שפת אמת תולדות
כיצד פדה יעקב את אברהם
תרלד
תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק וכו. כל מעשי אבות סימן לבנים כי לא עשה שום מעשה שלא לטובת כל בנ״י….
הרב לוקח את המושג ״סימן לבנים״ גם לבני אברהם – יצחק וי עקב – וגם לדורות כלומר יש בפרשה הנחת היסוד הרוחני לעם ישראל וכפי שיאמר להלן יש צורך בג׳ אבות שמסמנות התפתחות
ואיתא בספרים כי יראה הבאה מכוח אהבה היא יראה של אמת. ….היראה שבאה מכח אהבה (של אברהם) מבוררת בלי תערובת שקר
כבר ראינו בפ׳ הקודמת כי אברהם הוא איש חסד ואהבה לקבה, יצחק מסמל גבורה – ״פחד יצחק״. הבסיס הרוחני של אברהם, חסד ללא תנאי וגבול, לא יכול להיות הבסיס של אומה. יש לצמצם ולהגביל אותו. וזו עושה מידת היראה.
לפי אברבנאל יש ג סוגי יראה
יראת העונש
יראת הרוממות ממלכות הקבה כמו יראת המלאכים בקדושה לפני התפילה
יראת האוהב- שלא רוצה לעשות דבר שירחיק אותו מאהובו
בעקידה הראה אברהם שהוא ירא אלוקים – מצד הרוממות. את אלוקים לא אוהבים והוא לא מצפה שיאהבו אותו. אבל הוא מצפה מהאדם שיכבדהו ביראה – אם מצד הפחד מעונש ואם מצד יראת המלכות
ואם הייתה באברהם יראה מיהו-ה, אין זאת אלא מצד יראת האוהב. לפי השפת אמת אברהם הוליד -הוריש ליצחק את יראת האוהב. וזו היא פחד יצחק. להלן יאמר כי אברהם בא מאהבה ליראה, ויצחק בא מיראה לאהבה
מדוע יראה הבאה מאהבה היא אמת? כי שתי האחרות יש להם טעם, סיבה, לאהבה. או העונש, או הטבה מצד המלך. לכן היראה לא טהורה. אבל זו שבאה מצד האהבה היא יראה טהורה שכן האדם לא מצפה שכר ליראתו וכל רצונו להדבק באהובו
ופ׳ יראה הנל היא לאדם פן ינתק מדביקות להשם ית׳ והיא אהבת אמת
תרלג
עניין יעקב יש ללמוד מזה כי כדי להשיג האמת באמת רשאים לעשות על ידי מרמה…כיוון שכול הרצון הוא לבוא לאמת אינו בכלל שקר , ואדרבה זהה תיקון השקר….
כאשר משקרים לשקרן כמו עשיו, יוצאת האמת כמו שמפעילים נגטיב על נגטיב שיוצא פוזיטיב.
ובוודאי העולם הזה שנקרא עולמא דשקרא, הייתה כוונתו של הקבה לבוא אל האמת דווקא על ידי זה…
הרב הולך כאן בדרך קיצונית כי ההלכה אוסרת לעשות את מעשה יעקב שהתחפש. רבקה שגדלה כשושנה בין החוחים -היא זאת שפקדה על יעקב לעשות מעשהו ״עלי קללתך בני״.
תרלז
ויאהב יצחק את עשיו כי צייד בפיו- הכתוב נותן טעם כי לא הייתה אהבה אמיתית. רק חיצונית. לכן בטל דבר בטלה אהבה ולכן כשהקדימו יעקב בצידה, בגטלה אהבה. אבל רבקה אוהבת את יעקוב בלי טעם ככתוב וכו׳.
הרב נוגע כאן ביסוד חשוב של כל הפרשה. כול סיפורי יעקב סובבים סביב חיפוש צדק אזרחי משפטי. התורה פותחת בהצגת מקרה שהצדק לא יוכל לפתור אותו. הנה לנו שני תאומים שכול אחד בנוי אחרת מלידה. גדלו באותו בית לאותם מורים ובכול זאת כל אחד יש לו אמת משלו.
גם מבחינה משפטית יש לכול אחד מהם אמת משלו. לגבי השאלה מי הבכור, אמנם עשיו יצא קודם אבל יעקוב אחז בעקבו כלומר יצאו כגוש אחד. גם יעקב יכול לטעון לבכורה. ואמנם עשיו מכר לו את הבכורה, אבל יכול לטעון שיעקב ניצל א חולשתו הרגעית בגלל הרעב. וכן הלאה. גם אופיו של עשיו הוא לא בהכרח רע כפי שכמה מדרשים מתארים אותו. כאשר נודע לו כי יעקב לקח את הברכה פרץ בבכי הברכה אחת לך אבי? וכל מלאכי מעלה בכו עמו. וגם רבן גמליאל אמר הלוואי והייתי אני מכבד את הורי כפי שעשה זאת עשיו
כלומר מצד המשפט אין כל יכולת לקבוע מי זכאי לברכת אברהם. אך כאשר מדובר בברכה מצד הויה, שהיא עיקר ברכת אברהם איש החסד, הרי מה שקובע הוא מי מוצא חן בעיניה, כלומר את מי היא אוהבת. רק האהבה תקבע ימי הבכור מבחינת הברכה של הויה. וכך רבקה. היא אמא של שניהם אבל היא אוהבת את יעקב. קשה להסביר הטעם מדוע אהבה פועלת לכוון מסוים. אין לה טעם – בעצם הגדרתה.
וכן אהבת הקבה לישראל גם כן אינה תלויה בדבר אף לא במעשיהם. רק בחר לו חלק לנחלתו…
שלא כפי האומרים שאין סיבה לבחירת ישראל אלא שהיו שם בסיני וקבלו את התורה בעוד שאחרים סרבו. שהקדושה בישראל היא רק בעשיית המצוות. הרב אומר כאן את ההפך – שאהבת המקום לישראל היא כמו אהבת רבקה ליעקוב, בלי טעם. אפשר כמובן להסביר שהיא, כבת בתואל ואחות ללבן הרמאי , איבחנה מייד את מעשי עשיו שהעמיד פנים . אותה אי אפשר היה לרמות. את יצחק התמים שכהו עיניו יכול היה עשיו לרמות אבל לא את רבקה.
וזה שכ׳ ואהבתי אתכם אמר ה׳ ואמרתם במה אהבתנו, הלא אח עשיו ליעקב ואוהב את יעקוב ואת עשיו שנאתי…
מכאן ההקפדה בחסידות לאמור כל בוקר ואהבת לרעך כמוך וללמד כי אהבת ישראל קודמת לכול האהבות
תרלו
וכול הבארות אשר חפרו עבדי אברהם אביו ויסתמום פלישתים וישב יצחק ויחפור וכו׳. דאיתא אין קורין אבות אלא לג׳ אברהם יצחק ויעקב, וקשה – מדוע לא נלך אחר קמא ונקרא רק בשם אברהם? אבל טעם העניין כי כל צדיק יש לו בזכות אבותיו, אבל ג׳ האבות כל אחד כדאי לעצמו
היסוד הרוחני שמרכיב את עם ישראל הוא מורכב וניתן להגדרה רק על פי ג׳ האבות. כל אחד הוסיף נופך משל עצמו.
והגי הכתוב כי כול ההארות אשר השיג אביו נסתמו אחר כך והוכרח יצחק לחפור ולברר את הדרך הישר בעצמו.
וזה ג״כ מה שכ׳ ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון, כדאיתא יש י׳ רעבון בעולם פ׳ שיש עשרה מידות כנגד עשרה מאמרות שצריכים הצדיקים לקיים אותם …ואברהם אבינו עה תיקן בחינת החסד ואהבה ותיקן הרעב שהיה בימיו…
ספר היצירה אומר שהקבה בזמן הבריאה (רעבון ראשון) האיר עשרה ספירות שתשלוט בעולם לפי הצורך ולפי מה שהצדיקים מעוררים אותם. הם כביכול תןכניות מגירה שהמלך-מצביא מכין לשעת הצורך. המונח ספירה מסמן לפי הספר שהמידות הללו מדברות או נמלכות אחת בשנייה, כמו למשל חסד במידת רחמים. אברהם עורר את ספירת החסד, כלומר מידת החסד על פי מעשיו שעשה חסד ללא גבול וללא תנאי. את החסד הזה לימד אברהם לאנשי פלשת אבל לאחר מכן הם סתמו את הבאר הזו כי אי אפשר לקיים חברה כל שהיא על י חסד שכזה. והנה בא יצחק וחפר שנית את הבארות. אשר חפר אביו אבל היה עליו לחדש כדי שהבאר תישאר בת קיימא.
וכן ביעקב (שחפר מחדש את הבארות של יצחק. ) והאמת כי אחר כל תיקון נעשה הסתר חדש, וזהו לאום מלאום יאמץ, ….וכן כל מה שהאדם מתקן עצמו ביותר נתווסף לו כוח היצר הרע נגדו. ועל ידי זה הוא מוסיף כוח לגבור כנגדו, ומתעלה יותר..
תרלח
ואלה תולדות יצחק בן אברהם – ואלה מוסיף על הראשונים שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באותיות אברהם, ועתה נתווסף קיום העולם בבח׳ יצחק , כמו שכ׳ שאברהם תיקן את העולם בבח׳ אהבה וחסד, יצחק בבח׳ יראה ומידת הדין…
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם
ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים
יהו-ה אלוקים א—ב—ג—ד—ה—-ו—-יה/וה
חסד גבורה. (יראה)
אברהם יצחק
יעקב ועשיו
וראינו שעיקר הברור נעשה על ידי יצחק ( שיגיע מיראה לאהבה ההפך מאברהם) שממנו נתבררו יעקוב ועשיו כל אחד בפני עצמו
כפי שראינו כל אחד והאמת שלו ואין לבחור ביניהם אלא מצד האהבה שנאמר ואת עשיו שנאתי ואוהב את יעקב
אמנם עיקר היראה היא הבאה מצד האהבה, (יראת האוהב) ומזה נולדת הנקודה של אמת (אהבה ללא טעם) וזה שכ׳ אברהם הוליד את יצחק. שיראת יצחק באה מכללות אהבה של אביו (אברהם). על ידי זה נולד יעקב
וכל אלה העניינים צריך כל איש ישראל בפרט גם כן לתקן את עצמו
בעוד הקבלה הקלסית עוסקת במה שלמעלה, החסידות אומרת כי מה שלמעלה. הוא ממך, כלומר כל אדם בנוי בצלם הבורא ויש בו כל המידות הללו וחשוב לדעת זאת כדי להכיר את עצמנו ככול שניתן בידי אדם
תרמ
במדרש אשר פדה את אברהם – אף על פי שכול אחד (מהאבות)כדאי לעצמו, רק העניין הוא שאברהם אע״ה הייתה מידתו מידת חסד ויעקב פדה את אברהם במידת הדין….
מידת החסד של אברהם יודעת לא גבול, ויעקב פדה אותה כאשר קבע אותה בדין. כיצד? כאשר נדר אמר אם אחזור בשלום ״והיה הויה לי לאלוקים״ כלומר אני ילמד את בני – בני ישראל – לעשות חסד מצד הדין. למשל להחזיר כסות לעני בלילה שאין כל אומה בעולם שמלמדת לעשות זאת, או להקדיש את השדה לעניים במשך שנה שלימה מלבד מתנות עניים ועל זה נאמר ולך תהא צדקה. יש משפט שמשותף לכול העמים על פי ההגיון, ויש צדקה שהיא חסד רק משום שהתורה רוצה בזה. וזה מה שיעקב פדה את אברהם, שעשה את החסד שלו נגישה ומעשית על פי התורה והדין
תרמ
במדרש יעקב פדה את אברהם – אעפ״י שכול אחד כדאי לעצמו, רק העניין הוא כי מדתו של אאע״ה הייתה מדת חסד ויעקב פדה את אברהם במידת הדין, וזה שכ׳ …לזכות לחסד במידת הדין, על ידי כוחו של יעקב והיא מידת הרחמים
הויה מתבטאת בעולם בכמה דרכים
חסד – עולם בחסד יבנה…..יה-ה אלוקים –א—ב—ג—-ד—-ה—-ו—-יה/וה
רחמים – בבית הדין של מעלה
חמלה – על הסובל, וכעס על האדם הרע שגורם לסבל, כמו ביציאת מצרים מ
אהבה –ליעקב ולישראל. אברהם אהב את ה׳ אבל לא כתוב שה׳ אהב את אברהם
סליחה וכפרה הן תולדות ש הנ״ל – אדם אייכה
יהו-ה אלוקים א—ב—ג—ד—ה—-ו—-יה/וה
חסד גבורה. (יראה)
אברהם יצחק
יעקב -רחמים
השלב הבא של ברור גילוי השם בעולם. יהיה במצרים – כמושיע של הסובלים