שפת אמת וישלח

תפארת

תרסב 160

בפסוק הצילני נא מיד אחי מיד עשיו – פרשו המפרשים שביקש להינצל מלהתקרב אליו יותר מדי ומן המלחמה עמו. והנה כתיב והידיים ידי עשיו אם כן יש לו ב׳ ידיים והם ב׳ התוארים איש יודע ציד – לרמות אנשים, שיחשב להם כאוהב, ואיש שדה יודע רציחה.

ובאמת היה לעשיו שורש גדול, וכמו יעקב אבינו ע״ה שהוא מכריע בין מידות אברהם ויצחק וכולל ב׳ הבחינות שלהם כי רחמים יש בו מידת החסד והדין, כן היה עשיו מוכן להימשך אחר אמונת האבות רק שלא זכה ונטל יעקב חלקו

הרב נוקט  בשיטת הרמבם שיעקב ועשיו – וכל אדם – נולדים שווים ולעשיו הייתה בחירה חופשית כמו ליעקב. אם גמר כאיש רע אין זאת אלא מדעתו ואחריותו.  כסף משנה חולק על הרמב״ם והולך בשיטת חז״ל שהתאומים היו שונים מלידה, אחד נולד להיות צדיק ואחד להיות רשע.  כמו בירמיה שאומר מבטן ידעתיך.

לפי השיטה הראשונה שכולם שווים – יעקב בחר מרצונו ללכת בדרך שמשלבת חסד של אברהם עם הגבורה של יצחק – הנקראת רחמים.  כאשר הלך בדרך הגבורה של יצחק,  לקחת את הדין בידיו ולממש את האמת שלו, אפילו בעקיפין, הסתיים הדבר כשהוא בורח על נפשו.  אם יש צדק, אין שלום.

 אבל במעבר  יבוק כאשר נאבק עם מלאכו של עשיו פנים אל פנים, כשכול אחד מטיח בפני השני את טענתו – נאלץ יעקב גם לשמוע ולהתחשב בטענות עשיו.  גם לעשיו הייתה האמת שלו. ראשית, מהי אשמתו שנולד רשע מבטן? שנית, הרי יעקב רימה אותו. שלישית, במשך כל השנים שיעקב היה בחרן כיבד עשיו את הוריו וטיפל בהם למופת .  כאשר כל אחד מטיח את האמת שלו בפני השני- ושניהם לבדם בלי רואה ובלי משפחה – האמת של שניהם נשמעת. עתה ויתר עשיו והעלה את שמו לישראל – ישר עם אל, שאני המלאך מסכים עמו, עם יעקב.

וישראל מעוררת בשמים את ספירת הרחמים.  כי בבסיס המאבק הוא ההקשבה לרחשי לב של הזולת. וזו רחמים. יעקב פעל ברחמים כששמע את עשיו, כלומר הקשיב לרחשי לבו.  והקב״ה מקשיב לנו ברחמיו.

נח חידש מצווה שביעית של איסור אכילת דם ואבר מן החי – כנגד אכזריות ובשם הרחמים. אלא שנח חידש מצווה שלילית של לא תעשה בעוד שיעקב חידש דינים שהיא מצווה של קום עשה רחמים.

יצחק פעל בגבורה – משפט

אברהם פעל בחסד –

יעקב פעל בצדקה – חסד בדין.

ולכן ספירת הרחמים היא גם המקור לתפילה – רחשי הלב. הספירה יושבת בלב הזעיר אנפין. והיא גם המקור של התורה שהיא תורת חסד ורחמים.  התורה אינה הולכת בדרך של אברהם – חסד ללא תנאי, וגם לא בדרך הגבורה, אלא בדרך של יעקב – ישראל – דרך הרחמים

1

…………………..חכמה (אדם)………………….

………………….בינה   (אדם וחווה)……………………

 …………………דעת   (נח)………………….

אברהם.(חסד)……….. יצחק (גבורה)

…………………יעקב………………….

……………….ישראל (רחמים)………………..

…………..נצח……………………………..הוד (ענווה, קטונתי)

……………….יוסף (מלכות)………………

חסד הוא ללא תנאי.  רחמים הם חסד בדין.

לדוגמא: יעקב נדר והיה הויה לי לאלוקים, כלומר אעשה חסד בדין. למשל מעשר עני ושמיטת קרקעות.

כניסה הדרגתית של הויה לעולמנו

בפרק א׳ חודרת הויה לעולמנו כשעלה במחשבתו לברא בדין אלא ששיתף עמו מידת הרחמים

כלומר בתחילה חדרה הויה ליום השישי

אלוקים א-ב-ג-ד-ה—ו—יה/וה

לאחר מכן חדרה הויה עוד יותר לעולמנו כשיצרה את גן העדן

יהו״ה אלוקים  א—ב—ג—ד—ה—ו—יה/וה

כאן הויה היא חסד שנאמר עולם בחסד יבנה

בגן העדן לאחר החטא גדל שיעור הקומה של הויה – בעיני האדם – כי הם קיבלו דעת והבינו את הויה כמקור הסליחה והכפרה. אילו חזרו בתשובה היו נשארים בעדן כדי להגיע משם לשבת.

 בדברי חווה קניתי איש את הויה – מידת החסד מופיעה לבדה בלי אלוקים.  כך הרגישה האם היולדת את האם שבשמים. חווה חשה את הויה בשיעור קומה גדול יותר מאשר חשה בגן העדן

אבל  יעקב חש את הויה כשהיא פולשת לתוך הדין, כלומר בחוזק גדול יותר מאברהם. בעקידה עמד אברהם מול מצב דומה – אל תשלח ידך אל הנער, אומר המלאך של הויה, כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, כלומר הויה נכנסה לכנף הסימטרי של אלוקים. הפסוק הזה הוא שילוב של הויה עם אלוקים, ואברהם אכן בוחר בראם.  כאן  בא יעקב ולוקח את מה שלמד בעקידה ועושה זאת לדין.

הדרך למלכות

תרנז

157

בפסוק קטונתי מכל החסדים ומכול האמת – כי עשיו ירש את החרב ומידת הדין ואם היה מכניע עצמו ליעקב היה ניתקן גם מידת הרחמים….וכיוון שלא רצה להכניע, נתחזק במידת הדין.     

            עשיו, לפי הרב, מייצג את מה שהיה יכול לקרות ליעקב אילו היה נשאר בבחירה הראשונה שלו ללכת בדרך הגבורה.  כל ההולך בדרך זו מגיע למידת שקר.

התורה מציגה כאילו אקספרימנט עם תאומים. הם גדלים באותו בית, אותו חינוך, ואפילו שניהם בוחרים בתחילה באותה דרך של קנאות – ללכת בדרך הגבורה של יצחק , פחד יצחק. והנה נוצר פער בבחירה חופשית – עשיו נשאר עם  הגבורה וסופו שמשקר.  יעקב בחר ללכת בדרך משלו – רחמים – ושמו עלה לישראל.

יעקב תיקן את מידת אברהם, ולעתיד המלך המשיח יתקן גם את מידת יצחק – הגבורה שביד עשיו .

וכל אלה התולדות של עשיו והמלכים אשר מלכו לפני מלוך מלך לבני ישראל הם שרים שלמעלה, שמתגברים במידת הדין  (שאימץ עשיו)….והם מעכבים את החסד שירד ולהשפיע למטה. והקיני והקניזי והקדמוני ירש עשיו , ומלך המשיח יגבור ידו עליהם ולכן כתיב אחרי זה סדר השבטים ולידת המלך המשיח (בן יוסף ובן דוד).

 

 

 

רק יעקב- ישראל מביא את המלוכה – המשיח כפי שרואים בדיאגרמה

צעד אחד הוא נצח – ניצחון על עשיו כפי שהיה  בבוקר עם שחר שהמלאך ביקש שישחרר אותו

צעד שני הוא הוד – ענווה, שנאמר קטונתי

לחם בושה

תרלה

קטונתי מכל החסדים – קטונתי על ידי החסדים, כי מכול חסד צריכים לבא להכנעה ולבושה על ידי שמבינים שאין זוכין לזה רק בחסדו. וזה סימן שהוא חסד אמת. כי חסד לאומים חטאת, שבאים על ידי זה לגאווה ואינו חסד של קיימא. … אבל לצדיק אין השי״ת נותן לו עד שיתקן את עצמו כראוי שיוכל לקבל בטוב ולידע שהוא בחסד עליון.

 יעקב חידש חסד בדין כדי שלא תהיה בושה למקבל ושהקשר יהיה בר קיימא לעולם

 

2

פרק א׳ עלה  במחשבתו

אלוקים א-ב-ג-ד-ה—ו—יה/וה

3

לאחר מכן חדרה הויה עוד יותר לעולמנו כשיצרה את גן העדן

יהו״ה אלוקים  א—ב—ג—ד—ה—ו—יה/וה

חסד

4

יהו״ה………אלוקים א –  ב—ג—ד- ה—ו—יה/וה

אברהם … יצחק

……………עשיו

……..יעקב (רחמים)

בגן העדן לאחר החטא גדל שיעור הקומה של הויה – בעיני האדם – כי הם קיבלו דעת והבינו את הויה כמקור הסליחה והכפרה. אילו חזרו בתשובה היו נשארים בעדן כדי להגיע משם לשבת.

 בדברי חווה קניתי איש את הויה – מידת החסד מופיעה לבדה בלי אלוקים.  כך הרגישה האם היולדת את האם שבשמים. חווה חשה את הויה בשיעור קומה גדול יותר מאשר חשה בגן העדן

אבל  יעקב חש את הויה כשהיא פולשת לתוך הדין, כלומר בחוזק גדול יותר מאברהם. בעקידה עמד אברהם מול מצב דומה – אל תשלח ידך אל הנער, אומר המלאך של הויה, כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, כלומר הויה נכנסה לכנף הסימטרי של אלוקים. הפסוק הזה הוא שילוב של הויה עם אלוקים, ואברהם אכן בוחר בראם.  כאן  בא יעקב ולוקח את מה שלמד בעקידה ועוש