להיות ממושך וארוך של למידה
רמז לכך הוא המלה שמע – שהיא יכולה להתפרש כפקודה קצרה, או שמע במובן הבן, תהליך הבנה שיכול להיות ארוך
ורמז שני לשתי האפשרויות : העין הגדולה בשמע, והדלת הגדולה שבאחד.
אפשר לקראם כ״עד״: היו עדים למה שאני מצווה עליכם כמלך. כמו קריאת ויכולו השמים בליל שבת – בעמידה ובקול. והדרך השניה היא הפוכה, ״דע,״ כמורה. והיא ארוכה
כלומר קבלת עול מלכות שמים נתונה כאן כגזירת מלך, ללא מחשבה מיותרת, בצורה מהירה. מצד שני היא נתונה כעצה של מורה הדורשת דעת, מחשבה, זמן.
שתי דרכים הפוכות להגיע לקבלת עול מלכות שמים עלי – או שאקבלה מיד כגזירת מלך, או שאקבלה עלי רק לאחר שנהפוך בה ונלמד אותה בעיון רב.
הבה נלך קודם כל בדרך הישרה של עד, גזירת מלך.
עד היכן לכוון
אנו מחפשים בכתוב את המקור לקבלת עול מלכות שמים עלינו.
אמנם לא מזכר בכל הקטע עול מלכות במפורש, אבל אולי יש לכך רמז במחלוקת חז״ל עד היכן יש לכוון באמירת השמע
רשב״י ורבי מאיר אומרים שמספיק לכוון עד סוף הפסוק הראשון עד המלים הויה אחד. לפי זה אדם יכול להגיע לקבלת על מלכות שמים ב”אחד”. מכאן והלאה קורא גם בלי כוונה.
רבי אליעזר סובר שיש לכוון עד המילים ודברת בם
ורבי עקיבא סובר שיש להמשיך ולכוון עד סוף הקטע, עד מזוזות ביתך ובשעריך. רק אז יכול האדם לקבל על עצמו עול מ”.
נזכור את המחלוקת היסודית הזאת, כי היא יכולה להאיר את דרכנו להלן
אנו הולכים קדימה לפי ה״עד״ גזירת המלך
לפי רשבי יש לכוון עד ״אחד״. הגזירה כביכול מסתימת כאן.
ורשי אמנם רואה את כל השורה הראשונה כהכרזה היסטורית האומרת ״השם אלוקינו השם אחד״ כלומר השם שהוא אלוקינו עתה, יהיה בעתיד אלוקי כל האומות כאחד, כלומר כל בני נח יכירו בהשם.
אם כך קבלת עול מלכות שמים נגמרת בסוף השורה הראשונה ב״אחד״. ותומך בכך הרעיון שיש להמליך את הקבה על ארבע רוחות השמים בדלת הגדולה של אחד.
ותמיכה נוספת לרשב״י הוא התוספת שאנו מוסיפים מיד לאחר סיום השורה
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
ובזה קיבלנו מלכות שמים לאחר ״אחד״ כפי שרשבי ורבי מאיר אומרים.
ומהי המלכות שאנו מקבלים בתוספת בשכמל״ו
האגדה מספרת שאת השורה הזאת אמר יעקב לבניו על ערש משכבו בסוף ספר בראשית כאשר ביקש לאמור להם את אשר ״יקרה אתכם באחרית הימים״, והכוונה לפי חז״ל היא לא רק ליציאת מצרים אלא לאחרית הימים ההיסטורית. יעקב ביקש לבחור בין בניו את זה שיוביל את ישראל והעמים לאחרית הימים.
עתה שישראל קיים כעם – אמנם כמשפחה קטנה – ההיסטוריה האנושית מתחילה פרק חדש עם ישראל כמובילים, ובראשם מלך המשיח.
על יעקב היה לבחור בין שתי אפשרויות: מלך המשיח מיוסף, כלומר משיח בן יוסף, או מלך המשיח מיהודה כלומר משיח בן יהודה.
ביקש יעקב לאמור את הקץ אך לרגע הדבר נמנע ממנו. רוח הקודש נסוגה. לכן הוא פונה בבהלה אל שנים עשר בניו ושואל היש בכם מישהו שלא מאמין בקבה כמלך? והכוונה למלך המנהיג את ההיסטוריה. שאלתו הייתה מאד רלוונטית כי כל פרשת מכירת יוסף הייתה מנוהלת על ידי האלוקים מאחרי הקלעים להביאם מצרימה, כפי שחזל אומרים: יעקב בשלו, יהודה בשלו, ראובן ויוסף בשלהם והקבה בשלו- להגשים את הגזירה לאברהם
הבנים נענו מייד ואמרו לאביהם יעקב-ישראל: שמע ישראל (אבינו), השם הוא עתה אלוקינו אך בעתיד יהיה השם אחד לכל העמים, כפי שרשי מפרש. הם מכירים בקבה כמלך הפועל בהיסטוריה לאורח ימים. אנו מכירים את הקבה כמלכנו, ותפקידנו הוא להביא את כל העולם להכיר בו.
ולכן מיד פנה יעקב לראש המיטה ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הדגש הוא על כבוד מלכות, שהוא מנהיג את ההיסטוריה. ותפקידנו כעם ישראל הוא להגביר. כבודו בעולם על ידי קידוש השם – לא רק בנכונותנו למות עבורו אלא על ידי התנהגות מופתית שתגביר כבודו בעיני הגויים בעולם.
ורק לאחר שנתן כבוד למלך העולם שהוא הקבה, הסתובב יעקב על המיטה ופנה לבניו ובחר מהם את זה שינהיג את ישראל לאורך ההיסטוריה – לא יסור שבט מיהודה. אמנם יקום גם משיח בן יוסף – שהוא שליח השם ופניו לאחיו ותפקידו הוא כמשביר ומספק צרכים טבעיים – אך לאורך ימים יהיה זה משיח בן יהודה שאחיו תומכים בו והוא פונה קדימה לאומות.
והדבר עקרוני- כאשר אנו פונים לאומות – עלינו להסביר להם שיש להיזהר ולא לערבב מלכות שמים במלכות בשר ודם. יעקב הקפיד להבדיל ביניהם – הסתובב אחורה על המיטה וקיבל מלכות שמים, ואחר כך פנה לבניו ומהם בחר מלך ישראל שהוא בשר ודם, אפילו כאשר הוא נמשח בשמן המשחה וקרוי לכן משיח.
ובקדושת שחרית אנו אומרים ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך. מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו לעולם ועד תשכון… ועינינו תראנה מלכותך….על ידי דוד משיח צדקך.
רק לאחר שכבדנו את מלכות הקבה, אנו מזכירים את מלכות דוד משבט יהודה. ואין לערבב ביניהם.
ולפי זה אלוקות הוא מלכות, שהרי ״הויה אלוקינו״ מתפרש כהויה שעתה הוא מלכנו יהיה בעתיד מלך העולם. ומלך הוא מושג מגדר כמנהיג ההיסטוריה
הנה הבנו מהי קבלת מלכות שמים באחד, לפי רשבי ורבי מאיר, שהקבה הוא המלך האמיתי מאחרי הקלעים המנהיג את העולם.
אך עדיין לא הבנו האם יש בעקרונות הללו כח כדי להמליך את הקבה עלי באופן אישי? אני יכול למחות כפים בהתלהבות, אבל אין ברעיונות הנפלאים הללו לשכנע אותי שאקום מדי בוקר מוקדם וארוץ לבית הכנסת להתפלל באופן אישי. יש הרבה פרופסורים ומרצים נפלאים שיסבירו את גודל הרעיונות הללו והאימפקט שלהם על האנושות, אך הם בעצמם לא ישמרו מצוות ואפילו לא יאכלו כשר.
אם כן יש להמשיך ולחפש מה יש בקטע שיביא אותי אישית לקבל עול מלכות שמים עלי?ם
עשרת המצוות המיוחדות ל”שמע” ם
לא רק רשי סובר ששורה ראשונה היא מצווה אחת. גם ספר החינוך אומר ש״השם אלוקינו השם אחד״ הוא מצווה אחת שהיא פילוסופית אמונית- לא להאמין בקבה כשיתוף לאלילים. דוגמא טובה היא מלכי צדק שאמר לאברהם ״ברוך אברהם לא-ל עליון קונה שמים וארץ״ ומפרשים את דבריו (אברבנאל) שהוא הכיר בקבה כעליון על אלוהים אחרים. כלומר בשיתוף
אך החכם הספרדי אבודרהם מונה ב”שמע״ עשר מצוות עשה וביניהם ״קבלת עול מלכות שמים״.
המצוות לפיו הן
א) ק ב ל ת עול מלכות שמים-שנ’ שמע ישראל ה’ אלוקינו
ב) ל י ח ד. שמו יתברך באמונה שלמה-שנ’ ה’ אחד
ג) ל א ה ב את ה’ יתברך –שנ’ ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך
ד) ל ל מ ו ד תורה בעצמו שנ’ והיו הדברים האלה על לבבך
ה) ל ש נ נ ם לבנים שנ’ ושננתם לבניך
ו) ל ק ר א ק”ש שחרית שנ’ ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך
ז) ל ק ר א ק”ש של ערבית שנ’ ובשכבך ובקומך
ח) ל ה נ י ח תפילין של יד שנ’ וקשרתם לאות על ידך
ט) ל ה נ י ח תפילין של ראש שנ’ והיו לטוטפות בין עיניך
י) ל ק ב ו ע מזוזה בפתחים שנ’ וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך
והנה מונה לנו החכם את מצוות קבלת עול מלכות שמים כמצווה ראשונה במילים ״השם אלוקינו״. יתר הפסוק – ״השם אחד״ – מורה על מצווה נפרדת של אחדות השם – לא להאמין בשיתוף. כפי שאומר החינוך.
אפשר להסביר דבריו בפשטות שאלוקות הוא מלכות. הויה אלוקינו פרושו מלכנו, וזוהי קבלת מלכות שמים. בדומה למה שרשי אומר. בעתיד יהיה הויה מלך לכל העולם
אבל בעומק יש לפרש דבריו של משה במובן המידות (כלי יקר) שהויה הוא אלוקינו. הכוונה למידת הרחמים הויה ומידת הדין האלוקים. כפי שמסופר״ בסיפור הבריאה בפרק א בראשית, אנו חיים עתה תחת בית הדין של מעלה המרכב מ״הויה אלוקים״. שהרי ששת הימים נבראו על ידי האלוקים מידת הדין לבדה שנאמר לבדו ימלוך נורא, ורק לפני בריאת האדם נמלכה מידת הדין במידת רחמים ואמרה נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו. רק האדם נברא על ידי האלוקים כשיש בלבו היכולת לקבל לתוך לבו את הוויה מידת הרחמים וערכיה. אפ יעשה כך האדם – מין האדם ולא רק ישראל – הוא יהיה טוב מאד והעולם יתקדם לשבת הנצחית.
אם כך, הויה אלוקים הוא בית דין. מדוע נקרא מלכות?0
כי המידות נמלכות זו בזו, כדי להוציא דין. ואין זו התחכמות בעלמא כי באופן היסטורי, גם בכנען העתיקה, מלך היה שונה ממושל. מלך הוא שליט שנמלך -ביועציו או בנתיניו, ובזה יש לו סמכות ויוקרה. גם הביטוי ״אנחנו מלך אנגליה״ מבטא את הרעיון שהמלך מדבר לאחר שהתייעץ עם מיטב חכמיו ולכן הוא אמין ביותר.
ולפי הפרוש הזה גם המשך הפסוק ״הויה אחד״ מקבל מימד חדש הקשור לסיפור הבריאה. עתה אנו חיים בסוף היום השישי לבריאה תחת שלטונו של בית הדין הויה אלוקים, ואנו צועדים בהיסטוריה לקראת יום השבת הנצחית שהוא היום שבו האלוקים, מידת הדין, תשבות, כלומר אין דין, והמלכות תעלה להויה לבדה, שהיא השולטת בשבת. וזה הכוונה ל״הויה אחד״.
מכאן בא המזמור הנפלא של הזוהר הקדוש הקרוי רזא דשבת, המתאחר שבשבת קודש הנצחית תעלה המלכות להויה בלבד, ותתמזג כביכול עם האחדות שכן אז בשבת הכל יהיה אחד בגלוי- המלכות, הקדושה, האחדות והשבת.
אך יש המפרשים את הויה אלוקינו , הויה אחד – על זמננו. בעומק, הויה הוא זה שהצטמצם כביכול ויצר את האלוקות שהיא דין. חסד הוא לעולם שיש דין ויש דיין.
ושוב – הרעיונות הללו הן נפלאים ומהווים את יסוד היהדות, אך האם יש בהם לגרום לי, אישית , שאקבל עלי עול מצוות? ברור שאין זה כך.
מצווה שלישית של אבודרהם
ואהבת את הויה אלוקיך
אנו ממשיכים קדימה בדרך שסלל לנו משה מלכנו הרמוזה ב״עד״ – תמשיך ואל תתעכב מדי. הדרך להשיג קבלת עול מצוות לא מסתיימת באחד כפי שאומר הרשבי, אלא ממשיכה למצווה הבאה בשרשרת והיא מצוות אהבה.
ידוע הפרוש שנתן רבי עקיבא לאהבה והיא מצוות קידוש השם ברבים בכך מאודנו ובכל נפשנו. ויש אפשרות לקדש שם שמים לא על ידי מיתה אלא בחיים, כאשר אנו מתנהגים כך ששם הויה מתאהב על כל הצופה בנו. עשה כך ששם השם יהיה נאהב על כולם וכבוד השם יעלה בעיני כולם.
אבל הרמב״ם כידוע עומד על כך שמדובר באהבה ממש, על רגש האהבה. מצווה עלינו לעשות הכל כדי שנאהב את השם כפי שאדם אוהב אשה. כפי שהוא הוגה בה כל היום ומצפה לראותה, כך גם עלינו לשאוף לאהוב את הקבה
אמנם אי אפשר לצוות לאהוב, אבל אפשר לצווות לעשות הכל כדי שנאהב. כיצד?
אומר הרמבם שאפשר להגיע לאהבה בשתי דרכים המצווים כאן בפרשה
הדרך האחת היא להמשיך את ״אחד״ -המלכת הקבה על ארבע רוחות והטבע, שהיא מצווה שניה בשרשרת, ומכאן להגיע לאהבה. מתוך כך שאלמד את הטבע , את החכמה העצומה שבטבע, אגיע למצווה השלישית.
אבל זה לא מספיק, אומר הרמב״ם. יש ללכת ממצוה רביעית, לימוד תורה, ומשם להגיע לאהבת השם שבמצווה השלישית. כפי שאמרנו לעיל שאפשר ללכת קדימה ואחורה.
השילוב הזה של ידיעת הטבע וידיעת התורה, אומר הרמבם מנסיונו, מביא את האדם לאהבת הבורא. יוצא שאדם הלומד תורה לבדה ללא טבע, לא יגיע לעולם לאהבה אמיתית וגדולה. ולהפך גם נכון – מי שלומד טבע יכול לאהוב את יוצר הטבע וחכמתו, אך האהבה תהא חסרה. רק השילוב הזה של מדע ותורה יביא לאהבה
יש רק פרק אחד בכל התורה שממלא את הדרישות הללו של הרמב״ם והוא סיפור הבריאה בבראשית. כאן להפתעתנו המלאה , סיפור התורה על ששת הימים תואם להפליא מלה במלה את מה שהמדע אומר לנו על האבולוציה והופעת האדם. כאן התורה מתמזגת עם המדע, ומשאירה אותנו פעורי פה בהשתאות עצומה. לפינו נס של ממש
ולפי זה הבנו את מה שאומר רבי אליעזר שיש לכוון עד ודברת בם. מי שמגיע לכאן חזקה עליו שיאהב את השם, ובזה יקבל עליו עול מצווה כדי שיהיה קדוש לאהובו כל היום
אך לפי רבי עקיבא על האדם להמשיך במצוות הבאות – ק״ש על המטה בבוקר ובערב, תפילין ומזוזה כדי שהאדם יקיף את עצמו בעטיפה המזכירה לו את אהובתו במשך כל היום והלילה. ולכן יש לכוון בשמע עד סוף הקטע.
עד כה הלכנו בדרך הישרה של מצוות המלך, משה מלכנו, האומר לנו מה לעשות כדי שנקבל עלינו עול מלכות שמים ממש. והדרך קצרה, לפי פקודה, אבל מלאת תחחתים – אדם יכול לתהות למשל בשורה הראשונה על משמעות הדברים הפילוסופים ולהתקע שם ולא להגיע לאהבה.
המסלול ההפוך של רבי יוחנן
לכן בא רבי יוחנן עורך התלמוד הירושלמי, ואומר : אצלנו היה הדבר פשוט והפוך. התחלנו מהסוף והגענו להתחלה. כיצד?
אומר הרב: אדם קם בבוקר ומנשק את המזוזה (מצווה אחרונה, עשירית בשרשרת) ומתעטף בטלית ומניח תפילין של יד ושל ראש (מצווה תשיעית ושמינית) ואז לוקח את ילדיו לבית הספר שם ילמדו תורה (מצווה שביעית) ומתוך כך הוא עצמו קורא ק״ש ולומד תורה (מצוות שביעית, שישית, חמישית ורביעית) וכך הוא מגיע לאהבת השם.
אכן הדבר פועל למעשה. פעמים רבות גורמים הילדים להורים ללמוד תורה – כדי לענות על שאלותיהם, ולאחר מכן מתוך סקרנות גוברת והולכת.
ומתוך כך מגיע האדם לשאול מי הוא נותן התורה והוא מגיע להכרה בהויה אחד ומשם לפרק א׳ בראשית שם הוא מבין מה ההבדל בין המידות ולאן האנושות הולכת. יוצא שהלכנו בשרשרת מהסוף להתחלה בדרך של ה״דע״ – שהיא אמנם ארוכה ודורשת מחשבה אך היא היחידה שעובדת הלכה למעשה, לפי רבי יוחנן – שההלכה כמוהו.