שפת אמת שופטים - עשה דין בעולם כדי לעורר רחמים בשמים

הרב דר צבי אבינר

שופטים

שפת אמת

עשה דין בעולם על מנת לעורר רחמים בשמים

הרב. מסביר מה מיוחד במשפט בארץ. ישראל ובמיוחד בלשכת הגזית בבית המקדש

תרסב

כתוב במדרש: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה׳ אלוקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העםמשפט צדק –

המדרש בילקוט אומר

…אמר רבי שמעון בן גמליאל אל תהא מלגלג (קץ) בדין שהוא אחד משלשה רגלי העולם, למה ששנו חכמיםעל שלושה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום

שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם

תן דעתך שאם הטית את הדין שאת מזעזע את העולם

לפי הפשט, דין ומשפט הם מושגים חופפים. אבל אפשר לבאר דין במובן של מידת הדין, שבה מנהיג האלוקים את העולם, לבין המושג משפט שהוא א – תהליך השגת הפסק הסופי, או ב – הפסק עצמו. מלך המוציא משפט – מצווה את הפסק.

רשב״ג מזכיר דין , ולאחר מזה משפט. הרב ידבר על ההבדל

וכתיב בשעריך כמו שכתבתי במקום אחר כי אלה השלושה הם למעלה מעוה״ז שהוא עלמא דשקרא וקטטא.

וגם בדין אמרו חזל שראה הקבה שאין העולם יכול להתקיים בדין (ושיתף עמו מידת רחמים)

אלה השלושה- דין, אמת ושלום- שורשם למעלה מעוהז

הדין מקורו למעלה מעוה״ז כי היה נוהג לפני שהקבה נמלך במידת רחמים, כפי שרואים בפ׳ א׳

כלומר. –

בראשונה עלה במחשבתו לברא במידת הדין בלבד

אלוקים – א—ב—ג—ד—ה—ו—

בלי שבת ובלי מידת רחמים אלא רק על פי דין צדק מחלט של אמת. חותמו של האלוקים אמת. למשל חיות אוכלות זו את זו ולפי מידה כנגד מידה. בלי לשים לב לסבל ובלי רחמים, אבל עם צדק.

מה לגבי השבת?

השבת הנצחית קיימת תחת שלטונה של הויה אבל לא היה לה עדיין קשר לעולמנו. כי העולם היה בח׳ תוהו ובוהו כלומר כל מידה והעולם שלה. אלוקים לחוד והויה לחוד ללא התדברות ביניהם

אבל סיפור הבריאה השני – על גן העדן – מורה ששיתף עמו מידת הרחמים שנא׳ ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים

יהו-ה אלוקים א—ב—ג—ד— ה—ו—יה/וה שבת

כאן מופיעה מידת רחמים צד בצד עם הדין, והעולם צועד לשבת.

כאן כבר ויתר האלוקים על האמת המוחלטת שלו, ונמלך כלומר התייעץ במידת הרחמים כדי להוציא משפט.

לכן הדין, מידתו של אלוקים, שייך לעולם שעלה במחשבתו, הקדום יותר מעוה״ז שנעשה על ידי יהו-ה אלוקים

המשפט, לעומת זאת, שייך לעוה״ז כי הוא תוצאה של שיתוף הויה ואלוקים

דין אמת שייך לעולם הבריאה

המשפט של הויה אלוקים מנהל את העולם הזה

מתוך השלושה של רשב״ג – דין אמת ושלום –

האמת – גם היא נעוצה בעולם הבריאה. כי היא מידתו של האלוקים

עוה״ז מאפשר קיומו של השקר. כיצד?

כאשר עמד האלוקים לברא אדם ואמר בלשון רבים נעשה אדם, שיתף עמו את מידת הרחמים. מאחר ודיבר בלשון רבים, פתח דלת לעובדי ע״ז לומר שיש יותר מא-ל אחד, כלומר פתח דלת לשקר

נוכחותה של מידת רחמים מאפשרת קיומו של השקר בעולם הזה.

האלוקים ירד מכס הדין של עולם הבריאה בסיפור הראשון

וישב על כס המלוכה שבה המידות נמלכות זו בזו

ממושל דיקטטור ירד להיות מלך שנמלך ושומע דעות שונות, ביניהם שקר

מה לגבי הרגל השלישית, השלום? האם גם שורשה בעולם הבריאה?

בעוד הדין והאמת הולכים יחד, אם יש דין אין שלום. הדין נוקב את ההר.

לכן אין שלום בסיפור הבריאה שעלה במחשבתו.

גם עדיין אין שבת בסיפור הראשון – ושבת היא שלום.

ה כפי שהמדרש אומר שראה שאין העולם מתקיים בדין, כלומר אין שלום , אזי נמלך במידת הרחמים. אבל לפני שנמלך לא היה שלום

בלי מידת הרחמים בעולם, אין שלום.

הרב ממשיך על הדין והמשפט לגבי ישראל וארץ ישראל.

אבל בנ״י בארץ ישראל היה להם אחוזה באלה השלושה. שהוא המקום שבחר בו השי״ת ויצא מכלל עוה״ז ויש בה הארה מהעולם העליון (הבריאה) והם השערים שיש בכול עיר בישראל , פתיחת השער מלמעלה , וירושלים ובית המקדש למעלה מכולם

לבני ישראל בארץ ישראל – יש קשר לשלושת הרגליים שמעל העולם הזה – דין אמת ושלום. והקשר הזה נעשה במקום שבו בחר השם – בית המקדש.

ובית דין של ישראל -סנהדרין – היושבים בלשכת הגזית, יהיו חשופים לעולם העליון שבו דין צרוף ללא רחמים, ורק שם -בלשכת הגזית – יש בהם כוח להוציא משפט מוות צודק

במקדש, שבו השער לעולם העליון, חל המעבר הזה – ההשתלשלות – מדין אמת של מדת הדין, למשפט של הויה אלוקים

מפרק א׳ לפרק ב-ד , מבריאה ראשונה לבריאה שניה שבעולם המעשה

מהעולם העליון לעולם הזה

במקדש השכינה יורדת לשבת צד בצד האלוקים השולט בטבע

כאן בעוה״ז שולטים הכרובים, הויה אלוקים, צד בצד.

הפסוק אומר שופטים וכו׳ תתן בשעריך. דהיינו יש שערים לשמים בכול עיר בארץ ישראל אבל רק בירושלים ובית המקדש השער פתוח לעולם שעלה במחשבתו .

ולכן כי יפלא ממך דבר וקמת ועלית וכו׳ שזה בח׳ האבות

הרב קורא להלן אבות לכף זכות, חובה והמכריע

וכן גם אבות הן המצוות שבין אדם למקום, והשבטים הם בין אדם לחברו

וכול ערי ישראל בח׳ השבטים כמ״ש לשבטיך

דארץ ישראל על דינא קיימא. ולכן השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו׳ ולא יהיה מטר, כי הוא בדין. (שלא כמו בשאר העולם).

ולכן אמרו המרגלים ארץ אוכלת יושביה היא, כיוון שאין התחתונים יכולים לעמוד בדין.

אבל באמת א״י הייתה מסייעת לבני ישראל להיות זוכין בדין,

ובני ישראל יצאו מזה הכלל (שארץ אוכלת יושביה היא)

המיוחד בארץ ישראל שהיא תחת שלטון דין כפי שהיה בבריאה הראשונה שעלתה במחשבתו. והדין הוא קשה. ולכן רק ישראל יכולים לדור בה -כל עוד הם שומרים תורה

ורק דרך המקדש ירדה השכינה להוסיף רחמים כך שיהיה משפט צדק ולא רק דין אמת

וזה עצמו דרשו חזל עלה במחשבתו לברא במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מידת הרחמים.

כי בוודאי ישראל עלו במחשבתו והם יכולים לעמוד בדין והקבה שיתף מד״ר להיות מרחם על כל העולם בעבור ישראל, והם יצאו מהכלל (האנושי) ללמד (תורה ורחמים) על הכלל כולו

השכינה ירדה למקדש כדי לאפשר רחמים לכול העולם

תרנד

נסמכה פ׳ שופטים לג׳ רגלים וקמת ועלית,

כי הסנהדרין בלשכת הגזית נגלה להם משפט אמת

וכמו כן זכו כול שופטי בני ישראל בכוח עלייתם ג״פ בשנה להראות את פני השם

והג׳ ראיות הן ג׳ גוונים (של המשפט) בח׳ אבות: כף זכות, כך חובה, ומשפט המכריע

כל בית דין של מטה חייב להיות דומה לבית דין של מעלה כדי להוציא משפט צדק

הדין עצמו הוא תהליך של שמיעת ג׳ אבות – כף חובה, זכות והמכריע. זאת ללא מידת הרחמים

רק לאחר שהגיעו השופטים לפסק דין אמת, אזי ישקלו מידת רחמים כדי להוציא משפט סופי

ושם במקדש יכולה הסנהדרין לקבל השראה מהשכינה, מידת הרחמים

כך בעשרת הדברות –

אנכי……עצמות

הויה אלוקיך….מידות

אשר הוצאתיך וכו׳…..מלכות

אנוכי הוא הרצון העליון המכריע בין המידות ושולח את ההחלטה למלכות

מצווה א׳ בעשרת הדברות היא מצווה שיש לקיימה. כך רוצה הקבה שנדע אותו, בדרך שהוא מציג את עצמו בדיברה

ולכן צריך להיות ג׳ בדין.

וגם במחייב והמזכה צריך להיות בו ג׳ הבחינות

לכן הקפידה התורה ששוחד יעוור, אף על פי שרוצה להוציא משפט צדק. (כי אין בו שיקול הדעת)

אבל משפט אמת הוא כששוקל בדעתו הזכות והחובה ומכריע באמת, אבל אם מהפך בצד אחד באיזו נגיעה אין זה משפט אמת

לאחר שאמר כל זאת, עומד הרב להפוך את כל התהליך –

תרנז

במדרש אל תהא מלגלג (ר׳ למעלה ציטוט). על ג׳ דברים העולם עומד על הדין, האמת והשלום. כי הנהמאחר שעל כל אלו הג׳ העולם עומד, בוודאי שהם חוץ ולמעלה מן עוה״ז שכולו שקרא וקטטא (ר׳ למעלה).

וכן המשפט לאלוקים הוא .

רק שהקב״ה נתן אלה הג׳ לבני ישראל בכוח התורה

וכאן הם משפט אמת ושלום. הדין ירד להיות משפט

מתוך השלושה גם האמת שייכת לעולם העליון. כיצד?

כי בחינת אמת היא דבר שאין לו הפסק

ועוה״ז שהוא בטבע יש לו הפסק

בסיפור הבריאה שעלה במחשבתו ללא מידת הרחמים, אין לעולם הפסק קבוע מראש. כי השבת עדיין לא נקבעה כתכלית

אבל מששיתף עמו. מידת הרחמים ונקבעה השבת כתכלית, יש לאמת הפסק כי גם בשעת הדיון בבית דין של מעלה יש להפסיק ולשקול טיעונה של מידת הרחמים וגם מידות אחרות. ורחמים הם ההפך מהאמת, מפחיתות את העונש וממתיקות את הפסק

רק לבני ישראל ניתנה האמת כמו שכ׳ תתן אמת ליעקב (ומשפטיך לישראל) לכן הם עדות שהם בני עוה״ב שאין להם הפסק

יעקב חיפש לממש את האמת. הדין לאמיתו ללא שיקולים אחרים.

לכן מצא עצמו שוב ושוב בורח מאלו שרצה דרכם להוציא את הדין לאור, חיפש דין אבל לא מצא שלום

אבל לישראל ניתנה התורה שבה הדין המחלט יורד ונמלך במידת רחמים

לכן אמת ליעקב, ומשפט התורה לישראל

בבית המקדש מקבלים השראה – ראשית מהדין המוחלט, מיעקב, ושנית מהמשפט הכולל רחמים שניתן לישראל

נעבור לרגל השלישית – שלום- שעליה העולם עומד

וכן השלום של הקבה. שהשלום שלו.

אבל לבני ישראל ניתן להם חלק בזה השלימות לכן נקראו השולמית שיש בהם כוח השלום.

אם יש צדק מחלט, של אמת, אין שלום

אם יש משפט, יש שלום

השלום ניתן לישראל, לא ליעקב

וכן המשפט ניתן במתנה לישראל כמ״ש אשר תשים לפניהם,

והנה בח׳ כאן בכול שעריך, לשבטיך, מה עניין? ויתכן לרמוז כי המשפטים הם בכוח השבטים דיש תורה ומצוות חוקים ומשפטים –

תורה מצוות בין אדם למקום

חוקים ומשפטים מצוות בין אדם לחברו והוא עניין השבטים

לכן בחושן משפט היו חקוקים שמות השבטים ונשא אהרון משפט בני ישראל וכו׳

וזה בכול שעריך. כי הי״ב שערים בכוח י״ב שבטים י״ב גבולין הם שערים הקרובים ביותר לבני ישראל

וזה סמיכות הפרשה ליראה בכוח האבות שנתראו לפנים

אבל שערי השבטים הם בכול ארץ ישראל

לכן היו י״ב שערים בהר הבית שאלה היו מתרחבים והולכים מאירים לכול ארץ ישראל

תרנד למטה

אכן נראה עוד …בזמן המקדש דווקא (רק אז יושבים בלשכת הגזית)

יש משפט וצדקה בכול עת. וכמו שזכו לקבל פני השכינה במקדש ג״פ בשנה, כ״כ על ידי משפט צדק כביכול השכינה שורה על הדיינים, כמו שכ׳ בקרב אלוקים ישפוט. וכ׳ חוקיו ומשפטיו לישראל.

תרלג

ובמדרש אם אתה מטה הדין, דע שמזדעזע העולם שהוא אחד מרגליו

לכאורה מה שהטה הדין הוא דבר רע ביותר, שהרי הדין מקיים העולם אם כן הוא עיקר יותר

והפשט הוא דאיתא כשיש דין למטה אין דין למעלה

ואיתא ראה הקבה שאין העולם מתקיים בדין שיתף עמו מידת הרחמים

ונמצא שעל ידי שיש דין למטה מתעורר למעלה מידת הרחמים ומתבשם העולם

מדובר בהטיית הדין כלומר הטיית התהליך של חיפוש האמת של מידת הדין, שהיא כאמור על ידי כף זכות וכו׳ (ג אבות).

והנה מחדש הרב שחיפוש הצדק של אמת, דין, מעורר את מידת הרחמים שתבא לעולם – דרך המקדש

לא שבאים לקבל השראה במקדש

אלא שבאים למקדש להוציא דין אמת כדי לעורר השראה בשמים

שמידת הרחמים אכן תרד ותשכון במקדש ובכול העולפ

אם דנים את הרשעים במלא החומרה ולפי האמת

הרי זה מביא רחמים לעולם, כלומר העולם מתבשם, כפי שכ׳ וירח השם את ריח הניחוח

כאשר מוציאים להורג את אייכמן, הרי העולם מתבשם ברחמים

למעשה רואים זאת בפרק א׳ בראשית. מידת הרחמים התעוררה לבוא לעולם, רק בהזמנה של מידת הדין.

ובברית הקשת של נוח, הויה באה רק בצירוף של חוקי שפיכות דמים שנאמרו על ידי האלוקים

תרנג

ויתכן כי ג׳ רגלים הם בזמן, בח׳ הג׳ הנ״ל:

פסח– דין, ביד חזקה

שבועות – משפט אמת, קבלת תורת אמת

סוכות – בבח׳ סוכת שלום

Privacy Policy

Site Map

שפת אמת שופטים – עשה דין בעולם כדי לעורר רחמים בשמים