הרב דר צבי אבינר
השיר והברכה בשמיני עצרת
חזל נקבו בששה דברים המבדילים בין שמיני עצרת לסוכות והם בראשי תיבות “פזר קשב” שהם ו
פ יס כלומר הפלת גורל בין הכהנים מי מהם ישמש בקודש בשמיני עצרת
ז מן כלומר ברכת שהחינו מחודשת
ר גל כחומר הוא חג בפני עצמו לענין אבלות
ק רבן שהוא פר אחד לעומת שבעים פרים בסוכות
ש יר שלפי הפשט פרושו שיר של יוןם משל עצמו
ב רכה שלפי הפשט פרושה הזכרת החג (שמיני עצרת) בפני עצמו ביעלה ויבא
שלושת הראשונים – פזר- אין בהם מסר המיוחד לשמיני עצרת. פיס עושים בכל רגל, וברכת שהחינו (זמן) מברכים בכל רגל, ולעניין אבילות כל רגל דוחה אותה. לכן ראשי תיבות פזר כי השלישיה מפוזרת על כל הרגלים. אך לא כן לגבי השלישיה השניה- קשב יש להקשב לה היטב כדי להבין את מהות החג. הבה ונראה
קרבן
לעומת שבעים פרים שבסוכות שהם כנגד שבעים אומות, הפר האחד שבשמיני עצרת רומז על הקשר בין ישראל לקבה . יש לו עם אחד בלבד
שיר
אמנם נבדל שמ”ע מסוכות בשיר של יום, אך כבר אמר הרוגצובי (נמסר על ידי הרב זוין ב”מועדים”) כי השיר הוא ההלל
. כלומר ההלל בשמ”ע עצרת שונה מזה שבסוכות. כיצד? ת
ברכה
.
יש שחושבים ש”הברכה” היא אזכרת החג בכל הברכות כגןן ביעלה ויבא (טור). אבל לפי שנראה להלן מדובר בברכת המלך שמיוחדת לשמיני עצרת ואינה בסוכות.
נעמוד על שני המרכיבים האחרונים- שיר (הלל) וברכת המלך, שיש להקשיב להם ( פזר קשב) להבין את שמיני עצרת.
שיר הלל שבשמיני עצרת
מה מיחד את ההלל שבשמיני עצרת ?0
לשם כך נלך להכנסת הארון לבית המקדש על ידי שלמה. אנו קוראים על כך שלוש פעמים במשך החג. ביוט שני של סוכות, בשמיני עצרת, וביום טוב שני של שמיני עצרת לפי התוספות (מגילה לא). כלומר הסיפור הוא יסוד חשוב בהבנת החג . נלך בעקבות מה שמסופר בדברי הימים.
ויהי בכלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים ותאכל את העולה והזבחים וכבוד השם מילא את הבית (דברי הימים ב’ פז א) ם
וכבוד השם על הבית ויכרעו אפיים אר צה על הרצפה וישתחוו להודות להשם כי טוב כי לעולם חסדו
והכוהנים על משמרותם עומדים והלוים בכלי שיר אשר עשה דוד המלך
להודות להשם כי לעולם חסדו בהלל דוד בידם והכהנים מחצצרים נגדם וכל ישראל עומדים (שם)
לאחר שנדחה על ידי השערים שלא נפתחו לפניו, הזכיר שלמה “בעבו דוד עבדך אל תשב פני משיחך.” בהזכירו את דוד נפתו השערים לרוחה והקהל הבין ששלמה הוא יורש כשר לדוד (למרות שהיה בנה של בת שבע). ואז הכניס שלמה את האררון לקוגש הקדשים , וירדה אש משמים ואכלה על המזבח . והקהל נפל על פניו בגילה ושמחה והלווים פתחו בשיר “הלל דוד הודו ש להשם כי טוב כי לעלולם חסדו.” זו הפעם הראשונה שהמונח “
הלל דוד מופיע בתנך, במילים אחרות לפנינו יום ההולדת של הלל דוד
לשם מה נפלו על פניהם?ם
אפשר לאמר שגם במשכן משה כאשר ירדה האש משמים לאכול על המזבח כתוב “ויראו העם וירונו ויפלו על פניהם. לקיים גילו ברעדה.
אך מדוע ברכו על הטוב, כי לעולם חסדו? מהתורה יש רק מצס אחד שמצריך לברך על הטוב בשם המפורש ומלכות לחות והשתחויה, וזה המצב שמתואר בפרשת ביכוריפ. העם יושב על אדמתו, בעל השדה בוחר את מיטב גפנו ותאנתו, שלום בארץ והדרכיפ פתוחות, אחווה בין עולי הרגל לתושבי הערים בדרך, ירושלים בנויה לתפארת ובה מקדש וכהנים ולוים, כולם דוברי עברית וממשלת ישראל רמה בארץ. על מצס כזה יש להודות להשם על הטוב בשם המפורש ומלכות והשתחויה.
והמצב הזה אירע בפעם הראשונה-והאחרונה- בימי שלמה. ישראל ישב איש תחת גפנו ותחת תאינתו, שלום שורר כי שלמה הוא מלך שהשלום שלו, ומקדש עומד ובו אש בוערת משמים. אין פלא שהעם כרע והתחוייה ושר שירי הלל דוד הודיו להשם כי טוב
מה שונה ההלל הזה? 0
בדרך כלל אומרים הלל עקב נס, כלומר עקב הצלה מצרה. כמו בחנוכה. או ללוות בשירה מצווה אחרת, כגון ההלל שאנו אומרים בשעת נטילת לולב או קרבן פסח. אך כאן בשמיני עצרת הם אמרו הלל לא משם שנצלו מתרה אלא להפך, משום שזכו לראות בעיניהם את הטוב. ואכן אין לך הלל אחר שנאמר כך מהתורה .
אך דור אחד לאחר מכן חל פירוד ומלחמת אזרחים, והטוב השתבש. .
אכן צודק הרוגצובי: ששיר ההלל שבשמ”ע שונה מזה של שאר החגים. ו י
הברכה
לפי רבנו תם מדובר בברכה שב”יעלה ויבא” שהיא נבדלת בשמ”ע מסוכות. אך רשי (על התלמוד) אומרי
ובתוזפתא משמע שמברכים את המלך והכי גרסינן ברכה בפני עצמו שנאמר וביום השמיני שילח את העם ויברכו את המלך (מלכים א’ ח) 0
וכן אומר אבודרהם
ומפטירין במלכים ויהי בכלות שלמה והטעם להפטרה זו מפני שכתוב בה ביום השמיני שילח המלך את העם ויברכו את המלך.
כלל בידנו שההפטרה היא מעניין הקריאה. לפי הגמרא במגילה לא הקריאה בים טוב שני של שמיני עצרת היא בפרשת וזאת הברכח אשר ברך משה את בני ישראל. ואליה צרפו ברבות הימים את ברכת שלמה לעם וברכת העם את שלמה.
הבה נעשה סדר בדברים. המקור לקריאת התורה בשמיני עצרת הוא קדום ביותר (הלכה למשה מסיני, הררי קדם) הרי שהיא דין בחג, ללא קשר לשלמה.
מה לברכת משה ושמיני עצרת? משה אם רה לפני מותו, והוא נפטר בז’ אדר, הרחק משמיני עצרת.
אלא שאם שמיני עצרת היא יום של אינטמיות בין הקבה לישראל, חשוב להדגיש שכל השבטים היו באנטימיות הזאת.
בתוקף מה בירך משה את ישראל? חזל אומרים כמלך, שנאמר ויהי בישורון מלך יחד שבטי ישראל
ולכן ראה שלמה מיד כאשר מלכותו התקבלה לברך את ישראל כפי שעשה משה
והחידוש כאן שלא היה בימי משה הוא שבתגובה, בירך העם את משה
ועל ידי כך נסגר המעגל של מברך ומבורך, שהוא גם רעיון הסוכה כפי שלמדנו
שמחת תורה
קל לראות כיצד התלבשה שמחת תורה על שמיני עצרת. היות וקראו בתורה בפרשת זאת הברכה, אפשר היה להתחיל מיד את מחזור קריאת הפרשיות לפי שיטת בבל – שגומרים את כל התורה תוך שנה – ועושים סעודה לסיומה
הסיפור בקצרה
לשם חזרה הבה ונסכם את האירועים בזמן שלמה. למרות שסיים את הבניה בחודש מרחשוון, חיכה אחד עשר חודש עד לסוכות של השנה הבאה כדי לחגוג את חנוכת הבית. לפי אברבנאל חשש מאלו שעדיין לאלקבלו את מלכותו , למרות שנמשח, מאחר והיה בנה של בת שבע. הוא חיכה להמון חוגג ברגל. אבל מדוע לא עשה זאת בפסח אותה שנה או בשבועות? אלא שרצה להכניס את הארון ואתו את השכינה שבין הכרובים דוקא בסוכות, כי בנובן זה הסתיימה יציאת מצרים. הארון בא למקום מנוחתו. ועל כך דנו בשיעור על ההפטרה של יום שני של סוכות.
וכפי שמתואר שם בהפטרה עלה שלמה עם כל זקני ישראל והעם אל המקדש החדש בראש הגבעה. האוירה היתה של חג .
ואז כאשר נסה להכניס את הארון לחצר הבית, סגרו הדלתות את עצמן ולא איפשרו לשלמה להכנס. היה זה רגע אימים בתולדות שלמה. האם דוחה הקבה אותו מכסא דוד? האם צודיקם כל המתמרמרים?0 ?
לפי המדרש פנה שלמה פשערים בקריאה “מי יעלה בהר השם ומי יקום במקום קדשו? ” והליום ענו “נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה.” שלמה התאים לתאור הזה של מי שיכול לעלות בהר השם. אך השערים בשלהם. הם נשארו סגורים ולא איפשרו לשלמה להתקדם פנימה.
0″שאו שערים ראשיכם ופתחו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד” המשיך שלמה, אך השערים בשלהם. ולא לא רק שלא נפתחו אלא התכופפו לבלעו בחשבם שהתכוון לעצמו כשאמר “מלך הכבוד”. ואז הסביר “מי זה מלך הכבוד? השם צבאות הוא מלך הכבוד”. אך השערים נשארו נעולים. .
ושלמה המשיך וניסה לשכנע את השערים בקראו
אין כמוך אלוקים בשמים ובארץ (דברי הימים ב’ יד) 0
קומה השם למנוחתך אתב וארון עוזך (שם ב’ מא) 0
כהניך השם אלוקים ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו הטוב (שם ) 0
השם אלוקים אל תשב פני משיחך (שם ב’ מב) 0
זכרה לחסדי דוד עבדך ” (שם) 0
אנו מכירים את הפסוקים מאתה הראית לדעת של שמחת תורה ,
רק ברגע שהזכיר את דוד נפתחו השערים לרוחה ואיפשרו לארון להכנס. ומשראה זאת העם הבין כי משמים אישרו את שלמה כיורש כסא דוד ולכן משירדה האש משמים השתחוו על הרצפה כמו בימי משה ושרו לארונה את הלל דוד הודו להשם כי טוב כי לעולם
ולמחרת עלו והמלך בירך אותם כפי שעשה משה, והם מצידם ברכו את המלך
. הנה הבנו את משמעות הברכה שבשמיני שעצרת. והכתוב אומר
ביום השמיני שילח המלך את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה השם לדוד עבדו ולישראל עמו (מלכים א’ ח סו) 0