פרשת תרומה שפת אמת
תשפה
תרסד
ויקחו לי תרומה, אין קיחה אלא תורה כמש לקח טוב נתתי לכם, כמו שהקב״ה נתן לנו תורה מן השמים כן צריכים בני ישראל לחדש דברי תורה , וזו תורה שבעל פה שחידשו חכמי ישראל וכל דבריהם כתובים בשמים…
יש מחלוקת בין אלה שסברו שהתורה שבעל פה נתנה כמו שהיא מהשמים יחד עם התורה שבכתב, ובמשך הדורות השתבשה ולכן המחלוקות שבתלמוד, לבין הסוברים שהיא כולה מחכמי ישראל.
״במדרשי האגדה ישנן גישות מנוגדות להיקפה של התורה שניתנה בידי משה. לפי דברי רבי יהושע בן לוי המובאים במדרש ויקרא רבה[20], ”מקרא משנה הלכות תלמוד תוספתות אגדות ואפי’ מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני”. אולם, מדרש שמות רבה[21] מביא את דברי רבי אבהו, לפיו הכוונה לכללים בלבד: ” …משהשלים מ’ יום, נתן לו הקב”ה את התורה מתנה, שנאמר: ויתן אל משה. וכי כל התורה למד משה?! כתיב בתורה (איוב יא): ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ולארבעים יום למדה משה?! אלא כללים למדהו הקב”ה למשה.”. מאידך לפי דברי רב המובאים בתלמוד[22], משה בעצמו לא הכיר את כל דרכי המדרש ששימשו את חז”ל. אולם, פרשני התלמוד המסורתיים הבינו את דבריו בצורה שונה[א].המחלוקת הרעיונית בין הגישות נמשכת עד היום״
הרב נוקט בשיטה שהתורה שבעל פה היא חידושי חכמים, תרומה לקב״ה. אך מצד שני היא כבר כתובה בשמים ובני אדם מגלים אותה.
הרב לשיטתו לא מרחיב לדבר על המשכן עצמו וכליו אלא על התורה. תרומה היא התורה. מדוע?
אפשר לומר שהתורה מנבאת על שני בתי מקדש : ושכנתי בתוכם – שכן תי הם 410 שנות בית ראשון ואם נוציא שני נקבל תכ שהם 420 שנות בית שני, כפי שאומר בעל הטורים ואכן הפסוק הוא ניסי. ומה לגבי בית שלישי? הרבה שואלים ומשיבים שיגיע היום נדע. אך הנכון הוא שהפסוק עצמו אומר בתוכם, כלומר הבית השלישי שבו השכינה רוצה לשכון הוא בתוכם , ולא בבניין. יש מצווה לבנות מקדש כשיכנסו לארץ אומר ס החינוך אך יגיע היום שלא יהיה צורך ממשי בו. ולכן מתרכז הרב בעל שפת אמת על התורה והתפילה שבונים מקדש בתוכנו בלבבנו
הדבר מעשי. בתפילת שחרית למשל אני אומר פסוקי דזימרה שאמרו הלווים בבוקר כשנכנסו הקהל לעזרה. אני ביניהם צועד קדימה וכשהשמש עולה אני אומר ק״ש כמו הקהל, ולאחר מכן נפתחות הדלתות וזמן התמיד הגיע עם תפילת השמונה עשרה . כלומר בניתי מקדש בתוכי ואני מקווה שהשכינה אכן תשכון בו אם תמצא אותי ראוי לכך. והתרומה לבניין המקדש בתוכי היא התורה שאני מחדש אם אזכה לכך
תרסא
במדרש לקח טוב…העניין הוא כמו הקיטון וכו׳
הרב מסביר כיצד נתרום לקבה תורה. משה רבנו היה כולו תורה ולא היה זקוק לדרך ארץ. רשב״י היה כולו תורה, אך הרבה עשו כמוהו ולא עלה בידם. רבי אליעזר אמר שצריך לחלק זמננו לדרך ארץ לחוד ותורה לחוד. דרך ארץ קדמה לתורה וההפך גם נכון שקדמה תורה לדרך ארץ. אבל רבי ישמעאל אמר שעלינו להנהיג תורה עם דרך ארץ. וזו דרך יפה. הרב מסביר שבמשך השבוע אנו מנהיגים תורה עם דרך ארץ כלומר אלה שעוסקים בענייני העולם תוך כדי למוד תורה מחדשים תורה יפה, כמו שעושים כיום בארץ ישראל שדנים על הלכות משטרה ובית חולים ויצור חשמל בשבת וכדומה. בשבת אין צורך בכך משום שהשבת עצמה היא משכן של השכינה בזמן. כלומר על ידי שמירת שבת אנו בונים לשכינה משכן בזמן.
תרנג
בעניין המנורה שלושה קנים מצד אחד וכו.
זה רמז לשבת שבו מתגלה אור התורה לכן יש בה קריאת התורה ומתפשט הארת התורה לכל ששת ימי המעשה.
דיש ששה סדרים בתורה …והן דרכים מיוחדות על פי התורה, וגוף המנורה הוא עצם התורה. והנה היו במנורה כ״ב גביעים (כנגד כ״ב אותיות) בכול קנה ג׳ גביעים שהם כנגד ג׳ תפילות כול יום, ובמנורה (האמצעית) ד׳ גביעים – בשבת נוספה תפילת מוסף) יחד כ״ב גביעים. וכול יום מששת ימי המעשה יש לו ג גביעים משלו ואותיות משלו.
תרמט 145
במדרש אני ישנה ולבי ער, העניין הוא כי המשכן וכליו הכול הם הארות השייכים לנפשות בנ״י שיש לכול איש מישראל שורש למעלה וצריך לתקן הנפש למטה, להיות כלי לקבל הקדושה ..שיוכלו לתקן עצמם להיות כלי לקבלת הקדושה כמו שכתוב ושכנתיבתוכם…גם עתה שאין לנו מקדש…
ובספר רבנו בחיי מביא על ג׳ מדרגות חצר, היכל וק״ק שהם בחינת מוח , לב וכבד (איברים )
חצר היא מוח והיא תפילין של ראש
היכל הוא הלב והוא תפילין של יד
וק״ק הוא הכבד והוא הציצית
הסדר שבבית המקדש הוא בדמות אדם אבל באופן הפוך ממה שהיינו חושבים. המוח הוא העזרה כלומר ההתחלה, וההיכל היא הלב כלומר רגשות, וק״ק הוא האיברים הפנימיים, כלומר ירדנו בהשתלשות מהלוגיקה לרגשות ומשם לאיברים כך שגופנו הפך לכלי לקבלת השכינה כלומר למקדש בתוכנו