ו י ח י: הנגלה והנסתר במלכות

ויחי

כיצד הופך הסתום לגלוי

 

 

פרשתנו סתומה, אין הפסקה בין ויגש לויחי. בד”כ בסוף כל פרשה יש רווח של שלש שורות פתוחות (פפפ) אך כאן השורה האחרונה    של ויגש ממשיכה בויחי

ומסביר רשיי “למה פרשה זאת סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עינם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם.  דבר אחר שבקש לגלות את הקץ ובניו ונסתם   ממנו” ם

למעלה כתוב “וישב  ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו בה מאד”. השעבוד החל באופן  רשמי, 210  (רדו) שנים, אך הם לא חשו בכך. העתיד נסתם מעיניהם. הם חשו  בטוחים ורצויים בתרבות הזרה, ממש כמו יהודי גרמניה והונגריה ופולין לפני המלחמה.  ואנו יודעים שרובם התבוללו ולא יצאו  ממצרים . ומבחינתם האישית הם לכאורה עשו עסק טוב.  מדוע שלא יצטרפו לתרבות העשירה והאדירה של גברת העמים, מצרים? מדוע שיעזבו וילכו לארץ  רחוקה מלאה בכנענים? ובימנו- מלאה בערבים?! ומדוע שלא יעשו יהודי אמריקה עסק טוב ויתבוללו בסביבתם היפה והתומכת? ם

מבחינתם של בני ישראל במצרים שהתבוללו הרי הם עשו עסקה טובה בכך שברחו מהיהודות. במעגל הצר של חייהם נראה היה שפעלו בחכמה. ורק אנו, ממרחק ההסטוריה, מביטים אחורה ויודעים שהנכון הוא שהם עשו עסק לא טוב.   היכן צאציהם? בסמטאות קהיר, עניים ברוח ובגוף, ודתם היא חיקוי עלוב של היהדות. לעומת זאת אלו שהאמינו ביעקב ודרכו יצאו ממצרים והקימו  מלכים ונביאים וחכמים שהעולם לא ראה כמותם.  אלו שיצאו זכו לראות  את יהושוע, שאול ודוד. ראו את ירושלים, בנו  מקדש, כתבו את התנך  ומשנה ותלמוד.  ובניהם זכו בעשרות  פרסי נובל.   אם העתיד היה סתום להם, לנו הוא גלוי: אלו  שבטחו במלכות השם, שהלכו אחריו במדבר, עשו עסק טוב.  ם

חזל אמרו ראובן בשלו, יהודה  בשלו  יוסף בשלו, יעקב בשלו, והקב”ה, בשלו.    כל אחד  מהמשתתפים בדרמה  שלפנינו נע במעגל חייו  וראה ופעל לפי מה שעיניו רואות,. לכולם היה סתום המעגל הגדול של הקב”ה  המניע את ההסטוריה, והוא זה שפעל להביא את ישראל למצרים.

ומלכות השם ואופן התערבותו בהסטוריה  היא במרכז הפרשה. אמנם היא סתומה מעינינו,  אך הכרזתה בגלוי  היא בגדר קידוש השם.

 והדבר מתאים לסיום הספר. נזכו כי  ספר בראשית מתקדם ממצוה למצווה –  לפי ששת מצוות אדם הראשון.

  והלכנו ממצוה למצווה.  נזכור כי המצוות הן  ע”ז, ג”ע, שפ”ד, גזל, דינים וחילול או קידש השם.

ואכן  פרק א מציג לנו את הבורא שמותיו ופעולותיו והיאך נברא האדם לעמוד  במבחן  ע”ז (במילים נעשה אדם בלשון רבים לפי רשי)

ומשם לסיפור גן עדן  שבו מבחן גילוי עריות

ומשם סיפור קין והבל ושפ”ד

ומשם לסיפור המבול שנחתם דינם על החמס שהוא שילוב קטלני  של שפ”ד וגזל הנעשה על רמה אישית

ומשם  לאברהם ומלחמתו בגזל  ועבדות הנעשה על ידי אמפריות  ואמונתו שהקבה קונה הכל מאחר שיצר את הכל.

ומשם ליעקב שכל חייו הוקדשו לחיפוש צדק ואמת ודינים.

ומשם לסיפורי יוסף הסובבים סביב קידוש השם וחילול השם.

 ואכן הפרשה שלנו שהיא האחרונה בספר בנויה כמקבילה לפרשה הראשונה בספר.  בפרק א מופיעות המידות הוויה ואלוקים.

  לך ועתה אנו לומדים על מלכות השם המנהיג את ההסטוריה

 “ויחי יעקב בארץ מצרין שבע עשרה שנה”ם

ויחי יעקב” נפשו חייתה תחת יוסף . יש אומרים שהתעורר משום שמצא את בנו האהוב.  ויש שאומרים שיוסף היה דמות דיוקנו  של יעקב ולכן אהבו מיתר בניו. אבל הזוהר הקדוש אומר  שינפשו התעוררה משום שיוסף הזכיר לו את רחל האהובה.  ם

אך הכתוב מןסיף מיד: “ויקרבו ימי ישראל למות” כלומר שמו השתנה מיעקב לישראל.  לפי הזהר היו לעיקב שתי אהבות, שהם שתי זוגות:  יעקב-ורחל, ישראל -ולאה

אהבת יעקב- רחל מסמלת את הקסם ממבט ראשון, את היופי, החיצוני אין לזלזל בו.  את זוהר,המקדש, יופי הבגדים, העושר , הזהב, ויופי המלכות,

אהבת ישראל- לאה לאה מסמלת קסם נרכש, בהשתדלות ועבודה. לאה החלה כאשה שנואה, והפכה להיות אם הבנים.  וכשילדה את בנה הרביעי יקראה לו יהודה משום “שהפעס אודה את הויה ” ואז “ותעמןד מלדת. ” בלידת יהודה זכתה באהבת בעלה לעולמי עד.

דהיינו לפנינו שתי אהבות ושתי מלכויות:

אהבת יעקב-רחל  שהולידה את יוסף,

ואהבת  ישראל-לאה שהולידה את יהודה

 יוסף הוא מלך זוהר שנשלח מלמעלה להציל את האחים, את המניין הראשון.  פניו מפנות  אל אחיו: “גשו אלי.”  מאחריו מלכותו המפוארת של פרעה, ומאחרי פרעה מלכות  הקב”ה שהיא המלכות האמיתית המנהלת את העולם.  יוסף מכיר במלכות השם ורואה עצמו שליחו.  מלכות השם עוברת דרכו, דרך יפיה של רחל.

ולעומתו מלכות ישראל-לאה דרך יהודה. יהודה הוא שליח ציבור המייצג את המניין כלפי הקבה בלי שום מתווך . פניו של יהודה מפנים ישירות אל הקבה כשישראל והמניין  עומדים מאחריו ותומכים בו

וזה גם ההבדל בין משיח בן יוסף, למשיח בן דוד 

מלכות יעקב-רחל-יוסף היא זוהרת. ממנה יצאו יהושוע ושאול.  שאול- משכמו ומעלה גבוה  מכל העם. יפהפה, אוהב נגינה ורוקד  בין בני הנביאים.  ברגע שנמשח הפך להיות מלך ישראל, הוא משיח שנשלח מלמעלה  למטה.

ולעומתו דוד שלמרות שנמשח לא עלה למלכות עד שנבחר על ידי העם ורכש את אהבתו

עד כה עסקנו במלכות ישראל.  אך האדם  נברא בצלם אלוקים ומלכות השם עובדת לפי אותו  עקרון.  אך היא סתומה. אין היא נראית לעיננו אלא במבט לאחור דרך ההסטוריה.

הקבלה בנתה את תפיסת מלכות השם מפרשתנו.  דוד אמר “לך השם הגבורה והגדולה והתפארת והנצח וההוד לך השם הממלכה והמתנשא לכל ראש”. והקבלה ראתה במלים אלה של מלך ישראל את מבנה מלכות השם  לפי הציור הידוע: ם

 ………………………………………ראש………..

……………………………..גבורה ………….חסד…..

………………………………………תפארת…………

……………………………נצח……………….וההוד

…………………………………….(ה. …….מלכות  (יסוד

וכך מגדרת המלוכה כמשפך שדרכו שופעת הנהגת הבורא לעולם .  והמלכות שהיא בקו האמצעי למטה מנוהלת על ידי הנהגת ה”תפארת” שלה שתי אפשרויות: יעקב רחל, או ישראל לאה.  כל אחת מהאהבות  הללו מולידה מלכות מיוחדת: של יוסף או של יהודה

  ונשים לב שהמלכות נעוצה באהבה. ולכן  אנו אומרים לאחר קבלת מלכות שמים  “ברוך שם כבוד מלכותו” ומיד ממשיכים “ואהבת את השם “.  אין אדם אוהב את בית הדין.  אפילו בי”ד של הויה אלוקים.  אבל אדם מכבד ואוהב מלכות

ומכאן למדו בעלי הקבלה לקום בחצות והלילה ולאמר “תיקון רחל” ו”תיקון לאה”.  כביכול אומרים לקבה: אין אנו מקפידים אם תבא  הגאולה על ידי משיח בן רחל-יוסף,  אן על ידי משיח בן יהודה ודוד. רק שיבא. ם

אבל בפרשתנו  יעקב  מהסס לבחור בין המלכויות.  “ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף” אומר רשי: למי שהיכולת בידו לעשות.  יתכן שנטה לאהבת ישראל-לאה- יהודה, אבל  ברגע זה קרא ליסף מרחל משום שהמלכות בהווה היתה  של יוסף, ואין מלכות אלא מה שלפניך. יוסף הוא המשביר

וכך הוא משתחווה ליוסף “על ראש המיטה”.   הוא משתחווה ליוסף בנו משום “תעלה בעידנה סגיד ליה” . בשעה זו יוסף הוא המלך והכח בידו לבצע.

 ואז הוא משתחווה לשכינה. ולכאורה היה צריך להשתחוות לכוון  יוסף, למרגלות המיטה, ששם עמד יוסף.  שהרי יוסף הוא ששליח של השכינה.  אך להפתעתנו  הוא מששתחווה לראש המיטה (רשי)  כלומר הסתובב אחורה ופנה לשכינה שמעל ראשו.  פניו הופנו הישר לשכינה במודל של יהודה.

כלומר בשעה זו עדיין היסס בין  יוסף ליהודה,  אבל לפני פטירתו היה עליו להחליט ביניהם ולבחור.  אך לפני כן נתן כבוד לשכינה שהרי כידוע פנה אל בניו ואמר האם יש בכם מי שחסר אמונה? והם ענו לו פה אחד ” שמע ישראל (אבינו) השם אלוקינו השם אחד”. ואז פנה לקבה והשתחווה ואמר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” ם

   ורק  לאחר שקיבל מלכות שמים, פנה לבחור מלך בשר ודם מבניו. והוא בחר ביהודה משום  שאחיו הודו לו, שהוא “שליח הציבור”.  יעקב בחר באהבת ישראל-לאה-יהודה, ולא באהבת יעקב-רחל-יוסף.   וטועים אלו החושבים עד היון שהמשיח הוא שליח הקבה. אין המשיח אלא מלך שיראל מכירים בו לאחר שעשה את כל המעשים (רמבם) ם.

ורק אנו ממרחק ההסטוריה יודעים עד כמה צדק ישראל שבחר ביהודה ובמשיח בן דוד שיבא במהרה במנו אמן