פרשת אמור  תשפא

 הרב דר צבי אבינר

 האם הספירה תלויה בזמן או בעומר

 

 

האם ספירת העומר היא מצוות עשה שהזמן גרמה ונשים פטורות? האם היא מצווה התלויה במצווה אחרת – בהנפת העומר- ולכן לא תלויה בזמן ונשים חייבות ?  מה דינה בזמן הזה: מהתורה או מדרבנן? מה סודה: האם אנו מתרחקים על ידה מהעומר, או מתקרבים לשבועות?  ם

  כדי לענות עלינו לראות את הספירה בהקשר שלה בפרשה. היא  מופיעה בתוך שרשרת מצוות בפרשת המועדים.  כידוע מציגה התורה את מועדי השנה בשבעה דיבורים נפרדים, כאשר כל דיבור מכיל קבוצה של מועדים הקשורים זה לזה. הדיבורים הם כדלקמן:

א) דבור ראשון: שבת (כג א-ג  ) ם

ב) דבור שני : פסח (כג ד-ח ) ם

    ב) דיבור שלישי  : ביאה לארץ, חדש, עומר, ספירת העומר, שבועות (לחם בכורים, שבעת כבשים ומתנות לאביונים (כג ט-כב) ם

ג) דיבור חמישי  : ראש השנה (כג-כה) ם)

ד) דיבור  שישי: כיפורים (כו-לב)ם )

ה) דיבור  שביעי : סוכות ושמיני עצרת (לג-לו)ם)

 

דהיינו מקומה של ספירת העומר הוא בקבוצה השלישית בתוך שרשרת המצוות שההלכה רואה אותם קשורות זו לזו    באופן הדוק

    יש שתי שיטות הלכתיות אודות הקשר בין המצוות שבשרשרת 

    א) הן קשורות בדרך של מצוה גוררת מצווה.  לפי זה הספירה קשורה למצוות העומר ונגררת אחריה, ולכן גברים ונשים חייבים בספירה מהתורה כל עוד העומר  קרב . כיום כשאין קרבן עומר קיים, גברים ונשים פטורים מהתורה אך חייבים מדרבנן

  ב) הן קשורות בדרך של זמן, כל מצווה מתחילה בזמן שהקודמת חלה. אין קשר מהותי בין המצוות אלא קשר של  שעון זמן.  לפי זה הספירה חלה  בזמן שהעומר מקרב או צריך להקרב  ולא בעומר עצמו, ולכן אינה תלויה במקדש, ונשים היו פטורות גם בזמן המקדש כמו כל מצווה התלויה בזמן. ועדיין פטורות בזמן הזה, אך גברים חייבים מהתורה גם בזמן הזה

   הבה נבחן את השרשרת מקרוב לפי שתי השיטות

השרשרת  אומרת

 

      א )    כי תבואו אל הארץ  אשר אני נותן לכם

     ב) וקצרתם את קצירה

    ג) והבאתם את עומר התנופה  ראשית קצירכם   אל הכהן

        והניף את העומר לפני השם לרצונכם

     ד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלוקיכם, חוקת עולם בכל מושבותיכם

     ה) וספרתם לכם ממחרת השבת  מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום

    ו)   והקרבתם מנחה חדשה להשם , ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סולת תהינה חמץ תיאפנה בכורים להשם

ו ז) והקרבתם על הלחם שבעה כבשים  .     וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש בכל מושבותיכם

 

 

 

שיטה ראשונה- מצווה גוררת מצוה

 

 א) ביאה   לארץ  

השרשרת פותחת בביאת ישראל לארץ.  מצד שני כתוב בהמשך על העומר ״בכל מושבותיכם״ (כג יד).     אומר רבי ישמעאל

כל מקום שכתוב בו מושב אינו אלא לאחר ירושה  וישיבה  ( קידושין לו ) ם

וליתר דיוק –  לאחר ירושה וחלוקה וישיבה. כך אירע בכניסת יהושוע שלא שמרו  על איסור חדש ולא הקריבו עומר אלא לאחר ירושה וחלוקה וישיבה, כלומר כאשר לכל אדם בישראל הייתה חלקת  אדמה על שמו ומשפחתו

כלומר  לפי רבי ישמעאל   ישיבה בארץ היא   תנאי לחלות המצווה השנייה שהיא איסור חדש

.

  ב)  איסור חדש

 

לפי הגמרא שם בקידושין אין  איסור חדש נוהג לפי רבי ישמעאל אלא בתבואה שגדלה בארץ לאחר ירושה וחלוקה וישיבה.  מצווה ראשונה- כניסה לארץ – מגדירה את הקף חלות המצווה השניה, איסור חדש

  ובזה דומה איסור חדש לפי רבי ישמעאל לשאר מצוות הקרקע התלויות בארץ,  כגון תרומות ומעשרות. שגם הן חלות מהתורה רק כאשר ישראל יושבים על אדמתם.

     .

  וכך גם סובר תנא קמא במשנה בקידושין לו  האומר

 

כל מצווה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ ובין בחוץ לארץ  

…חוץ מהעורלה  והכלאים

   רבי אליעזר אומר אף החדש ( נוהגת בארץ ובחוץ לארץ )ץ

 והגמרא מעירה מיד שהתנא קמא  החולק על רבי אליעזר אומר שאיסוק חדש נוהג רק  בארץ ורק בתבואה שגדלה בארץ ורשי מעיר  שהתנא הזה הוא רבי ישמעאל ץ,כלומר אין איסור  חדש נוהג מהתורה אלא בארץ , ובתבואה שגדלה בארץ,  כמו כל מצוות קרקע אחרת מלבד עורלה וכלאיים

 ובסיכום עד כה: המצווה הראשונה של כניסה לארץ וישיבה בה קובעת את הקף המצווה השנייה – איסור  חדש . רק בתבואה הגודלת בארץ   מצווה גוררת מצווה

 השאלה היא האם לפי שיטת רבי ישמעאל  איסור חדש תלויה  בישיבת כל ישראל על אדמתם כמו תרומות ומעשרות ולכן גם כשגלו עשרת השבטים ושאר מצוות קרקע  היו נוהגות מדרבנן בלבד,  או שיש לחדש דין מיוחד שלא תלויה בישיבה.

.

    ג) הקרבת  העומר  

  השלב השלישי  בשרשרת הוא הקרבת העומר. ואנו עוסקים בשיטת רבי ישמעאל.   ונשאל מהיכן מביאים עומר ? אומרת המשנה   .

 

כל קרבנות הציבור והיחיד באין מן  הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן

חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באים אלא מן החדש  ומן הארץ   (משנה מנחות פג עב) ם

 

אין העומר בא אלא מתבואה שחלה עליה המצווה הקודמת שהיא איסור חדש,

כלומר העומר שהוא מצווה שלישית בשרשרת אינו בא אלא מתבואה שעליה חלה מצווה שניה, איסור חדש, שהיא עצמה חלה רק על תבואת הארץ.   מצווה גוררת מצווה.

 ויתר על כן: אין העומר בא אלא מתבואה שהשתרשה בארץ לפחות שלשה ימים.

 ומאחר והקשר הוא – לפי רבי ישמעאל – של מצווה גוררת מצווה, הרי שאם תחסר מצווה אחת בשרשרת, החיסרון מעכב את היתר והשרשרת לא תמשיך  לנהוג   מהתורה.  אם אין ישראל יושבים על אדמתם, אין איסור חדש מהתורה ואין קרבן עומר נוהג מהתורה וגם אין הספירה נוהגת מהתורה

  מה חשיבותה של מצוות העומר ? ם

אמר רבי אמי אל תהא מצות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצוות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען   נ

ועל זה אמרו חז״ל

והיא שעמדה לאבותינו בימי גדעון שנאמר צליל לחם שעורים (רבי יהושוע בן לוי) ם

 והיא שעמדה  לאבותינו בימי יחזקאל ( רבנן) ם

והיא שעמדה לאבותינו בימי המן (רבי לוי)ם

אנו מכירים את הביטוי והיא שעמדה מההגדה של פסח, אך המקור הוא לגבי העומר שמובא במוצאי הפסח. יתכן שבגולה כששמרו שני ימים של פסח נכנס הביטוי גם להגדה

 לפי זה  מטרת כניסת  ישראל לארץ ואיסור חדש היא שישראל יביאו עומר.   כביכול הגשמת ההטחה לאברהם אבינו  בברית בין הבתרים שזרעו ירש את הארץ. ולכן קראו חז״ל לעומר ברית הארץ והכוונה  לברית אברהם  שהובטחה לו בברית בין הבתרים.

  .

 

       ד)  הספירה 

   השלב הרביעי בשרשרת היא ספירת העומר.  לפי הפוסקים הרבים  שהספירה כיום היא מדרבנן (הראש, הרשבא, תוספות מנחות סו ועוד)  הרי שהספירה תלויה בהבאת העומר במקדש. אם אין עומר אין ספירה מהתורה, ולכן כיום שאין מקדש ואין עומר, הספירה היא מדרבנן וגברים ונשים חייבים בה.כאשר העומר נוהג, הוא מתיר את החדש ומתחיל את הספירה מהתורה. בלי העומר אין ספירה מהתורה.

האם לפי רבי ישמעאל וסיעתו גם הספירה נוהגת רק בארץ?  אין על כך דעה בגמרא או בפוסקים. אמנם אפשר להסיק מדברי רבי עקיבא שתמה ואמר לרבי ישמעאל הרי ספירה , היא מצוות עשה של חובת הגוף ונאמר בה כל מושבותיכם, ולכן היא צריכה להיות נוהגת גם בחול, ולפי זה רבי ישמעאל עצמו סובר שהספירה, למרות  שהיא חובת הגוף נוהגת רק בארץ והשבת נוהגת בכל מקום כי היא חמורה.

ולפי אבודרהם אפשר להבין מדוע הספירה רק בארץ, כי לדעתו הספירה נועדה להזכיר לחקלאים בארץ שחג השבועות מתקרב.

וכך גם נותנת הסברא שלפי רבי ישמעאל ושיטתו גם הספירה נוהגת מהתורה רק בארץ כי כל השרשרת כולל ביכורים בשבועות נוהגת רק בארץ

 

הספירה מחברת את העומר שבא משעורה ומצה  לשתי הלחם של ביכורים בשבועות שבא מחיטה וחמץ. שניהם מהווים קרבן תודה שמורכב מחמץ ומצה.

 מה סוד הספירה ?   בספירה  אנו משתמשים בזמן כחפץ שבו מקימים מצווה.    כמו שמשתמשים בלולב, או באתרוג.    אנו אדונים לזמננו.   ורעיון זה משלים את יציאת מצרים מעבדות לחרות. שכן העבד כפוף לזמן, בעוד שאדם בן  חורין אדון לזמנו. ולכן התורה אומרת שהנפת העומר “לרצונכם” כלומר לרצונכם החופשי, לחרותכם

 לא דנו במספר –  49 ימים- שהוא מקוור מהווה  מקור לדרשות שונות ולהבנות שונות שנראה ונעלם ולא כאן המקום לדון בהם.  האם אנו עולים לקראת מתן תורה? או מתרחקים מקרבן העומר ומתגעגעים אליו? הכול לפי המסורת והמנהג

 

 

  ה) שתי הלחם 

  השרשרת ממשיכה למצוות  של חג  השבועות והן שתי הלחם “ביכורים”  ואתם שבעה כבשים. האם הם קשורים למצוות הקודמות?  התשובה היא כן, משום שאין מביאים שתי לחם ביכורים אלא מתבואה שגדלה בארץ והיתה בגדר איסור חדש.  העומר מתיר את השעורה החדשה בכל הארץ, ושתי הלחם מתירים את החיטה  החדשה למנחה במקדש.   ומה לגבי שתי הלחם ושבע כבשי  חג השבועות?   אומר המדרש

רבי עקיבא אומר הלחם מעכב את הכבשים ואין  הכבשים מעכבים את הלחם

.    רבי עקיבא ממשיך את השרשרת ורואה סדר במצוות – בלי לחם ביכורים אין שבעה כבשים בשבועות.  מצווה גוררת מצווה, כשיטת רבי ישמעאל שהוא הבר פלוגתא הנצחי שלו, כאן הם שווים בדעתם

בדרך למתן תורה עלינו לדעת שהשכר האמיתי  בעולם הוא  מצוה   הגוררת מצווה אחרת.  כפי שאומר הרמב״ם שישראל יזכו לרשת את הארץ ולשבת בה בשלווה כדי שיוכלו ללמוד תורה בשלום ולקיים מצוות.  מדוע זכינו לעומר? כדי לעשות בו מצווה שתביא למצווה אחרת

עתה נבחן את  השרשרת ממבט הפוך של מצוות התלויות בזמן .

 .

  השרשרת כמצוות התלויות בזמן

 

הביאה לארץ

בניגוד לרבי ישמעאל שראינו לעיל, אומר רבי יוסי בר יהודה

עומר בא מחוץ  לארץ, ומה אני מקיים והיה כי תבואו? שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ.

 מנחות קסבר חדש בחוץ לארץמדאורייתא וממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע, וכי תבואו זמן ביאה (מנחות פד עא)ה

 

 

 השרשרת פותחת בכי תבואו שמשמעותו  זמן הביאה לארץ (מנחות שם) . כלומר מיד  בנקודה ההיסטורית של כניסת ישראל לארץ.

 

ולכן

  איסור חדש

מרגע זה חל  איסור חדש על כל התבואות שבעולם, שלא כרבי ישמעאל שסובר כי חדש אסור רק בתבואת הארץ

 וכך גם פסקו הגר״א ורבים אחרים

 

העומר

 

 אין העומר  מתיר  את איסור חדש אלא האיסור פג מעצמו בעצם היום השני של פסח  בבוקר ולא שהעומר מתירו.   העומר רק מסמן את הזמן שהחדש פוסק. לאחר החורבן תיקן רבי יוחנן בן זכאי שיהא החדש אסור כל יום ההנף כלומר כל יום ט”ז עד הערב   .

וואפשר להביא עומר גם מתבואה שגדלה בחוץ לארץ.

 

וספירת העומר

לפי שיטה זאת  הספירה מתחילה בשעה שהעומר מובא, ללא קשר מהותי לעומר עצמו. הספירה  היא מצוות עשה התלויה בזמן ונוהגת מהתורה בכל דור ובכל מקום  גם בימנו שאין עומר קרב.    ונשים  היו פטורות מהספירה גם בזמן המקדש משום שהיא מצווה עשה שהזמן גרמה.  וגברים חייבים מהתורה גם בזמן הזה.  ויתכן שנשים יהיו חייבות מדרבנן.

ובשיטה זאת פסקו הרמב״ם והטור ובית יוסף  והגר”א ועוד ראשונים ואחרונים.  לפיהם החדש נוהג בכל העולם בכל דור,  וגם הספירה שתלויה  בזמן  נוהגת מהתורה כיום ונשים פטורות כמו בכל מצווה שהזמן  גרמה

כלומר כל מצווה בשרשרת היא סימן להתחלת המצווה הבאה.  אין קשר מהותי ביניהם.  האדון נתן לנו תכנית למלא  ונתן סימן מתי להתחיל מצווה חדשה.  בעוד שבשיטה הראשונה אנו אדונים לזמן ועושים בו מצווה,  בשיטה הנוכחית אנו כפופים לזמן שקבע האדון.

 בשיטה הראשונה אנו אדונים לזמן כבני חורין ויכולים לעשות בו כרצוננו למשל לעשות בו מצווה

בשיטה השניה הדבר הפוך: אנו עבדים  של הקבה ועושים כרצונו

וזו בדיוק היא  אמונת  אברהם שקרא להשם א-דני מלשוםן עבדות שאני עבדו והמילה היא חותם האדון בבשרנו. מצד אחד אני אדם חופשי ועאין העבד מהתורה קשור לרבו אלא למעשי ידיו ולא לגופו.  אך מצד שני אני עבד לקבה והוא קונה הכל וגופי שייך לו. ואין הדברים סותרים כי זה לעומת אדם וזה לעומת שמיא

 ן

 

שתי הלחם והכבשים

 

  לעומת רבי עקיבא, הסובר שכל מצווה גוררת מצווה, סובר רבי טרפון ששרשרת המצוות תלויות בזמן גם למצוות של   שבועות

 

מקריבים שבעת כבשים תמימים אף על פי שאין שם לחם . אם כן מה תלמוד לאמר על הלחם? מלמד שלא נתחייבו כבשים קודם שנתחיבו בלחם (מנחות מה  עב) ם

 

   רבי טרפון סובר שאין הלחם מעכב את הכבשים, אלא שבמדבר לא הביאו לחם ביכורים משום שאין ביכורים במדבר.  אך הקריבו שבעת כבשים אף על פי שאין שם לחם, כי זמן שבועות, קובע

 .

      רבי ישמעאל ורבי עקיבא רואים את השרשרת כמצות המתחילות בכניסה לארץ ומשם  גוררות אחת את השני   

   לעומתם שיטת רבי יוסי בן יהודה ורבי טרפון שהמצוות תלויות. בזמן ונוהגות בכל העולם מאז שנכנסו ישראל לארץ

 

 

 

השיטה המחברת

 

לפנינו שתי שיטות הפוכות. כיצד זה אפשרי כאשר מדובר בדרך המובילה לקבלת התורה שהיא אמת אחת?  שיטה אחת לפי רבי ישמעאל,  בן דורו של רבי עקיבא, ושניה לפי רבי יוסי בן יהודה, שאביו רבי יהודה בן עלאי  מופיע רבות במשנה וההלכה בדרך כלל על פיו.  שני תנאים ענקים.   

:   לכן אומרים רב וחזקיה, מראשי האמוראים , כי אפשר לחבר את שתי השיטות לאחת 

 

בזמן שבית המקדש היה עומד, עומר מתירו (את החדש) ם

בזמן שאין  בית המקדש עומד, האיר המזרח מתיר  (מנחות מח) ם

 

כלומר כל עוד בית המקדש היה קיים והעומר הוקרב, העומר עצמו התיר את החדש כלומר מצווה גוררת מצווה

אבל מאז שבית המקדש חרב, האיר היום התיר את החדש כלומר הזמן התירו

 

דהיינו כל זמן שבית המקדש עמד, ישראל היו אדונים לזמנם כאנשים חפשיים

אך מאז החורבן,  אין לנו קיום אלא כעבדי הקבה ההולכים לפי שוט  הזמן

 

 אין כאן סתירה. הקבה הוציאנו ממצרים מעבדות לפרעה, על מנת שנהיה לו לעבדים.   אך כל עוד שבית המקדש עומד, המעמד החפשי של ישראל שולט.  אך כל עוד אנו בחורבן, אנו עבדי הקבה

ואכן כך סוברים רבי יוחנן וריש לקיש: 

בזמן שבית המקדש היה קיים, האיר היום התיר את החדש. אם כן, מדוע נאמר מיום הביאכם את העומר? לשם מצווה

כלומר גם בזמן בית המקדש היו שתי השיטות נכונות צד בצד. אלא שכל עוד בית המקדש היה עומד היתה השיטה של רבי ישמעאל שולטת, ומצווה גוררת מצווה.  לאחר החורבן עלתה השיטה השניה של רבי יוסי בר יהודה ועדיין שולטת.   ולכן  הרמבם והטור ובית יוסף פוסקים כפי רבי יוסי, ונשים פטורות מהתורה בימנו.  אך גברים חייבים מהתורה בימנו.    

 אך מה כל זה לשבועות? הבה ונראה

 

 

 

  השרשרת  מתחלפת בין הפרט לבית הדין

 

 

 השרשת  החלה בכניסת ישראל לארץ. מה חשיבות הכניסה?ם

אומרים חזל שהכניסה לארץ העלתה את מעמד בית הדין (של שבעים) למעמד של בית דין יפה שההלכה כמותו. לפני כן במדבר ובחוץ לארץ אין לבית הדין כח ומעמד שכזה.

ובית דין יפה יוצר ציבור.  למשל אם בית הדין שגה וכל הקהל עשה כפי שהורו, אין הציבור חייב קרבן אלא החיוב הוא על בית הדין.  לעומת זאת אם אין בית הדין יפה, אזי כל אחד ואחד מהשומעים לו חייב קרבן חטאת

בית דין יפה הופך את ישראל לציבור אחד, לעם אחד. כי כל מי ששמע להם נידון כאיש אחד.

וכאן בכניסה הראשונה לארץ נוצר לראשונה בית דין יפה בישראל שלא היה   כמוהו  גם  בימי משה.  שכן אין בית דין יפה נוהג אלא בארץ  ישראל

ולאחר הכניסה חל איסור חדש שהוא על הפרט בישראל, על כל איש ואישה.

ולעומת זאת העומר בא כקרבן מטעם בית דין    – בפרהסיה לבטל דעתם של הצדוקים שלא קבלו את דעת בית הדין.

ולאחריה ספירת העומר שהיא ביחיד באופן קיצוני. שכן  אין אדם סופר לחברו.

לאחריה מצוות שתי הלחם של ביכורים הבאים על ידי בית הדין 

.השרשרת לכן מתנדנדת בין היחיד לציבור, בין הפרט לבית הדין

 

הגענו לשבעות שהוא החג היחיד בתורה שאין לו זמן קבוע בלוח אלא שזמנו תלוי לגמרי להחלטתת בית הדין וגם המשמעות שלו כיום מתן תורה  הוא לגמרי על פי התורה שבעלםפה כי לא כתוב בשום מקום בתורה שהיא נתנה בשבועות

התורה נתנה לישראל, לבית הדין לשפוט ולחוקק. לא בשמים היא, אמר רבי יהושוע ובת קול הסכימה אתו.   ואם בית הדין זכה והיה יפה, הרי כל יחיד ויחיד בישראל שומע לו 

 הקבה נתן את התורה לישראל ככלומר לבית הדין להחליט הלכות וכל העם שומע לו כאיש אחד

שרשרת המצוות תלויה בבית הדין.  ןהוא יפה כאשר המקדש עומד והשכינה בו והיא המשרה רוח הקודש על הסנהדרין

אבל כאשר אין בית דין יפה, כל איש ואיש מישראל אחראי למעשיו ולכן המצות תלויות לא בבית הדין אלא בזמן. 

ולפתע עולה מובן חדש למקדש.  לא רק כמקום קדוש שבו מקריבים ומתפללים ודבקים בקבה, אלא כמקור  השראה לתורה שבעל פה שתצא ברורוה ונכונה על ידי בית  הדין היושב בלשכת הגזית שבולטת לקודש.  בית דין יפה כזה הוא מקור ההלכה והתורה שבעל פה . וזאת יש לזכור בשבועות ומתן תורה

 

 

  

   .