תשפא

הרב דר צבי אבינר

שופטים : כיסא שלמה ומשפט מלך

 לפי הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצל

 

 

בשיחה הקודמת ראינו את כס המשפט שעליו עלה שלמה המלך.  היו בו שש  מעלות שמתארות את תהליך המשפט ומזהירות את המלך:

ם(א)  שיתרכז במחשבתו בתהליך שלפניו, אחרת יחשב לו הדבר לפיגול ותועבה בעיני השם

ם(ב)  שלא יהפוך את המשפט למצבה לשמו שלו

ם(ג) שלא יתרכז על המראה החיצוני כאשרה יפה אלא הפנימי

ם(ד)   שילמד את הנושא לפרטיו ושלא  יתבייש להתייעץ עם גדולים ממנו בחכמה וניסיון

ם(ה) שלא ייקח  שוחד

ם(ו) שלא יכיר פנים ושלא יסחוב את פסק הדין.

ובסוף השיחה שאלנו מה לשלמה ולמשפט? האם אין זה בסמכותו של בית הדין  של שבעים ואחד?  והם הרי יושבים בלשכת הגזית והוא בארמון המלוכה! והרי תפקיד המלך  כפי שאמר העם לשמואל הוא לארגן את העם למלחמה ולביטחון מפני אויבים חיצוניים ופנימיים.

 אלא  שלפי הר״ן בדרשותיו הייתה מערכת המשפט בישראל  כפולה.  מצד אחד עמד בית הדין התורני כסמכות ההלכה, ובצדו פעל המלך כישות אזרחית שתפקידו היה להשלים את בית הדין בכל מה שנוגע להנהגת המדינה, כגון משטרה  והטלת מיסים והשכנת שלום ובטחון בארץ.  המלך מתקן תקנות שאין בית הדין הרבני עוסק בהם. המלך רשאי  להעניש גם , מעל העונש המוטל על ידי ההלכה וזאת למען השכנת שלום כפי הנדרש.

כך העניש דוד את הנער העמלקי על שהרג את שאול, וזאת על פי עדות עצמו, דבר פסול לפי ההלכה.

גם שלמה ששפט בין שתי הנשים עשה מעשה שלא יעשה לפי ההלכה –הטעה את הנשים למען הוצאת האמת לאור. ויצאה בת קול ואמרה ששלמה צדק

 וגם משה שישב ושפט את ישראל לפני מתן תורה, פעל כמלך ושפט לפי דעתו. שהרי התורה עדיין לא נתנה (אם נלך לפי הרמב״ן שיתרו בא לפני מת״ת)  וגם המערכת המשפטית שהקים על פי עצת יתרו הייתה בנויה על שרי אלפים ושרי מאות ושרי עשרות, מבנה המזכיר צבא , בעוד שבתי הדין של התורה בנויים על שלשה, חמישה ושבעה שופטים וכן על עשרים ואחד או שבעים ואחד זקנים, דבר שאין לו. קשר למבנה צבאי.  מכאן שמשפט המלך בנוי על מבנה צבאי, על חוקי המלך שאינם בהכרח חוקי התורה, ושדומים לחוקי אומות העולם כפי שראינו אצל משה ששפט לפי מה שלמד בבית פרעה ולפי. מה ששמע מיתרו לפני מתן תורה.

וקשה לאמר שהארגון הזה שהקים משה לפני מתן תורה בתוקף מעמדו כמלך היה רק לשעה ונעלם ונמחק  מישראל  מיד עם מתן תורה.   מתקבל על. הדעת שגם מלכי דוד וישראל פעלו כמו משה, משום שתפסו את מעמד המלך ותפקידו כמעמיד משפט שלום בארץ לפי יכולתו.

יש שחולקים על התפיסה הזאת של מערכת  משפטית כפולה, ובראשם עומד הרב יצחק הרצוג זצ״ל שכתב מיד לאחר הקמת המדינה שאין הדבר הגיוני, ושכל העדויות כביכול למשפט נפרד של המלך אפשר להסבירם בדרך אחרת ושהיה למלך הזדמנות להתערב במשפט רק לעיתים נדירות.    אך הר״ן בדרשותיו , ופוסקים אחרים בעקבותיו , עומדים על כך שאכן הייתה מערכת משפטית כפולה.

 וגם  אם אין לנו ידיעות מחלטות על תקופת בית ראשון, הרי ברור לנו שבבית שני ולאחריו אכן  פעלה רשות אזרחית בישראל בצד הרשות הרבנית.   כך פעלו מלכי בית חשמונאי, וכך פעל  ריש גלותא בבבל ושבעת  טובי העיר באירופה.   בדרך כלל הייתה הפרדה בין הרשויות הללו.  טובי העיר נבחרו אישית בבחירות דמוקרטיות חופשיות.

השאלה היא מה מעמדה של הכנסת בישראל מול בתי הדין הרבניים? מהי השקפת התורה. על חוקי הכנסת  החילונית?  האם יש זכות לממשלת ישראל להתערב בעניינים דתיים? מה מעמדה ההלכתי של המדינה?

הנושא הוא עצום בממדו והספרות עליו ענפה,

והנה הגיע לידי מאמר נפלא שנכתב על ידי רמי שווארץ על תורתו הפוליטית של הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ״ל ראש ישיבת מעלה אדומים שנפטר לא מזמן בגיל מתקדם.  המאמר (מגזין תורה ומדע מודפס על ידי ישיבה יוניברסיטי ) מתאר את השקפתו של הרב זצ״ל על מהותו של משפט המלך . הבה ונראה את עיקר השקפתו

יש לציין שהרב היה גם בעל תואר אקדמי במתמטיקה והוא ניחון במחשבה בהירה ומדויקת.  כיליד ארה״ב, היה מודע לתורת המדינה של לוק וקאנט ששינו את מהלך ההיסטוריה וגרמו למהפכה הצרפתית והאמריקנית .  ז׳והן לוק כידוע אמר כי  יש להפריד בין דת למדינהשהמדינה היא גוף חילוני  המבוסס על הסכם חברתי בין אנשים חפשים  שמטרתם היא להגן  על חייהם  ורכושם ומפני זרים ומפני המדינה עצמה ושלכל אדם  יש תבונה טבעית המדריכה אותו, ושלכל אדם יש זכויות טבעיות של חופש המחשבה, הדיבור והדת.  אל למדינה להתערב בענייני הדת.  לכל אדם יש חופש בלי להתחשב בגזע, דת ומין.  .   שלום עולמי אפשרי רק בין רפובליקות דמוקרטיות המבוססות על רצון הפרט להיטיב לעצמו.

הרב כאמור היה מודע מאד למחשבה הזאת שהצעידה את האנושות קדימה משלטון אבסולוטי של מלכים ועריצים לשלטון  הדמוקרטי של המדינות הנאורות שבימינו

הרב זצל מעמיד את השקפתו על משפט המלך בישראל לפי היסודות הבאים

 

מטרת המצוות

לפי הרמב״ם במורה נבוכים ( ח״ג  כז)  יש למצוות מטרה כפולה: תיקון  הגוף ותיקון  הנפש.

תיקון הגוף  הוא ״תיקון עניני  מחיתם קצתם עם קצתם״ כלומר בין אדם לחברו.  ״להסיר החמס מביניהם, שלא יעשה כל איש מבני אדם הישר בעיניו וכפי רצונו. ויכולתו, אבל יעשה כל אחד מהם מה שלתועלת הכל, וללמד את האדם מדות טובות ומועילות בחברה, עד שיסודר עניין המדינה״

תיקון הנפש הוא ״שינתנו להמון דעות אמתיות כפי יכולתם״.

 

אפשר לסכם שתיקון הגוף  כלול במצוות שבין אדם לחברו בלוח השמאלי

ותיקון הנפש כלול במצוות שבין אדם למקום בלוח הימני.

 

המלה תיקון כבר אומרת שהאדם מתקדם בהיסטוריה לכוון של אדם אידיאלי.  ( בפרק א בראשית נאמר ״נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו״  ואומר רשי שהיה לקבה דפוס בדמינו על אדם אידיאלי שאליו צריך האדם להגיע במהלך ההיסטוריה, והוא האדם הנקרא טוב מאד בסוף פרק א׳).  התורה ומצוותיה מטרתם לקדם את האדם ולתקנו לקראת המטרה הזאת, באמצעות המצוות שבין אדם לחברו בלוח השמאלי – תיקן הגוף, והמצוות שבין אדם למקום בלוח הימני שהן תיקון הנפש.

ולעולם, אומר הרמב״ם שם, תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש. נפש בריאה בגוף בריא.  לוח שמאל קודם ללוח ימין

הצד הימני, המצוות שבין אדם למקום, עומדות לעולם ללא שינוי. אין צורך לשנותם   ואין לאדם זכות וכוח כלשהו לשנותם.. הן מציגות את   האידיאל,  את הרמה  המוסרית והחברתית שעל האדם להגיע אליה במהלך ההיסטוריה.

הצד השמאלי, המצוות שבין אדם למקום, גם הן מייצגות אידיאל של התורה, אך הביצוע שלהן נתקל בבעיה פרקטית.  לפי חוקי התורה , יהיה קשה להעניש רוצחים במיתה   כי הדין קפדני מאד ודורש אזהרה מראש, שני עדים לפחות העומדים בחקירה מחטטת בבית הדין, והסכמה בבית דין של עשרים ושלושה או שבעים ואחד זקנים. דבר כזה קשה מאד לעשות במציאות. וכך גם לגבי דיני ממונות ותביעות אזרחיות שונות.  דיני התורה כאן הן בגדר הרצוי אך לא בגדר המצוי

התורה מכירה בהבדל הזמני שבין הרצוי למצוי בנוגע למצוות שבין אדם לחברו, וממנה לשם כך   את המלך בישראל. המלך מכיר את המציאות ויודע איך לשנותה ולדריכה בכוון הנכון.  המלך הוא ״חילוני״ כי הוא נבחר על ידי העם שנאמר שום תשים עליך מלך.  כוחו נובע מהעם.  אמנם במציאות של העבר שהיה לנו נביא כשמואל, היה המלך נבחר על ידי ההשגחה ונמשך בשמן המשחה, אך משיחה זאת לא הפכה אותו למלך עד שנבחר על ידי זקני ישראל מדעתם החופשית ומרצונם החופשי.

המלך שואב את סמכויותיו מהעם.   והעם, אומר הרב רבינוביץ זצ״ל, הוא  מעין אוסף של שותפים.  הגמרא בבבא בתרא מדברת על מועצת העיר כשליחתם של בעלי הקרקעות שבעיר, שלכל אחד יש מעמד חופשי ועצמאי.  הם בוחרים במנהיג או במועצה שתדאג  במשותף על ענייני העיר המשותפים לכולם.  וכך גם המדינה.  ואין המדינה אלא גוף חילוני שנבחר על ידי השותפים, לדאוג לצרכי  הכלל. ואין לנבחר סמכויות לעשות יותר ממה שאפשר ליחיד לתת.

והעקרונות המוסריים של המועצה של השותפים מבוססים על תבונה טבעית שיש לכל אדם  על מה שנקרא טוב.    והשותפים בוחרים בחופש גמור ללא כפיה שהיא.  ובכך מתאים הרמב״ם למה שזו׳הן לוק אמר מאות שנים לאחר מכן על האמנה החברתית.   הרב כאילו אומר אין לי צורך בלוק,  הרמב״ם והגמרא לפניו כבר אמרו זאת מאות שנים לפני לוק

(מה שניתפש כתבונה טבעית אינה אלא התבונה שהדפיס הקבה באדם הראשון בגן העדן.  ושם בעדן הרי נתן הקבה לאדם את ששת המצוות הבסיסיות שאין כל אומה ולשון יכולים להתקיים אפילו שעה אחת והן כידוע ע״ז, ג״ע, שפ״ד, גזל, דינים וחילול השם. הבנת המצוות הללו נתפסות בעינינו כטבעיות ומשותפות לכל האדם. ולמעשה אין המצוות הללו   אלא הלוח השמאלי שעליו ממונה המלך.   ולכן המלך רשאי להתייעץ גם עם מלכי אומות העולם ולהחליט לפי הבנתו את המציאות שבזמנו

המלך,  לפי הרב, שומר על חופש הדיבור והמחשבה של הפרט וגם על חופש הדת כל עוד אין היא אלילית כמו דתות המזרח.  אמנם בעבר בזמן מלכי ישראל בבית ראשון הייתה המלכות אוסרת כל ביקורת ורואה זאת כמרידה, אך כפי שאמרנו המלכות משתנה בהכרח עם הזמן,  כי היא מתחשבת בעם וצרכי הזמן והשקפות הזמן.   וכיום כאשר המלכות היא מדינה דמוקרטית ,הביקורת רצויה.  התורה לא מצווה עלינו לבחור את המלכות בשיטה מסוימת, ומשאירה זאת בידנו לבחור במשך  הזמן את שיטת המלכות כרצוננו.

המלכות היא לא אדם מסוים אלא מערך שלם,  כמו ממשלת ארה״ב: כוללת בית משפט עליון, רשות מחוקקת משלה כמו הקונגרס, והנשיאות בבית הלבן כזרוע המבצעת.  התורה , אומר הרב, משאירה בידנו את הבחירה בין ממשלה של קואליציה לבין ממשלה של שתי מפלגות, בין בית אחד של נבחרים לבין שני בתים כמו הקונגרס והסנט.

המלכות היא יצור חילוני, שואב כוחו מהעם, חפשי לתקן תקנות וחוקים כרצונו, ללא כפיה על ידי הדת שהיא מייצגת את הרצוי, האידיאל.  המלך או הממשלה רשאים להתייעץ עם מלכי אומות העולם וללמוד מהם כיצד לנהל מדינה בזמן הזה.  (אין כל רע בכך, ולכן לא צודק הרב הרצוג זצ״ל שדרש עם קום המדינה לאמץ מיד את המשפט העברי כיסוד המשפט במדינה.  המחוקק החילוני יכול לאמץ את חוקי אנגליה, אך עליו לדעת את חוקי התורה ולהחליט כל  פעם מחדש את מה שבעיניו ראוי ורצוי למדינה ברגע זה.  וזה המובן של ספר התורה שהיה על לבו של שלמה. הדגש הוא על לבו. כלומר מבחינה  רגשית וגאווה לאומית בוודאי שיש למחוקקי הכנסת החובה לדעת מה אומר המשפט העברי לגבי כל חוק שעומד לעבור.  אך הבחירה בידיהם כרצונם

ועוד אומר הרב,  על המלכות להימנע  באופן עקרוני  מלהתערב במצוות  שבין אדם למקום, כלומר בדת. כי הרי לאדם הפרטי אין זכות לשנות בחוקי הדת מאומה, ולכן גם לאלה שמייצגים אותו אין כל כוח  לעשות זאת

כאמור התורה מכירה בכך שהמלכות משתנית במשך הזמן. מצד אחד המלכות מדריכה את הציבור והיחיד להתקדם למציאות של ״טוב מאד״, ומצד שני היא עצמה משתנית עם ההתקדמות . יום יבא והמציאות תהיה כך   שהמלכות תגיע  מרצונה החופשי להזדהות  עם המלכות האידיאלית של התורה.  או אז יהיו  חוקי שולחן ערוך זהים  לגמרי עם חוקי התורה –  זו תהא תקופת המשיח