שפת אמת פרשת אמור
הרב דר צבי אבינר
וחי בהם על ידי מסירות נפש
הקדמה
מקובל לראות את הפסוק ״אלה המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״ (פרשת אחרי מות) כנוגסות במצווה ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״ שבפרשתנו, שכן לכאורה על האדם מישראל לקדש שם שמים במותו ולא לעבור על מצווה קלה כבחמורה, כאשר הצורר דורש זאת בזמן צרה. אפילו על שרוך נעל, יהרג ואל יעבור. אלא שהגמרא לומדת מההקדמה ״וחי בהם״ ולא שימות בהם, שאפשר לעבור על המצוות ולא למות, מלבד השלושה : ע״ז, ג״ע ושפ״ד״ -וגם אלה רק מסברה.
אך הרמב״ם מלמד שאפשר לקדש שם שמים ברבים לא דווקא במיתה אלא ״וחי בהם״ כלומר בחיים. כאשר אדם הידוע כירא שמים עושה דבר טוב , הריהו מקדש ש״ש בעיני כל רואהו.
כאן מחדש הרב פרוש נוסף לצרוף של וחי בהם מול ונקדשתי בתוך בנ״י
תרמג
במצוות ונקדשתי בתוך בנ״י מסור עצמך וקדש שמי – ובכל מקום אמרינן וחי בהם ולא שימות בהם, משמע שבמצווה זו של מסירות נפש לקדש שמו ית׳ יכול אדם לתקן כל מה שנברא עבורו, ועל זה אמרו יש קונה עולמו בשעה אחת, ובאמת על ידי מסירות נפש באין לשורש האחדות שנותן כל חייו
הרב קורא את הפסוקים כך – כיצד נגיע ל-וחי בהם? מה נותן חיות לנשמה ולגוף? – על ידי ״ונקדשתי״. אם מקיימים את המצוות במסירות נפש הרי החיינו את נפשנו.